ביקורת על מדיניות אש"ף והערבים באו"ם
ראע'דה דרע'אם, הפרשנית המדינית הבכירה של "אל-חיאת" וכתבת היומון בניו-יורק, מותחת ביקורת על המדיניות הפלסטינית והערבית באו"ם בעקבות כשלון יוזמתם להצבת כוח משקיפים בינלאומי בשטחי הרש"פ. להלן קטעים מן המאמר[1]:
האו"ם איננו "כותל מערבי"
"מה שקרה במועבי"ט השבוע בסוגיית כוח המשקיפים הבינלאומיים לשטחים הפלסטינים הכבושים צריך להוות לקח לדיפלומטיה הערבית... על מקבלי ההחלטות בפורומים הערביים הקולקטיבים ועל הזרוע המבצעת בכל אחת מן המדינות לחדול מ"לפנות לעזרת האו"ם". אבד הכלח על הרעיון של "פנייה לעזרה", והגיע הזמן לחשוב על דרך אחרת להשתמש באו"ם, בין אם המדובר במועבי"ט, בעצרת הכללית או במזכ"לות. הדבר מחייב להפסיק להשתמש באו"ם כ"כותל מערבי"... כמו כן יש להבין שהאו"ם איבד ממעמדו כמקדש הלגיטימיות הבינלאומית וכרשות מוסרית...
ההחלטות הבלתי מציאותיות של המנהיגים הערביים
על המנהיגים הערביים להבין שיש לשים קץ לפרסום גילויי הדעת הפוליטיים שמטרתם בסך הכל לנטרל ביקורת פנימית... ועדות הפסגה הערביות עשו להן מנהג: לנקוט עמדות ולקבל החלטות שנודף מהן ריח של השתמטות. במלים אחרות, הם משליכים את הנטל על שגרירי מדינות ערב באו"ם ותובעים מהם לממש עמדה שאין לה כל קשר למציאות הפוליטית ולכן איננה בת ביצוע ואין לה סיכוי... זוהי שיטה מסוכנת. בעבר הייתה זו סתם המצאה חסרת משמעות; אלא שכיום היא הפכה לגורם הפוגע במטרות האסטרטגיות הערביות ובאמינותם של מי שפועלים למען הגשמתן. הגיע הזמן שהמנהיגים הערביים יפסיקו להנחות את השרים להטיל על השגרירים משימות הפוגעות הן בעניין עצמו והן באו"ם...
מבחינה פלסטינית, החלטות הפסגה הערבית בקהיר והפסגה האסלאמית בקטר התמקדו בשתי תוכניות בלתי מציאותיות מבחינה בינלאומית: כוח "הגנה" לעם הפלסטיני והקמת בית דין בינלאומי ל"פושעי המלחמה" מקרב מנהיגי ישראל. עד כה לא נעשתה כל פעולה בנוגע לבית הדין הבינלאומי ואילו את רעיון "ההגנה", שהפך ל"פיקוח" ולבסוף התגלגל ל"משקיפים", נשאה הרוח.
בצדק או שלא בצדק, מועבי"ט לא היתה מתירה לשפוט את המנהיגים הישראלים כפושעי מלחמה בשום מקרה. ארה"ב לא הייתה מסכימה לכך גם אם מנהיג הליכוד, אריאל שרון, היה מודה בעצמו שהוא פושע מלחמה. בנוסף, חלה התפתחות איכותית וחסרת תקדים ביחסים בין האו"ם לישראל [בעקבות הנסיגה הישראלית מלבנון בהתאם להחלטת מועבי"ט 425 והעמדות הישראליות במו"מ עם אש"ף], עובדה המוציאה מכלל אפשרות כל דבר העלול לפגוע ביחסים אלה, לא כל שכן את הרעיון של "בית דין לפושעי מלחמה".
על רקע התפתחות איכותית זו ביחסי האו"ם-ישראל, מקפיד המזכ"ל, קופי ענאן, להגן על ישראל. לפיכך הפך המזכ"ל ממבַטֵא הלגיטימיות הבינ"ל ודעת הרוב למוציא לפועל של ריאליזם מעשי ומדיני תחת הכותרת של השתתפות האו"ם בהגעה לשלום...
