המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
התנועה האסלאמית בישראל מרחיבה את יעדי פעילותה
1/8/2010

 

התנועה האסלאמית בישראל: מעיסוק בירושלים לעיסוק בכלל הנושא הפלסטיני

 

מאת ל. ברקן*

 

התנועה האסלאמית בישראל-הפלג הצפוני, בהנהגת השיח' ראא'ד צלאח, נחשבה לאורך השנים כמי שמציבה את נושא ירושלים וההגנה על מסגד אל-אקצא בראש פעילותה. ואולם, בתקופה האחרונה, הרחיבה התנועה את עיסוקה האידיאולוגי והפוליטי אל העניין הפלסטיני כולו - למאבק הרש"פ והחמאס, לזכות השיבה, למשא ומתן עם ישראל ועוד. כל זאת, תוך אימוץ תפיסתה של תנועת החמאס ותמיכה גלויה בה.

 

הסקירה שלהלן תציג את התרחבות השיח הפוליטי-אידיאולוגי של התנועה האסלאמית והתמיכה האידיאולוגית שלה בחמאס; פעילותה הפוליטית לטובת החמאס; קריאותיה למלחמה נגד ישראל; תמיכתה הנחושה בזכות השיבה של הפליטים לבתיהם; והמשך העיסוק בנושא ירושלים כליבת הפעילות של התנועה. כמו כן יוצגו שני אתרי אינטרנט של ערביי ישראל, המפרסמים תכנים של התנועה האסלאמית ושל החמאס.

 

1. הרחבת השיח ותמיכה אידיאולוגית בחמאס

בראיון לאתר אסלאם און-ליין, תיאר ראא'ד צלאח את הרחבת פעילותה של התנועה האסלאמית מהרמה המקומית אל הרמה הפלסטינית הכללית ואל הרמה העולמית: "לתנועה האסלאמית ולהנהגתה היה תפקיד בולט בעניין אל-קדס ומסגד אל-אקצא הכבושים. [תפקיד זה] החל להתרחב מהרמה המקומית לרמה הפלסטינית הכללית, ומשם לרמה העולמית, [בעיקר] סביב עניין אל-קדס ומסגד אל-אקצא הכבושים. [העיסוק בהם] פתח לתנועה את הדלתות ליצירת קשרים בינ"ל בכל העניינים שהיא מרבה לעסוק בהם".  בין נושאים אלה כלל צלאח את ירושלים, אל-אקצא, זכות השיבה ושבירת המצור על עזה. נושא נוסף הוא "הקשר עם העומק הערבי והעומק האסלאמי ועם האנושות באופן כללי שנועד להצגת העמדה הפלסטינית הצודקת בפני כל אנשי העולם, ולחשיפת הטענות המזויפות של השיח הציוני."

 

באותו ראיון, דיבר צלאח על הצורך הדוחק במעורבות למען העניין הפלסטיני, וקרא [לאש"ף] להודות בכישלון המו"מ עם ישראל: "העניין הפלסטיני נמצא כעת במצב של נסיגה, שאם תימשך היא לא תבשר טובות. לכן הוא זקוק לכל אדם כן הפועל להוציאו מהמצוקה הנוכחית, ולכל רעיון שאפתני אמיתי שידחוף אותו קדימה לעבר הגשמת הזכות הפלסטינית ויסייע לכל עקרונות העניין הפלסטיני. אינני חושב שאני האדם המסוגל להגשים זאת, אבל אני שואף לקחת חלק במאמץ הקולקטיבי הדרוש כעת, במטרה לאחות את השברים הפלסטיניים הפנימיים וללכד את ההנהגה הפלסטינית עם הפלגים הפלסטיניים ועם הציבור הפלסטיני...

 

אנו זקוקים היום לכך שההנהגה הפלסטינית, שבחרה בעצמה את אופציית המו"מ, תאמר גלויות ובאומץ שהמו"מ הזה היה אשליה ושהוא נמשך מעל עשרים שנה וגרם רק לנסיגת העניין הפלסטיני... ושיש לשוב  לחשיבה קולקטיבית ולחזון קולקטיבי שיחברו בין ההנהגה, הפלגים, הציבור הפלסטיני והמוסדות השונים."

