המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המו"מ הישראלי פלסטיני – תמונת מצב
24/9/2010


המו"מ הישראלי פלסטיני – תמונת מצב

מאת כ. יעקב ול. ברקן*

הקדמה

ב-2 בספטמבר 2010 חודש המו"מ הישיר בין ישראל לבין הרש"פ. בשונה מן האווירה הקשה ששררה בצד הפלסטיני ערב הפסגה בוושינגטון, כאשר עבאס הסכים להשתתף במו"מ כמי שנכפה לכך, בפסגה עצמה שררה אווירה נינוחה, אולם זמן קצר לאחר פתיחתה שבו מנהיגי הפלסטינים בראשות מחמוד עבאס להצהיר כי לא יעשו כל ויתורים, תוך איום בפרישה מן המו"מ אם יידחו דרישותיהם ואם תחודש הבנייה בהתנחלויות, ותוך הבעת פסימיות לגבי סיכויי הצלחתו. בד בבד עם חידוש המו"מ, חידשו גורמי אופוזיציה פלסטיניים את ניסיונותיהם לטרפדו באמצעות פיגועים, בגיבויה של איראן ששללה בין השאר את הלגיטימיות של שלטון הרש"פ. להתקפות אלה הגיבה הרש"פ בחריפות יוצאת דופן, כולל קריאה להפלת משטרו של אחמדי נז'אד.

 

דחלאן: נתניהו נוכל שאיננו רוצה שלום

כמה ימים לאחר הפסגה בוושינגטון הבהיר יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס בראיון לאל-איאם: "העניין אינו קשור באופטימיות או בפסימיות. כעת יש קריאה עולמית בראשות ארה"ב למען מו"מ. או שאתה מנצל [את ההזדמנות] ונענה לקריאה או שלא. ייתכן שאין הרבה תקווה, אולם אם אתה הולך יש לך נוכחות, ואם אתה נעדר יגיד לך העולם כולו שהחמצת הזדמנות היסטורית. לכן הלכנו... לא אפסיד אם הלכתי אבל אפסיד אם במהלך המו"מ אזניח נושא עיקרי פה ושם... כאשר הגענו [לוושינגטון] שבנו על עמדותינו המוצהרות משנת 1988 עד היום - אותן עמדות ודרישות לא ניסוג מהן ולא נפסיד. אם לא נשיג הישגים בסבב הזה יתכן שנעשה זאת בסבבים אחרים... מה שראינו אינו מאכזב, אך [גם] אינו [מספיק] כדי לומר שאני אופטימי לגבי הסכם קרוב אלא [רק] שאמשיך להיות רציני יותר ויותר כדי להגיע לפיתרון."[1] 

 

חבר הוועד המרכזי של הפת"ח, מחמד דחלאן, הביע פסימיות לגבי הסיכוי להשיג התקדמות נוכח הדרישות של נתניהו להכרה בישראל כמדינת הלאום היהודית, להתמקדות בענייני הביטחון ולצמצום זכות השיבה לתחומי המדינה הפלסטינית המפורזת: "זה אינו שלום אלא כניעה. אין פלסטיני אחד שיסכים לתנאי נתניהו שאותו אנו מכירים יותר משהוא מכיר את עצמו. נתניהו הוא נוכל שאינו רוצה שלום. בעבר הוא הרס את תהליך השלום והוא יהרוס מה שנותר ממנו ויביא חורבן על כל האזור..."[2]

 

הפלסטינים: לא יהיה כל ויתור בנושאי הליבה

בשונה מראש ממשלת ישראל, שהצהיר על נכונות לויתורים כואבים, ענה מחמוד עבאס למבקריו מן החמאס: "לא נוותר על עקרונות. מאז כינוס 'המדינה הפלסטינית' של המל"פ באלג'יריה בשנת 1988 שבו הכרנו בהחלטות 242 ו-338 ועד היום - היכן הויתורים על עקרונות? אנו אומרים: גבולות 1967, ירושלים בירתנו וזכות הפליטים לפי החלטות האו"ם ובייחוד 194 וגם המים הם זכות לפי החוק הבין-לאומי. מלה אחת מתוך כתבינו לא שונתה מאז ועד היום. זה לא קרה ולא יקרה."[3]  

 

יו"ר מחלקת המו"מ של אש"פ, צאיב עריקאת, טען כי האשמות האופוזיציה את הרש"פ בוויתורים הן חסרות בסיס: "אבו עמאר [יאסר ערפאת] יכול היה לחתום על הסכם ויתור מהיום הראשון ואז לא היה נרצח [ולא היו עושים לו] עוול. גם אבו מאזן [מחמוד עבאס] יכול היה לקבל את שהוצע לו לאחר ועידת אנאפוליס - 100% מן השטח - אך גילינו ונגלה עמדה קשוחה, כך שמזרח ירושלים תהיה בירת המדינה הפלסטינית, בעיית הפליטים תיפתר לפי החלטה 194, המדינה הפלסטינית תהיה בגבולות 1967 ואנו צריכים לקבל 46 ק"מ שטח הפקר, 37 ק"מ של גבול בים המלח ומעבר בטוח בין עזה לבין הגדמ"ע."[4] 

 

בנושא הפליטים אמר מחמוד עבאס: "לעולם לא אוותר על שום עיקרון. אם יבקשו ממני ויתורים על זכות הפליטים [השיבה] ועל [גבולות] 1967, אסע ולא אקבל על עצמי לחתום אפילו על ויתור אחד."[5] בריאיון אחר הבהיר עבאס: "כל לחץ עלי לוותר בנושאי הגבולות, הפליטים או הנושאים המהותיים האחרים יוביל לכך שאשא את מזוודתי ואסע."[6]

