המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חשש בכווית מפני האיום האיראני על מדינות המפרץ
13/9/2010


חשש בכווית מפני האיום האיראני על מדינות המפרץ   

בחודשים האחרונים ניכרת תפנית ביחסה של דעת הקהל בכווית לאיראן. בעיתונות ובציבור הכוויתי נשמעים יותר ויותר קולות הרואים באיראן מדינה המאיימת על ביטחונן ויציבותן של מדינות המפרץ, וכפועל יוצא מכך גם קוראים להתמודד עם האיום.

 

שינוי זה חל במיוחד על רקע כמה אירועים, דיווחים, הערכות ושמועות אודות פעילות איראנית עוינת במדינות המפרץ: חשיפת רשת להלבנת כספים בבחרין עבור משמרות המהפכה האיראנים, בה היו מעורבים אזרחים כוויתים;[1] מעצר של כ-250 פעילים בבחרין בחשד לחברות בחוליות טרור, שיופעלו אם איראן תותקף;[2] חשיפת חוליית ריגול איראנית בכווית;[3] דיווחים על תוכנית איראנית לכבוש את מדינות המפרץ;[4] דיווחים על כוונת איראן להתנקש בחיי אנשי צבא ותקשורת בכירים באזור ובמיוחד במדינות המפרץ ובלבנון;[5] דיווחים על קיומן של חוליות טרור בכווית ובסעודיה, הנכונות לפעול במקרה שיותקפו מתקני הגרעין של איראן;[6] תוכניות להצבת סוללות הגנה מפני טילים על ידי ארה"ב במדינות שונות במפרץ;[7] פיגוע הטרור במיכלית הנפט היפנית במימי המפרץ ביולי 2010; השקת הכור הגרעיני בבושהר שבדרום איראן ב-21 באוגוסט 2010; ההערכות על התגברות ההשפעה האיראנית באזור המפרץ בעקבות יציאת צבא ארה"ב מעיראק בסוף אוגוסט 2010;  התמרונים הצבאיים הימיים של איראן במימי המפרץ באפריל ובמאי 2010; ועוד.[8]  תחושת האיום העולה מדוגמאות אלה מקבלת משנה תוקף נוכח ההתקדמות בתוכניתה הגרעינית של איראן.

 

אופיו של האיום האיראני

אנשי ציבור ובעלי טורים, שדבריהם יובאו להלן, מאוחדים בדעתם כי איראן חותרת להשתלטות על מדינות המפרץ והם מעלים השערות ביחס לאופייה של השתלטות זו והדרכים למימושה, והערכות לגבי אופן התנהלותן ומצבן כגרורות של איראן. 

 

א. השפעה חברתית-פוליטית

בסדרת מאמרים ביומון הכוויתי אל-סיאסה ניתח בעל הטור נאצר אל-עותיבי את מדיניותה של איראן וסכנותיה למדינות המפרץ: "התוכנית האיראנית היא להשתלט על המדינות הסוניות ... באמצעות הגברת השפעתם במדינות אלה ... דרך הקמת מרכזים קהילתיים שיעיים, אגודות צדקה, מרכזי תרבות ומוסדות רפואיים ...".[9] במאמר אחר שלו, בתגובה לחשיפת חוליית הריגול האיראנית בכווית, כתב אל-עותיבי: "לאיראן יש תוכניות נרחבות לעורר קנאות עדתית [בין שיעים לסונים] וליצור פירוד בקרב החברות במפרץ, כדי לחדור למרקם החברתי הכוויתי".[10] כותב אחר ביומון אל-סיאסה, דאוד אל-בצרי, טען "שהאסטרטגיה הביטחונית של איראן מאז 1980 מושתתת על עיקרון הפלת המשטרים במפרץ והחלפתם בקבוצות הנאמנות לאיראן [וזאת] כהכנה לסיפוחן אליה ולהשתלטותה המושלמת על האזור".[11] לעומתו סבורה הכותבת העיראקית אימאן אל-האשמי, שאיראן מנסה להשיג שליטה זו באמצעות מתקניה הגרעיניים הסמוכים  למדינות המפרץ: "נראה שהתעקשותה של איראן לבנות את מתקניה הגרעיניים ... בקרבת הגבול הדרומי שלה עם עיראק, מעידה על רצונה לשלוט על עיראק ועל המפרץ הערבי".[12]

