המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המחאה העממית במצרים: בחיפוש אחר מנהיגות
24/2/2011


המחאה העממית במצרים: בחיפוש אחר מנהיגות

 

הודות לאמצעי התקשורת המודרניים, הצליחו צעירי מצרים להגיע לשלב המהפכני של יציאה לכיכרות ואילצו את הנשיא מובארכ לעזוב את תפקידו, מבלי שקמה להם מנהיגות. עתה מחפשת החברה המצרית אחר מנהיגות שתשמור על הישגי המהפכה ותקדם את דרישותיה.

 

בתחילה הלכו והתגבשו כמה קבוצות כמייצגות את תביעות הציבור. חלקן, כמו "ועדת אנשי התבונה [למו"מ עם השלטון]", מורכבות מאנשי ציבור מהגוורדיה הוותיקה. נציגיה נפגשו עם סגן הנשיא עמר סלימאן, עוד טרם התפטר  מובארכ, לשם הצגת תביעותיהן. אחרות, כגון "הקואליציה של מהפכת הצעירים", מורכבות מאנשי תנועות המחאה העממיות ומצעירים הפעילים באינטרנט, מזוהות עם הדור הצעיר, הולכות וצוברות תאוצה. נציגיה סירבו להיות מיוצגים על ידי המפלגות הקיימות או להידבר עם סגן הנשיא בטרם פרישתו של מובארכ, ולאחריה נועדו עם בכירים במועצה העליונה של הכוחות המזוינים על מנת להציג את עמדותיהם. בהמשך, עם נטילת הצבא את מושכות השלטון והחלטתו להשעות את החוקה ולפזר את הפרלמנט, החלו תנועות רבות מזרמים פוליטיים שונים מתארגנות להקמת מפלגות חדשות. להלן סקירה על ההתארגנויות והגופים המרכזיים המתגבשים בציבור המצרי כנציגיו:

 

ועדת אנשי התבונה למו"מ עם השלטון

אחד הגופים שקמו הוא "ועדת אנשי התבונה [למו"מ עם השלטון]". הוועדה מורכבת מפוליטיקאים, אינטלקטואלים ואומנים מצריים המייצגים קשת של זרמים פוליטיים, ונציגיה אף נפגשו עם סגן הנשיא, עמר סולימאן, ועם רה"מ, אחמד שפיק, ב- 5.2.11.[1] הוועדה ניסחה את דרישותיה בשלושה גילויי דעת שנשלחו לנשיא, לסגנו ולצבא. אלה כוללות: פירוק שני בתי הפרלמנט והקמת ועדה משפטית אשר תנסח שינויים בחוקה, דרישה שמומשה ע"י המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ב-13.2.11; הקמת ממשלת מעבר שתורכב ממומחים ומאנשים עצמאיים המקובלים על העם; ביטול מצב החירום במדינה והעמדה לדין של הבכירים האחראים לאנרכיה הביטחונית במהלך ההפגנות; שמירה על המפגינים והפסקת כל מעשי הבריונות. הוועדה שיבחה את הצבא והצביעה עליו כעל הגורם המרכזי שיבטיח את המעבר לדמוקרטיה אמיתית.[2]

 

בין הדמויות הבולטות שחתמו על גילויי הדעת של הוועדה (בתמונה): עמר מוסא, מזכ"ל הליע"ר;[3] אחמד זויל, זוכה פרס נובל לכימיה ששימש שליחו של ממשל אובמה למזה"ת לענייני מדע וטכנולוגיה; כמאל אבו אל-מגד, לשעבר סגן יו"ר המועצה הלאומית לזכויות אדם; נגיב סאויריס, איש העסקים הקופטי; וחיד עבד אל-מגיד, מנהל מרכז אל-אהראם לתרגום; נביל פהמי, שגריר מצרים לשעבר בארה"ב ודיקן הפקולטה למדיניות ציבורית ולעניינים גלובאליים באוניברסיטה האמריקאית בקהיר; סלאמה אחמד סלאמה, ראש מערכת היומון המצרי העצמאי אל-שורוק וסגן העורך לשעבר של היומון הממסדי אל-אהראם; וסאמי מחמוד זין אל-דין, נשיא בית הדין הפלילי בקהיר.[4]

 [5]

 

היו מי שהטילו ספק בסיכוייה של הוועדה לתווך בין המשטר לבין המפגינים. כך למשל, העורך של היומון הלונדוני אל-קודס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן, הזהיר מפני "ועדות של אנשי התבונה" וטען כי הן מנסות להציל את המשטר ולא את מצרים. לדבריו, חלק גדול מהאנשים המרכיבים את הוועדה שירתו בעבר את המשטר.[6] יש לציין, כי מאז התפטרותו של מובארכ והעברת המושכות לידי הצבא, קולה של ועדה זו לא נשמע, ולא ברור מה עמדתה ביחס לשינויים שכבר נעשו, כמו השעיית החוקה ופיזור הפרלמנט, והצעדים הנדרשים בהמשך.  