 

עבאס הוסיף כי "אם ממשלת ישראל תאריך את החלטת הקפאת הבנייה בהתנחלויות, נמשיך במו"מ, אך אם היא לא תאריך אותה, נצא מן המו"מ. דברים אלה נאמרו ברורות לנשיא אובמה, לשרת החוץ קלינטון וגם [בשיחה] ביני לבין נתניהו. אמרתי לו: 'אתה צריך לדעת שאם לא תמשיכו את הקפאת הבנייה בהתנחלויות נצא מן המו"מ הזה'. אנו ממתינים ואינני סבור שיש לנו מה להפסיד. ההיגיון שלנו הוא שאנו ממשיכים [במו"מ], דבקים [בעקרונות] ומגלים עמידה איתנה."[7]

 

אשר לעתיד ההתנחלויות, אמר יו"ר מחלקת המו"מ של אש"פ, צאיב עריקאת: "כאשר ישראל החליטה על שלום עם מצרים היא הרסה את ההתנחלויות בסיני ונסוגה וכאשר החליטה על נסיגה חד-צדדית מעזה הרסה את ההתנחלויות בעזה. אני מקווה שהיא מבינה ששלום בגדמ"ע יחייב אותה לחזור על כך."[8]      

 

עבאס: לא נכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית

בהתייחסותו של עבאס לנאומו של נתניהו במשרד החוץ האמריקני, שבו דיבר על ההכרה בישראל כמדינת הלאום היהודית, אמר: "דבר זה אילץ אותי לחרוג מן הטקסט בנאומי ולהגיב, משום שהנושא הזה כבר עבר זמנו והסתיים כאשר הייתה הכרה הדדית בין המנוח יאסר ערפאת לבין יצחק רבין - מה שאנו מכנים ההכרה ההדדית. יאסר ערפאת אמר 'אנו מכירים בזכותה של ישראל להתקיים בביטחון וביציבות', ורבין השיב שהוא מכיר באש"פ כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני ועל בסיס זה הוא ינהל עמו מו"מ... איננו מדברים על מדינה יהודית, אלא על מדינת ישראל. מטבע הדברים אנו יודעים מהי המטרה מאחורי העלאת עניינים כאלה ולכן אנחנו עוצרים זאת כפי שעשינו בעבר לא פעם, בייחוד בפגישתי עם הקהילה היהודית הקיצונית בארה"ב התומכת ברורות בעמדות ישראל, ועלו הצעות כאלה הקשורות במדינה היהודית. השבנו להם שאין זה ענייננו, איננו מדברים על כך ואל תצפו מאיתנו להשיב. אתם חופשיים לקרוא לעצמכם כרצונכם, אך לא תוכלו לקבל מאיתנו הסכמה לכך. התוצאה הייתה שלפחות הם קיבלו את הרעיון הזה ולא שבו להעלותו, לכן כאשר נתניהו העלה את הנושא השבתי לו מייד שיש הכרה הדדית שנחתמה ב-9 בספטמבר 1993."[9]

 

בראיון אחר הסביר עבאס: "אם נתניהו רוצה לדבר על מדינה יהודית זהו עניינו. אנחנו לא נכיר בכך לחלוטין. כל זה פירושו סגירת השערים בפני שיבת הפליטים הפלסטינים... בין העניינים הבולטים ביותר שרוצה נתניהו להשיג באמצעות ההכרה בישראל כמדינת הלאום היהודית הוא שערביי 1948 יהיו לא חוקיים במדינת ישראל. אנו דוחים זאת ובלתי אפשרי שנסכים לכך. אם ישאל אותנו מישהו האם נסכים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, לא נכיר. אנו מכירים במדינת ישראל בלבד, אותה הכרה שהייתה בשנת 1993 ואין לנו מה להוסיף."[10] 

 

עריקאת: נתניהו מעוניין בנקיטת סחבת

אשר למתכונת המו"מ הצהיר יו"ר מחלקת המו"מ של אש"פ, צאיב עריקאת, כי "הצד הפלסטיני דחה הצעה של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו להקים 12 ועדות פלסטיניות-ישראליות, משום שנתניהו רוצה לנקוט סחבת ובזבוז זמן במו"מ... השלב הנוכחי דורש החלטות ואלה מתקבלות בדרג מנהיגים. אין זה שלב של מו"מ או של מנהלי משא ומתן, אלא של קבלת החלטות הקשורות לקביעת עקרונות ביחס לכל נושאי הסדר הקבע. כאשר יסיימו המנהיגים לקבל החלטות יחלו קבוצות המו"מ לעבוד על פרטי הפרטים." [11]  

 

גם על סדר הנושאים אין עדיין הסכמה. מחמוד עבאס הבהיר: "בפגישות הדו-צדדיות התמקדתי בכך שאם אנו רוצים להיכנס למו"מ, עלינו להתחיל בגבולות ואחר כך בביטחון. הגבולות הוא מה שמעניין אותנו בעיקר ואילו אותם מעניין הביטחון. אשר לגבולות עלינו להסכים על גבולות 1967 ולסמנם. כאשר יוסכם עליהם והם יסומנו, פירושו של דבר שנמצא פיתרון גם בנושאי ירושלים, המים וההתנחלויות. יישארו נושאים אחרים ובהם הפליטים שיידונו בשלב השני. דיברנו בפירוט על כך ששני נושאים אלו הם הבסיס למו"מ בחודש הזה."[12]

 