 

צלאח טען כי משמעותו של הסכם אוסלו הוא ביטול זכות השיבה. לדבריו, ההסכם הביא לתוצאות טראגיות לגבי ירושלים ולהכנות ישראליות לקראת גירוש הפלסטינים משטחי 1948, הם ערביי ישראל: "הסכם אוסלו כבל את ידיו של הצד הפלסטיני בכל הנוגע לאל-קדס [ירושלים], בטענה שנושא זה נדחה [לסוף המו"מ]... במקביל, הוא נתן יד חופשית לכיבוש הישראלי, להמשיך לייהד ללא הפסקה את אל-קדס ואת המקומות הקדושים שבה, ובראשם מסגד אל-אקצא המבורך... הסכם אוסלו גרם לטרגדיה במלוא מובן המילה בכל הנוגע לאל-קדס ולמסגד אל-אקצא הכבושים. הוא גם גרם לפתיחת הדלת לגירוש הפלסטינים של 48 [קרי ערביי ישראל], ואינני מגזים בכך, גם אם התגלה הדבר באיחור. אחת ההשלכות של הסכם אוסלו, בטווח הארוך, היא שהצד הישראלי החל לדבר על יהודיותה של מדינת [ישראל], וזה אומר שני דברים: הראשון – סגירת [הדלת] בפני זכות השיבה וזכות הפליטים; והשני – ראיית הקיום של הפלסטינים של 48 על אדמתם, בבתיהם ובמקומותיהם הקדושים כקיום זמני." לדבריו, המהלכים הישראליים נגד הפלסטינים בשטחי 48, כגון עיקול אדמות והריסת בתים הם "הקדמות לגירוש".[1]

 

עמדות דומות הביע צלאח במאמר שכותרתו "העניין הפלסטיני בסכנה", שהתפרסם בביטאון התנועה האסלאמית, צות אל-חק ואל-חוריה, ובאתר www.pls48.net – "הפלסטינים של [שטחי] 48". במאמר זה, קרא צלאח לבחון מחדש את העניין הפלסטיני ולהחליט האם מדובר בעניין פלסטיני בלבד, בעניין כלל-ערבי או אף בעניין אסלאמי. בנוסף, הוא עסק בשאלת ההנהגה הפלסטינית, כאשר הציע לקיים בחירות לאש"ף ולאפשר לכל הפלסטינים, גם אלו החיים בפזורה, לבחור ישירות את הנהגת הארגון, הצעה התואמת את דרישת החמאס לקיים בחירות למל"פ ולבצע רה-ארגון באש"ף, כך שייצג את כל הגורמים הפלסטיניים.

 

באותו הקשר, דן צלאח בעימות בין ממשל החמאס ברצועת עזה לממשלת הפת"ח בגדה המערבית, ובשאלת הארכת כהונתו של מחמוד עבאס כיו"ר הרש"פ. הוא כתב: "אם נסתכל על המצב שאחרי הפילוג הנוכחי, נמצא שיש שתי ממשלות ושני ראשי ממשלה. ישנו ראש הממשלה אסמאעיל הניה שבא בעקבות הבחירות הפלסטיניות האחרונות, וישנו סלאם פיאד שבא בעקבות הפילוג הפלסטיני; וישנה החוקה הפלסטינית. מהי הלגיטימיות של כל אחד מהם? איזו לגיטימיות יש להחלטות שהתקבלו ולמשרות שחולקו? ומהי הלגיטימיות של חידוש כהונתו של היו"ר מחמוד עבאס?... ומה באשר ללגיטימיות של המו"מ שמתנהל היום, ישיר או עקיף, בלי להתחשב בהיבט העקרוני של המו"מ הזה?"[2]

 

בעוד צלאח מותח ביקורת עדינה על חידוש כהונתו של עבאס כיו"ר הרשות, תוקף עורך ביטאון התנועה האסלאמית, חאמד אר'באריה, את עבאס בגלוי. בתגובה לדבריו כביכול של עבאס במפגש עם נציגי הלובי היהודי בארה"ב, כי הוא אינו מכחיש את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל,[3] כתב אר'באריה: "[עבאס] איננו נשיא של העם הפלסטיני, אף לא של חלק ממנו. לכל היותר הוא יו"ר של רשות אומללה, שכהונתו בה תמה מזמן, אך הוא עדיין 'תלוי' בה בחבל [שמשתלשל] מהממסד הישראלי, מאמריקה ומכמה משטרים ערביים. ולכן, אין לעבאס זכות לדבר בשם העם הפלסטיני על זכויותיהם של אחרים על פלסטין, במיוחד לאחר שכשל עד כה בניסיונו להסיר [ולו] מחסום צבאי קטן בכניסה לרמאללה, לא כל שכן להגשים זכות כלשהי מזכויותיו של העם שהוא טוען לייצגו."[4]

