יו"ר אל-אהראם: משאל העם בסודאן עלול להוביל לכאוס

ערב משאל העם הצפוי להיערך בקרוב בסודאן ולהכריע בנושא עצמאותה של דרום סודאן, ניכר חשש רב במדינות ערב ובפרט במצרים מאפשרות פיצולה של סודאן לשתי מדינות. שה"ח המצרי, אחמד אבו אל-ר'יט שהתבטא בנושא בכמה הזדמנויות, הסביר כי מצרים חוששת שפיצולה של סודאן עלול להוביל לפיצולן של מדינות נוספות[1] ואף הדגיש כי ארצו ניסתה להציע פתרונות למשבר, בהם יצירת קונפדרציה סודאנית.[2]

ביטוי לחששות אלה הביע עבד אל-מונעם סעיד, יו"ר מועצת המנהלים של היומון אל-אהראם, שכתב ביומון אל-שרק אל-אוסט, כי המצב בסודאן עלול להוביל לסערה שתגלוש אל שטחי שכנותיה. החשש מהשלכות משאל העם העסיק כותבים מצריים נוספים[3].

להלן קטעים ממאמרו של עבד אל-מונעם סעיד:

"אין זה קל לנבא פריצתה של סערה פוליטית ואסטרטגית משום שיש גורמים רבים שקשה לקחתם בחשבון העשויים להביא לרגיעה... הייתכן כי תהליך הפיצול או האחדות של סודאן יעבור בשלום, משאל העם יתקיים במועדו והעם הסודאני יחליט על גורלו בצורה שקטה? ההרהורים המטרידים גוברים משום שלא קרה מעולם שאיחולים טובים [הספיקו כדי] להפוך סערות למשבי רוח קלים.

בעוד שהעשור הראשון של המאה ה-21 היה העשור של עיראק במזה"ת, הרי שהעשור השני יהיה העשור של סודאן. אם ניתן [ללמוד] מן ההיסטוריה, הרי שמה שקרה בעיראק דומה ל[מצב] בסודאן… עיראק לא תשוב להיות כפי שהיתה, וסיפורה ימשיך להיות איתנו בעשורים הבאים, אולם מצבה של סודאן יהיה מסוכן הרבה יותר. סימניה המקדימים של הסופה הופיעו לפני זמן רב, באמצע המאה הקודמת, אולם בשנות השבעים, עם מתן האוטונומיה לדרום[4], נדמה היה שיש צוהר לישועה. אבל נראה שהשמחה לא אפשרית במחוזותינו, הנשיא נומירי סבר לפתע שיש צורך ליישם את ההלכה המוסלמית... והתוצאה היתה מלחמת אזרחים נוספת.

הניסיון הדמוקרטי בסודאן נכשל... ולפני סוף שנות השמונים של המאה שעברה הגיעה הפיכה צבאית, כנהוג. בפעם הזו לא זו בלבד שהצבא... התעמת מול האנרכיה של התושבים ונלחם בשחיתות, אלא שבנוסף לכל אלה הוקמה מדינה 'אסלאמית'. האחים המוסלמים הגיעו לשלטון ואז הפך הפיצול להיות בלתי נמנע, משום ש[סודאן] כמדינה אזרחית נפלה לבלי שוב.

במשך עשרים שנה עברו הרבה מים בנילוס. ח'ארטום ניסתה באותה עת להיות בירת המהפכה בעולם. היא הפכה להיות המקום אליו הגיעו מורדים אסלאמיסטים קיצוניים מסוגו של אוסאמה בן לאדן, מורדים מרקסיסטים, קומוניסטים אנרכיסטים וטרוריסטים מסוגו של איליץ' רמירז קרלוס ... מי שמכיר את החיים וההיסטוריה יודע כי לכל מעשה יש מחיר… וסודאן שילמה מחיר גבוה. התנועה הבדלנית [התנועה העממית לשחרור סודאן]. התחזקה עד אשר השיגה הסכם שאפשר לדרום [סודאן] להתפצל. סודאן הותקפה על ידי מטוסים בשל חשד לא מבוסס[5], האחים [המוסלמים] סולקו מן השלטון על אף שהאידיאולוגיה שלהם נשארה, המורדים גורשו והוסגרו למי שרק רצה, הופיעו תנועות מורדים בדארפור והקהילה הבינ"ל חדרה אל מתחת לעורה של [סודאן] עד כדי הגשת כתב אישום בביה"ד הפלילי הבינ"ל נגד הנשיא [עומר אל-בשיר].

מידת הנכונות או המוסריות של כל זה - איננה הנושא. מה שחשוב הוא שהעשור הראשון של המאה הנוכחית היה עבור סודאן עשור של הכנה, של הרמת המסך מעל הפרק הראשון של סוף המדינה הסודאנית, או לפחות [סודאן] כפי שאנו מכירים. סודאן נוסדה כמדינה שקיבצה בתוכה גזעים רבים תחת הדגל של אזרחות אחת. ואולם כאשר המנהג, המסורת או השלטון הפוליטי הם בידי קבוצה אחת, משמעות המדינה [שאזרחיה שווים] לא עמדה במבחן. כך קרה גם בעיראק... בשני המקרים, המדינה נפלה עם נפילת [השוויון] האזרחי. בעוד העיראקים - לאחר שפיכת דם רב - מצאו דרך לחלוקת השלטון [בין העדות השונות] המחלישה מאוד את השלטון [המרכזי], הרי שהסודאנים הגיעו להסכם בניבאשה[6], שהפך את החלוקה ל[אופציה] היחידה, בעיקר נוכח דבקותה של המדינה הצפונית באופייה הדתי והגזעי.

לאחר הרמת המסך מעל הפרק הראשון, תתעורר שאלה לגבי הלגיטימיות של שתי המדינות - הצפונית והדרומית, כאשר בכל אחת מהן יתקיים שלטון נטול מסורת דמוקרטית ... חשוב מכך הוא [עניין] הזהות הסודאנית - מה [תהיה] המשמעות של להיות סודאני? מה המשמעות של מגורים במדינה בדרום סודאן?...

כמו מקרים דומים בהיסטוריה, המצב ישתנה על-ידי קבוצת אנשים שתצליח ליצור לגיטימציה וזהות חדשה ותנצל את הפחד מפני האנרכיה כדי לחזק את שליטתה ולהקים מדינה, או שהיא תיכשל בכך- וזו אופציה סבירה בהחלט, כפי שקורה בסערות. הדבר יתבטא בסכסוכים פנימיים וחיצוניים. [תושבי צפון סודאן] יעשו חשבון [עם צפון סודאן] בשל אובדן הדרום, ו[תושבי דרום סודאן] יבואו חשבון עם המדינה הדרומית הן בשל השחיתות והן משום שמצבם יתדרדר עוד יותר לאחר ההגדרה העצמית...

הגיוני שקודם כל יפרוץ סכסוך חיצוני עם ה'אחים' של המדינה המאוחדת לשעבר. באביי[7] בלבד יש די [סיבות]  לשליפת הנשק… אין זה מקרי ששלטונות סודאן העלו לפתע, באמצע האסון בו הם חיים, את נושא אזור חלאיב ושלאתין המצרי.[8]  אין זה מקרי שדרום סודאן החלה להתלונן על התנהגותן של אוגנדה ואריתראה… זו  תחילת הפרק השני של הספר הסודאני אשר אינו סודאני עוד. אחריו יבואו פרקים נוספים שאינם זרים לנו כלל."[9]