עבאס: הוסכם עם אולמרט על מדינה בגבולות 1967

חבר הוועד המרכזי של פת"ח, עזאם אל-אחמד, הצהיר כי "הרש"פ דבקה במה שהושג בתקופת שרת החוץ האמריקנית לשעבר, קונדוליסה רייס, עם ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, כלומר, מדינה פלסטינית בגבולות 4 ביוני 1967 הכוללת את הגדמ"ע, עזה, ים המלח, ירושלים ונהר הירדן."[13] 

 

מחמוד עבאס רמז אף הוא למו"מ עם אולמרט שם עלה הנושא של חילופי שטחים: "גבולות 1967 הם הבסיס שצריכים כל הצדדים לקבלו וייתכנו כמה שינויים הדדיים."[14]  

 

בריאיון לאל-איאם ביוני 2010 אמר עבאס כי הוא וראש הממשלה הישראלי דאז, אהוד אולמרט, היו קרובים מאוד להסכמה בשתי סוגיות היסוד של המו"מ, שהן קביעת הגבולות והסדרי הביטחון: "ביחס לגבולות, הסכמנו שהגבולות שעליהם נדון הם האדמות הכבושות.[15] זה היה הסכם משולש שלנו, הפלסטינים, עם הישראלים ועם שרת החוץ האמריקאית הקודמת קונדוליסה רייס. הסכמנו על כך, וכל זה רשום ומתועד בפרוטוקולים, שהאדמה הכבושה היא רצועת עזה והגדה המערבית, ובכלל זה ירושלים המזרחית, ים המלח, נהר הירדן והאגן הקדוש [העיר העתיקה בירושלים וסביבותיה]. על סמך ההגדרה המדויקת הזאת של האדמות הכבושות התחלנו, אולמרט ואנוכי, לדון והחלפנו אחוזי תיקון ומפות, והיינו אולי קרובים מאוד, כך שכל צד ידע בדיוק מה יש אצל הצד האחר."[16]

 

חמאס מנסה לטרפד את המו"מ

על רקע חידוש המו"מ הישיר בוצעו שני פיגועי ירי בגדמ"ע בהם נהרגו ארבעה ישראלים ואחרים נפצעו. גדודי עז אל-דין אל-קסאם מיהרו לקבל אחריות על הפיגועים ואנשי חמאס הבטיחו כי ימשיכו לפעול בדרך הזאת.

 

עם היוודע דבר הפיגוע שררה בעזה אווירה של שמחה שהתבטאה בקריאות אללה אכבר במסגדים, ביציאת תושבים לרחובות בקריאות הלל לגדודי אל-קסאם ודרישה מהם לבצע עוד פיגועים, ובחלוקת דברי מתיקה.[17]

 

היו שקשרו בין הפיגועים למו"מ. סוכנויות הידיעות המקורבת לחמאס, פלסטין אל-אאן, פרסמה כתבה המשבחת את הפיגועים: "שם, בוושינגטון, עבאס גומל לכיבוש בכך שהוא משפר את תדמיתו באמצעות מו"מ חסר תועלת, ובחברון גדודי אל-קסאם לא הסכימו, למרות יללות עבאס והתקפתו על ההתנגדות, אלא לנקום את דמי השהידים. היום מתפזרים לכל עבר הראשים ואיברי הגופות. גדודי אל-קסאם נושאים ונותנים עם אויביהם באמצעות הרובים והדם...

 

המסר שגדודי אל-קסאם העבירו לאויב הוא: לא משנה כמה תנסו, וכמה מחסומים, סכרים וחומות גבוהות תציבו, וכמה חיילים תגייסו, וכמה בריתות תכרתו עם המנגנונים המבצעים – לא תוכלו לעצור את ההתנגדות ולחסל את אל-קסאם... מנגנוני עבאס פתחו במלחמה מאורגנת נגד הדת ולוחמי הג'יהאד בפקודה ישירה של אדוניהם הציונים והאמריקאים. הם רדפו את לוחמי הג'יהאד, עינו אותם, עצרו את נשותיהם, סגרו יותר מאלף מרכזים לשינון הקוראן ואסרו על חכמי הדת לעלות על במות הדרשנים במסגרת מלחמה על דתו של אללה וכדי לעצור את ההתנגדות. אבל אללה יתעלה ויתגדל גרם לכך שכל מאמציהם ירדו לטמיון...

 

פעולת אל-קסאם באה במסגרת התגובה לפשעי הכיבוש הציוני נגד עמנו בכל פלסטין, וכדי להדגיש את ההתקדמות בדרך ההתנגדות והג'יהאד עד לשחרור כל אדמתנו מהטומאה של הציונים העושקים."[18]

חבר המועצה המחוקקת, מושיר אל-מצרי, ברך על הפיגוע לפני אלפי פלסטינים שיצאו לתהלוכה ואמר כי "למו"מ של חמאס וגדודי אל-קסאם יש טעם מיוחד, כטעם הדם. הפעולה הזאת היא התשובה המוחצת לאופציית המו"מ הישיר ולאופציית העקירה הפת"ח-ציונית [של ההתנגדות] מן הגדמ"ע."[19]

 

בנטילת אחריות לפיגוע הירי באזור חברון שבו נהרגו ארבעה ישראלים, לא קשרו גדודי אל-קסאם את הסלמת הפעילות למו"מ. הם כתבו: "פעולת הגבורה המבורכת הזאת, שאותה ביצעו לוחמי הג'יהאד שלנו, היא חוליה בשרשרת של פעולות קודמות ועתידות (בעזרת אללה), כתגובה לתוקפנות המתמשכת והמסלימה נגד בני עמנו לוחם הג'יהאד, וכתגובה להתקפות החוזרות ונשנות מצד העושקים. הפעולה הזאת באה במסגרת השלמת תוכנית הג'יהאד וההתנגדות נגד האויב הציוני עד לשחרור האדמה וטיהור המקומות הקדושים."[20]

