המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות במפרץ למתיחות סביב נושא הגרעין האיראני
9/4/2010

 

תגובות במפרץ למתיחות סביב נושא הגרעין האיראני

 

בסוף ינואר 2010 דיווחה העיתונות האמריקאית כי נוכח המתיחות בין איראן למערב בנושא תיק הגרעין האיראני והניסיונות האמריקאיים לגבש סנקציות נגד איראן, מאיצה ארה"ב את פריסתן של מערכות הגנה באזור המפרץ, הכוללות סוללות טילי 'פטריוט', ספינות מלחמה ומטוסים. התגובה האיראנית הייתה דו משמעית ושילבה בין מסרים מאיימים למרגיעים. מחד, הזהיר שגריר איראן בקטר, עבדאללה סוהראבי, את מדינות המפרץ מפני תקיפה אמריקאית על איראן משטחן, שכן "כשיש מלחמה איש אינו יודע מי תוקף אותו ואת מי הוא תוקף, והאש חורכת את כל מי שנמצא בדרכה."[1] באופן דומה הזהיר היומון האיראני השמרני קודס כי אם תותקף, תפגע איראן מיידית ובעצמה רבה במדינות המפרץ ולא רק בכוחות האמריקאיים שעל אדמתן.[2] גם נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, הזהיר את מדינות המפרץ מפני הנוכחות האמריקאית באזור.[3] עם זאת, בהזדמנות אחרת אמר, כי פריסת מערכות ההגנה היא עניין שבשגרה שארצו איננה חוששת מפניו, משום שאין מדינה שתעז לתקוף אותה.[4] בטון מרגיע נקט גם שגריר איראן בכווית, עלי ג'נתי, שהבהיר כי לארצו אין כל כוונה לתקוף את מדינות המפרץ.[5]

 

מדינות המפרץ: חיזוק השת"פ הפנימי ופעילות מול איראן

מדינות המפרץ לא הסתירו חששותיהן מן האפשרות של עימות צבאי עם איראן ופעלו בשני כיוונים עיקריים. מחד, הן שאפו לחזק את שיתוף הפעולה בין המדינות עצמן – כך למשל הייתה ההכרזה (2.3.10) על הידוק שתה"פ הביטחוני בין המדינות, על הקמת כוחות ימיים משותפים ועל חיזוק כוחות השריון המשותפים.[6] מאידך, הן עסקו בפעילות דיפלומטית מול איראן, התואמת את המדיניות המערבית, במסגרתה הכריזו (9.3.10) כי הן פועלות לשכנע את איראן לשתף פעולה באופן מלא עם סבא"א, אך אם מאמציהן ייכשלו הן תפעלנה להטלת סנקציות עליה.[7]  יצוין כי מדינות המפרץ בחרו להתעלם באופן כמעט גורף מהידיעות על הצבת מערכי ההגנה בשטחן; תגובות בודדות נשמעו מצידה של בחרין, ששר החוץ שלה, ח'אלד בן אחמד, הבהיר כי פריסת הטילים היא צעד הגנתי בלבד שאין בו כדי לאיים על איש.[8]

 

במקביל לפעילות המפרצית המשותפת התקיימו גם מגעים בין מדינות בודדות לבין איראן, שלעיתים נראו כחורגים מן הפעילות המפרצית הרשמית. הבולטת בתחום זה הייתה קטר, שהביעה אמון מלא בכוונות השלום של תוכנית הגרעין האיראנית, ופעלה כדי להדק  את היחסים עימה באמצעות הסכם שת"פ ביטחוני וביקורים הדדיים, פוליטיים וביטחוניים.[9] בנוסף, טענה איראן כי היא חתמה על הסכם אי-התקפה עם שלוש מדינות מפרציות – קטר, עומאן וכווית; גורמים בכווית מיהרו להכחיש זאת, אך הדגישו כי כווית דבקה בעקרון שלא לשמש פלטפורמה לתקיפת מדינות שכנות.[10]