 

ב. כיבוש צבאי

ישנן הערכות מחמירות יותר לפיהן הניסיון האיראני להשיג יכולת השפעה באזור יכלול גם אמצעים צבאיים, כולל כיבושן של הארצות ולא רק אמצעים חברתיים פוליטיים ודתיים. אחד מאנשי הציבור בכווית שנתן לחששות אלה ביטוי פומבי היה איש הפרלמנט הכוויתי לשעבר, מרצה למדעי המדינה, האסלאמיסט ד"ר עבדאללה אל-נפיסי. בהרצאתו ב-8 במאי 2010, במועדון הסלפי בכווית, אמר אל-נפיסי כי למדינות המפרץ נשקפת סכנה קיומית בשל היותן מדינות נפט קטנות שאין בכוחן להגן על עצמן מפני איום צבאי חיצוני, שעלול לבוא, לדבריו, בעיקר מצד איראן.[13] לאזהרותיו של אל-נפיסי הצטרפו אישים וכותבים שונים, כגון: ד"ר וליד אל-טבטבאי, איש פרלמנט כוויתי מהזרם הסלפי, שיצא בסדרת מאמרים בנושא;[14] עבד אל-רחמן ראשד, מנכ"ל ערוץ אל-ערביה, שכתב: "אל-נפיסי צודק בכך שהוא מצלצל בפעמונים ומזהיר מפני הסכנות המאיימות על מדינות המפרץ";[15] דאוד אל-שריאן, סמנכ"ל הערוץ אל-ערביה ובעל טור ביומון אל-חיאת, שכתב, גם הוא בתגובה לדברי אל-נפיסי, כי "באזור המפרץ שוררת מלחמת חמדנות. למדינות המפרץ הקטנות יש אוצרות נפט גדולים מאוד והן עומדות בפני איום אמיתי".[16]  דברים דומים כתבו בעלי הטורים הכוויתים ח'לף אל-חרבי,[17] חמוד אל-חטאב,[18] דאוד אל-בצרי[19] ואחרים.

 

תשובות לאיום האיראני

כמגוון השערותיהם של הכותבים על אופיו של האיום האיראני, כך גם מגוון הצעותיהם להתמודדות עמו:  בתחום מדיניות החוץ: הקשחת היחס לאיראן; אחדות עם סעודיה; במדיניות הפנים: הגברת הפיקוח על גורמים חשודים במדינה, כולל  שגרירות איראן; בתחום הביטחוני: התחמשות ורכישת מערכות הגנה. הצעה אחת, רדיקלית מכולן, מציעה למדינות המפרץ לשתף פעולה באופן פאסיבי עם מתקפה מערבית על איראן.

 

