המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העימות הפנימי בלבנון על השליטה בתיק הנפט והגז
15/7/2010


העימות הפנימי בלבנון על השליטה בתיק הנפט והגז

 

 מאת ח. וורולקר*

 

הקדמה

הדיווחים בישראל בתחילת יוני 2010 על גילוי כמות גדולה מאוד של גז במאגר לוויתן מול חופי חיפה עוררו בלבנון ויכוח חריף בין ר"מ לבנון, סעד אל-חרירי ושריו לבין יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי ומקורביו על רקע השליטה העתידית על תיק הנפט והגז, הקידוחים וניצול המשאבים העשויים להכניס ללבנון רווחים עצומים.

 

במקביל החלו להישמע בלבנון טענות, בעיקר מצד חזבאללה ובעלי בריתו הפוליטיים, לפיהן ישראל גונבת את אוצרות הטבע השייכים ללבנון וכי חלק ממאגרי הגז שהיא חשפה נמצאים במימיה הכלכליים של לבנון ולכן שייכים לה.[1] בכירי חזבאללה והאופוזיציה הלבנונית הזהירו כי הארגון לא יהסס להשתמש בכל האמצעים כולל בנשק שלו כדי להגן על אוצרות הטבע של לבנון. מנגד טענו גורמים ב"כוחות ה-14 במרץ" כי חזבאללה מנסה למצוא אמתלה נוספת כדי להמשיך ולהחזיק בנשקו.

 

יציון כי בעקבות הפרסומים בישראל החישה לבנון את פעילותה לקבל מהאו"ם הגדרה רשמית של המים הכלכליים שלה אשר בהם יש לה זכויות בלעדיות על אוצרות הטבע וכן לסמן את גבולותיה הימיים מול מדינות האזור, למעט ישראל.[2] כך למשל סיכמו נשיאי סוריה ולבנון ב-15.6.2010 כי שתי המדינות יחלו בסימון הגבולות הימיים ביניהן, עוד בטרם סימון הגבולות היבשתיים, וזאת כדי לקבוע את זכותה של כל מדינה על שדות הנפט והגז בים התיכון.[3]

 

מי יוביל את חקיקת חוק אוצרות הטבע של לבנון?

ימים ספורים לאחר ההודעה בישראל על חשיפתם של מצבורי גז אדירים במאגר לוויתן מול חופי חיפה, פתח יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, במתקפה נגד ישראל והאשים אותה בגניבת מאגרי הנפט והגז של לבנון ובהתעלמות מכך שמאגר הגז 'לוויתן' חורג לתוך המים הטריטוריאליים של לבנון. ברי חזר ואמר כי "חשיפת מאגר הגז [לוויתן] מחייבת את לבנון לפעול מיד ולהגן על זכויותיה..." וקרא לממשלה ולפרלמנט להכריז על "התנגדות כלכלית" שתגן על אוצרות הטבע של המדינה.[4]

 

במקביל למתקפה נגד ישראל, פתח ברי גם במתקפה חריפה נגד ר"מ לבנון סעד אל-חרירי וממשלתו אותם האשים בסחבת ובהתמהמהות באישור חוק המסדיר את ניצול משאביה של לבנון.[5] ברי לא הסתפק רק בדברי ביקורת אלה על ממשלת אל-חרירי אלא גם שלח את יועצו המדיני, חבר הפרלמנט עלי חסן ח'ליל, להגיש לפרלמנט הצעת חוק לניהול וניצול משאבי הטבע של לבנון.[6] מהלך זה נתפס כניסיון של ברי לעקוף את סמכויות הממשלה, שכבר הקימה במרץ 2010 ועדת שרים בראשות אל-חרירי לגיבוש הצעת חוק דומה כדי להגישה לפרלמנט.