 

בעוד העמדה המפרצית הרשמית תואמת את עמדת המערב ביחס לגרעין האיראני, קרי פעילות דיפלומטית ותמיכה בסנקציות בעת הצורך (לעיל), התקשורת במפרץ הציגה קולות שונים ותקיפים יותר כלפי איראן, תוך הצגת חשש מפני מלחמה קרובה עימה ומפני השאיפות הגרעיניות שלה, והצעת דרכים להתמודדות עם המצב: האם להתגונן מפני איראן באמצעות שת"פ עם ארה"ב, או האם לזנוח את הברית עם המערב וליצור חזית מפרצית אחידה שתעמוד מול איראן.

להלן תמצית של התגובות כפי שהופיעו בעיתוני המפרץ.

1) החשש מפני הגרעין האיראני

א. מנכ"ל אל-ערביה: פצצה גרעינית תסייע לאיראן להשתלט על האזור

מנכ"ל הערוץ הסעודי אל-ערביה, עבד אל-רחמן אל-ראשד, טען במאמרו ביומון אל-שרק אל-אוסט, כי נשק גרעיני בידי איראן יסייע לה להשתלט על האזור: "איננו מפחדים מפצצה גרעינית איראנית. בנשק זה לא יעשה שימוש צבאי, אלא הוא ישמש כאמצעי לשינוי כללי המשחק. אנחנו פוחדים ממדיניותה של איראן המשתמשת בכל האמצעים כדי לכפות את קיומה [כמעצמה אזורית], והנשק הגרעיני הוא רק אמצעי לכך. לו הייתה לסדאם [חוסיין] פצצה גרעינית כאשר פלש לכווית, היא הייתה נשארת כבושה עד היום, מאחר ומעצמות לא יסתכנו במלחמה עם מדינה שיש לה נשק גרעיני. אם תכבוש איראן מחר את בחרין – וזהו דבר אפשרי ביותר – או אם יכבשו המליציות שלה את דרום עיראק, שום מעצמה לא תעז למנוע מאיראן לעשות זאת באמצעים צבאיים. לקהילייה הבינלאומית תיוותר הברירה או לנהל מו"מ ולהתמקח עם איראן, או להטיל עליה סנקציות כלכליות שכולנו יודעים שהן לא הרתיעו אף כובש בעבר והן בוודאי לא ירתיעו את איראן...

 

אנו חוששים מהגיונו של המשטר הנוכחי בטהראן שבזבז את כספי ארצו על חזבאללה, על חמאס, על התנועות הקיצוניות בבחרין, עיראק ותימן ועל האחים המוסלמים ותמך בכל קיצוני האזור. שאיפת משטרו של נז'אד להתרחבות, להגמוניה ולהשתלטות גלויה לעין, ולשם כך הוא זקוק למטריה גרעינית שתגן עליו מהרתעה של מעצמה [כלשהי]. מדינות המפרץ אשר בנו ערים ומפעלים עצומים על גדת המפרץ יהפכו – עם הימצאותו של נשק גרעיני בידי איראן – לבנות ערובה של גחמות נז'אד וממשלתו הקיצונית.... לא ניתן להשאיר את האזור למבחן המציאות. כאשר נגלה כי המציאות כואבת נחמיץ את ההזדמנות [לשנותה]."[11]

 

ב. עורך יומון כוויתי: איראן האימפריאליסטית –  איום קיומי על המפרץ

עורך היומון הכוויתי אל-סיאסה, אחמד אל-ג'אראללה, הסביר כי המאמצים האיראניים להשיג נשק גרעיני מאיימים על קיומן של מדינות המפרץ וקרא לקהילה הבינ"ל לרסן מאמצים אלו: "...איראן התרעמה על פריסת מערך הגנתי בחלק ממדינות המפרץ הערביות כאמצעי זהירות לכל מקרה בלתי צפוי; במקביל לכך היא הודיעה שהמערך הזה אינו מאיים עליה והיא יודעת כיצד לחבל בו. אם כך, מדוע היא התרעמה?...