 

בנטילת אחריות לפיגוע הירי השני, ליד רמאללה, כתבו גדודי אל-קסאם: "מחברון, לרמאללה, לכל מקום באדמתנו הגזולה, מתקדם 'זרם האש' הקסאמי כדי לנפץ את השקר של הציונים ולשרוף את יהירותם וגאוותם, ולצלות בלהבתו את חיילי הכיבוש והגוזלים, העושים שמות בארץ ופורעים חוק לאורך ולרוחב הגדה המערבית וירושלים הכבושה..."[21]

אין בריחה מפעולת זרם האש[22]

 

חבר הלשכה המדינית של חמאס, מחמוד אל-זהאר, ביקש להצניע את הקשר בין המו"מ לפיגועים. הוא אמר:  "תמיד הייתה המדיניות שלנו לאפשר למו"מ להתנהל ומעולם לא ייחדנו את פעילותנו לעצירת המו"מ. חלק מן העם הפלסטיני (פת"ח ותומכיה) רוצים מו"מ, כדי לקדם את תוכניתם המדינית. אנו מאמינים שהתוכנית המדינית הזאת לא תניב את מה שדרוש. השאלה היא מדוע עלינו לשאת באחריות להכשלת דבר שהוא כושל מלכתחילה? אשר לתוכנית ההתנגדות, הגדמ"ע נתונה בלחץ נורא לכן הפעולות קשורות למידת הלחץ שבו נתון העם הפלסטיני בגדמ"ע...

 

השקפתו של הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס בנוגע למו"מ היא כמו השקפתנו ותוצאות [הדיון] בנושאים שעל הפרק ידועות. ירושלים – הישראלים מאוחדים בנושא הזה ונציגי הפלסטינים למו"מ לא ישיגו דבר. הפליטים – מי ישכנע את הפליטים בירדן, בסוריה או בלבנון [להסכים] למה שמוצע? אשר למים – אין להאמין שישראל תוותר על מי התהום בגדמ"ע. הייתה הזמנה מצד ארה"ב [להשתתף במו"מ] ועבאס היה חייב ללכת לשם. אבו מאזן יפעל כמו אבו עמאר (יאסר ערפאת בקמפ-דיוויד) והוא לא יוותר על העקרונות וכך יסתיים העניין."[23] 

 

תגובות הרש"פ לניסיונות לטרפד את המו"מ

הרש"פ הובכה מאוד מן הפיגועים. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, פנה בנאומו בוושינגטון אל נתניהו ואמר: "גינינו בחריפות את שארע אתמול [הפיגוע בחברון] ואנו מגנים את שארע היום [הפיגוע באזור רמאללה]. איננו רוצים כלל שתישפך טיפת דם אחת, לא של ישראלים ולא של פלסטינים. אנו רוצים שלום ביניהם וחיים נורמאליים,  חיי שותפות ושכנות לנצח. הבה ונחתום הסכם שלום של קבע ונסיים תקופה של סכסוך אחת ולתמיד."[24]  

 

בראיון ליומון הרש"פ אל-איאם מתח עבאס ביקורת על חמאס: "פעולות כאלה אינן פעולות התנגדות. מדוע אין התנגדות בכל יום, אלא רק ביום שבו הלכנו למו"מ? מדוע הם [החמאס] שותקים? מדוע היום בלבד הפכה ההתנגדות לגיטימית? האם ההתנגדות לגיטימית בגדמ"ע ואינה לגיטימית בעזה? אמרתי שהטילים בעזה [המשוגרים אל ישראל] הם חסרי תועלת. [אנשי חמאס אף] אמרו שהטילים אינם [משרתים את האינטרס] הלאומי. בנוסף לכך, יש סכסוכים בין חמאס לג'יהאד האסלאמי סביב הטילים והנשק ויש החלטה [של חמאס] לאסוף את הנשק מכל הארגונים הפלסטיניים בעזה ולירות על כל אדם שיתקרב לגבול כדי לשגר טילים. אנו נגד ירי הטילים, אבל מדוע [חמאס] משליטה ביטחון [וסדר] בעזה  בעוד היא מתנגדת לכך בגדמ"ע."[25]  

 

דובר מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, לואא' עדנאן אל-דמירי, טען כי "בהודעתה על אחריותה לפעולת חברון, מנסה חמאס להשפיע על מנהלי המו"מ הפלסטיניים  ולהחלישם מול מנהלי המו"מ הישראליים."[26]

 

דובר בשם פת"ח, אחמד עסאף, טען כי יש מניע אחר לפיגועים: "חמאס חותרת באמצעות הפעולה הזאת להרחיב את האנדרלמוסיה ולאיים על היציבות בגדמ"ע ולהשלים את ההפיכה בה התחילה ברצועת עזה."[27]

 

בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, מופק מטר, כתב מאמר שכותרתו "תודה חמאס" (המילה "תודה" נכתבה בעברית בתעתיק ערבי). להלן עיקריו: "חמאס בחרה לתמוך בנתניהו ברגע המכריע, כך שנתניהו יהיה נוקשה יותר בדרישותיו הביטחוניות ובדרישה לדון בביטחון תחילה. הוא יציג זאת לעולם מצויד בתמונות הפיגוע ובדמם של ההרוגים בטרם הספיק להתקרר...

