המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אל-וטן הסורי: מדיניות צרפת פרו-סורית ואנטי-ישראלית
3/3/2010

 

אל-וטן הסורי: מדיניות צרפת פרו-סורית ואנטי-ישראלית

 

עם כניסתו של ניקולא סרקוזי לארמון האליזה, נפתח פרק חדש ביחסי צרפת-סוריה. לאחר כשלוש שנים בהן התאפיינו היחסים בין המדינות במתיחות רבה, על רקע רצח ר"מ לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, ביקש הנשיא סרקוזי להפשיר את הקרח בין המדינות ולהתקרב לסוריה. מדיניות זו תרמה רבות להיחלצותה של סוריה מהבידוד הבינלאומי בו היתה נתונה בשנים האחרונות ולעלייה במעמדה האזורי.[1] הודות לכך, זוכה הנשיא סרקוזי לסיקור אוהד בעיתונות הסורית, במיוחד ביומון אל-וטן, המקורב לממשל הסורי, אשר פרסם בחודשים האחרונים  מספר מאמרים הדנים במדיניות הצרפתית במזה"ת. המאמרים מייחסים לפיליפ מאריני, ח"פ צרפתי וראש אגודת הידידות הצרפתית-סורית בפרלמנט הצרפתי, חלק נכבד מהשינוי שחל ביחסה של צרפת לסוריה.[2] במאמרים נטען כי לצד המדיניות הפרו-סורית, ניכר שינוי בהתייחסותו של ארמון האליזה לישראל ולתפקידה באזור והנשיא סרקוזי אף נוטה לקבל את הטענה שהיא מקור הבעיות במזה"ת. להלן תרגום קטעים נבחרים מהמאמרים:

 

חוקר צרפתי: ישראל - גורם המרכזי לבעיות במזה"ת

בדיווח על כינוס שנתי של מרכזי מחקר צרפתים לענייני המזה"ת, שנועד לבחון את תוצרי מכוני המחקר ולהציג המלצות בפני מקבלי ההחלטות בצרפת בנוגע למדיניות כלפי המזה"ת, צוין כי אחד החוקרים הפתיע את שאר המשתתפים כשטען כי יש נושא אחד שראוי לטפל בו והוא – תפקידה וקיומה של ישראל במזה"ת. "הוא אמר: 'אימרו לי [אם הבחנתם] במחקריכם בבעיה כלשהי במזה"ת שישראל אינה גורם מרכזי בה, בתוכן ובצורה. אפילו בעיית העדתיות קשורה לקיומה באזור של מדינה השייכת לעדה. מי היה דורש זכות [הגדרה עצמית] לעדות אלמלא היתה ישראל מדינה שקיומה מבוסס כולו על זכות [הגדרה עצמית] של עדה הטוענת שהיא עם?! הראו לי בעיה כלשהי שהמרכזים שלנו חקרו ושתוצאת [המחקר] לא הראתה שהבעיה היא ישראל. בואו נעזוב את מדיניות בת היענה ולא נטמון את ראשינו בחול, בואו נבחן מחדש את המגמות של הפעילות המחקרית שלנו, אולי נצליח להועיל ל[מקבלי] ההחלטות המדיניות והאסטרטגיות בארצנו. בואו נסתכל על איראן, תורכיה, סוריה, עיראק, סעודיה, מצרים, דארפור, סודאן, המשבר הכלכלי בדובאי והמצב הכלכלי והחברתי במזה"ת, במשקפיים מציאותיות יותר...."

 

מהדיווח על הכינוס עולה שדברים אלה מוסכמים על מקבלי ההחלטות בצרפת. הכתב עיסא אל-איובי דיווח מפי מקורות בארמון האליזה שהנשיא סרקוזי "הגיב בחיוב להצעה החדשה הזו, כאילו היא גילוי מדעי שעשוי לגרום לשינוי בצורת החשיבה." הוא אף ציין כי בכנס נכח בכיר במשרד החוץ הצרפתי, האחראי על פעילות מכוני מחקר אלה ומממן אותה. אל-איובי הוסיף כי אנשים שנפגשו לאחרונה עם הנשיא סרקוזי הבחינו בשינוי שחל בתפיסתו כלפי האזור, שבא לידי ביטוי בעמדתו ביחס להחלטות מועצת הביטחון 1559 ו-1701, צירוף תורכיה לאיחוד האירופאי ואיראן גרעינית. הכתב טען כי "זו הפעם הראשונה שבה פריז אינה לוקחת בחשבון את התגובה הישראלית האפשרית. כמו כן בכמה מקרים [צרפת] קיבלה החלטות תוך התעלמות מהשיקולים הישראלים, כפי שקרה לאחרונה בעניין הלבנוני..."[3]