 

היהירות האיראנית דוחה כל התנגדות לבניית כורים גרעיניים ליד גבולותיהן של המדינות האלה, ומהווה עבורן סכנה קיומית וסביבתית... האזור כולו הפך להיות שבוי בפחדים מפני פעולות פזיזות שאיראן [עלולה] לבצע, שתגרומנה לאסונות גרעיניים שלא איראן ולא העולם יוכלו לסבול. והרי דוגמאות לאסונות כאלה, שחלקם היו תוצאה של אירועים בלתי צפויים, עדיין חרותות בזיכרון והעולם ממשיך לשלם את מחירם."

 

אל-ג'אראללה השווה את מעשיה של איראן למעשיו של סדאם חוסיין וטען כי "העמדה האיראנית הנוכחית מזכירה את עמדותיו של שסדאם, במיוחד בכל הנוגע לשריפה של חצי מישראל [בנשק] כימי... ראינו כיצד מרצח זה סיים את חייו על עמוד התליה... עתה התזמורת האיראנית שבה אל אותה מנגינה ומבצעת תמרונים פוליטיים בלתי הגונים שעלולים להוביל לאסונות אותם מכינה [איראן] ללא חוש אחריות אנושית מינימאלית.

 

השאיפות האימפריאליסטיות שולטות בבירור בדרך הפוליטית שבה צועד משטר טהראן, מה שמעורר פחדים רבים. [הדבר מדאיג] לא רק בשל תמיכתה [של איראן] בכמה קבוצות קיצוניות מסוגים שונים, אלא גם בשל נושא הגרעין והכוונות האמיתיות שההנהגה האיראנית מסתירה לגביו. ההשתמטות וההונאה מרמזות על כך שאיראן אינה מעוניינת בכור למטרות שלום אלא שואפת לייצר נשק גרעיני כדי להפוך לאימפריה חדשה באזור... הקהילה הבינ"ל כולה נדרשת, יותר מתמיד, לעצור את הפזיזות של איראן ולהחזירה לדרך הישר, במיוחד לאור סימנים ברורים [המעידים על] תחילתו של מרוץ חימוש גרעיני באזור. מעבר למחיר הכלכלי ישפיע מרוץ זה על כל תחומי החיים ויטביע את האזור בביצה של כאוס ושל תגובות שאיש אינו יכול לנבאן."[12]

 

ג. בעל טור כוויתי: איראן מחרחרת מלחמות

בעל הטור הכוויתי, מטלק מסאעד אל-עג'מי, הסביר כי הבסיסים האמריקאיים במפרץ מעולם לא סיכנו את איראן, ובכל זאת היא מתחמשת במטרה לפגוע בהם ובמדינות המפרץ: "אנו נמצאים תחת איום ישיר של איראן ובטווח טיליה. אינני חושב שאיראן ייעדה את טיליה [למטרות] שמחוץ למפרץ. לטענתה, הבסיסים הצבאיים המערביים במדינות המפרץ, ועימן נמצאת עכשיו גם עיראק, מאיימים על ביטחונה, ואולם בסיסים אלה קיימים כבר זמן רב והמהפכה האסלאמית באיראן חיה איתם בדו-קיום במשך שלושים שנה, מבלי שיסבו לה כל נזק... מדובר בבסיסים שנועדו לחזק את הביטחון והיציבות באזור המפרץ ולהבטיח את זרימת הנפט, במיוחד כאשר אזור זה נמצא במזרח התיכון הבוער שאיראן שופכת שמן לתוך חלק ממדורותיו ומגבירה את בעירתן!... [מנגד], מדינות המפרץ מתעקשות תמיד שלא לאיים על איראן מתחומן..."