 

בעקבות זאת פרץ בלבנון ויכוח ציבורי ופוליטי שנמשך כמה שבועות בין שריו ומקורביו של אל-חרירי, מצד אחד, שטענו כי הממשלה היא זו שצריכה להוביל את חקיקת החוק הנוגע למשאביה של לבנון, לבין נביה ברי ומקורביו מצד שני שהמשיכו להאשים את הממשלה בסחבת והתמהמהות ואף במתן שירות לישראל.[7] כך למשל טען האחראי על אזור הדרום בחזבאללה, נביל קאוק, כי "העיכוב באישור חוק הסדרת ניצול משאבי הנפט בים משרת את מטרותיה של ישראל".[8] היו אף שטענו כי ארה"ב היא שהורתה לסעד אל-חרירי לעכב את חקיקת חוק זה.[9]

 

לאחר חילופי האשמות וויכוחים הוסכם כי ועדת השרים בראשות אל-חרירי תזרז את דיוניה בהצעת החוק שלה ותעבירה תוך שבועיים לפרלמנט, שם יאוחדו שתי הצעות החוק - זו של הממשלה וזו של חה"פ עלי חסן ח'ליל.[10]

 

המאבק בין ברי ואל-חרירי על השליטה בנפט ובגז של לבנון

למרות שעל פני השטח וברמה ההצהרתית עסקו המחלוקות בין אל-חרירי לברי בשאלה מי יוביל את חקיקת חוק אוצרות הטבע, טענו היומונים והפרשנים הלבנוניים כי למעשה מדובר בתחרות בין הגורמים הפוליטיים במדינה על השליטה העתידית באוצרות הטבע הלבנוניים ובקידוחים העשויים להכניס ללבנון רווחים עצומים.

 

כך למשל נכתב ביומון הלבנוני אל-דיאר: "הממסד הפוליטי החל לשלוח מבטו אל אוצרות הטבע של לבנון ולתכנן [כיצד] לחלק אותם בתוכו. ככל הנראה מתנהל מאבק מתחת לפני השטח בין יו"ר הפרלמנט, נביה ברי, לרה"מ סעד אל-חרירי [שעיקרו] מי ינהל את תיק הנפט..."[11]

 

טלאל סלמאן, הבעלים של היומון הלבנוני הפרו-סורי אל-ספיר, כתב ברוח דומה: "התגובה של הצמרת הפוליטית בלבנון [לגילוי מאגרי הגז מול חיפה] היתה מוזרה, מדאיגה ואולי אף חשודה! בכירי [המערכת הפוליטית] פתחו במלחמות לחלוקת השלל [ביניהם], תוך שהם מניחים שיש להם פריבילגיות על הקידוחים ועל ניצול [אוצרות הטבע] עוד בטרם 'צדו את בארות [הנפט והגז]', תוך שהם מבקשים, כרגיל, להצית קנאות עדתית. מהי הדת של הים?! לאיזה עדה משתייכים הגלים? מהי דתו של הנפט? ולאיזה עדה משתייך הגז?!

 

ישראל התייחסה ל'עושר המגיע ממעמקי הים כאל 'עניין ריבוני' והפיצה מפות שמבהירות את מקום הגילוי... אולם [אותו] נושא בלבנון עלה בצורה שונה לחלוטין [ועורר ויכוח]: האם הממשלה היא האחראית על העושר העתידי... או שאולי הפרלמנט, שחלק מחבריו כבר הגישו הצעת חוק בנושא זה?...  כל צד פתח את השופרות שלו, בע"פ ובכתב... וטען שהוא היה הראשון לחשוב על הנושא או ליזום [חקיקה]. כל זה קורה, בעוד הדיווח [על קיומם של מאגרי הגז] הוא עד כה ישראלי [בלבד], ואף אחד בכל רחבי לבנון לא הכין מחקר ראשוני או הערכה לגבי העושר ההיפותטי [הזה]... נראה כי בלבנון הנשלטת על ידי הנהגה פוליטית מושחתת ופגומה, דם התושבים הוא הסחורה הזולה ביותר בשוק..."[12]

 

