המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
על גיבוש העמדה הערבית לגבי חידוש המו"מ הישראלי-פלסטיני
14/3/2010

 

כך גובשה העמדה הערבית לגבי חידוש המו"מ הישראלי-פלסטיני

 

ב-3.3.2010 החליטה ועדת שרי החוץ הערבים למעקב אחר היוזמה הערבית לתת "הזדמנות אחרונה" – מוגבלת לארבעה חודשים -  לחידוש המו"מ הישראלי-פלסטיני. ועדה זו התכנסה בעקבות לחצים שהפעיל הממשל האמריקאי  על יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, לחדש את המו"מ עם ישראל; ועל מדינות ערב להעניק לעבאס גיבוי, כדי לאפשר לו לחזור בו מהתנייתו לחדש את המו"מ עם ישראל בהפסקה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות ובירושלים.

 

החלטה זו מהווה נסיגה מסוימת, מוגבלת בזמן מהחלטות הוועדה מנובמבר 2009. שכן רק לפני ארבעה חודשים (ב-12.11.2009) התכנסה וועדה זו ואז ציינו שרי החוץ הערבים, בהודעת הסיכום שלהם, כי הם "דבקים בעמדה הערבית לפיה חידוש המו"מ [בין ישראל לרש"פ] מצריך שישראל תמלא את התחייבויותיה המשפטיות ותעצור באופן מוחלט את ה[בנייה] בהתנחלויות...".[1] זוהי, למעשה, נסיגה בעמדה הערבית הכוללת בעקבות לחצי ארה"ב, ולא רק בעמדה הפלסטינית.

 

עם זאת, כבר באותה ישיבה (בנובמבר 2009) דיברו שרי החוץ הערבים על אופציות אחרות שבהן הם עשויים לנקוט לאור כישלונו של המו"מ. אחת החלופות שהוצגה בהודעת הסיכום היא בקשה לכנס ישיבה של מועה"ב שתדון בסכסוך הערבי-ישראלי ובהקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות 1967 תוך פרק זמן מוגדר ואשר תתקבל כחברה מלאה באו"ם. רה"מ  ושה"ח הקטרי, חאמד בן ג'אסם אאל ת'אני, אמר בסיום אותה ישיבה כי הפסגה הערבית הבאה תצטרך לשקול את ביטולה של יוזמת השלום הערבית.[2] מאמר המערכת של היומון הסעודי אל-וטן ב-16.11.09 טען אף הוא שכישלון תהליך השלום הציב בפני הפלסטינים אופציות חדשות, ובהן ההתנגדות המזוינת.[3]

 

ההחלטה האחרונה של שה"ח הערבים, המציבה אולטימאטום וחלופות למו"מ, היא שלב נוסף במדיניות החדשה שאימצו הערבים החל מינואר 2009, המציבה תנאים והגבלות ליוזמה השלום הערבית. בינואר 2009, בפסגה הכלכלית בכווית, הכריז המלך הסעודי, עבדאללה בן עבד אל-עזיז, כי היוזמה הערבית  "לא תישאר [על השולחן] לנצח";. הודעת הסיכום של הפסגה הערבית בדוחה במרץ 2009,  הוסיפה -  בעקבות לחצי סוריה - סייגים ליוזמת השלום המתנים את קיומה לא רק בקבלתה כפי שהיא ע"י ישראל, אלא גם בכך שתחל במילוי המוטל עליה מתוקף מקורות הסמכות ליוזמת השלום, קרי החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 ו-338 (שאין בהן את מרכיב הנורמליזציה עם כל מדינות ערב הנמצא ביוזמת השלום הערבית).[4]

 

אי התנגדותה של סעודיה לשתי ההחלטות האחרונות של ועדת המעקב ליוזמה הערבית (בנובמבר 2009 ובמרץ 2010) מעידה על כך שגם היא נסוגה בהדרגה מיוזמת השלום שלה (אשר שונתה, כזכור, באופן מהותי על ידי מדינות ערב מיד לאחר הצגתה ב-2002, והוספה לה הדרישה לזכות השיבה לפליטים הפלסטינים). אי התנגדותה של סעודיה משקפת גם צעד סעודי נוסף לקראת תיאום עמדות עם יתר מדינות ערב, כפי שביטא זאת שה"ח הסעודי, סעוד אל-פיצל, בדברים שאמר בסיום ישיבת וועדת המעקב.