 

2) תמיכה בשת"פ בין מדינות המפרץ לארה"ב

באותו מאמר הצדיק אל-עג'מי את פריסת מערכי ההגנה: "פריסת שריון הגנתי אמריקאי במפרץ נועדה להרגיע את מדינות האזור ולהרתיע את איראן ולא לאיים עליה או לתקוף אותה. היא נועדה גם להרגיע את ישראל שמאיימת לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים. מטרות אלו עולות בד בבד עם האינטרס של יציבות האזור, כולל של איראן, ויוצרות את האיזון והשקט הדרוש לפתרון הבעיות של המזרח התיכון. אם איראן מבינה זאת כהצתה של מרוץ חימוש באזור, אז עליה לדעת שהיא – ולא מדינות המפרץ – החלה את המרוץ הזה, ונכנסה לפני כולם למגרש המרוצים!"[13]

 

א. ח"פ כוויתית: הפיתוח הצבאי במפרץ הגנתי בלבד

חברת הפרלמנט הכוויתית מעצומה אל-מובארכ, במאמרה ביומון הקטרי אל-וטן, הביעה עמדה דומה לזו של אל-עג'מי ותהתה על התגובה האיראנית לחיזוק מערכי ההגנה במפרץ: "מול איומי ארה"ב וישראל נגד איראן, מדינות המפרץ חייבות לפתח את מערכיהן הביטחוניים, כדי שלא תהיינה לטרף בין הצבת האיראנית לצבת האמריקאית. לכן המדינות האלה הכריזו על כוונתן לפתח את יכולותיהן הצבאיות ובמיוחד את המערכים הביטחוניים, המורכבים בבסיסם מטילי פטריוט, כאמצעי זהירות מפני כל התפתחות ועימות צבאי שתהיה להם השלכה על מדינות האזור, כמו שקרה בניסיונות קודמים...

 

תגובתה של הרפובליקה האסלאמית להודעה על תוכנית פיתוח [מערכות] ההגנה המיוחדות במדינות מועצת שתה"פ של המפרץ, לפיה פיתוח זה מכוון נגד איראן ונגד ריבונותה ויציבותה, הייתה מתמיהה ולא מציאותית, שהרי כל מדינות המפרץ הבהירו שהן פועלות למען רגיעה וקוראות לריסון עצמי, ושאדמותיהן לא שימשו, ולעולם לא ישמשו, כפלטפורמה לשיגור טילים נגד איראן..."[14]

 

ב. יומון סעודי: על מדינות המפרץ להיערך למלחמה קרובה

מאמר המערכת ביומון הסעודי אל-ג'זירה טען כי איראן מתגרה בקהילה הבינ"ל וחובה על מדינות המפרץ להתכונן למלחמה אפשרית: "...באזורנו, וליתר דיוק באזור המפרץ הערבי, המשטר האיראני אינו מפסיק להתגרות בקהילה הבינ"ל וליתר דיוק בחמש המעצמות הגדולות ובמדינות המתועשות, המשפיעות. הוא ריכז אליו בצורה יוצאת מן הכלל את איבתן של מדינות אלה, שמיהרו להיענות להתגרותו ושלחו כוחות וספינות מלחמה כדי למלא את מי המפרץ בכל גורמי ההרס והמלחמה, המאיימים על מדינות המפרץ ותושביהן. זאת תוצאת השתלטות שיגעון הכוח על המשטר בטהראן, שהוא חסר משמעות למול הכוחות שבהם הוא מתגרה.

 

מדינות המפרץ הערביות מצאו עצמן בין שתי רעות - בין ההתגרות לבין ההיענות לה - כאשר כל צד קיבץ את כוחותיו והכין ציוד לדו-קרב, שיפגע בוודאות במדינות המפרץ הערביות, במיוחד נוכח התרבות האיומים [האיראניים] בפגיעה באינטרסים המערביים באזור.