 

הקואליציה של מהפכת הצעירים

התארגנות נוספת, המורכבת מנציגי תנועות מחאה עממיות, התגבשה כדי להציג את דרישות המפגינים וזכתה לכמה שמות: "הקואליציה של מהפכת הצעירים", "קואליציית מהפכת הזעם" או "צעירי ה-25 בינואר". גוף זה מייצג גופים ותיקים כגון: תנועת ה-6 באפריל; התנועה הסוציאליסטית "אל-תגדיד"; פורום צעירי האחים המוסלמים "שבאב אל-אח'ואן"; תנועת כפאיה; תנועת הצעירים למען צדק וחירות, שנוסדה ביולי 2010 ודוגלת במאבק בשחיתות המשטר המצרי; החזית החופשית לשינוי בדרכי שלום; ומפלגת החזית הדמוקרטית. הגוף מייצג גם צעירים שאינם חברים בתנועות מאורגנות ולקחו חלק בהפגנות, וכן פעילים באינטרנט. הנהגת הקואליציה כוללת עשרה צעירים ממובילי תנועת המחאה מראשיתה, הטוענים כי כל הוועדות שהוקמו לפניהן התעלמו מהצעירים שהובילו את המפגינים.[7]

 

קואליציה זו החליטה על הקמת ועדה הכוללת עשרים מומחים שהבולטים בהם הם אינטלקטואלים ואופוזיציונרים, כמו הוגה הדעות האסלאמי מוחמד סלים אל-עוא; ראש מפלגת האופוזיציה אל-ר'ד, אימן נור, שהתמודד לנשיאות מול מובארכ ב-2005 ונאסר באשמת זיוף; ראש מפלגת החזית הדמוקרטית, אוסאמה אל-ר'זאלי חרב; ובכירי האח"ס, עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח ומוחמד אל-בלתאגי.[8] בתקשורת דווח כי קואליציה זו מייצגת גם את "הקמפיין העממי לתמיכה באל-בראדעי", וכי ד"ר מוחמד אל-בראדעי נמנה עם עשרים המומחים שלה, אולם המתאם הכללי של הקמפיין, מוצטפא אל-נגאר, הכחיש זאת.[9]

 

בין דרישותיה של קואליציה זו: הגבלת הממשל הצבאי ל-6-9 חודשים; תיקון זמני של החוקה, עד לבחירות למועצת העם, ולאחר מכן כינון חוקה חדשה עממית ודמוקרטית שתהווה בסיס לרפובליקה פרלמנטארית. חוקה זו צריכה לבסס הפרדה בין הרשויות, צמצום סמכויות הנשיא, ביטול חוק החירום ובתי הדין לשעת חירום; הקמת ממשלת מעבר של טכנוקרטים המורכבת מאישים שאינם מהצבא הנהנים מאמון הציבור; הורדת הגיל המינימאלי להתמודדות לפרלמנט ל-25 ולנשיאות ל-35; מתן חופש להקמת אגודות ואיגודים, לפרסום עיתונים ולהקמת אמצעי תקשורת אחרים; חקיקת חוקים המסדירים את הבחירות לאיגודים המקצועיים ולאגודות הסטודנטים באוניברסיטאות; שחרור כל האסירים הפוליטיים; פירוק המפלגה הלאומית הדמוקרטית (מפל"ד) והעברת נכסיה למדינה; ביטול מנגנון החקירות של ביטחון המדינה; יישום פסקי הדין המבטלים את משמר האוניברסיטאות של משרד הפנים; הפסקת ייצוא הגז לישראל; ביטול חוק המפלגות; פיזור כל המועצות המקומיות.[10]

 

שמות הצעירים הבולטים בקואליציה הם: זיאד אל-עלימי – אחד מדוברי הקואליציה ומהפעילים הבולטים בקרב מארגני תנועת המחאה; אחמד מאהר (בן 30) – מהנדס אזרחי המשמש כמתאם של תנועת ה-6 באפריל. מאהר נחשב למייסד קבוצת הפייסבוק שיזמה את השביתה הכללית במצרים במהלך ההפגנות;[11] מוחמד עואד (בן 27) – המתאם הכללי של תנועת הצעירים למען צדק וחירות.[12]

 

צעיר נוסף שבלט מבין המפגינים הוא הבלוגר המצרי ואיל ר'נים (בתמונות), סביבו התגבשה קבוצה של מאות אלפי תומכים שייפו את כוחו לשמש כדובר הרשמי של המפגינים בפני המשטר, בקבוצת פייסבוק שקמה למטרה זו. ר'נים (בן 31) בוגר הנדסת מחשבים מאוניברסיטת קהיר ומנהל עסקים מהאוניברסיטה האמריקאית בקהיר, מנהל שיווק בחברת גוגל במצרים והוא אשר ייסד את קבוצת הפייסבוק "כולנו ח'אלד סעיד" דרכה אורגנו ההפגנות ההמוניות החל ב-25.1.11. הוא נעלם ל-12 יום עם פתיחת ההפגנות. בהמשך התברר כי נעצר.