 

יצוין כי ב- 10.3.2010 קיימה ועדת המעקב ליוזמה הערבית כינוס חירום במטה הליע"ר בקהיר בעקבות החלטתה של  ממשלת ישראל לאשר בנייה של 1600 יחידות דיור נוספות בירושלים. הוועדה דרשה מישראל לבטל את החלטתה זאת וקבעה כי כל עוד החלטה זו לא תבוטל המו"מ בין ישראל לרש"פ אינו רלוונטי. לדברי מזכ"ל הליע"ר, עמר מוסא, מחמוד עבאס הודיע לו כי בנסיבות הנוכחיות אין בכוונתו להיכנס לשום מו"מ.[5]

 

מסמך זה יסקור את הדיווחים בכלי התקשורת הערביים אודות קבלת ההחלטה הערבית לחדש את המו"מ העקיף בין ישראל לרש"פ תוך הצבת סייגים.

שה"ח הערבים: מו"מ עקיף בין ישראל לרש"פ – מוגבל ל-4 חודשים

בסיום כינוס בן יומיים בקהיר (2-3.3.2010) החליטה ועדת שרי החוץ הערבים למעקב אחר היוזמה הערבית  לתת הזדמנות אחרונה לחידוש המו"מ העקיף בין ישראל לפלסטינים. בהודעה הסיכום של הישיבה, הדגישו השרים כי חידוש המו"מ הישיר בין ישראל לפלסטינים מצריך הפסקה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות על האדמות הפלסטיניות שנכבשו ב-1967, כולל ירושלים והוסיפו: "השיחות העקיפות כפי שהוצעו על ידי ארה"ב לא יניבו פרי [לאור] הצעדים הישראלים חסרי הלגיטימציה באדמות הפלסטיניות הכבושות, ובמיוחד לאור המשך ההפרות [של ישראל] בירושלים, בחברון, בבית לחם וברצועת עזה. המשכם של הצעדים הישראליים הללו -  יוביל לכישלונן של שיחות אלה. למרות [שהוועדה] אינה משוכנעת ברצינות [כוונותיו] של הצד הישראלי [לגבי] השגת השלום הצודק, היא סבורה כי יש לתת הזדמנות לשיחות העקיפות כניסיון אחרון, וזאת כדי להקל על התפקיד שממלאת ארה"ב ולאור הבטחותיה לנשיא הפלסטיני [מחמוד עבאס]."

 

הוועדה הציבה שני תנאים להתנהלותו של המו"מ: ראשית, היא קבעה אולטימאטום: ההזדמנות למו"מ עקיף תינתן אך ורק לתקופה של ארבעה חודשים. התנאי השני: שהמעבר ממו"מ עקיף למו"מ ישיר לא יעשה באופן אוטומטי, אלא בהתאם להגבלות מסוימות שנקבעו בהודעה שפרסמה מועצת הליע"ר בנובמבר 2009.[6]

 

הוועדה גם קבעה מועד לכינוס חוזר בעוד ארבעה חודשים, בשבוע הראשון של חודש יולי, כדי להחליט, עפ"י התקדמות המו"מ, על הצעדים הבאים. עוד נקבע כי "במידה והמו"מ העקיף ייכשל ויימשכו הצעדים הישראליים [הלא לגיטימיים] באדמות הכבושות, יקראו מדינות ערב לכינוס דחוף של מועה"ב כדי לבחון מחדש את הסכסוך הערבי-ישראלי בכל היבטיו ויבקשו מארה"ב שתימנע משימוש בזכות הווטו שלה כדי לאפשר כינוס זה..."[7]

 

עבאס לשרים הערבים: אענה ראשון לקריאתכם לצאת למלחמה

מקור פלסטיני שהשתתף בישיבות ועדת המעקב אמר כי יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, פנה בסיום נאומו בוועדת המעקב אל השרים הערביים ואמר: "אני מחויב להחלטה שתקבלו. אם תתנו הסכמתכם, נלך למו"מ [עקיף] וניתן ל[ישראלים] הזדמנות. אם תסרבו - אהיה מחויב להחלטתכם זו ולא אלך [למו"מ עקיף]. אם יש חלופה אחרת הביאו לי אותה. אם החלופה היא [לצאת] למלחמה [מול ישראל] אני מבטיח לכם שאהיה בראש."