א. שיתוף פעולה פסיבי למתקפה מערבית על איראן

פואד אל-האשם, בעל הטור בעיתון הכוויתי אל-וטן, הציג הצעה יוצאת דופן האומרת שעל מדינות המפרץ לשמש פלטפורמה למתקפה מערבית על איראן, תוך שהוא מזהיר אותן מפני הרטוריקה המתעתעת של אחמדי נג'אד: "הסופרמן האיראני  ... איים 'להצית את כל כדור הארץ, אם ארצו תותקף' ... שלושה ימים לפני איום זה, אמר הסופרמן כי 'הידידים שלנו במדינות המפרץ לא יאפשרו [למערב] להשתמש באדמתם ובשמיהם למתקפה נגדנו'. רק כעת, ולאחר שהאדמה בוערת מתחת למשטרו, הפכנו אנחנו, מדינות המפרץ, ל'ידידיו' ... היכן היתה 'ידידות' זו נוכח הפצצות שהונחו [במקומות שונים בכווית] ... היכן היתה 'ידידות' זו כאשר ששה עשר טרוריסטים כוויתים משורות חזבאללה הרגו עולי רגל במכה? היכן היתה 'ידידות' זו  כאשר כספי משמרות המהפכה האיראניים ועושי דבריהם הומטרו על הבוגדים, אנשי הצבא והמרגלים בבחרין, כדי לזעזע את יציבותה ובטחונה ... היכן היתה 'ידידות' זו ... בעת כיבוש שלושת האיים השייכים לאיחוד האמירויות ...  אני דורש בתוקף מכל שרי החוץ של מדינות המפרץ להכריז על הסכמת ארצותיהם, וקודם לכן על הסכמת עמיהם, לפתוח את שמיהן, את מימיהן ואת אדמתן ... בפני כוחות ארה"ב, נאט"ו והאו"ם למתקפת חורמה נגד המשטר בטהרן ...".[20].

 

ב. מדיניות חוץ תקיפה נגד איראן; החרמה

כמה כותבים דרשו ממדינות המפרץ, בכלל, ומכווית, בפרט, לשנות את מדיניות החוץ שלהן כלפי איראן. ב-3 במאי 2010, יומיים לאחר פרסום הידיעה על חשיפת חוליית הריגול האיראנית בכווית, יצאו שני בעלי טורים בעיתון הכוויתי אל-סיאסה וכן עורך העיתון בקריאה למדינות המפרץ לנהוג באיראן ביתר תקיפות. בעל הטור משעל אל-נאמי כתב: "מה שנדרש היום מהממשלה ... הוא הפעלת מדיניות תקיפה כלפי איראן".[21]  בעל טור אחר, חמוד אל-חטאב קרא לממשלה לסגת מדיפלומטיה של אורך רוח: "אסור לממשלה לומר 'איננו רוצים לעורר את השור', שכן השור [כלומר] משמרות [המהפכה] האיראניים כבר זועמים מעצם טבעם ... ולא מעניין אותם אם כווית תנופף בפניהם במטפחת שחורה ... ירוקה או לבנה. דיפלומטיית אורך הרוח לא מעניינת אותם והם מנצלים אותה כדי להמשיך לתעתע ולעשות פשעים גדולים יותר ...".[22] בפנייה לכל מדינות המפרץ, מציע עורך היומון, אחמד אל-ג'אר אללה, להפעיל את הקהילה הבינלאומית נגד איראן: "אנו חייבים לנטוש את המדיניות הרכה שלנו כלפי האויב שהינו בעל כוונות רעות. על מדינות המפרץ להתחיל יחדיו במתקפה בינלאומית שתוקיע את התוקפנות האיראנית המתמשכת נגדן ... ולא להשאיר את העניינים תלויים בהתפתחויות בתחום הגרעין האיראני ובהסכמים הבינלאומיים, שייתכן שיערכו מאחורי הקלעים, בין חלק מהמעצמות לבין איראן על חשבון [האינטרסים של] האזור".[23]

 

כותבים אחרים, כמו עבדאללה אל-עותיבי, אף קראו להחרים את איראן: "על כל מדינות מועצת שיתוף הפעולה הבין מפרצי לנהוג כמו איחוד האמירויות ולהחרים לחלוטין את איראן ולבודדה כדי שתהיה מודעת לתוצאות הרות האסון  הנובעות מפעילותה ומניסיונותיה לייצא את מה שנקרא המהפכה [האיראנית]".[24]

 

