המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאבקה של פמיניסטית סעודית על זכותן של נשים לנהוג ברכב
23/5/2010

 


מאבקה של  פמיניסטית סעודית על זכותן של נשים לנהוג ברכב

 

ב-31 במרץ 2010 הציג עבדאללה נאצר אל-פוזאן, בעל טור ביומון הסעודי אל-וטן,[1] את סיפורה של פמיניסטית סעודית הנאבקת ברשויות המדינה למען זכותן של נשים לנהוג.

להלן תרגום קטעים מהמאמר:

"מוצ'י, המנהלת המצליחה של אחד מבתי הספר התיכוניים בריאד, ממשיכה במהלך חמש השנים האחרונות במאבקה לשכנע את הרשויות, כי נהיגה היא זכותה של האישה כפי שהיא זכותו של הגבר. היא הציגה הוכחות רבים, בהם טענה שהתועלת הצומחת ממימוש זכותה [לנהוג] ורבה יותר מהסכנות שיש בכך. ואולם מאמציה הרבים כשלו והיא החליטה לנסות לשכנע את הרשויות בדרכים מעשיות. היא החלה לנהוג במכונית ברחובות ריאד כשהיא נושאת עמה את רישיון הנהיגה הבינלאומי שלה, אותו הציגה לאנשי הביטחון כשעצרו אותה, תוך ניסיון להוכיח להם כי טיעוניהם חלשים יותר מקורי עכביש. כשזה לא הועיל והם נותרו בדעתם כי לטובתה, עדיף שיהיה נהג לצידה ... היא אמרה: 'טוב, [נחיה] ונראה.'

 

לאחר כמה ימים היא שוב נהגה במכוניתה והפעם בלוויית נהג שישב במושב האחורי. אנשי הביטחון שהקיפו אותה וגם הנערים שרדפו אחריה היו סבורים שבמושב האחורי נמצא שומר ראשה ... להפתעתם התברר [שאין מדובר בשומר ראש]. לאנשי הביטחון אמרה כי הנהג נילווה אליה מטעמי הגנה ולמקרה והמכונית תושבת. בעוד אנשי הביטחון מביטים זה בזה בפליאה, היא תהתה: 'האם לא כך טענתם כשאסרתם עלי לנהוג בפעם הקודמת?' וביקשה מהם לפנות לה את הדרך והתיר לה להמשיך. משסירבו, שאלה אותם: 'מה טענתכם כעת? יש לי רישיון נהיגה בינלאומי ונהג במכונית, אני יודעת יותר טוב ממנו לנהוג, אני מכירה את רחובות עירי ומדברת ערבית והוא לא, מדוע אתם רוצים שאשב במושב האחורי ואתן לו לנהוג במקומי?' אנשי הביטחון לא שעו לטענותיה. הם ציוו עליה לעבור למושב האחורי ולתת לנהג לנהוג. היא צייתה, ישבה במושב האחורי ואמרה: 'טוב, [נחיה] ונראה'.

 

לאחר כמה ימים ... היא רכבה על אופניים ברחוב  ... וחוללה מהומה גדולה. מכוניות של [אנשי] הביטחון פתחו במרדף מצחיק אחריה, בשל יכולתם של האופניים לפלס דרך בין המכוניות ולהגיע במהירות לרחובות צדדיים. לבסוף הצליחו אנשי הביטחון להקיף אותה ולהכריחה לרדת [מהאופניים]. היא הזכירה להם שנאסר עליה לנהוג במכונית [אך לא באופניים, ולמרות] שהיא נשאה בפניהם נאום זעם מזהיר, היא נאלצה לוותר גם על דרך זו והחלה לחשוב על דרך אחרת.

 

... היא קנתה חמור ולאחר השקיעה רכבה עליו ... כאשר הגיעה לרחוב [הראשי] דרך אחד הרחובות הצדדיים, נפוצה באמצעות מיסרונים הידיעה כי מוצ'י החלה לנוע ברחוב על גבי חמור.

 

כמו בכל פעם שמוצ'י נקטה בצעדי מחאה מתגרים, התקהלו סביבה מכוניות ובני הנוער, החלו [להישמע]  צפירות, נוצרה מהומה, הרחוב התמלא עד אפס מקום במכוניות, התנועה הופרעה וכמעט נפסקה. הידיעה הגיעה לשלטונות הביטחון ... ומשהגיעו - היא עברה למדרכה. חלק מאנשי הביטחון יצאו ממכוניותיהם, עמדו בדרכה, עצרו את החמור שלה ונכנסו עמה לוויכוח סוער...

 

מוצ'י [לאנשי הביטחון]: אסרתם עלי את השימוש במכונית ואפילו באופניים. מדוע אין לי הזכות להשתמש בתחבורה ... האם יש לכם צו האוסר עלי לרכב על חמור.

איש הביטחון: לא, אין לנו צו.

מוצ'י: האם רכיבה על חמור מצריכה רישיון.

איש הביטחון: לא...

 

כאשר מצאה מוצ'י כי הדרך לפניה פנויה, היא אמרה: אני ארכב על החמור שלי בכל יום ואבקש מהשלטונות להסדיר מקומות חניה [לחמורים] בקרבת השווקים. זוהי זכותי כל זמן שנאסר עלי לנהוג במכונית ... לאחר מכן פנתה לביתה כשהיא חושבת מה לעשות ביום הבא".



[1]  אל-וטן (סעודיה), 31.3.2010