גישה פלסטינית בלתי-מציאותית באו"ם
למרות התפקיד שהוא ממלא ענאן הוא שחקן קטן בהשוואה למועבי"ט, ששחקני המפתח בה, כפי שהוכח השבוע, הן החברות הקבועות... מדינות אלה גרמו לחילוקי דעות יסודיים [בקרב החברות האחרות במועבי"ט] בכל הנוגע לתועלת שבאסטרטגיה הפלסטינית ובהתעקשותם של הפלסטינים להביא את הצעת ההחלטה להצבעה, אע"פ שהיא נידונה מראש לכישלון... התוצאה הייתה ששבע מדינות נמנעו, ארה"ב מצאה עצמה פטורה מלהשתמש בזכות הווטו, ומדינות חשובות, כמו רוסיה צרפת ובריטניה, הסירו את תמיכתן בפלסטינים...
נציג פלסטין באו"ם, נאצר אל-קדוה, טען ש"לא ניתן להמשיך בסחבת", לאור הדחיות החוזרות ונשנות של ההצבעה במועבי"ט באמתלות שונות. ההנהגה הפלסטינית "אינה יכולה לסגת" מההחלטה, הוא אמר. "לכן החלטנו להצביע כדי שמועבי"ט תישא באחריותה". הוא דיבר על "פחד" באו"ם עקב הלחצים האמריקאים ועל "תמרונים" בריטיים, "נסיגות" צרפתיות והטעיות רוסיות, מאחר ש"רוסיה שינתה את עמדתה באופן ברור". אל-קדוה הביע קורת רוח מעמדתן של שש המדינות הבלתי מזדהות במועבי"ט: תוניסיה, מלזיה, ג'מייקה, בנגלדש, מאלי ונמיביה, אשר גילו, לדבריו, גמישות מקסימלית, כפי שעשתה גם המשלחת הפלסטינית, וזאת כדי לאפשר את התאמתה של ההצעה לגישה הבריטית-צרפתית. הן הסכימו לחלוקת ההצעה לשני שלבים: האחד לבחינת המצב והשני להקמת הכוח הבינ"ל עצמו, וזאת בתנאי שמועבי"ט תביע את "נחישותה" להקים את הכוח במקום שתסתפק ב"קבלת החלטה" על הקמתו. למרות גמישות זו, נמנעו בריטניה וצרפת, ואליהן הצטרפו רוסיה, קנדה, הולנד וארגנטינה...
ביקורת ערבית על האסטרטגיה הפלסטינית באו"ם
גם כמה שגרירים ערביים אינם מסתירים את ביקורתם על התעקשותה של המשלחת הפלסטינית להעלות את ההצעה להצבעה, למרות שהיה ידוע מראש שהיא נידונה לכישלון. אחד מהם תיאר זאת כ"נאיביות פוליטית" וכ"שגיאה גדולה". הוא הטיל את האחריות על המנהיגים בפסגות הערביות ועל קבוצת המדינות הערביות באו"ם. לדבריו, המנהיגים בשתי הפסגות, בקהיר ובקטר, אימצו החלטות שאינן בנות ביצוע: "על קבוצת המדינות הערביות באו"ם היה להודיע לליגה הערבית שההחלטה הזו אינה בת ביצוע כעת, במקום לגרור את הצעת ההחלטה למועבי"ט כדי שתיכשל...". לדעת השגריר, "קבוצת המדינות הערביות באו"ם אינה צריכה להסתפק במילוי תפקיד טכני. עליה לחשוב בדרך פוליטית, לדון ולייעץ" במקום לצעוד בבטחה לעבר הכישלון.