ג. אחדות עם סעודיה

אחת ההצעות מרחיקות הלכת והשנויות מחלוקת בכווית היתה הצעתו של אל-נפיסי לאיחוד בין סעודיה, לכווית כפי שהסביר בהרצאתו: "... הרסיסים הגיאוגרפיים, החל מכווית, קטר, בחרין והאמירויות, אינם מסוגלים להגן על ביטחונם, אלא אם יתלכדו בתבנית של איחוד גורלי עם מועצת המדינות לשיתוף פעולה של המפרץ, ובמיוחד עם סעודיה. סעודיה היא מרכז הכובד והמדינה שעלינו לדבוק בה. היא מדינה המסוגלת להגשים לפחות את בטחונה הפנימי וביטחוננו הפנימי; היום איראן נכנסה לתוכנו, ואם אנו רוצים לפתור תסבוכת אסטרטגית זו, עלינו להתאחד במטבע, בכלכלה, בדרכונים, בחוקי העבודה, בחוקי החינוך וההשכלה; אם אנו רוצים להקל במעט את משקלה של איראן באזורנו עלינו להתאחד...".[25] לדבריו, מאחר והמשטרים במדינות המפרץ אינם עצמאים ונשלטים על ידי ארה"ב והתקשורת בהם עסוקה בעניינים משניים, על הציבור לדרוש מהמנהיגים לערוך את האיחוד.

 

ניתוחו של אל-נפיסי והצעתו להתאחד עם סעודיה, עוררו הד ציבורי בכווית ובמפרץ ולתגובות בעד ונגד ולתגובות שהסכימו עם הניתוח, אך שללו את מסקנותיו.

 

ב-23 במאי 2010 הצהיר חבר הלשכה המדינית של התנועה הסלפית בכווית, נאיף אל-מרד, שהתנועה תומכת בהצעתו של אל-נפיסי.[26] בתמיכה זו מצד הסלפים אין כדי להפתיע כיוון שאחדות עם סעודיה מתאימה לעקרונותיהם, המבקשים להחיות את דרך חייהם של מוחמד וחבריו מימי ראשית האסלאם בדבר האומה האסלאמית במקום מדינת הלאום הקיימת היום. בסדרת מאמרים שפרסם הד"ר וליד אל-טבטבאי, איש הפרלמנט הסלפי, שאל את מתנגדי האחדות: "...האם היתה כווית בשנת 2010 מדינה ריבונית, אלמלא אחיותיה במפרץ [שנאבקו בפלישה העיראקית] בשנים 1990-1991, ואלמלא המלך פהד [מלך סעודיה דאז] שהכריז כי ההגנה על כווית פירושה הגנה על ריאד? ... במאמר קודם שלי הקצתי לסעודיה את התפקיד החשוב בתחום התיאום הביטחוני וההגנתי בשל שטחה הגיאוגרפי, הכלכלה ומשאבי הנפט שלה ובשל העובדה שתושביה יותר מ-80% מכלל תושבי המפרץ. לערב הסעודית יש ערך רוחני גדול בגלל מכה ומדינה ובשל היותה מקור הערביות והאסלאם ... בנוסף, יש לה מוצא לים האדום כתחליף [למימי המפרץ] במקרי חירום ... איני סבור שכוויתי הדואג לריבונות מולדתו יכול להיות פחות נלהב מכל בן מפרץ אחר מן האחדות המפרצית, שיש בה כדי לשמור על הריבונות ולהרתיע את האויב ...".[27]

 

תמיכה ברעיון האחדות הביעו גם כותבים שלא מזוהים עם הזרם הסלפי במפרץ. כך אל-שריאן, שהסביר כי הצורך של מדינות המפרץ הקטנות להגן על קיומן, מחייבן להתייחס ברצינות להצעתו של אל-נפיסי.[28]

 

