המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
החלופות הפלסטיניות למו"מ
11/11/2010

 

החלופות הפלסטיניות למו"מ


בעקבות הקשיים שהתגלעו במו"מ בין ישראל לבין הרש"פ והתחושות הפסימיות בקרב הפלסטינים לגבי הסיכויים להשיג התקדמות, ניצבת על סדר היום הפלסטיני שאלת החלופות למו"מ. חבר הוועד המרכזי של פת"ח, מחמד דחלאן, מסר כי ההנהגה הפלסטינית כבר הקימה ועדה לבחינת אלטרנטיבות, אם ייכשלו מאמצי ארה"ב לעצור את הבנייה בהתנחלויות.[1]

 

במישור הבינלאומי החלופות כוללות ניסיון לעקוף וטו אמריקני במועצת הביטחון ולהשיג מן העצרת הכללית של האו"ם הכרה במדינה פלסטינית עצמאית; נקיטת צעדים מעשיים נגד ישראל, כולל הערכה מחדש של ההסכמים שנחתמו עימה.

 

ברמת השטח, נבחנה הגברת המאבק, בעיקר העממי "הבלתי אלים", שאפשר ויתקיים במקביל למו"מ.

 

להלן תרגום קטעי מאמרים בנושא זה:  

 

עבאס: האופציה הראשונה היא חזרה למו"מ אך יש חלופות

בוועידת סרת בלוב הזכיר יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, את החלופות הבאות: "פנייה לממשל האמריקני להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967, ופנייה למועצת הביטחון לאותה מטרה או פנייה לעצרת הכללית של האו"ם כדי לקבל חסות בין-לאומית לשטחים הפלסטיניים."[2]

 

בריאיון ליומון הכוויתי אל-אנבאא' אמר עבאס "נתחיל בהפסקת ההתנחלויות וחזרה למו"מ – זאת האופציה הראשונה ואם תהיה הסכמה על כך, ניכנס למו"מ סביב סוגיות הגבולות והביטחון. אם אופציה ראשונה זאת לא תצליח, נלך לארה"ב ונבקש ממנה להתערב ולקבוע מסגרת. אנו מוכנים להציג תוכנית מסגרת והם יקבלו או יערכו בה שינויים. היא תוגש לשני הצדדים כהסדר סופי ואם הדבר לא יצליח יש חלופות אחרות דוגמת מועצת הביטחון והעצרת הכללית... אחת החלופות היא שמועצת הביטחון תבקש ממדינות העולם להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967, וננקוט אותה רק מחוסר ברירה כאשר יינעלו כל השערים. איננו רוצים ללכת למועצת הביטחון ולעצרת הכללית, אך אם ישראל תתעקש לא לקבל את המו"מ ולא להפסיק את ההתנחלויות, מה נעשה? לאן נפנה? חייב להיות מקום שאליו נלך – מועצת הביטחון והלגיטימיות הבין-לאומיות [החלטות האו"ם]."[3]

 

לחלופות אלה התייחס בעל טור ביומון הרש"פ, עאדל עבד אל-רחמן: "אשר לפנייה למועצת הביטחון כדי שתכפה החלטה בין-לאומית להכרה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, גם אם יש התלהבות לצעד כזה, בחינה שקולה שלו מלמדת כי לא ניתן להגיע בו להישג, משום שהממשל האמריקני לא יאפשר לערבים ולפלסטינים להוציא בכוח החלטה כזאת [ממועצת הביטחון]... אשר לחסות מצד עצרת האו"ם, אף שפורמאלית יש בצעד כזה מימד חיובי, בפועל הוא אינו משמש מוצא מן המשבר הפלסטיני. אכן, העם הפלסטיני זקוק להגנה בינלאומית, אך בבסיס הוא זקוק לעצמאות מדינית... אם הערבים והפלסטינים יפעלו [יחד] עם הממשל האמריקני כנותן חסות עיקרי להכרה בגבולות 67, כולל קבלת הרעיון של חילופי שטחים בשיעור מסוים כבסיס לאופציה של שתי מדינות לשני עמים, סביר מאוד שהדבר ניתן להשגה, שהרי הממשל [האמריקני] מאמין ותומך בכך."[4]

 

חבר הוועה"פ של אש"פ מטעם חזית השחרור הפלסטינית, ואצל אבו יוסף, חשף עוד חלופות: שחרור הפלסטינים מהסכמים קודמים עם ישראל; פירוק הרש"פ והטלת האחריות בשטחים על ישראל; הכרה אמריקנית במדינה הפלסטינית שתוקם בשטחים שנכבשו בשנת 1967 (עזה, גדמ"ע ומזרח ירושלים); הפעלת כל סוגי ההתנגדות העממית בכל נקודות ההשקה לגדר ובהתנחלויות.[5]