 

דוגמה לקשר ההדוק בין ראא'ד צלאח לבין החמאס היא תגובתה של החמאס לדבר מאסרו של צלאח באשמת תקיפת שוטר ישראלי. סוכנות הידיעות המקורבת לחמאס הקדישה מדור מיוחד לנושא זה באתר האינטרנט שלה, www.palestine-info.info, ובו פרסמה דברי גינוי של בכירים בתנועה למאסר וכן מאמרים המשבחים את צלאח. כך למשל, ר"מ החמאס, אסמאעיל הניה, תיאר את צלאח כ"מי שנושא את הכבוד של העם הפלסטיני, של האומה [הערבית] והאומה [האסלאמית] ושל אל-קדס ואל-אקצא."[5]

 

2. תמיכה פוליטית ומעשית בחמאס

תמיכתה של התנועה האסלאמית בחמאס איננה אידיאולוגית בלבד, היא גם פוליטית ומעשית. דוגמה בולטת לכך היא השתתפותו של צלאח ב"משט החירות" שיצא מתורכיה במטרה "לשבור את המצור", שלדברי התנועה הוטל על העם בעזה "רק משום שהוא הביע את בחירתו הדמוקרטית החופשית".[6] לפני יציאתו לתורכיה, בעצרת לציון הנכבה בכפר כנא, אמר צלאח כי משתתפי המשט "יגיעו כדי לשבור את המצור על עזה האצילה, החופשית, הגיבורה, האיתנה, שבה הצליח הילד הקטן ביותר לרמוס את הטרור הציוני והאמריקאי מתחת לרגליו. אם ירצה אללה, בעוד מספר ימים נראה כיצד נשבר המצור הזה."[7]

 

צלאח היה דמות מרכזית במשט ואף נשא דברים בזכות הג'יהאד, על-פי עדויותיהם של אישים שונים שהיו עימו על הספינה. כך למשל, חבר הפרלמנט הכוויתי, וליד אל-טבטבאי, אמר עם שובו לארצו, כי צלאח היה 'כוכב' המסע ונשא בו דברים נלהבים.[8] עוזר מזכ"ל סיעת האח"ס בפרלמנט המצרי, מוחמד אל-בלתאגי, סיפר כי ערב ההשתלטות הישראלית על הספינות נשאו חכמי דת שונים דרשות שהלהיבו את הנוסעים וכי השיח' צלאח סיפר חדית' שבו מסביר הנביא את מעלתם של הג'יהאד והריבאט [אזור הספר של האסלאם בו נלחמים בלא מוסלמים] באשקלון, כשצלאח מחשיב את עזה לחלק מאשקלון.[9]

 

חברי התנועה האסלאמית טענו כי ההשתתפות במשט היא מעשה פוליטי של תמיכה בממשלת חמאס. חבר התנועה, עבד אל-חכים מופיד, תקף את הרש"פ, את מצרים ואת ערביי ישראל שלא לקחו בו חלק: "נסיעה על גבי ספינה אל עזה הנצורה איננה רק מעשה הומניטארי טהור... היא השתתפות בהסרת המצור מעל עזה, היא מעשה פוליטי [והבעת] עמדה פוליטית. כאן בדיוק אפשר לגלות מי ניסה לפגוע בספינה, או מי היה שותף לפגיעה בה בכך שניסה למנוע את הגעתה או העלים עין [מניסיון זה]. בעניין זה אין הבדל בין עמדת הרש"פ והמשטר המצרי לבין עמדתם של מי שהצדיקו את אי-השתתפותם במסע מסיבות 'לוגיסטיות' [קרי, ערביי ישראל שלא לקחו חלק במשט][10]

 

סגנו של צלאח בהנהגת התנועה האסלאמית, כמאל ח'טיב, כתב: "אם הרצל שט בים מתורכיה לכיוון פלסטין כדי להניח את הלבנים הראשונות בבניית מדינה ליהודים, אזי התורכים היום שטים בים לכיוון פלסטין כדי להסיר את המצור, ויותר מכך – כדי להדגיש את זכות הבכורה של תנועת החמאס, שנבחרה ע"י בני עמה, לנהל את העניינים ברצועת עזה, וכדי שתהיה הגרעין להקמת המדינה הפלסטינית העתידית – בים, ביבשה ובאוויר. כך גם הצהיר ראש הממשלה [התורכי] ארדואן."[11]