בעל הטור הכוויתי, ח'לף אל-חרבי, הסכים לניתוחו של אל-נפיסי בדבר הסכנה הצבאית האיראנית, אך במקום איחוד לאלתר, הוא הציע איחוד הדרגתי: "אין עוררין על דברי ד"ר אל-נפיסי על הסכנות האורבות למדינות מועצת המפרץ, אך התמודדות עם אתגרים אלה צריכה להיות ע"י איחוד הדרגתי ולא פתאומי".[29] סעד אל-עג'מי הציע פדרציה: "...איחוד בין חלק ממדינות המפרץ ... קשה לביצוע, אם לא בלתי אפשרי, מבחינה פוליטית וחברתית, בשל השוני באופי המשטר שבין המדינות. מאידך, רעיון הפדרציה בין מדינות אלה ראוי לדיון".[30] אל-בצרי טען כי "תיאום מקיף בין מדינות המפרץ היא התבנית האידיאלית [להישרדות] אחרת הן ייעלמו. שיטת האחדות וההצטרפות אינה אלא מיתוס בלוי".[31] גם הכותב הסעודי סולימאן אל-התלאן טען "שמה שדרוש היום אינו הטמעת המדינה הקטנה בתוך המדינה הגדולה ...אלא  מאמצים רציניים מצד כולם להגיע לשיתוף פעולה גדול יותר".[32]

 

הכותב הכוויתי אחמד בודסתור דחה את רעיונותיו של אל-נפיסי מכל וכל וטען כי הקהילייה הבינלאומית תמנע מאיראן פגיעה בריבונותן של מדינות המפרץ מאחר והדבר יפגע גם באינטרסים החיוניים של קהילייה זו. בנוסף טען כי מאפייניה הייחודיים של כל מדינה במפרץ ממילא לא יאפשרו קיום אחדות כזו;[33]  חבר פרלמנט הכוויתי עלי אל-ראשד אמר שכווית היא מדינה עצמאית וצריכה להמשיך להיות כזו.[34]

 

ד. הגברת בטחון הפנים

חלק מפתרונות לאיום האיראני התמקדו בחיזוק בטחון הפנים. אל-עותיבי קרא "לפקח ולעקוב אחר כל האישים המבקרים לעתים קרובות באיראן בטיעונים שונים, כמו: תיירות, טיפול רפואי ועלייה לרגל למקומות הקדושים [לשיעים]; לפקח על חלק מהאישים בתחום הפוליטי והכלכלי ועל חשבונות הבנק שלהם ולעמוד על הסיבה לביקוריהם החוזרים ונשנים באיראן; [ולפקח] על השגרירויות האיראניות, הממלאות תפקיד חשוד במדינות רבות ...".[35] דאוד אל-בצרי, ביקש לחזק את פעילותם של מנגנוני הפנים במניעת פעילות חתרנית: "... הגיע הזמן לערוך תוכנית עבודה אסטרטגית כוויתית ומפרצית לחיסולה של התוכנית השטנית של איראן ולשלול ממנה את אלמנט היוזמה. יש לחסל את הגייסות והחוליות הסודיות שגם אנו וגם אתם יודעים [עליהן]".[36]

 

ה. אמצעים צבאיים הגנתיים

בהתייחסו לחששן הגובר של מדינות המפרץ מיציאת צבא ארה"ב מעיראק ומעליית השפעתה של איראן שם, כותב אל-בצרי כי יש לחזק את אמצעי ההגנה הצבאיים: "כל נקמה איראנית על פעולה צבאית מערבית או ישראלית כל שהיא נגד המתקנים הגרעיניים שלה לא תצטמצם להפעלת כוחות אל-קדס של משמרות המהפכה ביבשה ובים. היא תכלול  [פגיעה] במתקנים צבאיים, ביטחוניים וכלכליים רגישים במדינות המפרץ הערבי, ובעיקר הבסיסים האמריקאיים והבסיסים הצבאיים של מדינות האזור, וכן מתקני נפט וחשמל, שדות תעופה, נמלי ים וכדומה ... האמצעי הטוב ביותר להגנה מפני כל מתקפה איראנית היא פניה לנשק הרתעה של טילי הגנה באמצעות סוללת טילי הפטריוט האמריקאים ...".[37]

