המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעלת טור סעודית: האהדה הערבית להיטלר – חוטאת לאסלאם
5/8/2010

בעלת טור סעודית: האהדה הערבית להיטלר – חוטאת לאסלאם

 

במאמר ביומון הסעודי אל-וטן תקפה בעלת הטור הליברלית, אימאן אל-קֻוַיפְלי, את תופעת האהדה להיטלר ולנאציזם, הקיימת עדיין בעולם הערבי. לדבריה, אהדה זו מתבטאת בשני אופנים: התפעלות מניצחונו של היטלר על היהודים; שימוש בטיעונים פסבדו-מדעיים הנשענים על עקרונות היחסיות, כדי ל"יפות" את דמותו של היטלר. אל- קֻוַיפְלי טוענת שהאהדה להיטלר חוטאת לאסלאם, לערביות ונשענת על גישה פסבדו מדעית.

 

 להלן תרגום המאמר:

 

"ניתן להבין את ההתלהבות של הערבים במהלך מלחמת העולם השנייה מהיטלר. בזמנו הם היו תחת כיבוש בריטי וצרפתי, או תחת שלטון מנדטורי במקרה הטוב, ונדמה היה שניצחון היטלר ומדינות הציר במלחמה היא הדרך היחידה להיפטר מן הבריטים והצרפתים. הסיסמאות [של הערבים] כגון: 'אללה חי, אללה חי, חאג' מוחמד היטלר ג'אי [מגיע]' (מזיכרונותיו של אמין אל-חוסייני), אסלמו את היטלר. על אף הנלעגות שיש בכינוי 'חאג' מוחמד' להיטלר, ניתן להבין את שאיפות הערבים, בעיקר אם נניח שהם לקו בהבנת הפילוסופיה הנאצית ומשמעותה. מה שלא ניתן להבין, ואסור לקבל, הוא את המשך הפריחה של האהדה הערבית להיטלר עד ימינו אלה, באמתלות שונות.

 

האהדה הנוכחית להיטלר היא בשני מישורים: האחד – אהדה עממית, השבויה במצוקות הקיימות, המביעה התפעלות מן הרעיון שנמצא גורם שהוא חזק יותר מן היהודים. אהדה זו מתבטאת בנהייה אחר רודנים כהיטלר, סטאלין ומאו – הנתפסים כסמלים להישגיות, בנייה והטלת משמעת בכל מחיר.

 

המישור השני של האהדה, המשמעותי יותר, הוא זה המטהר את הנאציזם תחת אצטלה תרבותית, פסבדו-מדעית. [נציגי עמדה זו] מביעים גישה ביקורתית כלפי הידע וההיסטוריה, תוך אימוץ הטענה ש'ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים' והטלת ספק בתדמית האייקונית של היטלר. עמדה פסבדו-מדעית זו דלה, בלויה ואין לה כל קשר למדע. המנופפים בסיסמה 'ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים' אינם טורחים לחפש את האמת [אודות] היטלר - לא בהיסטוריה שכתבו מי שלא ניצחו ולא בהיסטוריה שכתבו הוגים ביקורתיים שאינם שייכים למערב האימפריאליסטי המנצח."  

 

לביסוס טענותיה מציגה אל-קויפלי שלושה הוגים ביקורתיים, שאינם נמנים על הזרם המערבי המרכזי, אשר מכירים בשואה ומאשימים את היטלר ברצח עם: אדוארד סעיד, צוטן טודורוב ואריק הובסבאום.

 

על הטענה שהגזענות של היטלר התבטאה בשנאת יהודים בלבד ולא נגעה לערבים, קובעת אל-קויפלי: "אלה הפלגות דמיון מוזרות המקרבות את היטלר לא רק לערבים אלא אף לאסלאם, ולפיהן [ היטלר] לא עישן ולא שתה אלכוהול, והוא נהג להזמין את חכמי המוסלמים כדי ללמוד מהם על חברי הנביא. יש אפילו [המכנים אותו] נג'אשי[1] המודרני. זיכוי זה אינו תופס מים, אם בוחנים את הנחות היסוד של הפילוסופיה הנאצית. עבד אל-והאב אל-מסירי, בספרו על החילוניות ובאנציקלופדיה שחיבר אודות היהדות, רואה בנאציזם את פסגת החומריות החילונית, שמקור הסמכות העליון שלה הוא המדע, וכל מטרתה היא התועלת החומרית. דגם חומרי אכזר זה אינו יכול להתחבר עם הדתות האירופיות, בוודאי שלא עם האסלאם והערביות.