 

רה"מ ושה"ח הקטרי השיח' חמד בן ג'אסם בן ג'בר אאל ת'אני ענה לו בבדיחות הדעת: "אבו מאזן, אנו נלחמים רק באמצעות כסף". שה"ח המצרי, אחמד אבו אל-ע'יט הוסיף הלצה: "שיצא למלחמה מי שלא חתם על הסכם שלום עם ישראל".[8]

 

לחץ של מיטשל על השרים לגבות את עבאס

אותו מקור פלסטיני שהשתתף בישיבות הוועדה, חשף כי השליח האמריקאי למזה"ת, ג'ורג' מיטשל, שוחח בטלפון עם כל חברי הוועדה במהלך ישיבתם.[9]  היומון הסורי אל-וטן דיווח כי בשיחותיו עם השרים לחץ מיטשל עליהם לתת גיבוי למחמוד עבאס, כדי שיוכל לחדש את המו"מ העקיף עם ישראל ולחזור בו מהעמדות שהוא השמיע בעבר [כשדרש הפסקה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות ובירושלים כתנאי לחידוש המו"מ].[10]

 

סוריה – היחידה השוללת את חידוש המו"מ

המדינה היחידה שהתנגדה להחלטה על חידוש המו"מ היתה סוריה. נציגה של סוריה בוועדת המעקב, יוסף אל-אחמד, טען כי לוועדה אין כל סמכות להעניק ייפוי כוח שכזה לפלסטינים, וכי היא הוקמה במטרה לשווק את יוזמת השלום הערבית. אל-אחמד מתח ביקורת על הערבים שנכנעו ללחציה של ארה"ב בעניין זה ואמר: "ברור שיש כאן החלטה שהתקבלה מראש עוד לפני כינוס הישיבה הזו וכעת אנו נדרשים להעניק גיבוי ערבי להחלטה פלסטינית שהתקבלה מראש... גם ברור שגורמים זרים יצרו קשר עם רוב המשלחות הנמצאות כאן היום והן מצידן הבטיחו לגורמים אלה שההחלטה הפלסטינית תזכה לגיבוי ערבי...".

 

אל-אחמד תקף את הוויתורים והנסיגה בעמדותיהם של מחמוד עבאס, עמר מוסא והשרים הערבים שעד לאחרונה התנו את חידוש המו"מ בהפסקה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות וטען כי זו עמדה פלסטינית חדשה ש[מטרתה] להיכנס למו"מ עם ישראל ללא כל ערבויות וכי מתן ייפוי כוח כזה לעבאס יהיה בבחינת מתן לגיטימציה לכל פעולותיה של ישראל בפלסטין. עוד אמר כי הפלסטינים הם שצריכים לקבל החלטה שכזו ולשאת באחריות ההיסטורית לתוצאותיה, ואל לערבים ללתת גיבוי להחלטה זאת, שכן גם סוריה לא ביקשה גיבוי ערבי למו"מ העקיף שניהלה עם ישראל. הוא הוסיף: "אבו מאזן אמר שהוא לא קיבל כל ערבויות מארה"ב זולת דברים שאמרה שה"ח האמריקאית, הילרי קלינטון, בדבר תמיכה במו"מ הזה. כך אמר לנו הנשיא מחמוד עבאס בנאומו רק לפני זמן קצר! האם עלינו לגבש עמדה ערבית כה חמורה על בסיס דברים שנאמרו בע"פ?.." 

