כללי

 

לבנון: המחלוקת בין הנוצרים למוסלמים בשאלת זכויות הפליטים הפלסטינים

 

הקדמה

ב-15 ביוני 2010 הגישה סיעתו של וליד ג'ונבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון, הצעות חוק המקנות לפליטים הפלסטינים במדינה זכות ליהנות מביטוח סוציאלי ומרכישת דירות מגורים. לצד סיעתו של ג'ונבלאט, תמכו בהצעות החוק חברי הפרלמנט המוסלמים [סונים ושיעים] מהסיעות של אמל, חזבאללה ואל-מסתקבל. המתנגדים היו חברי הפרלמנט הנוצרים מהסיעות של מישל עון, סמיר ג'עג'ע, אמין ג'ומיל וכן הנוצרים מסיעת אל-מסתקבל (בראשות רה"מ סעד אל-חרירי). כלומר, לראשונה מזה שנים נוצר בפרלמנט הלבנוני פילוג מוחלט בין המוסלמים לנוצרים, ולא בין המחנות הפוליטים היריבים ["כוחות ה-14 במרץ" מול "כוחות ה-8 במרץ בראשות חזבאללה]. התנגדותם של הנוצרים נובעת מחששם שמתן זכויות אלה לפליטים הפלסטינים הוא רק שלב מקדים לקראת יישובם מחדש של הפליטים בלבנון, דבר שישנה את ההרכב הדמוגראפי הקיים במדינה לטובת המוסלמים. לטענת הסיעות הנוצריות, בהצעות החוק יש משום "קיבוע היישוב מחדש של הפליטים".

 

בדיון שקיימו כוחות ה-14 במרץ, שנועד לגבש נוסח אחיד להצעת חוק בעניין הפליטים, שיהיה מוסכם הן על הנוצרים והן על המוסלמים בכוחות ה-14 במרץ, הבהיר עמאר חורי, חבר פרלמנט מאל-מוסתקבל כי "הדיון עוסק בזכויות הומאניטאריות וחברתיות ולא בזכויות אזרחיות."[1]

 

מנגד, פרסם היומון אל-קדס אל-ערבי את עיקרי הדרישות הפלסטיניות: אפשרות לעסוק בכל המקצועות והמלאכות, רכישת נכסים, שיפור מחנות הפליטים ושירותי אונר"א, ארגון סידורי הביטחון באזורי מחנות הפליטים, רישום מחדש של הפליטים ששמם נמחק וטיפול במי שמסמכיהם אבדו.[2] 

 

ב-17 באוגוסט 2010 החליט הפרלמנט הלבנוני לתקן סעיף בחוק הביטוח הסוציאלי כך שהפליטים יוכלו ליהנות מהזכויות שנקבעו בחוק העבודה ובחוק הביטוח הסוציאלי כמו אזרחים לבנוניים. עוד אישר הפרלמנט את זכות הפליטים לעבוד בכל תחום עיסוק המותר למועסקים הזרים.[3]

 

זכויות – כן, אך לא בלבנון

במהלך הדיונים על זכויות הפליטים הפלסטינים, אמר נשיא לבנון לשעבר וראש הפלנגות, אמין אל-ג'ומיל, כי "יש תוכנית בין-לאומית ליישב את הפלסטינים בלבנון... אנו מזדהים באופן מלא עם הבעיה הפלסטינית, אך עלינו להיות ניטראליים ביחס לגורמים האזוריים והבין-לאומיים [המטפלים בנושא זה]...."[4]  ראש סיעת השינוי והרפורמה, מישל עון, הטיל את האחריות לפתרון בעיית הפליטים על ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ובריטניה ודחה טענות לפיהן התנגדותו להצעות החוק בנושא הפליטים נגועה בגזענות.[5]

 