 

ראא'ד צלאח נואם בתורכיה לקראת ההפלגה

www.pls48.net, 23.5.10

 

3. צלאח: תורכיה תביא לסופה של הציונות

אימוץ השיח האסלאמי הקיצוני, הדומה לזה של החמאס, בא לידי ביטוי גם בדברי צלאח וסגנו על סופה הקרוב של הציונות והצורך להילחם בישראל, הן במסגרת אירועים אקטואליים, כמו המשט והתפקיד התורכי בו, והן כחזון אידיאולוגי כללי. סגנו של צלאח, כמאל ח'טיב, טען כי תורכיה פתחה במערכה נגד הציונים כדי להענישם על מזימתו של הרצל, שפנה לסולטאן התורכי דאז בבקשה למכור ליהודים את ארץ ישראל: "מאה שנים בדיוק עברו מאז שתיאודור הרצל, ביחד עם יהודי הדונמה[12], מימשו את מזימתם ותחבולתם נגד הח'ליפות האסלאמית העות'מאנית בתורכיה... מאה שנים עברו והנה המצב משתנה והמזימות נחשפות. אנו בשלב של התייצבות מול הזוממים, דרישת דין וחשבון מהם והענשתם. זהו המצב שבו נמצאים עתה הרחוב התורכי וממשלתו. אבותיו של נתניהו חפרו בשעתם מתחת לח'ליפות העות'מאנית בערמומיות, וכיום מתמודדים צאצאי הסולטאן עבד אל-חמיד מול צאצאי הרצל פנים אל פנים. הימים יגידו מי יזכה לסוף טוב!"[13]

 

גם צלאח שיבח את תורכיה - בדבריו במסיבת עיתונאים לאחר המשט - כמי שתביא לסופה של הציונות: "הרצל רצה פעם שהתוכנית הציונית תתחיל מתורכיה, ועתה מלמדים האירועים כל בר דעת שסוף התוכנית הציונית [יהיה] בתורכיה... דמי השהידים והפצועים של משט החירות נושאים מסרים רבים, ובהם התמזגות הדם הפלסטיני בדם התורכי... עתידה של איסטנבול הוא חלק מעתידה של אל-קדס [ירושלים], עתידה של אנקרה הוא חלק מעתידה של עזה, ועתידו של מסגד 'מוחמד אל-פאתח' [באיסטנבול] הוא חלק מעתידו של מסגד אל-אקצא."[14]

 

ח'טיב: עת לתקוף את ישראל

דבריו של צלאח באותה מסיבת עיתונאים לגבי המאבק בישראל, הורחבו מן ההיבט הלאומי אל ההיבט הדתי -אל מבטחם של המוסלמים בשהאדה: "אנו אומרים [לישראל]: [גם] אם יש לכם פצצות אטומיות, טילים, טנקים, תותחים וחילות יבשה, ים ואוויר, דעו שאללה הוא המחייה וממית. איננו מפחדים, אלא מריבון העולמים. השהאדה היא אמונה וחובה על כל אחד. על כל אחד מאיתנו לקוות לה ולמות כשהוא מייחל לה"[.

 15]

 

התבטאות קיצונית עוד יותר הופיעה במאמרו של ח'טיב, שהשווה בין הסיפור הקוראני אודות ניצחונו של מוחמד על היהודים והפוליתאיסטים, על אף נחיתותם המספרית של המוסלמים, לבין המצב הקיים בין המוסלמים לבין ישראל. ח'טיב טען כי הגיעה העת לתקוף את ישראל ולהכריעה: "היחסים בין ישראל לבין הערבים, הפלסטינים וכל המוסלמים כיום דומים במידה רבה לאלה שהיו בין המוסלמים בתקופת מוחמד לבין השבטים היהודיים בייחוד באל-מדינה, וכן [הם דומים] ליחסים עם השבטים הערביים הפוליתאיסטים." ח'טיב הציג כדוגמא את סורת אל-אחזאב [המחנות] בקוראן אודות הקרב באל-מדינה, שבו הכריעו 3,000 מוסלמים את 10,000 אויביהם הפוליתאיסטים שצרו עליהם. לדבריו, "הניצחון המוראלי בקרב 'המחנות' – 'קרב העצבים' הוא מניע חזק למוסלמים לפעול וליזום, כמאמר הנביא: 'כעת נתקוף אותם כדי שלא יתקפונו'... מכה הקדושה, מעוז הפוליתאיסטים ומאורת הכופרים באותם ימים, מיהרה להניף דגלים לבנים ביום הכיבוש הגדול, שלוש שנים בלבד לאחר קרב המחנות. זה קרה מתוך פרץ של אמונה אסלאמית מבורכת שתחומה היה לא רק כל האי הערבי בתקופת הנביא, אלא כרבע מכדור הארץ [שנכבש מאוחר יותר]..."

