מאמר במפרץ: כל כך הרבה ביקורת על ארה"ב, כלום על מנהיגי ערב
ד"ר אחמד עבד אל-מלכ, בעל טור רפורמיסטי ביומון אל-אתחאד באיחוד האמירויות, תקף את גישתם הביקורתית של כותבים ערבים רבים כלפי ארה"ב, תוך הזנחת ביקורתם על המנהיגות במדינות ערב. לדבריו, ארה"ב נתפסת כמי שמותר להשתלח בה ולכן הצנזורה בעולם הערבי מתעלמת מהתקפות לא מוצדקות עליה בשעה שהיא חוסמת ביקורת לגיטימית כלפי המשטרים הערביים ואף מטילה עונשים בגינה.
להלן תרגום עיקרי מאמרו[1]:
"...אנחנו קוראים מאמרים של חלק מכותבינו 'הגדולים' המותחים ביקורת על ארה"ב ומנהיגיה ויוצאים נגד שגיאותיהם ועמדותיהם כלפי העולם הערבי, ולא נמצא ולו צנזור ממשלתי אחד או מבקר מטעם עורכי העיתונים [עצמם] שמתערב בכתבות אלה. ביקורת כזו כלפי ארה"ב וכלפי רשלנות מנהיגיה אינה מדליקה נורות אזהרה אצל הממשלות או אצל עורכי העיתונים משום שהם תומכים בביקורת נגד שגיאותיה של ארה"ב, ואף מוצאים דוגמאות ל'כישלון' במדיניות החוץ שלה, שאת מחירו משלמים אזרחיה.
...איננו יוצאים נגד דרכה של העיתונות הערבית ושל הכותבים הערבים המבקרים את ארה"ב- שכן היא אינה [נמצאת] מעל לביקורת – ואיננו נגד ביקורת כלפי מנהיגי ארה"ב משום שלגיטימי לבקר אותם. אדרבא, אנו מגנים כל פגיעה בזכות מימוש ההגדרה העצמית של עמים [בעולם הערבי] ואנו גם נגד כל התערבות בריבונותן של מדינות תהא הסיבה אשר תהא.
בזמן שהכותבים 'הגדולים' האלה מסתמכים על [ערכי] הסובלנות וחופש הדעה הקיימים בארה"ב, הם אינם מעזים למתוח ביקורת על אף משטר ערבי, גם אם הוא מושחת.
ראוי להזכיר כי בעולם הערבי ישנן ממשלות שפגעו בכלכלת מדינותיהן והרסו את התשתיות שלהן, [הקיימות] מאז ימי הקולוניאליזם וכי בעולם הערבי יש חילוקי דעות שכל ועידות הפסגה הערביות לא הצליחו לפתור. אין זאת אשמת העמים הערביים הכמהים לחרות, לאחדות ערבית ולעמדה ערבית איתנה, אלא [אשמת] כמה ממשלות ערביות וקשריהן עם המערב.
בעולם הערבי יש משאבים עצומים, מקורות אנרגיה, קרקעות פוריות וכוח אדם רב. עם זאת, אין תעשייה ואין חקלאות ואין חזון ברור לגבי אופן מימוש העושר הזה... בעולם הערבי יש אבטלה, ניהול כושל ושחיתות שלטונית, ממש כפי שיש נחשלות, טרור, שבטיות וניסיונות של קבוצות אתניות להיפרד ממולדת האם ומפלגות המעדיפות את השייכות העדתית על פני השייכות למולדת. בעולם הערבי יש חנופה [לשלטון], עריצות של המפלגה השלטת ושימוש בכוח נגד כל ניסיון להבעת דעה אחרת. ממש כפי שמוטלת צנזורה בתקשורת הרשמית ש[נחשבת] תמיד לנכונה ביותר, לחכמה ביותר, לכזאת שאינה 'מדברת דברים בעלמא'.
...בעולם הערבי יש קבוצות גדולות ומגוונות שעודן שואפות להגדרה עצמית, כמו העדות [השונות] או ה'בדון'[2] [תושבים זרים נטולי אזרחות] וכד'. מדובר בקבוצות הנדחקות לשוליים ואינן מממשות את זכויותיהן הבסיסיות.
מדוע אין הכותבים הערביים "הגדולים" חושפים את המעשים הבלתי אנושיים האלה של חלק מהמשטרים [הערביים] שעה שראוי בעיניהם לחשוף את מעשי ארה"ב ומנהיגיה? זהו לב העניין שאנחנו רוצים להתמקד בו, כדי למנוע בלבול בקרב המתרפקים על 'הנוסטלגיה' הלאומית או על האחדות הערבית המזויפת, או על הכבוד שנשלל מהם ... מדוע הם לא חושפים את העובדות על חלק מהמשטרים, המונעים מבני עמם חיים של בטחון, נוחות ורווחה שהם זכאים להם?
מדוע הם לא כותבים על העוולות העלולות לקרות לאותם אזרחים המוחים באמצעות הכתיבה, שהיא המינימום שהם יכולים לעשות, גם אם הדבר מנוגד לעמדת השלטון? ומדוע השליט אינו נותן דין וחשבון על הסיבות לפיגור בתחומי הכלכלה, החינוך והחברה, למרות שהוא נשאר בשלטון תקופות ארוכות? ומדוע הם לא כותבים על ההבטחות החוזרות והנשנות שבאמצעותן 'מסממים' את העם למשך עשרות שנים מבלי שמתקיים מהן דבר?
מדוע אין הם כותבים על התמוטטות המוסדות או על הדריכה הממשלתית במקום בתקופה של טכנולוגיה מתפתחת? או על מעשי החקיקה המנוגדים לחוקה, המקבעים חלוקה מעמדית בקרב בני אותו עם, או הסותרים אמנות בינלאומיות?
ומדוע אין הם מותחים ביקורת על ממשלה שאיננה מסוגלת להרחיב את שליטתה ולהעניק ביטחון לטריטוריה הלאומית כולה, שעה שהיא מעלימה עין מפעולות שזורעות פחד והרג בקרב [אנשים] שלווים [הכוונה לפעולות טרור], ומקבצת את החברה הבינ"ל [לפעול] נגד העם [הערבי] המסכן וסחר האונים. [בהתנהגותה זו] גורמת הממשלה לכך [שהערבים] יהיו מוגבלים בתנועותיהם ונרדפים בשדות תעופה אירופאים או אמריקאים. ומה לגבי השלכתם של אנשי האופוזיציה לבתי הכלא? האם שמעתם על אופוזיציונר אירופאי או אמריקאי שהושלך לכלא?
האם אין לכותבינו "הגדולים" דבר לומר על כל הנושאים האלה, במקום להציף אותנו בטרוניות על ההתנהגות של אמריקה ומנהיגיה?
...הכתיבה על המצב בעולם הערבי היא הרבה יותר ראויה ממתיחת ביקורת כלפי ארה"ב או מנהיגיה. אמריקה לא מודאגת ולא חרדה משום דעה או ביקורת - נועזת ככל שתהיה. ואילו אנו כבר 60 שנה מפנים דברים עוקצניים, תוקפניים ומשפילים כלפי ישראל מבלי להשיג ולו ס"מ אחד מאדמותינו הגזולות.
...זהו ההבדל בינינו לבינם ... אנחנו יכולים להגיד עליהם כל מה שנחפוץ, אבל אם נאמר דבר אמת על אלה הנמצאים בתוכנו [בתוך העולם הערבי], ייחשב הדבר לפשע שהחוק מחייב עליו עונש".