ראש ממשלת לבנון סעד אל-חרירי אמר כי "בחובות של לבנון לפלסטינים אין מקום ליישוב מחדש של הפליטים [בלבנון] או לכל צעד הסותר את זכות השיבה ... נושא הזכויות לא נתון לוויכוח, [אך] לבנון לא תוותר על מחויבותה הלאומית והאנושית בנוגע לזכויות הפלסטינים לשיבה ולהקמת מדינה עצמאית ובירתה ירושלים ולהגדרה עצמית."[6]

 

אין סתירה בין הזכויות לזכות השיבה

על רקע דיווחים על מעשי דיכוי כלפי הפלסטינים מצד מנגנוני הביטחון הלבנוניים, בייחוד במחנה הפליטים נהר אל-בארד, תהה וליד ג'ונבלאט: "איך ייתכן שתהיה מחויבות לבנונית תיאורטית לנושא הפלסטיני ואילו בפועל יינקט יחס גזעני כלפי הפליטים הפלסטינים בלבנון. מה מונע אישור זכויות אזרחיות מינימאליות לפלסטינים?"[7]

 

עיתונאי פלסטיני, אשרף עבד אל-רחמן השווה באירוניה בין זכויותיהם הרבות של בעלי חיים במערב לבין שלילת זכויותיהם של הפליטים הפלסטינים: "אחד הדברים המפליאים במערב הוא שאתה רואה שכל בעלי החיים משיגים את כל זכויותיהם וזוכים בהטבות. אגודות מיוחדות מטפלות בהם, דואגות לענייניהם ומבטיחות את כל צרכיהם: קורת גג, מזון ולבוש...

 

יש להם מקומות מגורים מפוארים והם שוכנים בהם בביטחון, ביציבות וברוגע... אין כופים עליהם חוקים שרירותיים הגורמים להם להגר, לעזוב או להחליף מקום מגורים. הם חופשיים באורח חייהם ואללה מפרנסם מטובו. הם מחלקים ביניהם את מזונם, יש אחווה ביניהם והם אינם סובלים מסיוטי עוני, קיפוח או השפלה...

 

לעומתם, הפקרת [זכויותיו] ההומניטאריות של הפלסטיני [החותר] לשוב, שנקרא בעל כורחו פליט, גורמת להפעלת חושיהם של כל בעלי החיים בתבל ומעוררת את מורת רוחם ... לו יכלו לדבר, הם היו מביעים את כעסם ומיאוסם מחוקים ומצעדים של אפליה גזעית.

 

62 שנים הפלסטינים בלבנון נצורים ... נטולי חיי כבוד. אין להם זכות לעבוד או לעסוק ב-70 מקצועות שנאסרו עליהם. הם אינם רשאי לרכוש [נכסים] או לרשום את רכושם וגם לא להורישם לילדיהם אפילו לא דירה קטנה בת שני חדרים. הם אינם בין מקבלי ביטוח סוציאלי, או טיפול רפואי בבתי חולים ... הסגר נכפה עליהם בתוך מחנות הפליטים, הנעשים צפופים יותר ויותר...

 

מקצת הלבנונים מנצלים בסכסוכיהם הפנימיים בעיה אנושית רגישה של עם עשוק [הפלסטינים]... תוך שימוש בטיעון מטופש ומופרך: התנגדות ליישוב מחדש [בלבנון] ושמירה על זכות שיבת הפלסטינים לבתיהם. האל ישתבח, הרוצחים ושופכי הדם הפכו להיות השומרים והרחמנים יותר מאם על ילדיה.

 