  

 [13]

בכמה ראיונות שהעניק לאחר צאתו מהכלא, הוא ביקש שלא לקשור את שמו למהפכה ולא להציגו כגיבור. הוא אמר כי לא ייתכן ש"מפלגות שאינן מסוגלות למלא משחק כדורסל בתומכים, יקפצו על מה שקרה וישבו לנהל מו"מ בשם המפגינים", בעוד שמובילי ההפגנות הם פעילי הפייסבוק, ואילו משקל האח"ס בהן לא עולה על 15%.[14] ר'נים הצטרף לקואליציה זו, ונפגש עם הנהגת הצבא כדי להעלות את תביעות הצעירים ולשמוע את עמדת הצבא.[15]

 

בשיחות הדיאלוג עם נציגי האופוזיציה, הסכים סגן הנשיא עמר סלימאן להכיר בתנועת "צעירי ה-25 בינואר" [או בקואליציית מהפכת הצעירים] כתנועה לאומית. ואולם התנועה הודיעה כי הנציגים שנפגשו עימו אינם מייצגים אותה וכי דרישותיהם לא מבטאות את דרישות התנועה, וטענה כי "ועדת אנשי התבונה" בוגדת בעקרונות המהפכה.[16] היומון המצרי העצמאי אל-מצרי אל-יום דיווח כי בכוונת "צעירי ה-25 בינואר" להקים מפלגה פוליטית חדשה בשל התנגדותם לכך שמפלגות קיימות ייצגו אותם, ויש העושים כבר נפשות לרעיון בקבוצת פייסבוק שקמה למטרה זו.[17]

 

יצוין כי "צעירי ה-25 בינואר" זכו לפופולאריות רבה יחסית בעיתונות המצרית הממסדית. כותבים בעיתונות הרשמית עודדו את התנועה לייסד מפלגה, ככל הנראה בניסיון לפייס את המפגינים ולהביא להפסקת ההפגנות. למשל, עורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה, מוחמד עלי אבראהים, כתב: "הגיע הזמן שהמאמץ של הצעירים בכיכר אל-תחריר יהפוך לפעילות פוליטית נעלה. הם ראויים שתהיה להם מפלגה שתבטא את דעותיהם... אם הצעירים רוצים להשמיע את קולם, אין מנוס מכך שתוענק להם לגיטימציה פוליטית, שכן לגיטימציה מהרחוב מסתיימת בשלב מסוים... מפלגת צעירי אל-תחריר היא גלגל ההצלה של מצרים..."[18]

 

                                                    כרזות של מפלגת הצעירים  [19]

              

 

לאחר התפטרותו של הנשיא מובארכ הודיעו הצעירים על הקמת "מועצה להגנה על המהפכה" המורכבת מקואליציית מהפכת הצעירים ומ"מועצת נאמנים" – מועצה שהוקמה ב-16.2.11 על מנת לנהל מו"מ עם המועצה העליונה של הכוחות המזוינים על המעבר לדמוקרטיה. במועצת הנאמנים חברים המתאם הכללי הקודם של העמותה הלאומית לשינוי, חסן נאפעה; הסופר המצרי עלאא אל-אסואני; ציר האח"ס לשעבר, מוחמד אל-בלתאגי; שדרן הטלוויזיה לשעבר, מחמוד סעד; ואחרים.[20] במסיבת עיתונאים שנערכה למחרת במטרה להכריז על הקמת מפלגה מטעם גוף זה, שתיקרא "מפלגת מהפכני השחרור", התעורר ויכוח על משקלם הרב של אנשי האח"ס ברשימת הדוברים של המפלגה, ופעילים בקהל טענו כי האח"ס מנסים להשתלט על ניצחון הצעירים.[21]

 

"מהפכני השחרור" [22]

 