 

אל-אחמד ציין כי הנשיא אובמה לא גילה עד כה יכולת לעשות משהו מול ישראל וכי מניסיון העבר לא ניתן לסמוך על ערבויות והבטחות של ארה"ב. לסיום אמר: "אם אתם הולכים לכיוון של הסכמה לבקשה הפלסטינית וקבלת החלטה ערבית שתתמוך במו"מ העקיף... אנו בסוריה לא נהיה חלק בעניין הזה בשום פנים ואופן..."[11]

 

בעקבות התנגדותה הנחרצת של סוריה הוחלט להעביר את הנושא לדיון בכינוס שרי החוץ הערבים שנערך אף הוא ב-3.3.2010 במטה הליע"ר במצרים.[12] בדיון זה קטע שה"ח הסורי, וליד אל-מועלם מספר פעמים את מזכ"ל הליע"ר, עמר מוסא, שהקריא את הודעת הסיכום של וועדת המעקב והדגיש כי הודעת הסיכום לא התקבלה פה אחד, וכי סוריה מתנגדת להחלטה על חידוש המו"מ העקיף.[13]

לפי חלק מהדיווחים גם קטר סירבה לתת ייפוי כוח לעבאס לחדש את המו"מ העקיף אולם בסופו של דבר היא לא רשמה את התנגדותה בפרוטוקול.[14]

 

מקור פלסטיני תוקף את העמדה הסורית

בתגובה לטענה הסורית שחידוש המו"מ צריך להיות נתון להחלטתם של הפלסטינים בלבד, הביע חבר במשלחת הפלסטינית לישיבת ועדת המעקב, תקווה שהעמדה הסורית של אי התערבות בעניין הפלסטיני הזה תתבטא גם ביתר העניינים הפלסטיניים. ליומון אל-שרק אל-אוסט, אמר: "הסורים בוחרים מתי יש להם קשר לנושא הפלסטיני ומתי לא ...אם המו"מ הוא עניין פלסטיני אז אל תתערבו בשום עניין מעניינינו... האם תמו כל הדיבורים [של סוריה] על כך שהמערכה [מול ישראל] היא פאן-ערבית ועל מרכזיות הנושא הפלסטיני[?]"[15]

 

עמר מוסא: ארה"ב לא עושה את הנדרש ממנה

מזכ"ל הליע"ר, עמר מוסא אמר במסע"ת שערך בתום כינוס שרי החוץ הערבים: "הארכה שניתנה למו"מ... היא נקודת הכרעה בסכסוך הערבי-ישראלי. מבחינתנו זהו קצה [גבול היכולת]. היה קונצנזוס [בין חברי הוועדה] שארה"ב אינה ממלאת את התפקיד הנדרש ממנה. יש מחלוקת עם סוריה הטוענת שאין תועלת ואין סיבה לתת הזדמנות חדשה למו"מ, בעוד רוב [שה"ח הערבים] אומרים שאם אבו מאזן קיבל הבטחות, אז חרף ההסתייגות שלנו ולמרות שאנו לא משוכנעים [בכנות] העמדה הישראלית, עלינו לתת לארה"ב הזדמנות."

 

הוא הוסיף: "בהחלטה שקיבלנו קבענו חלופה לפיה אם ייכשל [המו"מ] נוותר על [ארה"ב] כמתווך הוגן ונחזיר את הנושאים של ירושלים, הסוגיה הפלסטינית, והאדמות [הכבושות] של סוריה ולבנון למועה"ב. קיימת עמדה ערבית רשמית [הקובעת] שיש הכרח להעלות את הנושא של ירושלים והמקומות הקדושים בבית המשפט הבינ"ל, במועצת זכויות האדם [של האו"ם] ובמוסדות בינ"ל [נוספים].[16]  עוד אמר:  "יש קונצנזוס בין כל מדינות ערב על כך שישראל לא תיתן דבר, אולם למען הסדר הטוב נתנו לנשיא האמריקאי, ברק אובמה, הזדמנות של ארבעה חודשים כדי לנהל את מה שמכונה שיחות קרבה כדי לראות מה יהיה".[17]

 