אנו שואלים אותם: האם בעלות של פלסטיני על בית צנוע יכולה להשכיח ממנו את מולדתו פלסטין או להרוג את חלומותיו לשוב אל בית אבותיו? האם גיבורי הזמן האחרון לא שמעו על פעילות הפזורה הפלסטינית בכל רחבי העולם המדגישה כי השיבה ודאית גם אם יחלוף זמן רב? האם נאטמו אוזניהם משמוע את האמת והסתמאו עיניהם מראות את המציאות בהתנהגותם של ילדי פלסטין הנושאים את מפתח הבית וחולמים השכם והערב על שיבה למולדת ואינם רוצים חלופה, גם לא [תמורת]  הישארות במולדתם היפה השנייה לבנון? מדוע מתעקשים מקצתם לעסוק במקח וממכר, בסחיטה ובשימוש שפל בכל פעם שמעלים הנאמנים את נושא שיפור מצב הפלסטינים בלבנון ואת היחס האנושי אליהם עד שישובו לארצם, לנכסיהם ולפרנסתם? איך נאמין לקריאות להביע הזדהות ולשבור את המצור הציוני על עזה כאשר [בה בעת] הם מהדקים את החנק והמצור על הפלסטינים בלבנון? די לשנאה, להתנשאות ולגזענות."[8]

 

בעל טור ביומון אל-חיאת, דאוד אל-שריאן, טען כי סביב יישובם מחדש של הפליטים נרקמה מסכת שקרים וכי   פליטים פלסטינים יושבו בעבר בלבנון, על בסיס עדתי. לדבריו, לפני מלחמת האזרחים [ב-1975] , יושבו בלבנון מחדש כל הנוצרים הפלסטיניים ועשירי הפלסטינים."לאחר המלחמה, בשלב עלייתה הפוליטית של השיעה הפוליטית יושבו מחדש השיעים הפלסטינים תושבי שבעה כפרים. והנה כיום, שני הצדדים מתנגדים  ליישובם מחדש של הפליטים." הוא הסביר כי יותר משההתנגדות ליישוב הפליטים נובעת מן הרצון לגרום להם לדבוק בזכות השיבה למולדתם, היא נובעת מהרצון לסלקם מלבנון ולגרשם לפזורה הרחוקה: "מי שמכיר את ההיסטוריה של לבנון יודע שהשיעים והמרונים משתפים פעולה בנושא הזה, גם אם הם במחלוקת בפרלמנט."[9]

 

מדוע לארמנים ניתנו זכויות ולפלסטינים - לא?

עיתונאי ערבי, סלאמה כילה, כתב ביומון המקורב לחזבאללה: "האיום הדמוגראפי על הנוצרים כבר אינו מהווה שיקול בעניין הזכויות לפליטים... המוסלמים מהווים רוב מזמן, גם מבלי להעניק אזרחות לפלסטינים... נראה שהנוצרים אינם רוצים את הפלסטינים בלבנון... השארת הפליטים במצבם, ללא יכולת לעבוד, לבנות בית ללמוד או לרכוש נכס, לא תוביל אלא לחיפוש ארץ אחרת. לפיכך, עמדתם של הגורמים ההם [הנוצרים], יותר משהיא שלילה של היישוב מחדש, היא אמירה שעליהם לעזוב... כל ההפחדה מפני היישוב מחדש, מטרתה להמשיך את המצב הטראגי הזה יותר מכל דבר אחר."[10]  

 

נציג הרש"פ בלבנון עבדאללה עבדאללה הסביר כי ללבנון תצמח תועלת ממתן זכויות אזרחיות לפליטים: "מחובתנו כפלסטינים להיות שותפים שווים בנשיאה באחריות ואנו עומדים על השגת הזכויות האלה בתנאי שהדבר לא יפגע בביטחון לבנון, ביציבותה ובריבונותה."[11]  בריאיון ליומון אל-קדס אל-ערבי אמר: "אין לנו או לכל פלסטיני שאיפות ליישוב מחדש בלבנון או להתערבות במסגרות הפוליטיות בתוך לבנון ואף לא להצטרף לשום בריתות בזירה הלבנונית [הפנימית]. אנו מכבדים את נימוסי האירוח בלבנון ולאורך כל ההיסטוריה שלנו בלבנון לא התערבנו בענייניה. אנו מודעים לסכנת היישוב מחדש על ההרכב [הדמוגראפי] הלבנוני. אנו המתנגדים הגדולים ביותר ליישובם מחדש של הפליטים הפלסטיניים מחוץ למולדתם..."[12]

 