 

ח'טיב המשיך וטען כי תבוסותיה של ישראל בשנים האחרונות שינו את המצב לטובת האומה האסלאמית, שבסופו של דבר תנצח במלחמה: "ימי האזכור של הנכבה ב-15 במאי, של בריחת הצבא הישראלי מלבנון ב-24 במאי, של הנסיגה מעזה באוגוסט 2005, של התבוסה המוראלית הראשונה בהיסטוריה הצבאית שלהם בקיץ 2006 [בלבנון], וכישלונם להפיל את עזה ואת הנהגתה בשואה [שביצעו] בשנת 2008 - 2009 ומסירתה לידי מלאכי החבלה הגרורים שלהם - מוחמד דחלאן ושכירי החרב שלו – מוכיחים לכל בר דעת שהמציאות של האומה היום שונה במידה ניכרת מזו שהייתה בשנים ה'רזות'."

 

לבסוף, טען ח'טיב שישראל מתכוונת לפתוח בקרוב במתקפה צבאית על מנת להשיב לעצמה את התהילה, אך הדגיש שהפלסטינים והמוסלמים ינצחו אותה, לא בזכות כוחם הצבאי אלא בזכות אמונתם."[16]

 

4. זכות השיבה של הפליטים – לבתיהם בישראל

התנועה האסלאמית קוראת לדבוק בזכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם ולאדמותיהם משנת 1948 ומסרבת לרעיון ה"יישוב מחדש" של הפליטים בארצותיהם, או לקבלת פיצויים תמורת ויתור על זכות השיבה. עמדה זו תואמת הן את עמדת החמאס והן את עמדת אש"ף והרש"פ, אף על פי שמחמוד עבאס ודובריו שומרים על הגדרה מעורפלת של זכות השיבה.[17] במאמרו "העניין הפלסטיני בסכנה" המובא לעיל, קרא צלאח להגן על נכסיהם של הפליטים עד שישובו אליהם: "האם מספיק שנסכים היום על כך שזכות השיבה היא אחד מעקרונות העניין הפלסטיני, בלי להגן בפועל על הבתים, האדמות והמקומות הקדושים של אנשינו הפלסטינים, שמהם גורשו מאז תחילת הנכבה של פלסטין בשנת 1948? או שמא עלינו להציע תוכנית אסטרטגית להגנה על אדמותיהם, בתיהם ומקומותיהם הקדושים כהכרח זמני, עד שתתגשם זכות השיבה והם ישובו לאדמות, לבתים ולמקומות הקדושים האלה, בגליל, במשולש, בנגב ובערי החוף – עכו, חיפה, יפו, לוד ורמלה? האם אין לנו היום צורך דחוף לראות בפעילותנו בעניין זכות השיבה, את אחד מעקרונות העניין הפלסטיני?"[18]

 

בראשית מאי 2010 השתתף צלאח ב"וועידת הפלסטינים של אירופה" בברלין, שהתקיימה זו השנה השמינית ועסקה בזכות השיבה של הפליטים. אל הוועידה הגיעו יותר מעשרת אלפים פלסטינים מרחבי אירופה, ואולם הכינוסים עוצב בצורה של אוהל, כסמל לפליטותם של הפלסטינים.[19] בנאומו בוועידה הכריז צלאח על השתתפותו הצפויה ב"משט החירות" והביע תקווה לקבל את פניהם של הפליטים במולדתם: "אנו מדגישים בפני כל העולם שמשט החירות מבשר על משט אחר שיבוא. התדעו מהו? זהו משט השיבה של הפליטים הפלסטינים אל ארצנו, אל מישורינו, אל הים והיבשה שלנו, אל שדותינו ופרדסינו... אשמח מאוד לקבל את פניכם [קרי, הפליטים שישובו], אך אם אמות יקבלו את פניכם בניי – עמר, אל-קעקאע וצלאח אל-דין ."[20]