העמדה הסעודית: לערבים יש אופציות אחרות

הבכירים הסעודיים חזרו בדבריהם על העמדה הרשמית שהתקבלה בוועדת המעקב והדגישו כי מדובר בהזדמנות אחרונה שניתנה לישראל ולארה"ב. שר החוץ הסעודי, סעוד אל-פיצל, אמר ליומון הסעודי אל-מדינה: "שרי החוץ של המדינות החברות בוועדת היוזמה הסכימו לתת הזדמנות אחרונה לשני הצדדים: האמריקאי נותן החסות לתהליך השלום, והישראלי. [ההזדמנות] ניתנה לארבעה חודשים כדי להניע את תהליך השלום. בתום תקופה זו תינקט עמדה ערבית מתאימה, אם לא תהיה התקדמות בתהליך השלום, [ואם] ישראל תתעלם מההצעה הערבית שבאה לידי ביטוי ביוזמת השלום הערבית –שכל מדינות ערב הסכימו עליה כיסוד מתאים ליישוב הסכסוך הערבי-ישראלי". בנוגע להתקרבות הסעודית-סורית שחלה לאחרונה, שהתבטאה בביקורים הדדיים שנועדו לטהר את היחסים הערביים ולקדם את היוזמה הערבית, אמר אל-פיצל: "יש התקרבות ניכרת ביחסים הבין-ערביים, דבר שבא לידי ביטוי בולט בכל היחסים הבין-הערביים כיום; יש הסכמה גדולה בין כמה מדינות ערביות אקטיביות, בראשן מצרים, סעודיה וסוריה. אנו מקווים כי [תהיה הסכמה] לא רק בין סוריה, סעודיה ומצרים, אלא בין מדינות ערב כולן".[18]

 

מאמרי המערכת ביומונים הסעודיים הממסדיים הסבירו את המניעים שהביאו את הערבים לקבל החלטה זו  והזהירו כי יוזמת השלום הערבית לא תישאר לנצח וכי בידי הערבים יש אופציות אחרות.

 

במאמר מערכת ביומון הסעודי אל-וטן נכתב: "... ההחלטה הערבית נועדה להכשיל את ניסיונותיה של ישראל לשבור את בידודה ולהטיל חלק מהאשמה על הצד הפלסטיני בכישלון תהליך השלום, על אף שמדיניות ההתנחלות שלה הייתה הסיבה להפסקת המו"מ הישיר. כמו כן, הגבלת ההזדמנות שנתנה הליע"ר לארבעה חודשים היא מסר שיש גבול לסבלנות כלפי ישראל והסחבת שלה, וכי לערבים יש אופציות אחרות, הקלה מביניהן, עליה רמזו שרי החוץ הערביים היא העברת העניין לאו"ם ולמועה"ב -...החלטת הליע"ר באה להדגיש כי הבעיה הפלסטינית היא הבעיה העיקרית של הערבים, וכי הנציג הפלסטיני במו"מ בשום אופן לא יעמוד לבדו מול לחצי ישראל והמערב לוותר על הזכויות הלאומיות הלגיטימיות בשטחים הכבושים, ובהם ירושלים. תקוותיהם של מיליארד וחצי מוסלמים תלויים בירושלים אשר איננה עניין לאומי פלסטיני בלבד, אלא היא עניין פאן-ערבי, אסלאמי ובינ"ל מאחר ויש בה סמלים הקדושים לדתות השמימיות..."[19]     

 

מאמר מערכת נוסף באל-וטן טען כי: "... הסכמה לחידוש מו"מ עקיף היא בבחינת 'קש' שזרקו שרי החוץ הערביים בתקווה שג'ורג' מיטשל, השב לאזור, ישתמש בו להצלת תהליך השלום הטובע. על אחריותו של הצד האמריקאי למנוע מישראל להשתמש ב'קש' זה כדי לשבור את גב תהליך השלום ולעצור אותו סופית...  