העיתונאי הלבנוני, מלאכ עקיל הכותב ביומון אל-ספיר ובאתר החדשות הלבנוני www.lebanonfiles.com  טען כי: "מאחורי הוויכוח החריף בין הכוחות הפוליטיים על מקור הסמכות הראוי לניהול תיק הנפט בלבנון מסתתר נושא חשוב הרבה יותר מאשר המחלוקת על המסגרת המשפטית שרוצים להלביש לעניין הזה... אחד השרים לשעבר הבהיר את העניין באומרו: ...אנו ניצבים פה בפני הכנות למלאכת חלוקת ההון הגדולה ביותר שידע השלטון הלבנוני בכל ההיסטוריה שלו... לבנון ניצבת בפני עושר של נפט [שיעורר] מאבק פנימי ארוך טווח [סביב] השליטה עליו..."[13]

 

באתרים המקורבים לר"מ לבנון סעד אל-חרירי, או כאלו הידועים בביקורתם על האופוזיציה הלבנונית, עלו טענות כי יו"ר הפרלמנט, נביה ברי, שואף למעשה להשתלט בעצמו על תיק הנפט והגז בלבנון ולגרוף לעצמו את הרווחים. האתר www.metransparent.com , הידוע בביקורתו על חזבאללה ובעלי בריתו,דיווח כי החוגים הסובבים את ברי החלו כבר לחפש חברות שיבצעו את קידוחי הנפט במימי לבנון וכי החברות הללו תהיינה כאלה שיסכימו לשותפות עם הכוחות השולטים בדרום לבנון קרי, חזבאללה. עוד דווח כי בלבנון מתהלכות שמועות לפיהן "הנפט של הדרום שייך לדרום" וכי הכוחות השולטים בדרום לבנון הם שינהלו את המשאבים אם יוכח קיומים. לטענת האתר, נביה ברי מעונין ש"מועצת הדרום" אשר עליה שולטת תנועת 'אמל' בראשותו - תהיה אחראית על הקידוחים וניצול המשאבים.[14]

 

בפורומים לבנוניים באינטרנט הוצגו האשמות דומות. בפורום הרשמי של זרם אל-מסתקבל כתב אחד המשתתפים: "... התכנית של [יו"ר הפרלמנט, נביה] ברי היא להניע אישית כל עניין הנוגע לנפט... [הוא] מתכנן להפיק תועלת, לו ולמקורביו, מהברכה הזו ומהרווחים שיגיעו אליו...".  משתתף אחר בפורום טען כי ברי ואנשיו "החלו לחכך את ידיהם כדי לגנוב את הכסף של העם" וכי הם לבטח ידרשו שמועצת הדרום, עליה שולט ברי, תנהל את תיק הנפט.[15]

 

חזבאללה ובעלי בריתו: הנשק שלנו יגן על משאבי המדינה

הפרסום בדבר חשיפת מצבורי הגז בישראל הצית בלבנון לא רק תחרות על השליטה באוצרות הטבע שלה אלה גם את הויכוח ארוך השנים על הלגיטימיות של נשק חזבאללה. עם ההודעה בישראל על חשיפת מצבורי הגז מיהרו בכירי חזבאללה, בעלי בריתו הפוליטיים והעיתונים המזוהים עמם להאשים את ישראל בגזילת משאביה של לבנון ולהבהיר כי ההתנגדות הלבנונית והנשק שלה הם הדרך הטובה ביותר להגן עליהם. עוד טענו כי חשיפת העניין רק מדגישה עד כמה חשוב וחיוני לשמר את ההתנגדות ונשקה והזהירו כי חזבאללה נמצא בכוננות כדי להדוף כל מעשה טיפשי של ישראל.

 

בכירי חזבאללה: נשתמש בכל האמצעים להגנה על משאבי לבנון

ב-8.6.2010, ימים בודדים לאחר גילוי הנפט בישראל, פרסם היומון אל-ספיר, המזוהה עם האופוזיציה הלבנונית, כתבה בעמוד הראשי תחת הכותרת "ישראל מתכוננת לגנוב שדות גז מהמים הטריטוריאליים הלבנוניים". היומון טען כי "הישראלים מתעלמים מהעובדה שמאגר הגז [לוויתן] חורג מהגבולות המשוערים של המים הטריטוריאליים שלהם ומתפרס על פי המפות שלהם [גם] במים הטריטוריאליים הלבנוניים, דבר אשר כופה על לבנון אתגר חדש ומגדיר כותרת נוספת לסכסוך...". היומון טען כי רוב הקידוחים שביצעה ישראל במאגר לוויתן התבצעו מול חופיה של לבנון והעריך ש"האזור יהפוך בקרוב לאזור סכסוך חדש בין ישראל ולבנון שניתן להניח כי היא תגן על זכויותיה בים..."[16] 