 

מאמץ לעקוף וטו אמריקאי

מחשש שארה"ב תטיל וטו על הכרה של מועצת הביטחון במדינה עצמאית, אמר ראש סיעת הפת"ח במועצה המחוקקת, עזאם אל-אחמד, כי "ועדת המעקב הערבית הודיעה לגורמים הבינלאומיים הנוגעים בדבר, כי אם הממשל האמריקאי לא יספק את האווירה הנדרשת למו"מ ישיר, היא תעביר את הנושא למוסדות האו"ם, בין אם העצרת הכללית ובין אם מועצת הביטחון על בסיס של 'מתאחדים למען השלום'[6], כדי להימנע מווטו אמריקני."[7]

 

למגמה הזאת הצטרפה סעודיה שדרשה במושב ה-65 של העצרת הכללית באו"ם "להגביל את השימוש בזכות הווטו באמצעות התחייבות המדינות החברות הקבועות שלא להשתמש בה בכל הנוגע לצעדים המכוונים ליישום החלטות שמועצת הביטחון אישרה בעבר."[8]

 

הערכה מחדש של ההסכמים בין אש"פ לבין ישראל

מזכ"ל הועה"פ של אש"פ, יאסר עבד רבה, אמר: "לא נלך לצעדים הרפתקניים ... עם זאת, ישנם הסכמים בין אש"פ לבין ישראל ולא ייתכן שצד אחד יהיה מחויב להם לנצח בעוד הצד השני יפר אותם עד כדי ביטולם. אם הישראלים ימשיכו באותה המדיניות, אפשר ויגיע הרגע שבו נעיין מחדש בהסכמים אלה."[9]

 

פיאד: פירוק הרש"פ איננו אופציה

ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, הצהיר בריאיון ליומון הלונדוני אל-חיאת: "אינני רואה את פירוק הרש"פ כאופציה. הרש"פ היא מפעל של בניית המדינה, כלומר השגת עצמאות והיא הצעד החשוב ביותר, לפיכך, זהו צורך לאומי עוד לפני היותו צורך יום-יומי של העם הפלסטיני וזה מה שהוזכר בתוכנית הדו- שנתית שהרש"פ החלה בה באוגוסט 2009 תחת הכותרת: 'פלסטין: סיום הכיבוש והקמת מדינה'."[10]

 

עבאס: אינני מתפטר אך לא אציג מועמדות בבחירות הבאות

אשר לאופציית התפטרות מחמוד עבאס מתפקידו כיו"ר הרש"פ, הבהיר עבאס: "לא רמזתי על התפטרות, אלא דיברתי על עיקרון ואני נחוש בכך שאם יושג פיוס לאומי ויתקיימו בחירות, בשום אופן לא אציג את מועמדותי."[11] 

 

בריאיון לסוכנות הידיעות הפלסטינית העצמאית "מען" הבהיר ראש מחלקת המו"מ באש"פ, צאא'ב עריקאת, כי הדיבורים על פירוק הרש"פ והתפטרות עבאס הם הבלים.[12]

 

חזרה לדרך המאבק

חלופה אחרת בה דנים הפלסטינים היא הגברת המאבק הבלתי אלים ("המאבק העממי"). בעל טור ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, טלאל עוכל, סבור כי הרש"פ צריכה לבצע הערכת מצב שאיננה מבטלת את אופציית המו"מ, אך "בשום פנים אינה מותירה אותה כאופציה כיחידה להשגת שלום... כאשר מדברים על ריבוי חלופות אין זה אומר בהכרח מעבר אל חלופת ההתנגדות, שיש מי שמצמצמים אותה לכדי פעולות מזוינות בלבד, גם אם זו חלופה אפשרית... מלכתחילה היו הרש"פ והפלגים צריכים ללכת בכל הכיוונים – מו"מ מלווה בהסלמת המאבק העממי, הפוליטי, הלוחמני והמשפטי. תוך כניסה למערכה דיפלומטית באו"ם."[13]  

 

ראש אגודת העיתונאים במצרים, מכרם מחמד אחמד, כתב כי "מלבד פנייה למועצת הביטחון כדי שתכיר בהכרזה על מדינה פלסטינית, זו הזדמנות להערכה מחדש של מדיניות השלום. הפלסטינים לא יינזקו, אם יסכימו במאוחד על מפעל התנגדות חדש, שלא יעורר נגדם את העולם, אם יתמקד במתנחלים ובחיילים."[14]