 

בעצרת לציון הנכבה בכפר כנא, ימים מספר לאחר הוועידה בברלין, אמר צלאח כי משתתפי הוועידה הדגישו "שאין חזרה מזכות השיבה, ושאין [לקבל] את היישוב מחדש כתחליף לזכות השיבה, [שכן] זוהי הצעה מקוללת; ושאין [לקבל] את הפיצויים כתחליף לזכות השיבה, [שכן] זוהי בגידה גדולה; ושאין לעשות וויתורים כתחליף לזכות השיבה, [שכן] זוהי תבוסה מרה... המפתחות עדיין תלויים על צוואריהם, ולא רחוק היום שבו הם ישובו עם מפתחותיהם כדי לפתוח את דלתות [בתיהם] שמהם גורשו בגליל, במשולש ובערי החוף – עכו, חיפה, יפו, לוד ורמלה... אנו קוראים ואומרים [להם]: הוי הפליטים הפלסטינים בכל מקום, אנו מחכים לכם."[21]

 

5. ירושלים – ליבת הפעילות של התנועה האסלאמית

ההגנה על ירושלים ועל מסגד אל-אצקא מפני תהליכי "ייהודם" עמדה באופן מסורתי בלב הפעילות של התנועה האסלאמית וצלאח בראשה. הרחבת העיסוק האידיאולוגי והפוליטי של התנועה לא גרעה מפעילות זו, וצלאח עודנו נחשב למי שעומד בראש המערכה להגנה על ירושלים ולשחרורה מהכיבוש הישראלי.[22] במאמרו "העניין הפלסטיני בסכנה" הנזכר לעיל כתב צלאח: "לא מספיק להסכים על כך שירושלים ואל-אקצא הם אחד מעקרונות העניין הפלסטיני, אלא יש להסכים על נקיטת כל האמצעים להגנה על אל-קדס [ירושלים] ואל-אקצא ולעמידה מול הכיבוש הישראלי, הפועל בעקשנות לייהוד אל-קדס ובניית בית מקדש כוזב על הריסות אל-אקצא, וזאת עד שהכיבוש ישראלי יסתלק, בקרוב, מאל-קדס ומאל-אקצא."[23]

 

בעל טור באתר החמאס החי בגדה המערבית, עז אל-דין, כתב מאמר הערצה לצלאח בשל פעילותו למען אל-אקצא: "השיח' היקר שלנו, ראא'ד צלאח: אתה המנהיג של התנועה האסלאמית בפלסטין. אינני אומר המנהיג של התנועה האסלאמית בפנים [שטחי 48], אלא בפלסטין – כל פלסטין. הזקנים והצעירים של התנועה בעזה אוהבים את האביר החוצה את גלי הים כדי לבקרם ולחבקם. צעירי התנועה בגדה צופים בשיח' הגיבור העומד בראש השורה ומגייס נערים וגברים ומובילם במערכה להגנה על אל-אקצא. אין ספק שאחינו מחוץ [לפלסטין], ביחד עם כל המוסלמים שמכירים את תפקידך וכוחך, זוכרים את מעשיך למען אל-אקצא ולמען פלסטין...

 

השיח' היקר שלי... אתה זה שנלחם בהם בעיקשות שאינה ראויה אלא לגיבורים כמוך שהם חלק ממורשת האבות של האומה... אתה זה שראוי, למעשה וגם על דרך ההשאלה, לכינוי 'שהיד חי', גם אם איננו בוחרים בשביל אללה [מיהו שהיד]!... אתה גבר שבאמצעותו אללה החיה אומה והגן על מסגד אל-אקצא. ההיסטוריה תספר – ואף תכתוב בגאווה ופאר – שהחלוץ [בערבית: ראא'ד] צלאח היה החלוץ של צלאח אל-דין, שהכין את בואו ובישר על הגעתו, ופעל לחנך את דור הניצחון והכיבושים, הדור של צלאח אל-דין!..." הכותב המשיך בדברי השבח לצלאח וכינה אותו "השומר של מקדש אל-אקצא, המדליק את מנורותיו בשמן ובדם."[24]

 