 

טענות דומות נשמעו כאמור גם מיו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, ובכירים בארגון חזבאללה. האחראי על אזור הדרום בחזבאללה, נביל קאוק אמר כי לבנון חייבת "להזדרז [להתחיל] בקידוחי הנפט ולהגן על זכותה מול הפיראטיות הישראלית. ההתרשלות והזלזול בעניין זה הם הרבה מעבר לטעות לאומית, שכן ישראל מאיימת ואף חושפת את כוונותיה התוקפניות ורוצה לכפות עובדה בשטח..."[17]

 

בכירי חזבאללה טענו כי הדרך להתמודד עם איומי ישראל על אוצרות הטבע של לבנון היא ההתנגדות ונשקה.

סגן מזכ"ל חזבאללה, השיח' נעים קאסם, הצהיר כי חזבאללה יגן על אוצרות הטבע ושדות הנפט שנחשפו במימיה של לבנון והודיע כי "ההתנגדות נמצאת בכוננות כדי להדוף כל פעולה טיפשית שממשלת האויב עלולה לבצע". לדבריו, "זכותה של לבנון לפרוש את שליטתה על אוצרות הטבע שלה, וזכותה של לבנון ושל ההתנגדות שלה [קרי, חזבאללה] להגן על האוצרות האלה בכל האמצעים". קאסם הזהיר את ישראל מפני "כל מעשה הרפתקני שמטרתו להשתלט על אוצרות [הטבע] הלבנוניים".[18]

 

יו"ר המועצה המבצעת של חזבאללה, האשם צפי אל-דין, טען מצידו כי "הצורך של לבנון בהתנגדות הוכפל לאור האיומים הישראליים לגזול את משאבי הנפט שלה" ולכן קרא לדבוק בהתנגדות. עוד אמר: "אם אנו בלבנון זקוקים למאות ואלפי טילים ויכולות [צבאיות אחרות] כדי להתמודד מול האויב וכדי להגן על הריבונות, על הכבוד ועל המים שלנו, הרי שהצורך להגן על משאבי הנפט שלנו ידחוף אותנו בעתיד לחזק [עוד יותר] את יכולות ההתנגדות. אם נכונים הדברים ש[האויב] הישראלי תכנן להשתלט על הנפט שעל פי ההערכות נמצא באזור הזה... הדבר מוכיח שלבנון זקוקה למשוואה של הצבא, העם וההתנגדות כדי לשמור על על היכולות והמשאבים שלה... כל מה שמתרחש רק מוכיח שהכיוון של ההתנגדות הוא הכיוון הנכון ושאין סיכוי להשיג אף [אחת] מהזכויות [שלנו] או להרתיע את האויב הישראלי אלא באמצעות כוח הדם, הנשק והניצחון".[19]

 

בעלי הברית של חזבאללה: נשק החזבאללה חשוב מאי פעם

המנהיג הדרוזי, וליד ג'ונבלאט, שבמהלך השנה האחרונה הפך לבעל ברית קרוב של חזבאללה ותומך נלהב בהתנגדות לישראל, התייחס אף הוא לנושא בדברים שנשא בארוחה שארגן בביתו לכבוד שגריר סוריה בלבנון. בדבריו הדגיש ג'ונבלאט את הצורך לשמור על הנשק של חזבאללה ולהפיק את התועלת המירבית ממנו כדי להגן על לבנון ולשחרר את אדמותיה הכבושות. הוא טען כי "היום, יותר מאי פעם, אנו מבינים את החשיבות שיש לנשק הזה בהגנה על המשאבים הלאומיים שלנו שנחשפו בים. אם אנו לא נגן עליהם ללא ספק האויב הציוני יגזול אותם כשם שגזל את המשאבים האחרים, וכשם שאני סבור שהוא גוזל גם את אוצרות הטבע הלאומיים [קרי] הנפט וגז מול חופי עזה".[20]