 

ההכנות התרבו, וכך גם אותות האזהרה מפני מלחמה חדשה שעומדת לפרוץ בקרוב באזור. דבר זה מחייב את מדינות המפרץ להתכונן, ואת ממשלותיהן להיערך כדי להגן על העם ולהדוף כל התקפה על אדמותיהן. ולכן, כל מדינות המפרץ הערביות מיהרו – וטוב שכך – להשלים מאמצי התגוננות יעילה, שהתבטאו בהצבת סוללות של טילי יירוט (פטריוט) וציוד צבאי נוסף שמגן על היבשה, השמיים והים של מדינות המפרץ. אלה הם צעדים הגנתיים טהורים ולגיטימיים למען הגנה על הריבונות והביטחון של מדינות המפרץ, שאינן צד בעימות שגם המנצח בו לא ירוויח דבר. אסור שצעדים אלה ידאיגו את איראן או כל אחד אחר. "[15]

 

ג. ליבראל קטרי: אין מנוס משיתוף פעולה עם ארה"ב

איש הדת והעיתונאי הליבראלי הקטרי, עבד אל-חמיד אל-אנצארי, התייחס לדברי מזכירת המדינה של ארה"ב, הילרי קלינטון, שביקרה במפרץ (פברואר 2010), על האפשרויות העומדות בפני מדינות המפרץ וקרא לשתף פעולה עם ארה"ב אע"פ שלטענתו אין אפשרות לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית: "אם איראן תשיג [נשק] גרעיני היא לא תשמש בו לא נגד ישראל ולא נגדנו... מצד אחד [היא] תנצל את הבעלות עליו בשביל להשתלט על המפרץ ולהכתיב לנו הכתבות; מצד שני הדבר עלול לדחוף את מדינות האזור למרוץ התחמשות גרעינית... תוכנית הגרעין האיראנית אינה מאיימת על המפרץ בלבד, אלא על הביטחון הלאומי הערבי – אחרי ישראל, שהיא הסכנה הגדולה ביותר כמובן – ומי שאינו רואה זאת, עליו להסיר את הכיסוי מעיניו [ולהתחיל] לדאוג...

 

הממשל האמריקאי הגיע למבוי סתום, ואין סיכוי סביר למלחמה משום שאמריקה נמצאת בשפל פוליטי, כלכלי וצבאי; אם בוש הלוחם לא פתח [במלחמה] אין לצפות לכך ממחליפו שוחר השלום, מה גם שמדינות האזור מסרבות לפתרון צבאי מחשש לפגיעה באינטרסים שלהן. הסנקציות הכלכליות לא יניאו את איראן מלהתקדם בתוכניתה... היא תמשיך בדרכה להפוך למדינה גרעינית – בין אם נרצה בכך ובין אם לא – ועלינו להתכונן לחיות איתה בדו-קיום. לא נותר לנו אלא להתפלל [לאללה] הנעלה הכל-יכול שישמור על המפרץ מסכנות הגרעין. קלינטון הציגה שלוש אפשרויות: להיכנע לאיום האיראני, לפעול לבניית יכולותינו הגרעיניות או לקיים ברית עם ארה"ב כדי להגן על עצמנו. נראה שאין לנו מנוס מן האפשרות השלישית, ושאללה יעזור."[16]

 

3. בעלי טורים בכווית: חזית מפרצית אחידה עדיפה על ברית עם ארה"ב

קולות שונים נשמעו מפי בעלי טורים כוויתיים שקראו להפסיק לשתף פעולה עם ארה"ב. בעל הטור אבראהים אל-הדבאן  קרא להפסיק לקנות את הנשק האמריקאי משום שהוא בכל מקרה לא יועיל להגנה על המפרץ: "...על המפרץ להתכונן למזימות ולמהומות רבות שלהן יגרמו האמריקאים והציונים, במיוחד אם הם יתקפו את איראן ויחשפו אותנו לנקמה מצידה. עלינו להפסיק לקנות את הנשק האמריקאי שלא יועיל לנו במקרה של עימות בין ארה"ב לאיראן, שהרי אנו בטווח הטילים האיראניים, ואיראן יכולה להשמיד אותנו עם הנשק הקונבנציונאלי והכימי שלה בלא שתזדקק לנשק גרעיני [לשם כך]."[17]

