יומון סעודי: בטחון פקיסטן הוא בטחון העולם

בשבועות האחרונים פורסמו ביומון הסעודי הממסדי אל-ריאד כמה מאמרי מערכת הקוראים לתמוך במשטר הנוכחי בפקיסטן בשל חשיבותו לשמירת הביטחון והיציבות באזור ובעולם. תמיכת סעודיה בפקיסטן באה לידי ביטוי גם בהנחיה של עבדאללה מלך סעודיה לאסוף ברחבי הממלכה תרומות בשווי של כ-80 מליון דולר לטובת נפגעי השיטפונות בפקיסטן ובקמפיין נרחב בתקשורת הסעודית הממסדית למטרה זו. 

זו לא הפעם הראשונה בה התקשורת הסעודית מתגייסת להגן על פקיסטן בעקבות האשמתה ע"י המערב במעורבות בטרור. כאשר עלו חשדות בנוגע למעורבות פקיסטנית בהתקפת הטרור במומבאי ב-2008, התקשורת הסעודית מיהרה לנקותה מכך. מאמרי מערכת ביומונים הסעודים אל-חיאת, אל-ג'זירה, אל-מדינה, אל-ריאד ואל-וטן הוקדשו למסר זה ובחלקם נטען שהאשמות המערב נגד פקיסטן נועדה לערער את היציבות במדינה ולהצדיק מלחמה נגד המוסלמים. המאמרים קראו לקהילה הבינלאומית להרגיע את המתיחות בין פקיסטן לבין הודו כדי למנוע מלחמה בין השתיים וכדי לשמור על יציבות פנימית של פקיסטן.[1]  

להלן תרגום קטעים מתוך שניים מהמאמרים האחרונים:  

פקיסטן – השותפה היחידה באזור למאבק בטרור

בעקבות האשמות שנשמעו במערב אודות קשריה של פקיסטן עם הטליבאן, כתב יוסף אל-כוילית, במאמר מערכת ביומון אל-ריאד: "... ייתכן ויש אמת בהאשמות ובדוחות אלה, אפילו בשיעור של 30%. אפשר וגורמים מחוץ לשלטונות פקיסטן עשו זאת [שת"פ עם הטליבאן]. האפשרות הזאת קיימת... אך המערב זקוק לפקיסטן – לא רק לצורך מלחמתו בטאליבאן, אלא גם כדי להבטיח את סיועה במאבק בטרור ובמניעת התפשטותו.

אם פקיסטן תיפול ותיהפך למדינת טליבאן, האם אפשר יהיה אז לטפל במדינה בעלת נשק גרעיני ויכולת השפעה על כל סביבתה באסיה, רק באמצעות האשמות הדדיות, וללא יכולת להפעיל דיפלומטיה של לחצים?... [הלא] השבטים שבה, שלרובם מוצא משותף, יהפכו לכוח משפיע בגלל הטיפשות של מדיניות המערב.

הדלפת המידע הזה [על שתה"פ של הצבא והמודיעין הפקיסטני עם הטליבאן] הועילה לטליבאן וחיזקה את נוכחותו. האצבע המאשימה כלפי פקיסטן והמודיעין הצבאי שלה, שבאה מצד מתנגדיו ויריביו הקשים ביותר, היא זריקת עידוד מוראלית לה הוא זקוק ביותר ...  

ארה"ב ובריטניה אינן יכולות לוותר על פקיסטן... מאחר והיא האופציה היחידה למאבק בטרור. המשך השמירה על בטחונה [של פקיסטאן] הוא הכרחי... בגלל שכל חוסר יציבות בפקיסטן וחשיפתה להפיכה או לאנרכיה ביטחונית, ישרתו את הקיצונים.

בדומה למה שקרה בתורכיה עם מנהיגי צבאה, גם כאן הצבא הוא ששולט במדינה וברחוב, אבל בפקיסטן המצב שונה מזה שבתורכיה. פקיסטן ניצבת מול אתגרים שהעמידה בפניה שכנתה הגדולה [הודו] שראתה בהתנתקותה [של פקיסטן ממנה] איום על אחדותה. הבעיה [הנוכחית] גדולה יותר מהמריבה על קשמיר. מעורבים בה שחקנים וגורמים בינלאומיים אחרים. הגידול במספר [האנשים] המגיעים מאירופה, ובמיוחד מגרמניה, כדי להתאמן בנשק, באמצעי חבלה, ובמילוי תפקידים [לצורך פיגועים] באירופה ובארה"ב, מחייבת לנהל מגעים מול פקיסטן כפי שהיא, בכל האמצעים. לא ניתן ליצור כוח בלימה נגד הטרור המושרש באזור, זולתה.

אם הביטחון בפקיסטן יתערער, הדבר יוביל לזרימת [מתנדבים] מהעולם האסלאמי וממקומות אחרים לפקיסטן לצורך אימונים של כל טרוריסט המונע בראש ובראשונה ע"י עוינות למערב לשנות את מאזן הכוחות. העולם יהיה שבוי אז במצב של בטחון מעורער וחוסר יציבות מקסימאלי. בטחון פקיסטן הוא ביטחון העולם וכל דבר שיהרוס את המבנה הזה יגרום אבידות לכולם."[2]   

ערעור היציבות בפקיסטן – סכנה למפרץ הערבי 

במאמר נוסף שכתב, בעקבות השיטפונות שפקדו את פקיסטן, שבו מתח ביקורת על העולם האסלאמי שאינו נחלץ לסייע לפקיסטן האסלאמית ושיבח את ארצו על שהיתה בין הראשונות לשלוח סיוע, הסביר אל-כוילית את ההכרח לסייע לפקיסטן בשעת משבר זו. לדבריו, "אם יתערער האיזון הפוליטי והחברתי בפקיסטן, האמל"ח שברשותה, המיקום שלה והאוכלוסייה ההטרוגנית שלה יהפכו [אותה] לסכנה חמורה לסביבתה ובמיוחד למפרץ הערבי..."[3]