 

נביל ניקולא, חבר הפרלמנט הלבנוני מסיעת "השינוי והרפורמה" בראשות מישל עון, הדגיש בראיון לערוץ הלבנוניNew TV , כי "הנשק של חזבאללה וההתנגדות הפכו להכרח וצורך דוחק כדי להגן על משאביה של לבנון, במיוחד לאחד שנחשפו שדות הנפט והגז ואיומיה של ישראל לגזול אותם".[21]

 

שר הנוער והספורט, עלי עבדאללה, מסיעת "הפיתוח והשחרור" בראשות נביה ברי, אמר: "לא נסכים לזלזל בזכותנו [על אוצרות הטבע שלנו], לא נסכים למקח וממכר בנושא הריבוני הזה. אנו נארוב לאויב, שכן תם עידן הציות והכניעה. אם יהיה צורך אנו נשלם גם בדם..."[22]  קאסם האשם, חבר הפרלמנט מאותה סיעה, הזהיר כי האויב הציוני מנסה להשתלט על משאביה של לבנון וציין כי ההתנגדות הלבנונית היא גורם הכוח של לבנון ו"רק היא מסוגלת להחזיר את האדמות הלבנוניות הכבושות שנותרו ולהגן על משאבי הנפט שלנו".[23]

 

גם היומון אל-אח'באר, המזוהה בעמדותיו עם חזבאללה, הצביע על התפקיד החשוב של חזבאללה בהגנה על משאביה של לבנון. היומון טען כי לבנון צריכה להתמודד עם איומיה של ישראל על אוצרות הטבע שלה בשתי דרכים מקבילות: ראשית, עליה להתחיל לאלתר בקידוחי הנפט והגז במים הכלכליים שלה ולהתחיל בניצול המשאבים שלה עוד טרם יכיר האו"ם באזור הכלכלי שלה במימי הים התיכון, שכן  "אין לה את המותרות להמתין עד אשר יאושרו הזכויות שלה במוסדות הבינ"ל [קרי באו"ם]...". במקביל, "עליה ליצור זיקה ברורה בין קידוחי הגז שלה ויכולותיה של ההתנגדות, [קרי חזבאללה ונשקו]... [כלומר להבהיר] שאם ישראל תאיים על מתקני הקידוח של לבנון, אזי לבנון יכולה לאיים על מתקני הקידוח של ישראל, ואם ישראל אכן תפגע במתקנים האלה אזי להתנגדות יש את היכולת והרצון להגיב באותה מטבע...". היומון גם טען כי ברגע שחברות ביטוח שמבטחות את הקידוחים בים יחושו שיש סכנה ממשית על מתקני הקידוח בישראל, דוגמת סכנה של תקיפה צבאית עליהם מצד חזבאללה, הן לא יסכימו לבטח פרויקטים בישראל.[24]

 

גורמים ב"14 במרץ": חזבאללה מחפש עוד אמתלה לנשק שלו

הצהרות אלה של חזבאללה ובעלי בריתו עוררו בקרב "כוחות ה-14 במרץ" חששות כי חזבאללה מנסה למצוא תירוץ נוסף להחזקתו בנשק. כך למשל דיווח היומון הכוויתי אל-ראי, כי "בקרב "כוחות ה-14 במרץ" יש חששות שמשאבי הנפט יהיו חלופה או תוספת לנושא של חוות שבעא ובכך יהוו אמתלה נוספת בידי חזבאללה כדי להצדיק את הצורך בנשק שלו".[25]

ואכן, בכירי חזבאללה עצמם כבר עשו את ההקבלה בין משאבי הנפט של לבנון וחוות שבעא. האחראי על אזור הדרום בארגון, נביל קאוק, הדגיש את "זכותה של לבנון להגן על הריבונות הלאומית שלה ועל כל נקודת נפט בחופים שלה, כשם [שזכותה להגן] על כל גרגר אדמה בחוות שבעא..."[26]