6. אתרים של ערביי ישראל – עם עמדות של החמאס

האתר www.pls48.net, "הפלסטינים של 48", מתיימר על פי שמו לייצג את הפלסטינים המתגוררים בשטחי 1948, הם ערביי ישראל. סקירה של האתר מעלה כי זהו למעשה אתר של התנועה האסלאמית, גם אם אינו מצהיר זאת: כותבי מאמריו הקבועים הם בכירי התנועה כדוגמת ראא'ד צלאח וסגנו כמאל ח'טיב. כמו כן, האתר מפרסם מאמרים וכתבות המתפרסמים בביטאון הרשמי של התנועה האסלאמית, צות אל-חק ואל-חוריה. בנוסף לכך, ובהתאם לנאמר לאורך הסקירה הנוכחית, מפרסם האתר תכנים המופיעים באתרי החמאס, התבטאויות של בכירי תנועת החמאס ודיווחים הדומים בסגנונם לדיווחיה. כך למשל, אסמאעיל הניה מכונה באתר "ראש הממשלה הפלסטינית", בעוד התקשורת של הרש"פ מקפידה לציין שמדובר ב"ממשלה מפוטרת". במקביל, מחמוד עבאס מכונה לפעמים "יו"ר הרשות שכהונתו נסתיימה", כפי שמכנה אותו החמאס, ובפעמים אחרות "יו"ר הרש"פ" בלבד או "יו"ר הרשות של רמאללה".

האתר www.pls48.net מעיד על עצמו כמי שמרכזו יושב באום אל-פחם, היא עיר הולדתו ומגוריו של ראא'ד צלאח, שאף עמד בראשה במשך למעלה מעשור. לעיר זו אתר אינטרנט שכתובתו www.um-elfahem.net, והוא מהווה שופר נוסף של התנועה האסלאמית. בנוסף לדיווחים על הנעשה בעיר עוקב האתר אחר פעילויותיו של צלאח ומפרסם ראיונות עימו ומאמרים פרי עטו, כשחלק מהתכנים הללו נלקחים מביטאון התנועה האסלאמית צות אל-חק ואל-חוריה ומסוכנות הידיעות המקורבת לחמאס, www.palestine-info.info.

סיכומו של דבר – מדובר בשני אתרי אינטרנט של ערביי ישראל, המציגים תכנים של התנועה האסלאמית וכפועל יוצא מכך גם של תנועת החמאס.

 

דף המאמרים של האתר www.pls48 –כמאל ח'טיב, ראא'ד צלאח וחאמד אר'באריה

 

דף הראיונות עם ראא'ד צלאח באתר של עיריית אום אל-פחם

 

 

* ל. ברקן היא חוקרת את הזירה הפלסטינית במכון ממרי

 



[2] www.pls48.net, 23.5.2010

[3] התבטאות זו פורסמה בעיתונות הישראלית ("הארץ", 10.6.10), אך הוכחשה מאוחר יותר ע"י ראש מחלקת המו"מ ברש"פ, צאא'ב עריקאת, שהסביר כי עבאס אמר באותו המפגש עם מנהיגים יהודים בארה"ב, שאש"ף אינו מכחיש שהיהודים חיו במהלך ההיסטוריה במזה"ת ובפלסטין, דבר שנאמר בקוראן עצמו; www.aljazeera.net, 11.6.2010

[4] צות אל-חק ואל-חוריה (ישראל), 12.6.2010

[6] www.pls48.net, 27.5.2010

[7] www.pls48.net, 14.5.2010

[8] אל-ראי (כווית), 3.6.2010

 [9]ו www.ikhwanonline.com, 8.6.2010. חדית' זה מתייחס לדבריו של מוחמד, שאמר: "... הג'יהאד הטוב ביותר שלכם הוא הריבאט, והריבאט הטוב ביותר שלכם הוא אשקלון."

[10] צות אל-חק ואל-חוריה (ישראל), 6.6.2010

[11] אל-צנארה (ישראל), 11.6.2010

[12] הדונמה – כת השבתאים. זהו כינויים של יהודי תורכיה, הנחשבים לצאצאי שבתאי צבי.

[13] אל-צנארה (ישראל), 25.6.2010

[14] www.pls48.net, 3.6.2010

[15] www.pls48.net, 3.6.2010

[16] www.pls48.net, 19.5.2010

 [18]ו www.pls48.net, 23.5.2010

[19] www.alawda.eu, 8.5.2010

[21] www.pls48.net, 14.5.2010

 [23]ן www.pls48.net, 23.5.2010

תגיות