המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שלוש התייחסויות לטלטלה שעובר העולם הערבי
30/1/2011

 

שלוש התייחסויות לטלטלה שעובר העולם הערבי

 

האירועים האחרונים במדינות ערב - המהפך בתוניסיה, ההפגנות הסוערות במדינות ערב נוספות ובעיקר במצרים, בירדן ובתימן והפלת ממשלתו של סעד אל-חרירי בלבנון – זוכים לתגובות ופרשנויות שונות בכלי התקשורת הערביים.  עיתונאים סעודים מטילים את האחריות לאירועים על איראן; באיראן  רואים באירועים אלה ניצחון של ציר ההתנגדות- בהנהגתה- על פני המערב- בראשות ארה"ב - וצופים קריסה קרובה של עוד  משטרים ערביים המזוהים עם ארה"ב; העורך הראשי של היומון אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן, שתמך לאורך השנים בבן לאדן ובסדאם חוסיין ונחוש בהתנגדותו למערב, טוען כי ארה"ב וישראל יהיו המדינות הנפגעות ביותר מקריסת המשטרים הערביים המתונים וכי סעודיה תארח את מובארכ לאחר נפילת משטרו.

 

להלן תמצית שלוש העמדות:     

 

ביטאוני המשטר האיראני

ביטאוני המשטר האיראני, היומון כיהאן המקורב למנהיג עלי ח'אמנאי, והשבועון צבח-י צאדק המקורב למשמרות המהפכה, הדגישו כי בלבנון הביס ציר ההתנגדות בהובלת טהראן את המערב בהובלת וושינגטון וכי למהלך זה יהיה אפקט דומינו, כלומר -  קריסה של המשטרים הערביים המתונים.

 

היומון כיהאן טען שמה שמתחולל במזה"ת הוא מלחמה חמה ורכה בין חזית ההתנגדות בהובלת איראן, לשלטון היהירות (המערב בראשות ארה"ב) וכי חזית ההתנגדות מנצחת בלבנון, בעיראק, באפגניסטן, במצרים, בסודאן, בנוסף לניצחונה של איראן בשיחות הגרעין באיסטנבול. כיהאן קרא לסלק מן האזור את הכוחות המובסים, בני בריתם של המערב.[1]

 

השבועון צבח-י צאדק טען כי למשבר בלבנון יש השלכות אזוריות קשות ביותר עבור ארה"ב. לדברי השבועון, יוזמת התיווך הסעודית-סורית נכשלה מאחר שסעודיה פעלה בשליחותה של ארה"ב שביקשה למשוך זמן עד לפרסום פסה"ד של ביה"ד הבינ"ל. לדברי השבועון, מעברו של וליד ג'ונבלאט למחנה סוריה וחזבאללה היווה נקודת התפנית ששינתה את מאזן הכוחות ואפשרה למנות ראש ממשלה חלופי במקום סעד אל-חרירי. השבועון שיבח את התנהלותו הנבונה והממלכתית של חזבאללה, שהפריך את טענותיהם של ישראל, סעודיה, ארה"ב, וחוגים בלבנון כמו סמיר ג'עג'ע כי פני הארגון למאבק אלים, וציין כי המשטרים הערביים המזוהים עם ארה"ב עומדים לקרוס כקוביות דומינו לאחר ההפיכה בתוניסיה.[2]

 

ערוץ אל-ערביה הסעודי

מזכ"ל ערוץ אל-ערביה והעורך לשעבר של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, עבד אל-רחמן אל-ראשד, רמז כי לאיראן יש אחריות לחלק מן האירועים במדינות המתנגדות לה:  "לפני כשנתיים רעדה טהראן תחת רגלי המפגינים שהחליטו למחות על זיוף הבחירות וגניבת קולותיהם וכפרו בלגיטימיות של שלטון אחמדי-נז'אד. היום יש רעידת אדמה בתוניסיה, ברמאללה, בבירות, במצרים, בירדן. במדינות אחרות נערכים לאירועי אלימות.

 

פוליטית, חצויה המפה לשניים: לאיראנית ולאנטי איראנית. כל המהומות האחרונות אירעו בחלק האנטי- איראני. בן עלי של תוניסיה נפל. מנהיג החזבאללה הדיר את ממשלת סעד אל-חרירי. מסע הכפשה חמור נוהל נגד ממשלתו של מחמוד עבאס ואל כיכר השחרור בקהיר זרם ציבור אנשי הפייסבוק והטוויטר עם רשימת דרישות, בכוונה להפיל את המשטר המצרי על ממשלתו והפרלמנט שלו. החלטת ממשלת ירדן לחזור בה מהעלאת המחירים לא עצרה את המפגינים שלהם דרישות רבות - מפת לחם ועד ניתוק קשרים עם ארה"ב...[3]           

