אבראהים צרצור: לעבור ממגננה מול המערב, להתקפה עליו
במאמר שפרסם באוקטובר 2010, בעיתון אל-מית'אק של התנועה האסלאמית בישראל[1] ובאתרים נוספים של ערביי ישראל, טען חבר הכנסת מטעם סיעת רע"ם-תע"ל, אבראהים צרצור, כי כמו שארה"ב המציאה את האויב האסלאמי לאחר נפילת ברית המועצות כדי לבסס את שליטתה הבלעדית בעולם, כך גם ישראל המציאה את הסכנה הדמוגרפית בישראל כדי להצדיק את דיכוי המיעוט הערבי, דבר הפוגע בדו-קיום בארץ ובסיכוי להגיע לשלום עם הפלסטינים. הוא קרא לערבים ולמוסלמים לצאת מעמדת המגננה שאליה נדחפו ע"י ארה"ב וישראל ולעבור למתקפה, שתבלום את מדיניותן הגזלנית וההרסנית כלפי העולם הערבי והאסלאמי.
להלן תרגום קטעים ממאמרו.
"...שמענו רבות על בריתות [בין מדינות] בעולם שהזינו את עמיהן בסיפורי בדים כדי להצדיק את מדיניותן. ברית ורשה והברית [הצפון] האטלנטית הן דגמים ששלטו במשך תקופה ארוכה על הזירה העולמית, ומאז מלחמת העולם השנייה ניהלו את המלחמה הקרה, שהוזנה ע"י הסברה 'גבלסית' – ע"ש [יוסף] גבלס, שר ההסברה במשטר הגרמני הנאצי – הנסמכת על הפחדה מפני האחר, וכוללת תמצית מרוכזת של דמגוגיה או שקרים בנאליים. כשהאיחוד הסובייטי נפל מסיבות פנימיות וחיצוניות - דבר שאפשר לארה"ב לשלוט לבדה על ענייני העולם - היה עליה להמציא [לעצמה] אויב חדש ולקבוע את צבעו: היא עברה מהאויב הקומוניסטי האדום לאויב האסלאמי הירוק, כאשר המלחמה הנמשכת נגד מה שמכונה הטרור, היא אחד מגילויי היהירות הזאת.
[גם] ישראל יצרה וממשיכה ליצור לעצמה אויבים רבים כדי לכסות על פשעיה, בראשם רעיון 'הסכנה הדמוגרפית' שאותו הולידה המנטאליות הישראלית החולה. רעיון זה הפך לדאגה [ישראלית], שהצמיחה [סוגי] מדיניות שנעשים יותר ויותר מופרזים וקיצוניים, עד כדי איום ברור על המשך הדו-קיום והשלום בינה לבין הציבור הערבי... ב'פנים', ועל הסיכוי להשגת פתרון עם הפלסטינים, שישים קץ למאבק בן יותר ממאה שנה.
האם הדיבור הישראלי על סכנה דמוגרפית הוא אמיתי, או שהוא חלק מפילוסופיית ההפחדה, שמטרתה להצדיק את מדיניות הדיכוי והמצור נגד המיעוט הערבי והגברת השליטה על ענייניו? באותו אופן ישראל מדברת על הכוח הצבאי ההולך ומתעצם של חמאס וחזבאללה... כאיום קיומי עליה, כדי לשמור על תדמית הקורבן... מול המערב, ובדרך זו היא מצדיקה את מדיניותה התוקפנית נגד פלסטין ולבנון, נגד סוריה, כמי שנחשבת לתומכת בהן, ונגד איראן, הנחשבת למי שמאמצת לחיקה את הג'יהאד שלהן. האמת היא שלא חמאס ולא חזבאללה יכולים לאיים על קיומה של ישראל, למרות הקורבנות שהם מקריבים בהגנתם על הכבוד הערבי והאסלאמי שאותו איבד המשטר הערבי הרשמי...
נפלנו בפח של התרמית הזאת... עד כדי כך שהפכנו, ביודעין או שלא ביודעין, לגורם המקל ומסייע להפצתה. דבר זה הפך את ישראל על אלימותה, עוצמתה, כוחה הצבאי ופשעיה הרבים כל כך לקורבן במאבק זה, שאותו יצרה [היא לבדה] מאז לידתה, והיא לבדה אחראית לתוצאותיו, יחד עם המערב בראשות אמריקה, בריטניה וצרפת. נורא עוד יותר הוא המצב שאליו המערב וישראל דחפו אותנו ברוע ובערמומיות – להיות קורבנות מתגוננים, אשר נדרשים לשכנע את המערב וישראל בכך שאנו מבקשי שלום ולא מלחמה, בשעה שאנו הננו קרבנות מלחמותיהם ומדיניותם הקטלנית נגדנו... אנו אלה הנקראים להוכיח התנהגות טובה ולהרגיע את המערב, בעודו שופך את דמנו, הורג בנו, מחלל את קודשינו, כובש את אדמתנו, שוחק את עצמותינו, גוזל את עושרנו ומבזה את כבודנו בכל מקום בעולם הערבי והאסלאמי ובראשו בפלסטין.
עלינו להשתחרר מן המנטאליות של המובס והמגן על עצמו תמיד [ולעבור] לשלב ההתקפה. ישראל והמערב הם אלה שצריכים לשכנע אותנו באפשרות לדו-קיום תרבותי איתם, ולא להיפך. עלינו לסרב לכך שהחזקים והרודנים יכתבו את ההיסטוריה, יגדירו לנו את הגיאוגרפיה ואפילו ישלטו במונחים. הם הטרוריסטים ולא אנחנו. הם המסכנים את היציבות והביטחון הבין-לאומיים ולא אנחנו. הם התוקפים ולא אנחנו. הם העושקים ולא אנחנו... הם בעלי המוסר וההתנהגות השפלים, ובעלי מחשבה ונפש מזוהמות, ולא אנחנו... הם המוצצים את דמי העמים וטוב הארץ שלהם ולא אנחנו. הם הכובשים את אדמתנו ולא אנחנו. הם אלה שהביאו לארצותינו את האסונות שלהם ולא אנחנו... אם אמריקה הכריזה מלחמה על מה שהיא מכנה 'טרור' בשל הריגתם של שלושת אלפים אמריקאים מכל העדות והדתות כולל מוסלמים, מי יגן וידרוש לנקום את דמם של מיליוני המוסלמים שאמריקה, ישראל ובעלי בריתן הרגו רק בעשר השנים האחרונות?..."