 

משיכת יוזמת השלום הערבית

איש האקדמיה הסעודי ובעל טור ביומון אל-אתיחאד (אמירויות), ח'אלד אל-דח'יל, טען כי "פנייה לאו"ם לא תשנה דבר במאזן [הכוחות] נוכח הנתונים הנוכחיים או אלה הנמצאים בטווח הנראה לעין. יש חלופה אחרת: הגם שמלחמה איננה באה בחשבון וייתכן שבצדק כחלופה [כלל] ערבית, אין זה נבון להמשיך במקביל באופציית מו"מ ולאפשר לישראל להשתמש בו ככיסוי להתפשטות ולהתנחלות. מן הראוי לחשוב ברצינות על משיכת היוזמה הערבית, כפיית פיוס בין הפלסטינים ומתן גיבוי ותמיכה ערבים לחלופת ההתנגדות, בתנאי שהפלסטינים יסכימו לכך ושתהיה להם תוכנית פוליטית ברורה שיש לגביה קונסנזוס, הרחק מכפיפות למשטר ערבי כזה או אחר."[15]

 

הפילוג מונע השגת חלופות למו"מ

בכירים בפת"ח וברש"פ הסבירו כי הפילוג בין פת"ח לבין חמאס מקשה על הצעת חלופות למו"מ. בכיר במשרד ההסברה ברש"פ ובעל טור ביומון הרש"פ, האני אל-מצרי, טען כי "איש אינו יכול להתייחס ברצינות לשיח הפלסטיני אודות חלופות למו"מ הישיר, אם אין בלב השיח הזה פעילות רצינית לסיום הפילוג ולהשבת האחדות הלאומית, משום שאלה עומדים בראש סדר העדיפויות הלאומי ובלעדיהם לא תתקיים שום חלופה אמיתית. אין משמעות לפנייה למועצת הביטחון ולעצרת הכללית של האו"ם, או לניסיון להשגת הכרה אמריקנית ובינלאומית במדינה פלסטינית כאשר אנו מפולגים. אלה חלופות פיקטיביות שאינן בידינו אלא בידי אחרים."[16] ראש מחלקת ירושלים באש"פ, אחמד קריע, הצהיר כי מעבר לחלופות שהזכיר עבאס, האופציה הראשונה היא הפיוס הפלסטיני ואחדות השורות.[17] דברים ברוח זו השמיע בכיר הפת"ח, קדורה פארס.[18] 

   


[1] אל-חיאת (לונדון), 3.10.2010[1]

[2] ו9.10.2010 , www.maannews.net

[3] ואל-אנבאא' (כווית), 4.11.2010 כווית), 4.11.2010 

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.10.2010

[5]  אל-קדס (ירושלים), 31.10.2010

[6] "מתאחדים למען השלום" היא החלטה (V)377 שעיקרה: אם מועצת הביטחון אינה מגיעה לידי החלטה בענייני שלום וביטחון בינלאומיים, ואינה מצליחה לפעול כנגד תוקפנות בשל וטו שהטילה אחת מחברותיה, ניתן יהיה לכנס את העצרת הכללית בתוך 24 שעות ולדון בעניין ולהמליץ לגבי צעדים קולקטיביים יעילים לשמירת השלום או להשבת השלום על כנו. אם רוב המדינות יתמכו בכך, והמדינה שהטילה וטו תהיה במיעוט, אזי ניתן להוציא לפועל את אותה המלצה, כולל באמצעות הקמת כוח צבאי בינ"ל. לפיכך, משמעות ההחלטה (V)377 היא שהעצרת יכולה לקבל החלטה על צעדים קולקטיביים יעילים ולא רק להמליץ עליהם. http://www.un-documents.net/a5r377.htm

[7] אל-איאם (רש"פ), 2.10.2010, עמדה דומה נקט ראש מחלקת המו"מ של אש"פ, צאא'ב עריקאת. www.maannews.net , 1.11.2010

[8] אל-קדס (ירושלים), 5.10.2010

[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.10.2010

[10] אל-חיאת (לונדון), 29.10.2010

[11] אל-אנבאא' (כווית), 4.11.2010

 www.maannews.net, 1.11.10  [12]

[13] אל-איאם (רש"פ), 7.10.2010

[14]  אל-קדס (ירושלים), 10.10.2010

[15] אל-קדס (ירושלים), 5.10.2010

[16] אל-איאם (רש"פ), 26.10.2010

[17]  ופא (רש"פ), 18.10.2010

[18] אל-קדס (ירושלים), 19.10.2010

תגיות