 

נתניהו משרת את החמאס בהשאירו אותה שולטת על רצועת עזה ואילו חמאס מסייעת לו להיפטר מן הלחצים של הקהילה הבין-לאומית, כפי שפעלה בזמנם של ראשי הממשלות הקודמים בישראל, כאשר ביצעה פיגועים נגד אזרחים בכל שלב שבו ישראל מילאה את חובתה בתהליך המדיני."[28]

 

עומר אל-ר'ול, יועצו של ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, ראה בפיגועים "מסר למשתתפי המו"מ הישיר שחמאס קיימת ושאי אפשר יהיה לנהל מו"מ בלעדיה, משום שהיא הצד הפלסטיני החזק המסוגל לספק ביטחון לישראל." הוא קרא לחמאס "להפסיק לבצע פעולות צבאיות."[29]

 

איראן תוקפת את הרש"פ; הרש"פ מגיבה בחריפות

המו"מ בין ישראל לרש"פ גרר מאמצים גוברים מצד איראן לחיזוק השפעתה בעולם ובייחוד בעולם הערבי. האיראנים הביעו מיד את עמדתם נגד המו"מ והביעו את תמיכתם בחמאס בכך שערערו על הלגיטימיות של הרש"פ בראשות מחמוד עבאס לייצג את הפלסטינים במו"מ הישיר. עמדה זו מהווה גם קריאת תיגר על מאמצי ארה"ב, שהעניקה חסות בלעדית על השיחות (ללא האיחוד האירופי תוך שיתוף של מדינות ערב המתונות מצרים וירדן), לקדם את תהליך השלום. 

 

בנאום לכבוד עיד אל-פיטר, פקפק מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, בתוחלת מאמצי הפיוס בין ישראל לפלסטינים ובהרכב הצדדים הנושאים והנותנים. הוא טען כי מאמצים אלו לא יעניקו לגיטימיות ל"משטר הציוני המזויף וכי אויבי האומה הפלסטינית ותומכי הציונים התוקפניים ערכו ועידה בוושיגנטון כדי לכסות על פשעיהם וקראו לה ועידת שלום. אבל שלום של מי עם מי?"[30]

 

בראיון לערוץ אל-עאלם האיראני בשפה הערבית, ב-1.9.2010, טען נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, כי שיחות הפיוס בין ישראל לפלסטינים בוושיגנטון לא ישיגו דבר, גם אם יבשילו לכדי חתימה, בין היתר משום שחמאס היא הנציג האמיתי של העם הפלסטיני: "אם כוונתם לעם הפלסטיני אזי הצד הנושא והנותן מטעם הפלסטינים צריך להיות נציגם. אולי ממשלת החמאס, לאור הגיבוי שקיבלה מקולות העם, היא הנציג הרשמי ביותר של העם הפלסטיני? אם שיחות אמורות להתקיים, עליהן להיות עם הנציג [האמיתי] של הפלסטינים."[31]

 

אנשי ממשל ברש"פ ובעלי טורים ביומוניה מתחו ביקורת חסרת תקדים על הצהרות אלה: עומר אל-ר'ול, יועצו של ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד, טען כי דברי נשיא איראן אחמדי נז'אד נאמרו מתוך "אג'נדות וחישובים כיתתיים, על חשבון אינטרסים פלסטיניים לאומיים, כדי לחסל חשבונות עם גורמים אזוריים ובין-לאומיים באמצעות זלזול בגורלו של העם הפלסטיני. [הוא עושה זאת] באמצעות העמקת הפילוג ותמיכה באופציית ההפיכה של החמאס על חשבון  אחדות העם, האדמה, היעדים הלאומיים, המשטר הדמוקרטי והפלורליסטי והעניין הפלסטיני." לטענתו, הגיעה העת שהעם האיראני ייפטר "ממשטר המוות וההרס."[32]              

 

איראן נתפשת ע"י הפת"ח כמי שמהווה איום על הביטחון הלאומי של הערבים. דובר התנועה, אוסאמה אל-קואסמי, אמר כי "הברית בין חמאס לאיראן הזיקה לעניין הפלסטיני ולאינטרס העליון של העם הפלסטיני ותרמה במישרין לפילוג הנוכחי, עקב רצון איראן לנצל את הקלף הפלסטיני בחוגים הבין-לאומיים, ללא שום התעניינות בסכנות האופפות את עתידו של העם הפלסטיני ואת האינטרסים שלו. איראן, אשר כבשה חלקים מן המולדת הערבית... מנסה ומתאמצת לשסע את המולדת הערבית, לחולל מלחמות אחים וסכסוכים עדתיים ואתניים באזורים ערביים רבים, כך שהיא אינה יכולה להיטיב עם העם הפלסטיני. לאיראן יש אג'נדה בין-לאומית ואזורית משלה וכדי להגשימה היא מנצלת מקצת חלשי האופי שהעניקו לה את נאמנותם העיוורת תמורת כסף." הוא קרא לחמאס "לא להמשיך את בריתה עם איראן המאיימת על הביטחון הלאומי הערבי במישרין ולגבש מחדש את הבריתות שלה למען המפעל הלאומי הפלסטיני."[33] 

בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, כתב: "משמעות ההתקפה וההסתה הפחדנית מצד נשיא משטר הדמים הפוליטי של המולות על ההנהגה הפלסטינית הלגיטימית ברורה ואין צורך במיקרוסקופ כדי לגלותה. בנאומו תקף [אחמדי נז'אד] את נשיא העם הפלסטיני שאותו כינה 'בן ערובה' בידי ישראל. זה שגזל את השלטון באיראן באמצעות מנגנוני הדיכוי והטרור לא הסתפק בכך, אלא חצה את גבולות הנימוסים והיחסים הדיפלומטיים כאשר התערב באופן בוטה ותוקפני בעניינים פלסטיניים פנימיים."[34]