ראש מפלגת "הכוחות הלבנוניים", סמיר ג'עג'ע, הביע פליאה מהתזמון שבו התעורר הנושא של קידוחי הנפט בלבנון ואמר כי "יש כאלה שמחפשים 'חוות שבעא' חדשות"...[27]  גם חבר הפרלמנט אנטואן זהרא מסיעת "הכוחות הלבנוניים" טען כי הנושא של משאבי הנפט בים הוא אמתלה נוספת שמצטרפת ל"רשימה האינסופית של האמתלות" שמטרתן להצדיק את המשך קיומו של הנשק של חזבאללה.[28]

 

טענות דומות נשמעו גם מכיוון זרם אל-מסתקבל בראשותו של רה"מ הלבנוני סעד אל-חרירי. חבר הפרלמנט מסיעת אל-מסתקבל, ריאד רחאל, אמר: "איננו יודעים עוד ל[איזה תחום] מצטמצמת פעילותה של ההתנגדות. האם היא רוצה [כעת] להפוך מהתנגדות צבאית להתנגדות כלכלית בתחום הנפט? האם המטרה [שלהם] היא לחפש אמתלה חדשה כדי להשאיר את הנשק בידי חזבאללה במקרה שישראל תיסוג מר'ג'ר?"[29]

 

חבר פרלמנט נוסף מסיעת אל-מסתקבל, זיאד אל-קאדרי, האשים את חזבאללה כי "הוא מנסה לקבל החלטות מסוימות בנוגע להתנגדות מבלי לשאול לדעתם של הגורמים האחרים [במדינה]". לדבריו, מדובר ב"ניסיון מצד חזבאללה לייחס לנשק שלו תפקיד נוסף שקשור לנפט וזאת באופן חד צדדי [ והרי מדובר] בנושא מהותי וחשוב הנוגע לגורלה של המדינה. דבר זה אינו מקובל ...".[30]

 

האתר www.metransparent.com , הידוע בביקורתו על סוריה וחזבאללה, טען אף הוא כי אחת המטרות לשמן העלה יו"ר הפרלמנט נביה ברי את הנושא של הנפט היא "מציאת אמתלה להמשך הסכסוך עם ישראל, וזאת במקביל להודעתו של מזכ"ל האו"ם באן קי מון כי הושג הסכם ראשוני לגבי נסיגה ישראלית מהחלק הלבנוני של כפר ר'ג'ר, דבר שישלול מחזבאללה קלפים בהם הוא משתמש כדי לתרץ את המשך החזקתו בנשק. לכן היה צורך למצוא אמתלה חדשה..." [31]  לטענת האתר, מטרה נוספת של ברי היתה להציג את "כוחות ה-14 במרץ" המיוצגים על ידי רה"מ סעד אל-חרירי, כמי שמתעלמים ואף מזניחים את זכויות העם הלבנוני, בניגוד לכוחות האופוזיציה וההתנגדות שמגנים על זכויות אלה.[32]

 

העיתונאית הלבנונית מהא עון כתבה ברוח דומה: "השאלה היא מדוע כל ההמולה והמהומה, ומדוע כל הרעש הזה והחיפזון להאיץ בממשלה לפרסם הצעת חוק לקידוחי גז ונפט הנמצאים במימיה של לבנון, וכל זאת באמתלה של בלימת הפיראטיות הישראלית, עד כדי האשמת [הממשלה הלבנונית] בריפיון ובכך שהיא מתמהמהת במילוי חובתה להגן על המשאבים הלאומיים?... מה שמוזר בכל העניין הוא ההתעוררות המפתיעה הזו של שר הנפט [הכוונה לשר האנרגיה ג'ובראן באסיל, משרי האופוזיציה] ובאופן כללי של 'קבוצת ה-8 במרץ' [הכוונה לכוחות האופוזיציה] וכוננות המלחמה הפתאומית אליה נכנסו במטרה לנצל את הנושא הזה ניצול פוליטי. ככל הנראה רעיון הניצול הפוליטי של נושא הנפט והגז [עלה במוחותיהם] היות והסוגיה של חוות שבעא מיצתה את עצמה ולא היה מנוס מ[מציאת] אמתלה אחרת..."[33]