 

עורך היומון אל-קדס אל-ערבי

עורך היומון אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן, הידוע בביקורתו כלפי המשטרים הערביים המתונים הדגיש את הקשר בין ארה"ב למצרים, תימן, ולבנון בהן יש הפגנות מחאה מסיבות כלכליות ופוליטיות והעריך כי בדומה לנשיא תוניסיה, גם מובארכ ייאלץ  לבלות את שארית ימיו בגלות:

 

"שתי המדינות המודאגות ביותר מהמצב במזה"ת... הן ארה"ב וישראל. אש המחאות החלה לאחוז בשולי בגדיהן של מדינות הציר המתון, בזו אחר זו, באופן המאיים על המשטרים הדיקטטוריים הידועים כמי שמתאימים עצמם למדיניות החוץ האמריקאית... 

 

שלוש מדינות ניצבות בפתחו של תהליך של שינוי שורשי, אשר עשוי להביא להפלתם של שלושה משטרים שנחשבו ליציבים: מצרים, תימן ולבנון. לכל אחת מהמדינות יש חשיבות ייחודית, וכל אחת מהן עונה על צורך אסטרטגי של ארה"ב: מצרים מהווה תעודת ביטוח בסיסית בכך שהיא מעניקה ביטחון לישראל, מובילה את תוכניות הנורמליזציה הערביות ונלחמת בכל סוגי הקיצוניות- הפוליטית והאסלאמית- המתנגדים לקיומה. תימן  נחשבת כאבן הפינה במלחמה האמריקאית נגד ארגון אל-קאעדה והרחקתו ממקורות הנפט וממאגריו. ולבנון -   זו נחשבת לראש חץ קדמי של ציר ההתנגדות ויעד לשאיפותיה הגיאו-פוליטיות והצבאיות של איראן באזור.

 

יש לשים לב כי בשלוש [המדינות] הנוטות לארה"ב נערכות הפגנות מחאה קולניות בדרישה לשינוי ולהפלת המשטרים הנוכחים באותה דרך בה הפיל העם התוניסאי משטר דיקטטורי...

 

ארה"ב אולי תשלים עם גורלה, ותחליט לחיות עם השינויים ההולכים וקרבים לאזור, אולם ישראל תתקשה להיות אדישה, שכן מצב הרווחה, היציבות והשחצנות ממנו נהנתה בשלושים השנים האחרונות הפך להיות תלוי במתקוממים המצריים. ניתן לקבוע כי שנותיה השמנות עומדות להסתיים ושנותיה הרזות עומדות להתחיל, מאחר והיא נמצאת מול מצור של אינתיפאדה 'דמוקרטית' החמושה ב-40,000 טילים ובהנהגה המייחלת לשהאדה [רמז לחזבאללה]; מהפיכה עממית בעלת מורשת בת 7000 שנים [רומז למצרים]; רשות פלסטינית, אשר איבדה את סמכותה, וממשלה ירדנית שנמצאת בדרך להתמוטטות, אם לא התמוטטה כבר...

 

למובארכ יש למעשה אופציה אחת - למסור את המדינה לידי הצבא וללכת בשקט כדרכו של המלך פארוק... סעודיה לעולם לא תסגור את שעריה בפניו ולא תסגיר אותו לממשלה המצרית הבאה, שכן היא אינה מדינה שומרת חוק. לנשיא מובארכ לא נותרו שנים רבות [לחיות], ואני מאחל לו בכנות, חיים ארוכים בכל מדינה בגלות בה יבחר... אני מציע לו את סעודיה משום שמזג האוויר בה נוח יותר מבריטניה, ויש ביכולתה לספק לו בית נופש דומה לזה שבשרם אל-שיח', המועדף עליו..."[4]    



[1] כיהאן (איראן), 26.1.2011

[2] צבח-י צאדק (איראן), 24.1.2011

[3] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 27.1.2011. בהקשר הלבנוני יצוין כי בתגובה להטלת מלאכת הרכבת הממשלה בלבנון על  מועמד האופוזיציה, נג'יב מיקאתי, כתבו פרשן היומון הסעודי אל-ג'זירה, ג'אסר אל-ג'אסר, ובעל הטור הליבראל הסעודי ביומון עוכאט', עבדאללה בן בג'אד אל-עותיבי, כי נצראללה הוא שהביא לכך בגיבוי איראני, כנציגו הרשמי של עלי ח'אמנאי. לטענתם, איראן הצליחה במינוי זה לבסס את כוחה בלבנון, כפי שעשתה בעיראק ובעזה. אל-ג'זירה, (סעודיה), 26.1.2011; עוכאט' (סעודיה), 27.1.2011. 

[4] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 27.1.2011