 

ו. קריאה לקהילייה הבינלאומית לעזרה

חששותיו של הכותב הכוויתי עבדאללה אל-הדלק, באו לביטוי בקריאתו לקהילייה הבינלאומית למנוע מאיראן ייצור נשק גרעיני תוך שהוא מביע ייאוש מן הסיכוי להשיג זאת באמצעות המו"מ: "המשטר הטרוריסטי הפרסי חותר לייצור פצצה אטומית ... הקהילה הבינלאומית סומכת רבות על המשא ומתן המתנהל עם המשטר הפרסי השולט בטהרן ...האם הקהילייה הבינלאומית עדיין לא יודעת שהמשטר הפרסי הפשיסטי של טהרן מצטיין בסחבת ובהולכת העולם שולל בדמיונות שווא ותקוות כזב ובינתיים ממשיך בפעילותו הגרעינית הבלתי לגיטימית. עד מתי ניתן להסתמך רק על משא ומתן עם הצד הפרסי ובעיקר לאחר שהמשטר הפרסי בטהרן ציווה על משמרות המהפכה להתכונן למלחמה חורמה במזרח התיכון ... האם לא הגיע הזמן שהקהילייה הבינלאומית תפעל כדי למנוע מאיראן את הגרעין".[38]

 



[1] אל-סיאסה (כווית), 22.03.2010.

[2]  אל-קבס (כווית), 21.8.2010.

[3] אל-קבס (כווית), 1.5.2010

[4] אל-סיאסה (כווית), 6.5.2010

[5] אל-סיאסה (כווית), 5.8.2010

[6] אל-קבס (כווית), 21.8.2010.

[7] אל-סיאסה (כווית), 12.8.2010.

[8] ראה דיווח על תפיסת שני איראנים וכוויתית שניסו להבריח מדי צבא כוויתים לאיראן (אל-סיאסה, כווית), 8.5.10

[9] אל-סיאסה (כווית), 4.7.2010

[10] אל-סיאסה (כווית), 4.5.2010

[11] אל-סיאסה (כווית), 4.5.2010

[12] אל-סיאסה (כווית), 11.7.2010

[13] כאן ניתן לצפות בהרצאה ; תקציר ממנה ניתן למצוא ביומון אל-סיאסה (כווית) 10.5.2010

[14] אל-וטן (כווית), 20.5.2010

[15] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 19.6.2010

[16] אל-חיאת (לונדון), 13.6.2010

[17] אל-ג'רידה (כווית), 27.7.2010

[18] אל-סיאסה (כווית), 2.5.2010

[19] אל-סיאסה (כווית) 2.5.2010 ; www.elaph.com, 17.5.2010

[20]  אל-וטן (כווית), 22.08.2010.

[21] אל-סיאסה (כווית), 3.5.2010

[22] אל-סיאסה (כווית), 3.5.2010

[23] אל-סיאסה (כווית), 3.5.2010

[24] אל-סיאסה (כווית), 8.7.2010

[26] אל-ראי (כווית),23.5.2010

[27] אל-וטן (כווית), 20.5.2010

[28] אל-חיאת (לונדון) 13.6.2010

[29] אל-ג'רידה (כווית), 20.6.2010

[30] אל-ג'רידה (כווית), 16.6.2010

[31] www.elaph.com, 17.5.2010

[32] אל-ערב (קטר), 23.6.2010

[33] אל-וטן (כווית), 21.5.2010

[34] אל-ראי (כווית), 17.5.2010

[35] אל-סיאסה (כווית), 4.5.2010

[36] אל-סיאסה (כווית), 2.5.2010

[37] אל-סיאסה (כווית), 16.8.2010

[38] אל-וטן (כווית), 16.8.2010

תגיות