 

בעל הטור משעל אל-נאמי טען כי איראן והמערב משתפים פעולה, כל גורם ממניעיו, ולכן על מדינות המפרץ  להפסיק לשתף פעולה עם ארה"ב וליצור חזית מפרצית שתכשיר הפעלת לחץ על איראן: "...המאמץ המתמשך של איראן להשיג נשק גרעיני מונע ע"י רצון מערבי, וליתר דיוק אמריקאי, שהרי איראן גרעינית תגרום למדינות המפרץ לרצות את אמריקה בכל דרך כדי לזכות בהגנתה מפניה...

 

איראן מתעלמת ממדינות המפרץ משום שהן אינן פועלות ברצינות כדי למנוע ממנה לפרוש את השפעתה על מדינות האזור... מדינות המפרץ יכולות להשפיע על שינוי התוכניות [האיראניות] אם תתקיים ביניהן הסכמה הדדית וסולידאריות בכל הנוגע ליחסים עם איראן, תנאי שאינו מתקיים בתקופה הנוכחית. כיום מתחוללת מלחמה תקשורתית חמורה בין איראן לבין מדינה מפרצית אחת, בשעה שראש הממשלה של מדינה מפרצית אחרת מקיים ביקורי ידידות הדדיים עם איראן...

 

לאחר [שתושג] הסכמה הדדית [בין מדינות המפרץ], הן תוכלנה ללחןץ על איראן באמצעות הנשק שבבעלותן, ותוכלנה להצר עליה, תחילה ע"י מניעת ייבוא איראני, צעד שיהווה נטל כלכלי על המשטר האיראני, ובהמשך ע"י הפסקת הבאת כוח עבודה איראני; בשלב השני יוגבר הלחץ על איראן באמצעות גירוש גורמי המודיעין [שלה] הפרושים באזור, במקביל לטיפוח ותמיכה בקטבים הנאבקים עם איראן, כמו בלוצ'יסתן ואהואז, כתגובה על התערבותה הבוטה של איראן במדיניות הפנים של מדינות רבות באזור...

 

מדינות המפרץ חייבות ליצור לעצמן דריסת רגל בלב המאבק הנוכחי על התפשטות ההשפעה באזור המפרץ. אם הן תמשכנה להתעלם מהבעיה שפוגעת ישירות בביטחונן, שליטת אמריקה על האזור תהיה חזקה יותר מזו שהייתה אחרי המלחמה לשחרור כווית, ואז החרטה לא תועיל."[18]



[1] אל-וטן (קטר), 1.2.2010

[2] קודס (איראן), 1.2.2010

[3] אל-ערב (קטר), 12.3.2010

[4] פארארו (איראן), 3.2.2010

[5] אל-ראי (כווית), 9.2.2010

[6] אל-סיאסה (כווית), 3.3.2010

[7] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.3.2010

[9] אל-וטן (קטר), 10.3.2010

[10] אל-ראי (כווית), 6.3.2010; www.aljazeera.net, 5.3.2010

[11] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.2.2010; תרגום מלא של המאמר ראו בדוח ממרי

[12] אל-סיאסה (כווית), 7.2.2010

[13] אואן (כווית), 2.2.2010

[14] אל-וטן (קטר), 8.2.2010

[15] אל-ג'זירה (סעודיה), 5.2.2010

[16] אל-וטן (קטר), 22.2.2010

[17] אל-ראי (כווית), 3.2.2010

[18] אל-סיאסה (כווית), 16.2.2010