בעל טור ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, כתב: "יש כאלה, בייחוד בזרמים הנוצריים השונים, שניסו לכופף את המציאות ולהשתמש באמתלות מופרכות כדי למנוע מן הפלסטינים זכויות אזרחיות. האמתלה המטופשת ביותר שמנפנפים בה אותם חברי פרלמנט היא היישוב מחדש. מנהיגי העם הפלסטיני, ובפרט אלה הלגיטימיים, הצהירו שוב ושוב כי הם מתנגדים לאופציית היישוב מחדש. הם הדגישו, בלבנון וברמאללה ובכל מקום שנשאלו על כך, שהם נגד היישוב מחדש ושיעשו הכל כדי להבטיח את שיבת הפליטים לאדמתם. ואולם, למרות זאת, הצהיר הפטריארך [המרוני בלבנון, נאסרללה בוטרוס] צפיר ש'המולדת הלבנונית יכולה להכיל את בניה בלבד וצרה מלהכיל את האחרים.' בפעם אחרת אישר עון את דברי צפיר כדי לשוב ולהדגיש התנגדותו ליישוב מחדש. כך גם ג'עג'ע ושאר מרכיבי המקהלה הנוצרית בלבנון .... והרי הפלסטינים הכריזו והדגישו כי הם אינם צד [במחלוקת הפנימית] וכי הם לצד לבנון העצמאית ומכבדים את החוק הלבנוני. מה יזיק ללבנון אם היא תעניק לפלסטינים את זכויותיהם האזרחיות? היכן בעיית האדמה כאן הוד רוממות הפטריארך? האין הפלסטינים נמצאים בארצך למעלה משישים שנה? מדוע להניח את ההנחה השחורה ביותר ולרתום את העגלה לפני הסוסים? הזכות לעבוד, לרכוש ולהוריש אינה קשורה כלל להרכב הדמוגראפי של לבנון ואינה משפיעה על שיקולי בחירות של העדות.

 

ואם ארה"ב והמעצמות יחליטו לכפות יישוב מחדש בלבנון, במדינות ערב ובמדינות אחרות, האם יוכל מישהו מן המתנגדים כעת ליישוב מחדש [להביע את התנגדותו?] האם תעז הוד רוממותך הפטריארך לומר את מה שאתה אומר עכשיו? האם הגנרל [סמיר] ג'עג'ע, [ראש מפלגת הלאומיים החופשיים, דורי] שמעון, [ראש זרם אל-מרדה בלבנון סולימאן] פרנג'יה וכל שופרות המקהלה ישמיעו קול נגד החלטת ארה"ב? איש מכם לא יעז להשמיע קול ...דוד סם לא ירשה לכם להשמיע את קולכם ולהטעות את דעת הקהל הלבנוני בשקריכם. שיקולי (ארה"ב ובת טיפוחיה ישראל) לא יתעניינו בשיקוליכם העדתיים הקטנים והצרים, אף שהם שמחים בהיאחזותכם העיקשת במזמוריכם ובאמירות הטאלבאנית שלכם בלבושה הנוצרי. הם אינם רוצים שהערבים ... יהיו מאוחדים כאומה אלא מפוצלים בשייכותם ובנאמנותם."[13]  

 

המופתי של אזור הבקאע הלבנוני, ח'ליל אל-מיס, השווה את מצבם של הפלסטינים לארמנים ואמר שאין להפלות ביניהם. "הארמנים הגיעו ללבנון כפליטים כמו הפלסטינים. יש להם מולדת, מדינה מוכרת ולאומיות משלהם ולמרות זאת הם התבססו, קיבלו אזרחות ותושבות ואף חיזקו את מעמדם בשלטון. יש להם נציגים בפרלמנט הלבנוני ושרים בממשלה, יש להם נוכחות והשתתפות פוליטית. לעומתם, הפלסטיני מכותר במחנות הפליטים שלו, כפי שישראל מטילה מצור על עזה. הפלסטינים בלבנון אינם יכולים לרשת, להוריש או לרכוש נכס. הייתכן?!"[14]