 

יוזמת השלום הערבית עודנה המסגרת היחידה שמוסכם עליה כדי להשיג שלום צודק, אולם כפי שאמר המלך עבדאללה, היא לא תישאר על השולחן לנצח... לפיכך, הפסגה הערבית הבאה שתיערך בלוב בחודש הבא, עשויה להפוך לפסגה של 'חלופות' שבה יבדקו המנהיגים הערביים את האופציות העומדות בפניהם, אם ארבעת החודשים שהוקצו למו"מ עקיף לא יביאו לתוצאות ממשיות. לא די בכך שניתן לגנב הזדמנות להשיב את הגנבות. עליו גם להבין מה מחירה של החמצת הזדמנות זו".[20]

 

הצעדים שינקטו אחרי ארבעה חודשים

גם עמר מוסא התייחס בדבריו לצעדים שהערבים עשויים לנקוט בהם במידה וייכשל המו"מ: "במהלך 120 הימים [של המו"מ העקיף] תהיה פעילות ערבית אינטנסיבית שתכלול מגעים עם העצרת הכללית של האו"ם.. כבר יצרתי קשר עם ד"ר עלי אל-תריכי, יו"ר העצרת הכללית, לצורך תיאום. בסיום הארכה הזו אנו נציג את העניין כולו בפני מועה"ב ואולי תהיה הכרזה על הקמתה של מדינת פלסטין באופן חד צדדי". לדבריו, העולם כולו יתמוך בצעד הזה לאחר ההזדמנות שנתן העולם הערבי  לאמריקאים ולישראל.[21]

 

מאמר המערכת של היומון הסעודי אל-מדינה פירט גם הוא חלק מהחלופות האפשריות: "הליע"ר צריכה להכין כבר עכשיו תכנית שתהיה מוכנה ליישום במידה וייכשל המו"מ. תכנית זו צריכה לכלול פעילות בכמה כיוונים בטווח הקצר, הבינוני והרחוק כדי להתמודד עם הסירוב הישראלי לתנאים ולדרישות של השלום, וזה כולל פנייה לאו"ם ולבית המשפט הבינ"ל, וכן קידום הטלת סנקציות על ישראל כדוגמת הסנקציות שהקהילה הבינ"ל הטילה בעבר על ממשלת דרום אפריקה הגזענית ואשר הניבו את פירותיהן".[22]



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.11.2009

[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.11.2009

[3] אל-וטן (סעודיה), 16.11.2009

[4] ראה דו"ח ממרי  The Doha Summit – A Defeat for the Saudi-Egyptian Camp

http://www.memri.org/report/en/0/0/0/0/0/0/3243...

[5] www.alarabiya.net , 11.3.2010

[6] בהודעה נכתב: "הפסקה מיידית ומוחלטת של כל פעילות ההתנחלות באדמות הפלסטיניות הכבושות, כולל מזרח ירושלים, תאפשר את חידוש המו"מ הישיר", וכי זה ייעשה "על בסיס מקורות הסמכות המוסכמים, תוך פרק זמן מוגדר [שייקבע למו"מ הישיר] ומעקב קפדני [של גורם כלשהו אחר המו"מ] שיערוב לכך שתימנע הכשלה או סחבת  וש[הצדדים] יהיו מחוייבים ליישום ההסכמות ביחס לפתרון הקבע לגבי ירושלים, ההתנחלויות, הפליטים הפלסטינים, המים, הגבולות והביטחון וכן שחרור האסירים והעצורים בהתאם לערבויות בינ"ל." אל-וטן (סוריה), 13.11.2009.

[7] אל-שרק אל-אוסט, אל-חיאת (לונדון), 4.3.2010.

[8] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.3.2010.

 [9]אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.3.2010

[10] אל-וטן (סוריה), 4.3.2010

[11] אל-וטן (סוריה), אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.3.2010

[12] אל-חיאת (לונדון), 4.3.2010

[13] אל-וטן (סוריה), אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.3.2010

[14] אל-חיאת, אל-שרק אל-אוסט (לונדון) , אל-וטן (סוריה), 4.3.2010

[15] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.3.2010.

[16] אל-חיאת (לונדון), 4.3.2010

[17] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.3.2010

[18] אל-מדינה (סעודיה), 4.3.2010

[19] אל-וטן (סעודיה), 4.3.2010

[20] אל-וטן (סעודיה), 5.3.2010

[21] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.3.2010

[22] אל-מדינה (סעודיה), 5.3.2010