 

תגובות בעולם הערבי למו"מ

מדינות ערב נחלקות לכאלה המתנגדות לחידוש המו"מ וכאלה התומכות בו וקוראות לשמור על זכויות הפלסטינים. היומון אל-מצרי אל-יום דיווח על ציר סורי-קטרי, הנתמך ע"י אלג'יריה ומתנגד למו"מ בטענה שהרש"פ קיבלה ייפוי כוח מוועדת המעקב ולא ממועצת שרי החוץ הערבים, כנדרש, ולכן מצרים פעלה להשגת תמיכה של מדינות ערביות גדולות ברש"פ לקראת כינוס שרי החוץ שהתקיים בקהיר באמצע ספטמבר.[35]

להלן עמדותיהן של מדינות ערב בנוגע למו"מ:

 

1. סוריה: לרש"פ אין סמכות לנהל מו"מ

בדומה לאיראן גם סוריה ניסתה לערער על הלגיטימיות של המו"מ ולהכשיל מתן גיבוי ערבי לניהול מו"מ עקיף ולאחר מכן מו"מ ישיר בין הרש"פ לישראל. לטענתה, מו"מ כזה הוא חסר תועלת נוכח מדיניותה של ממשלת ישראל ונוכח חוסר היכולת של הממשל האמריקאי הנוכחי ללחוץ עליה. לאחר שהרש"פ הצליחה להשיג גיבוי זה באמצעות ייפוי כוח שהעניקה ועדת המעקב, טענה סוריה כי לא היה על כך קונצנזוס ולכן  "המו"מ הישיר יהיה מסוכן הרבה יותר [מהמו"מ העקיף] ואף טראגי וישאיר צלקת בגוף הערבי שיהיה קשה לטפל בה... הרש"פ הולכת למו"מ זה כשהיא חלשה יותר מאי פעם וללא תמיכה ערבית מעשית שניתן להישען עליה בעת הצורך. ייפוי הכוח שהעניקה ועדת המעקב לרש"פ לשאת ולתת ישירות עם ישראל אינו מהווה תמיכה ערבית. זהו ייפוי כוח מותנה וחסר..."[36]

 

בנוסף טענה סוריה כי הרש"פ אינה מייצגת את כלל העם הפלסטיני ושלילת רוב הפלגים הפלסטינים את המו"מ, שוללת את הלגיטימיות שלו. פהד דיאב, בעל טור ביומון הסורי הממסדי תשרין, כתב: "אף ממשלה או רשות בפלסטין אינה יכולה לוותר על גרגר אדמה אחד מאחר שהיא תמצא עצמה בעימות עם עמה, גם אם היא קיבלה כתב אמון מממשלת האויב ובעלת בריתה, וושינגטון. הרשות שהסבה גבה לעם הפלסטיני ולפלגי ההתנגדות שיכלו להוות מגן מפני הלחצים המופעלים עליה, צריכה להבין שעידן המו"מ הישיר תם. הוא לא יוביל... להסכם מדיני בר קיימא... אופציית ההתנגדות והעמידה האיתנה גוברת על כל הברירות האחרות, מאחר שהיא הדרך היחידה והנכונה לשלום."[37]

 

בפגישה שקיים בארמונו בדמשק עם עבדאללה השני, מלך ירדן, ב-6.9.2010, קרא הנשיא אסד לשתף את כל נציגי העם הפלסטיני במו"מ הנוגע לבעיה הפלסטינית.[38] עורך היומון הסורי הממסדי אל-ת'ורה, אסעד עבוד, הבהיר כי מה שעומד מאחורי דרישה זו אינו הסכמה לנהל מו"מ עם ישראל, אלא ניסיון להכשילו: "סירוב לנהל מו"מ [לשם מו"מ] הוא פעולת התנגדות המתממשת כאשר הקבוצות [השונות] מגבשות תפיסה מאוחדת ונושאות ונותנות כקבוצה אחת... ניתן לנהל התנגדות מדינית... באמצעות התעקשות של הצד הפלסטיני ללכת למו"מ עם תפיסה אחת שמייצגת את כל הכוחות הלאומיים."[39] 

 

2. קטר: ישראל מעולם לא רצתה בשלום

למרות הידיעות על התנגדותה של קטר למו"מ בין הפלסטינים לישראל, לא הייתה לה ברירה אלא לתמוך בו בפומבי בשל עמידתה בראשות ועדת המעקב של יוזמת השלום הערבית, שנתנה לרש"פ אור ירוק לניהול המו"מ. יחד עם זאת, העיתונים הקטריים הביעו פסימיות הולכת וגוברת לגבי הצלחת המו"מ וקראו לארה"ב ולקהילה הבינ"ל ללחוץ על ישראל, ואף טענו שאין פרטנר ישראלי לשלום, אם כי לא קראו להפסיק את המו"מ. בעקבות הצהרות ישראליות לגבי כוונה להמשיך את הבניה בהתנחלויות, כתב היומון אל-ראיה: "ישראל לא הייתה רצינית אפילו יום אחד בנוגע לרצונה להגיע לשלום... מדינת הכיבוש קוראת תיגר על החוק הבינ"ל ועל החלטות הקוורטט, וגם הורסת את המאמץ האדיר שממשל אובמה השקיע למען השקה מחדש של המו"מ לשלום... נתניהו דרש מהפלסטינים לא להציב תנאים מוקדמים למו"מ [קרי: הפסקת הבניה בהתנחלויות], בעוד הוא עצמו מתנה [את המו"מ] בכך שהפלסטינים יכירו קודם כול ביהדותה של ישראל. זה מוכיח שאין פרטנר ישראלי רציני להגעה לשלום אמיתי." היומון הוסיף וטען ש"נתניהו מייצג את הימין הקיצוני בישראל ומנהיג כנופית שוביניסטים צמאי דם בתוך ממשלתו. העניינים אינם נמצאים בידיו והוא מתמודד עם משבר פנימי המונע ממנו אפילו לחשוב על הגעה להסדר צודק וכולל עם הפלסטינים. הוא חרד לקואליציה שלו יותר מאשר לאינטרס של הישראלים, לחיות בביטחון ובשלווה לצד הפלסטינים. לכן, נוצרה אצל כולם אמונה חזקה שהמו"מ שארה"ב השיקה לאחרונה נידון להיכשל ולהתמוטט."[40]