מקורות יודעי דבר מאחורי הקלעים דיברו על מחלוקת וסתירות בקרב ההנהגה הפלסטינית. קבוצה אחת הסכימה שיש לדחות את העלאת הצעת ההחלטה עד לאחר שיחות וושינגטון בין הפלסטינים לישראלים בתיווך אמריקאי. כך גם הייתה נמנעת מבוכה מצרפת ורוסיה. קבוצה אחרת טענה שבריטניה הגדישה את הסאה ברשעותה, רוסיה - בכוונותיה הרעות, וצרפת - בתירוציה הדמיוניים... אל-קדוה עצמו אמר [בגילוי לב] ערב ההצבעה: "עלינו לומר אמת לעמנו, כדי שיבין שהאופציה הזו [של כוח משקיפים בינלאומי] איננה קיימת".
הכוונות והמניעים הפלסטינים בהצעת ההחלטה
מקור ההתעקשות להעלות את הצעת ההחלטה להצבעה היה בהנחיה של ההנהגה הפלסטינית העליונה. יאסר ערפאת טען במברק לאו"ם מה29- בנובמבר 2000 שמשלוח כוח בינלאומי הוא צעד הכרחי ותנאי לחידוש המו"מ המדיני. מאחר שההחלטה לחדש את התהליך המדיני התקבלה כבר בשבוע שעבר מבלי שהתמלא תנאי זה, היה צריך להביא את ההחלטה להצבעה עוד לפני סבב השיחות השבוע... ולהטיל את האחריות לכישלונה על מועבי"ט...
מבקריה של האסטרטגיה הפלסטינית מתנגדים לשימוש באו"ם כאמצעי לעקוף באופן זמני בעיות בתהליך הפלסטיני-ישראלי הבילטרלי. הם חוששים שמקור הסמכות של הלגיטימיות הבינ"ל יצטמצם, עקב כך, ותמיכת המדינות [בפלסטינים] תפחת גם היא. לעומת זאת, תומכי האסטרטגיה הפלסטינית דבקים בזכותם להשקיע את כל המאמצים בפורומים הבינ"ל ואינם סבורים שהכישלון מהווה סיבה להפסיק את המאמצים. לדבריהם, אין סתירה בין המו"מ הבילטרלי להצעות בפורומים הבינ"ל.
אלא שמן הראוי לדייק. אין להשתמש באו"ם כאמצעי להביך מדינה זו או אחרת או ככלי לנטרול ביקורת [פנימית]. מבחינה מהותית, ישנם היבטים משפטיים, מדיניים ומעשיים, שהופכים את המאמץ הפלסטיני להקמת כוח בינ"ל לבלתי אפשרי, לפחות בשלב זה. המחשבה של הדיפלומטים הפלסטינים היתה שהאו"ם יהווה צד במשוואה המדינית, שמועבי"ט תהווה צד משפטי בעל סמכויות ישירות, ושהימצאותו של כוח המשקיפים בשטח יוביל לשינוי משפטי ומדיני ביחסה של ישראל לאדמות כבושות...
אלו הן גם הסיבות המהותיות להתנגדותה החד-משמעית של ישראל [לכוח המשקיפים] למרות ההגמשה שהוכנסה בהצעת ההחלטה. זו גם הסיבה להימנעותן של שבע מדינות שהכשילו את ההצעה במועבי"ט.
עימות חסר טעם בין הפלסטינים למועבי"ט
בכל הנוגע ל"הבכת" [המדינות החברות הקבועות במועבי"ט], הרי שהדיפלומטיה הפלסטינית שגתה כאשר בחרה להתעמת עם מועבי"ט כדי שזו "תישא באחריות" או במטרה להביך את חברי המועצה. לפלסטינים יש כעת חוב [דיפלומטי] עם ריבית גבוהה למדינות הבלתי מזדהות ולסין [שהצביעו בעד ההחלטה שנכשלה]. מוטב היה שלא לקחת הלוואה זו. בנוסף, הפלסטינים ייאלצו כעת לרַצות את המדינות שניסו לשכנעם שאין טעם להתעקש על הצבעה כעת ומצאו עצמן, לפתע, נתונות לביקורת עוקצנית מצד הדיפלומטיה הפלסטינית..."