מפלגות חדשות: האחים המוסלמים יקימו מפלגה

בנוסף למעורבותה בקרב קואליציית הצעירים, הודיעה תנועת האחים המוסלמים, שלקחה חלק פעיל, אך לא מרכזי, בהפגנות להפלת מובארכ, על כוונתה להקים מפלגה פוליטית בשם "מפלגת החירות והצדק", לאחר אישור התיקונים בחוקה, כך שיאפשרו חופש הקמת מפלגות. התנועה הודיעה על כוונתה להקים מפלגה פוליטית כבר ב-2007, אולם נמנעה מכך בשל המונופול שהיה למפלגה הלאומית הדמוקרטית (המפל"ד) על הועדה האחראית לאישור מפלגות חדשות.[23] מאז ביקשו בכירי התנועה להבהיר כי הם אינם תומכים בהקמת מדינה דתית, כי אם בהקמתה של מדינה אזרחית בעלת מקורות סמכות אסלאמיים. בנוסף, הודיעו כי איש מטעמם לא ירוץ בבחירות הקרובות לנשיאות, וכי יתמודדו לכל היותר על 30% ממושבי הפרלמנט בבחירות הבאות, משום שהתנאים הפוליטיים והבינ"ל אינם מאפשרים לתנועה להשתתף בשיעור גבוה יותר.[24]

לאחר החלטת צבא מצרים לפזר את שני בתי הפרלמנט ולהשעות את החוקה עד לתיקון חלק מסעיפיה, הכריזו תנועות רבות נוספות על כוונתן להקים מפלגות פוליטיות חדשות. למשל, תנועת אל-גמאעה אל-אסלאמיה, שלא לקחה חלק בזירה הפוליטית עד כה, הודיעה כי תייסד מפלגה בעלת אופי אזרחי וערכים אסלאמיים.[25] כמה תנועות שמאל הקימו ועדה מכוננת להקמת מפלגת שמאל חדשה שתייצג את מעמד הפועלים ומעמד הביניים.[26] בית הדין העליון התיר את הקמת מפלגת אל-וסט שהוקמה ב-1996 אך לא אושרה ע"י המשטר הקודם.[27] 

 

האינטלקטואל המצרי טארק חגי אמר כי הוא החל במגעים עם הפעיל הקופטי העומד בראש ארגון "הקופטים של ארה"ב", מייקל מוניר, כדי לייסד מפלגה חדשה שתקרא לשנות את הסעיף השני לחוקה המגדיר את האסלאם כדת המדינה ואת השריעה כמקור החקיקה הראשי. קבוצה אחרת, מכונה "החזית הלאומית להגנה על מיעוטים ועל המדינה האזרחית" וחבריה הם פעילים קופטים, בהאים, שיעים ונובים, כמו הפעיל השיעי מוחמד אל-דריני; הפעיל הנובי, חגאג אדול; ופעיל זכויות האדם ממדוח נח'לה. בין דרישותיה: הקמת משרד לענייני דתות; ניסוח חוקה חדשה שתוקיע אפליה ותבטיח שוויון בין אזרחי מצרים; הקמת ממשלת מעבר שתייצג את כל העם המצרי ושתהא ממשלת אחדות לאומית ללא קשר לדת, אסכולה הלכתית או מוצא אתני.[28]



[1] www.elaph.com, 5.2.2011

[2] אל-שורוק (מצרים), 2-6.2.2011

[3] עמר מוסא הוא אחד המועמדים הבולטים לנשיאות. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.2.2011; בפייסבוק ישנה קבוצה התומכת במועמדותו.

[4] אל-שורוק (מצרים), 2-6.2.2011

[6] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 4.2.2011

[7] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 6.2.2011; אל-אהראם (מצרים), 8.2.2011  

[8] www.onislam.net , 5.2.2011

[9] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.2.2011

[10] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 16.2.2011

[11] אל-ערב (קטר), 8.2.2011

[12] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 9.2.2011

[14] אל-שורוק (מצרים), 8.2.2011; אל-ערב (קטר), 8.2.2011; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 9.2.2011

[15] אל-אהראם (מצרים), 9.2.2011; אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 14.2.2011

[16] אל-שורוק (מצרים), 6.2.2011; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 7.2.2011; אל-מצריון (מצרים), 8.2.2011

[17] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.2.2011

[18] אל-גומהוריה (מצרים), 8.2.2011

[20] אל-מצריון (מצרים); אל-אהראם (מצרים); אל-גומהוריה (מצרים), 13.2.2011; www.alarabiya.net , 17.2.2011

[21] אל-שורוק (מצרים), 17.2.2011; רוז אל-יוסף (מצרים), 18.2.2011

[23] על טיוטת מצע המפלגה של תנועת האח"ס כפי שפורסמה ב-2007 ראה דו"ח ממרי בנושא

[24] www.ikhwanonline.com, 14.2.2011, 21.2.2011; רוז אל-יוסף (מצרים), 16.2.2011

[25] www.egyig.com, 16.2.2011

[26] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 17.2.2011

[27] אל-אהראם (מצרים), 20.2.2011

[28] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.2.2011