המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חוקר פלסטיני: האסלאמיסטים לא מקדמים את תרבות האסלאם
25/10/2010

 

חוקר פלסטיני: הבטחות האסלאמיסטים לקידום תרבות האסלאם - נבובות

 

החוקר הפלסטיני באוניברסיטת קמברידג', ח'אלד אל-חרוב, כתב מאמר בשם "מפעל חמאס והטאליבאניזציה של עזה",[1] בו טען כי הצהרותיהם של אנשי התנועות האסלאמיות על "מפעל התרבות האסלאמי" ריקות מתוכן ובמעשיהם דוגמת יישום השריעה הם פוגעים באחדות האסלאמית ובזכויות הנשים.

 

להלן תרגום עיקרי המאמר:   

 

ביטוי נפוץ שחוזר בכתבי האסלאמיסטים ובתיאוריות שלהם, הוא 'המפעל התרבותי האסלאמי", [המוצג] כאחד העיקרים שהתנועות האסלאמיות הנוכחיות שואפות להגשימו. ביטוי זה שייך למילון מקיף המכיל שפע ביטויים קוסמים לציבור הרחב, בראשם 'האסלאם הוא הפיתרון', אך אלה ביטויים ריקים מתוכן, שרק נוצצים כלפי חוץ.

 

את האסלאמיסטים אין לדון עפ"י האמירות והסיסמאות שהם דורשים [ליישם] - הדמוקרטיה מתירה להם להשמיע כל סיסמה או קריאה – מה שחשוב ומדויק יותר הוא לשפוט אותם עפ"י מעשיהם בפועל.

 

המעשים האסלאמיים עד כה אינם מעידים על שום הישג אמיתי בהגשמת 'מפעל תרבותי כלשהו', אף לא על כיוון כזה. לפנינו ניסיונות מעשיים רבים: [ישנן] תנועות אסלאמיסטיות שהגיעו לשלטון באזורן, כמו איראן, אפגניסטן וכמה אוטונומיות במלזיה, באינדונזיה וברצועת עזה; וישנן תנועות אסלאמיסטיות שהגיעו [לעמדת] השפעה על החוקים באופן ישיר (פרלמנטארי) או עקיף (גיוס עממי ותקשורתי) כמו ברבות מן המדינות הערביות והאסלאמיות (כווית, תימן, ירדן, מצרים , מרוקו, פקיסטן ואלג'יריה)...

 

סודאן פונה לכיוון של קרע ופילוג תחת 'השלטון האסלאמי', משום שהלהט להטיל מגבלות על החברה קודם שם לאחדות הלאומית... בעלי התיאוריה של 'מפעל התרבות האסלאמי' [בסודאן] העדיפו מלחמה וחלוקת הארץ בטענה [של] יישום השריעה, שבא לידי ביטוי ברדיפתן של לובשות המכנסים בחרטום וביצירת בסיס להתרחבותה של שכבת מפיקי התועלת ו'החתולים השמנים' מקרב האסלאמיסטים במגזר הפרטי...

 

מי שמבקר ברצועת עזה מבחין בקלות בכך שחמאס חזרה באווילותה על מעשיהם של כמה אסלאמיסטים בכמה מקומות, בהתמכרה לעניינים משניים ושוליים. הנמוך שבהם הוא רדיפת הנשים על חשבון עניינים דחופים וחשובים בהרבה, אשר גם אם הם יבוצעו, אין בכך כדי להתיר את מה שכופים על הנשים. לכך יש להתנגד בכל מקום וזמן...

 

האסלאמיזציה שנכפתה ברצועת עזה ודיכוי חירויות חברתיות, תרבותיות ותקשורתיות שאינן תואמות את השקפת החמאס, הם מעשה חמור שיש להתנגד לו. זאת חזרה, תחת כסות דתית, על ניסיונם של המשטרים הטוטאליטריים והעריצים.

 

תחת מצור ברברי ובלתי אנושי, המהווה פשע נגד האנושות, ששותפות לו כל המעצמות בעולם, מגבירה חמאס את סבלם של האנשים כאשר היא בולשת אחר מפגשים אקראיים שלהם ופועלת לשינוי הרגלים של מאות שנים. נישואים, פגישות ועירוב מגדרי של אנשים הם מוסכמות חברתיות, מעמדיות ונסיבתיות שהחוק אינו מתערב בהגדרת אופיין. כאשר זוגות נשואים או מאורסים נאלצים להחזיק בכיסיהם תעודות נישואין מחשש שמישהו חמוש יתפרץ לאחת הפגישות שלהם וישאל לגבי יחסיהם, זאת התדרדרות מפחידה בערכים ובאורח החיים של הפלסטינים שלחלוטין לא הייתה קיימת [עד כה]. כאשר רודף אופנוע אחר מכונית משפחתית, שיושבת בה אישה לצד גבר המושיט יד אל מסעד המושב מאחורי ראשה, עוצר אותה ומובילה למשטרה, זהו פטרול מטופש [הפוגע] בחיי האנשים.

 

כאשר עוצרים אח ואחות בדרכם לביתם בשעת לילה, [רק] משום שאינם נושאים תעודת זהות המוכיחה את 'יחסיהם החוקיים', זאת בפירוש התנהגות טאליבנית. מדובר בסדרה ארוכה של מעשים, החל בכפייה עקיפה על תלמידות לעטות חג'אב (ללא מסמכים מנהליים והוראות כתובות), המשך ברדיפתן במסעדות ובבתי קפה, וכלה באיסור עישון נרגילה וב'חיפוש' במחשבים פרטיים אחר תמונות הפוגעות במוסר.

 

היכולות הטכניות של הטאליבאן לא אפשרו את מה שמאפשרות היכולות הטכניות של חמאס כיום. חמאס, שפיתחה רבות מן היכולות הללו, ביצירתיות מעוררת פליאה בתחום ייצור הטילים, [ובתחום] מניעת חדירות ביטחוניות של ישראל תוך שימוש בטכנולוגיה מודרנית, מנצלת כיום רבות מן היכולות הללו כדי לרסן את החברה העזתית ולעקוב אחריה בפטריארכליות דוחה. מדוע חמאס עושה זאת כשברור לה שזה יזיק לה ויעורר ביקורת כלפיה? כיצד אפשר להבין שמעדיפים לכפות אסלאמיזציה על פני שיקום עזה בעקבות המלחמה...?

 

יש שני הסברים לצעדים הטאליבאניים של חמאס במישור החברתי. הראשון הוא השחיקה שחלה בחמאס בכל הנוגע לחשיבה המתונה המאפיינת את האח"ס, לטובת החשיבה הסלפית הקיצונית...

 

הדבר השני כולל כמה נושאים: תנאי המצור והעימות שנכפו על התנועה לאחר ניצחונה בבחירות; המשך הפסקת 'ההתנגדות' לאחר המלחמה הישראלית הברברית; התגלות תופעות שחיתות אצל מקצת מבכיריה והפרוטקציות המתלוות לכל שלטון. כל אלה הובילו להתגברות הביקורת כלפי החמאס מצד הקבוצות הקטנות והקיצוניות ממנה וגם מצד אנשיה. אלה האשימו אותה בהתרחקות מ'הנוהג האסלאמי ובאי הקמת משטר אללה עלי אדמות', מה שגרם לה להגיב בהקצנת האסלאמיזציה החברתית. כך רצתה החמאס להוכיח  שהאסלאמיזציה שלה חזקה יותר ושהיא דבקה יותר בסיסמאות שהשמיעה."   

 



[1]  אל-איאם (רש"פ), 11.10.2010

תגיות