 

3. חזבאללה: אין כל ערך לשיחות

חזבאללה הצטרף לחמאס ולשאר ארגוני הסירוב הפלסטיניים. בנאום לרגל יום אל-קדס קבע המזכ"ל, חסן נאסרללה, כי "המו"מ נולד מת... מרבית הפלגים הפלסטיניים מתנגדים לשיחות הללו... וגם רוב העם [הפלסטיני] הכריז על התנגדותו להן, ולפיכך אין להן כל ערך."[41]

 

4. מצרים:  לתת הזדמנות לשלום

מאמר המערכת של היומון המצרי הממסדי אל-אח'באר תיאר את המערכה הדיפלומטית למען השבת זכויות הפלסטינים להגדרה עצמית ולמדינה עצמאית, כמערכה הדומה לג'יהאד הידוע על פי המסורת, כ"ג'יהאד הגדול", בניגוד לג'יהאד הקטן שמשמעותו מלחמת קודש בכופרים.[42]

"בבירת ארה"ב, וושינגטון, נפתח אתמול [2.9.2010] המו"מ הפלסטיני-ישראלי במסגרת תחילת מערכה דיפלומטית קשה בין הצדדים כדי להגיע להסכם שלום. מערכה זו דומה ביותר לג'יהאד גדול למען מימוש זכות הפלסטינים להקמת מדינתם העצמאית ולהגדרה עצמית לאחר 60 שנות מאבק מזוין ודיפלומטי. למו"מ שנפתח אתמול קדמו מאמצים דיפלומטיים קדחתניים בוושינגטון להבטחת הצלחתו, שכן זוהי הדרך היחידה להשגת ביטחון ויציבות באזור המזה"ת ובעולם כולו והדרך היחידה להתמודד עם הטרור ולחסל את כל האמתלות לאלימות ולקיצוניות.

 

תהליך השלום לא יהיה קל, אך הוא אינו בלתי אפשרי. מצרים השתתפה בתהליך זה מראשיתו והיא ממשיכה במאמציה המסורים עד כה ובתמיכתה בעם הפלסטיני ובעניינו הצודק. לשם כך נעשה המאמץ הגדול בעת שהותו של הנשיא מובארכ בוושינגטון בפגישות ושיחות, בראשן דיוני הפסגה עם נשיא ארה"ב, אובמה; דיונים עם הנשיא הפלסטיני, [מחמוד עבאס]; עם מלך ירדן [עבדאללה]; ועם ראש ממשלת ישראל, [ נתניהו]. כן השתתף  מובארכ בפסגה המחומשת [שכללה את חמשת מנהיגי ירדן, מצרים, הרש"פ, ישראל וארה"ב]...

 

הדבר נעשה כדי להדגיש את תמיכתה של מצרים בעם הפלסטיני, בשמירה על זכויותיו וכדי לסייע ביצירתה ובהכשרתה של האווירה הדרושה להצלחת המו"מ שנפתח. הנשיא מובארכ העביר מסר ברור לכל הצדדים בפגישות אלה ובנאום שנשא בפסגה שפתחה את המו"מ. היה זה מסר ברור ונחרץ וקריאה מהלב הפתוח ומן השכל לשלום אמיתי. מובארכ שב וקרא לישראלים לא לתת להזדמנות לשלום לחמוק; הוא שב וקרא לארה"ב לחדש את מחויבותה להסדר שלום ולתת חסות משמעותית למו"מ; הוא העביר מסר לאבו מאזן כי מצרים ממשיכה לתמוך בעם הפלסטיני; ובמקביל, העביר מסר של התחייבות לכך שמצרים לא תחסוך מאמץ למען הנעת תהליך השלום, השלמתו והצלחתו."[43]

 

שר החוץ של מצרים, אחמד אבו אל-ר'יט, הביע את עמדותיו לגבי המו"מ: ישראל נדרשת להפסיק את ההתנחלויות; השגת הסכם על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, תוך חילופי שטחים בגודל שווה וקביעת ירושלים המזרחית כבירתה של המדינה הפלסטינית. בד בבד "תהיה הבנה לסידורי ביטחון מוגדרים". אשר להכרה בישראל כמדינת הלאום היהודית אמר אבו אל-ריט: "אם הקהילה הבינ"ל רוצה לקרוא לישראל בשם 'מדינה יהודית', זו צריכה להיות החלטה של מועהב"ט. איראן למשל קראה לעצמה בשם 'הרפובליקה האסלאמית האיראנית'. ישראל רוצה לקרוא לעצמה 'המדינה היהודית' וזה כינוי שערבים רבים השתמשו בו לגבי ישראל, אלא שהדאגה נובעת מקיומם של 1.5 מיליון פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית. מה יעלה בגורלם? האם יזכו לכל זכויותיהם כאזרחים? צריך לשים לב שביוזמה הערבית דובר על הסדר צודק והולם בנושא הפליטים, והחוק הבין-לאומי מבטיח להם את זכות השיבה אם ירצו בה."