 

וישנה גם ההיסטוריה שלא נכתבה בידי המנצחים. המדובר בזיכרונותיו של החאג' – החאג' האמיתי – מוחמד אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, שנאלץ לברוח מפני הבריטים שהיו אויבי מדינות הציר, והסתתר בברלין במהלך מלחמת העולם השנייה. חוסייני זה מופיע יחד עם היטלר והימלר בכמה תמונות שחובבי הנאציזם משתמשים בהן [כדי להראות את קירבתם לערבים] ואולם הוא עצמו כתב בזיכרונותיו שהיטלר לא התיימר לאהוב את הערבים, ושלא עניין אותו דבר מלבד האינטרס של גרמניה. חוסייני אף מטיל ספק בנוגע לכנות ההבטחות של היטלר לערבים וחושף את מבוכתו לנוכח הסתירה שבינן לבין העמדות של מדינות הציר. מוסולוני למשל קיבל את חוסייני בסבר פנים יפות והבטיח לו לתמוך בעצמאות הארצות הערביות, כאשר בה בעת איטליה כבשה את לוב!.

 

מה התועלת שניתן להפיק מהאהדה להיטלר? ישנם מחקרים ישראליים המוקדשים להוכחת הקשר בין הנאציזם לאסלאם, [המתבססים על] אישיותו של אמין אל-חוסייני ועל המוסלמים שגויסו לצבא הגרמני. כל הוכחה לקשר הזה משמחת אותם. הבעיה היא שההתרכזות בהיטלר האיש וביחסיו עם המוסלמים והיהודים, מטה את התודעה והופכת את העריצות והטוטליטריות לעניינים משניים שניתן לגלות סובלנות כלפיהם. שהרי העריץ שונא את היהודים ואוהב את המוסלמים, בדיוק כפי שכל העריצים הערבים שונאים את היהודים ואוהבים את המוסלמים [כדרך לצידוק שלטונם].

 

אלו שמפיצים את האהדה להיטלר חשים שייכות עמוקה לזהות הערבית והאסלאמית על מאפייניה המסורתיים. ככאלה, הם דוחים את הכפפת הידע האסלאמי לביקורת ... מכאן שטענתם הביקורתית ש'ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים' היא דחוקה. [הרי גם] ההיסטוריה האסלאמית נכתבה בידי מנצחים, ואילו עמדתם המתגוננת מגיבה בתוקפנות כלפי כל ביקורת על ההיסטוריה האסלאמית. האדרת הנאציזם ודחיית ההיסטוריה של המנצחים מובילים להתעלמות מן המציאות או לעוינות אידיאולוגית אל המערב, על ההיסטוריה והאתוס שלו. רק כדי להכעיס, הופכים את האייקונים הרשעים שלו למלאכים תוך יצירת קונפליקט מלאכותי.

 

האהדה להיטלר הופכת את ההיסטוריה בתודעתנו העצמית למחזה דמיוני, שבו הפנים לובשות מסכות המנוגדות לאמת ההיסטורית והפנים הטובות מתכסות במסכה רעה ... כך מאבד הידע ההיסטורי את הרציונאליות שלו וההיסטוריה הופכת לישות צמיגית, חסרת מרכז וללא אמת מוצקה. באמצעות העולם הדמיוני, הצמיגי, ההפוך, ניתן להתכחש לכל אמת היסטורית ולהוכיח כל דבר דמיוני שרוצים בו, כפי שמסוממים בוראים את עולמם כרצונם, כיד דמיונם החופשי. או כפי שהדרווישים עשו כאשר היו מסתחררים בקוראם 'אללה חי, אללה חי, חאג' מוחמד היטלר ג'אי [מגיע]".[2]

 

 

 



[1] נג'אשי היה מלך אתיופיה בזמן הנביא מוחמד, וקיבל את המוסלמים הראשונים שהיגרו ממכה. זהו כינוי לשליט זר האוהד את המוסלמים ומסייע להם.

[2] אל-וטן (סעודיה), 8.7.2010