 

* ח. וורולקר היא ראש זירת לבנון במכון ממרי

 [1]לפי אמנת האו"ם לחוק הים, מים כלכליים מוגדרים כשטח ימי המשתרע על פני 200 מייל ימיים (370 ק"מ) מקו החוף של מדינה. כל היבטי ניצול המשאבים הימיים באזור זה, שבראשם דייג והפקת אנרגיה, נמצאים בשליטת המדינה. במקרה שבשטח של 200 מייל שוכנת גם מדינה אחרת בעלת אינטרסים מנוגדים ניגשים להליך בוררות בפני האו"ם. ראה:

http://www.un.org/Depts/los/convention_agreemen...

[2] אל-אח'באר (לבנון), 3.7.2010, אל-נהאר, אל-ספיר (לבנון), 6.7.2010

[3] אל-ספיר (לבנון), אל-חיאת (לונדון), 16.6.2010, אל-ספיר (לבנון), 5.7.2010

[4] www.14march.org, 8.6.2010, אל-מסתקבל (לבנון), 9.6.2010, 10.6.2010

[5] אל-מסתקבל (לבנון), 10.6.2010, אל-ספיר (לבנון),28.6.2010

 [6]אל-מסתקבל (לבנון), 10.6.2010

[7] אל-דיאר (לבנון),23.6.2010, 26.6.2010, אל-ספיר (לבנון),23.6.2010, 28.6.2010, www.alintiqad.com , 24.6.2010, אל-אתחאד (איחוד האמירויות), 26.6.2010, אל-מסתקבל (לבנון), 23.6.2010, 26.6.2010, 27.6.2010, 28.6.2010, 29.6.2010

[8] אל-אח'באר (לבנון), 26.6.2010

[9] אל-דיאר (לבנון), 26.6.2010, אל-בלד (לבנון), 2.7.2010

[10] אל-מסתקבל, אל-ספיר, אל-אח'באר (לבנון), 29.6.2010

[11] אל-דיאר(לבנון),27.6.2010

[12] אל-ספיר (לבנון),28.6.2010

[13] וwww.lebanonfiles.com, 28.6.2010

[16] אל-ספיר (לבנון), 8.6.2010

[17] אל-נהאר (לבנון), 29.6.2010

[19] www.almanar.com.lb, 12.6.2010, אל-מסתקבל (לבנון), 13.6.2010

חבר סיעת חזבאללה, נואף אל-מוסוי, הדגיש כי "ההתנגדות היא היחידה שמסוגלת להתנגד לדברי ההפחדה של ישראל [כלפי לבנון] וכי [הניסיון] של ההתנגדות מאז היא קמה הוכיח זאת." www.moqawama.org, 25.6.2010

[20] אל-חיאת (לונדון), 20.6.2010

[21] אל-אנתקאד (לבנון), 26.6.2010

[22] אל-מסתקבל (לבנון) 28.6.2010

[24] אל-אח'באר (לבנון), 28.6.2010

[25] אל-ראי (כווית), 26.6.2010

[26] סו"י סאנא (סוריה), 25.6.2010

[27] אל-ספיר (לבנון), 1.7.2010

[28] אל-מסתקבל (לבנון), 26.6.2010

[29] www.14march.org , 26.6.2010

[30] www.psp.org.lb, 1.7.2010

[31] ב-24.6.2010 אמר מזכ"ל האו"ם, באן קי מון בראיון ליומון הלבנוני אל-נהאר כי ממשלת ישראל הסכימה להצעתו שהיא תסיג את כוחותיה מכפר ר'ג'ר וכי הוא מקווה שהנסיגה תהיה בקרוב. www.naharnet.com, 25.6.2010

[33] אל-סיאסה (כווית), 30.6.2010

תגיות