 

אבו אל-ר'יט האשים את איראן בניסיון להכשיל את המו"מ: "העניין הפלסטיני הקיים כבר עשורים רבים אינו קשור לאיראן. זו השקפת מצרים ואיראן אינה מקבלת אותה והיא חושבת שהסדר פלסטיני פירושו בידודה של איראן... מדוע לא נעניק הזדמנות להשיב את זכויותינו ללא מלחמות ודם? אם ניכשל נחשוב על חלופות."[44]

 

5. סעודיה פוסחת על שתי הסעיפים

העיתונות הסעודית הציגה דעות מנוגדות בנוגע לפיגועים של חמאס. מאמר מערכת ביומון הסעודי אל-וטן טען שהפיגועים מערערים את מעמדו של מחמוד עבאס ומשרתים את ישראל: "חמאס ופלגים פלסטיניים [אחרים] שברו את מעמדו של אבו מאזן כנציג הפלסטיני - מעמד שבזכותו הוא נכנס למו"מ - באמצעות הפעולות  שגרמו למותם של ישראלים. זהו תירוץ שהישראלים ינסו לנצל בכל הדרכים כדי לשבש את המו"מ. ההסלמה באזור נובעת מפעולות מעין אלו, שבאו בעיתוי זה במיוחד, ומעידה על עומק הפילוג הפלסטיני ביחס לתיק השלום. [הסלמה זו] גם גורמת [למדינות] אחרות באזור לנסות ללבות את האש – בין אם [אלו] הישראלים החותרים להתחמק מהשגת שלום, ובין אם אלה האיראנים המתנגדים למו"מ וחותרים להרוויח מההסלמה באזור לתועלתם האישית. על חמאס ושאר הפלגים הפלסטיניים להבין את חומרת המצב השורר באזור כיום ושהמו"מ הישיר הוא הצעד האחרון. אם הוא ייכשל, הערבים יפנו למועצת הביטחון כפי שהוכרז בעבר."[45]

 

עמדה שונה הביע מאמר המערכת ביומון הסעודי אל-מדינה שהכשיר את הפיגוע וטען כי "מבצעי פעולת חברון הם בני עם [הנתון] תחת כיבוש הסובל מכל צורות הדיכוי והאפליה הגזענית. הפעולה, כפי המשתמע משמה – 'פעולת חברון' אירעה באדמה כבושה ונגד כובשים, והיא מותרת על-פי החוק הבינ"ל ואמנות ז'נבה ... והיא מוכיחה כי פעולות ההתנחלות בשטחים הפלסטינים הכבושים, שמתבצעת בהם פעולת חישוף וגירוש של בעלי האדמות החוקיים, הן הגורם הישיר לכל סוגי האלימות. עקירת האלימות תתבצע רק אם יעקרו את גורמיה שהראשון והחשוב ביותר בהם הוא הכיבוש הישראלי."[46]

 

כ. יעקב ול. ברקן חוקרים את הזירה הפלסטינית במכון ממרי



[1]אל-איאם (רש"פ), 7.9.2010

[2] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.9.2010

[3] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2010

[5] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2010

אל-ראי (כווית), 7.9.2010 [6]

[7] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2010

[9]אל-איאם (רש"פ), 6.9.2010

[10] אל-איאם (רש"פ), 7.9.2010

[12] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2010

[13] ופא (רש"פ), 12.9.2010

[14] אל-איאם (רש"פ), 7.9.2010

[15] ראה דו"ח ממר"י: מחמוד עבאס פורש את עמדותיו המדיניות – 18.7.2010

[16] אל-איאם (רש"פ), 14.6.2010

[20] www.alqassam.ps, 31.8.2010

[23] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 2.9.2010

[25] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2010

[26] www.alaahd.com, 1.9.2010

[28] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.9.2010

[29]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.9.2010

[30] אתר המנהיג (איראן), 10.9.2010

[31] אל-עאלם (איראן), 1.9.2010

[32] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 6.9.2010

[33] ופא (רש"פ), 12.9.2010

[34] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 6.9.2010

[35] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.9.2010

[36] תשרין (סוריה), 29.8.2010

[37] תשרין (סוריה), 7.9.2010

[38] אל-ת'ורה (סוריה), 7.9.2010

[39] אל-ת'ורה (סוריה), 8.9.2010

[40] אל-ראיה (קטר), 14.9.2010

[41] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 4.9.2010

[42]  יש לציין כי לאחר הבחירות לנשיאות הרש"פ ב-2005 הגדיר יו"ר הרש"פ, אבו מאזן, בפגישה עם אנשי דת נוצריים, את החתירה לשלום כ"ג'יהאד הגדול": "כפי שכבר אמרתי הסתיים הג'יהאד הקטן ומגיע הג'יהאד הגדול ומשמעות הג'יהאד הגדול היא חתירה לכינון שלום..." אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 14.1.2005; הגדרה זו של "הג'יהאד הגדול" כג'יהאד של הנפש, שהוא בבחינת מאבק בתוך נפש האדם בין הטוב לרע, מתבססת על מסורת מפי הנביא שפותחה ע"י הצופים, המיסטיקנים המוסלמים בראשית המאה התשיעית לספירה, להבדיל מ"הגי'האד הקטן" שהוא המלחמה בפועל בכופרים המוטלת על כלל האומה המוסלמית.

[43] אל-אח'באר (מצרים), 3.9.2010

[45] אל-וטן (סעודיה), 5.9.2010

[46] אל-מדינה (סעודיה), 2.9.2010

תגיות