 

דיפלומט צרפתי: שינוי בתפקידה ואופי קיומה של ישראל

דברים דומים על השינוי במדיניותה של צרפת באזור עולים מדברי דיפלומט צרפתי ששירת בבירות והביע בפני כתב אל-וטן סיפוק מן המצב באזור בעקבות פריצת דרך שהושגה בנושאים רבים. לדברי הדיפלומט צרפת סבורה שהמצב הגיאופוליטי החדש באזור הוא מציאותי והגיוני יותר וכי הצטרפותה של תורכיה למה שמכונה 'ציר ההתנגדות' משנה מאוד את המאזן האסטרטגי במזה"ת ומעניקה להתנגדות בה החלו סוריה ואיראן, מימד גיאו-אסטרטגי חדש. הדיפלומט ציין כי אין וויכוח בנוגע לקיומה של ישראל, אך נדרש שינוי בנוגע לאופי קיומה ותפקידה  ועל הישראלים להבין היטב שהזמנים השתנו ותפקידם אינו כפי שהיה.

כתב אל-וטן הסיק מדברי הדיפלומט שהעמידה האיתנה של ציר ההתנגדות, הניבה את השינוי ביחסה של צרפת למדינות ציר זה; את האופן החיובי בו רואה צרפת את השינויים במדיניות סעודיה; ואת פליאתה נוכח סירובו של נשיא מצרים, חוסני מובארכ, להתאים את מדיניותו להתפתחויות באזור.[4]       

 

אל-וטן: קושנר פוגע באינטרסים של צרפת

כמה שבועות לאחר פרסום ניתוח זה הופיעו בתקשורת כמה התבטאויות של שה"ח הצרפתי, ברנרד קושנר – שעסקו בהחלטת מועצת הביטחון 1559 ויצאו נגד חזבאללה ואיראן, בעלות בריתה של סוריה – שסתרו לחלוטין את התיאור אודות השינוי החיובי במדיניות צרפת כלפי סוריה. כך, למשל, בעקבות פגישתו עם ר"מ לבנון, סעד אל-חרירי, (21.1.2010) אמר קושנר כי הבעיה של לבנון אינה ישראל, אלא חזבאללה שעלול לתקוף את ישראל בשירותם של אינטרסים איראנים. מוקדם יותר הצהיר קושנר כי צרפת מתנגדת לביטול החלטה 1559 מאחר שלא יושמה במלואה וכי היא תומכת בהמשך עבודתו של טריה לארסן, שליחו המיוחד של מזכ"ל האו"ם למעקב אחר יישום החלטה זו. הצהרה זו פורסמה מיד לאחר שדווח כי סוריה דרשה להפסיק את עבודתו של לארסן בטענה שהיא כבר מילאה את כל הנדרש בהחלטה וכי לארסן מיישם אג'נדה אנטי סורית.[5]

 

בניסיון ליישב את הסתירה בין הצהרות אלו לבין תיאורו של כתב אל-וטן, טען הכתב כי קושנר פועל בניגוד למדיניות שהתווה סרקוזי וכי [בהצהרותיו נגד חזבאללה] הביך קושנר את נשיאו בצרפת ומחוצה לה. לדברי הכתב "הנשיא סרקוזי שמינה את קושנר לשר החוץ שלו, לא עשה זאת בגלל ש[קושנר] מורד בו אלא מאחר שהסכים לציית לו. לא היה זה קל לסרקוזי לשאת את השלכות המינוי הזה בתוך מפלגתו ובתוך צרפת."

עוד טען הכתב כי אין זו הפעם הראשונה שקושנר מפר את הנחיותיו של סרקוזי לגבי המזה"ת וכי "מה שקושר את קושנר לשמרנים החדשים חזק יותר ממה שקושר אותו לאינטרסים של ארצו ולמעמדה בעולם הערבי.

 

כתב אל-וטן טען כי "סרקוזי ורוב הצרפתים מאמינים שהאינטרס שלהם הם עם העולם הערבי, מהים [התיכון] ועד המפרץ. זהו עולם שאינו מקבל את ההצדקה של קושנר לתוקפנות הציונית... [קושנר] הביך את צרפת ההיסטורית שהיתה חלוצה בהתנגדותה לתוקפנות והביך את אירופה פעמים רבות, האחרונה שבהן אתמול כשדיבר על הצורך להאיץ את [הטלת] הסנקציות על איראן... בשעה שצרפת דחתה את עקרון הסנקציות שאינו מוביל לתוצאות..."[6]    

 



[2] אל-וטן (סוריה), 22.10.2009. פיליפ מאריני אף מונה לאחרונה לשמש כשליחו של הנשיא סרקוזי לסוריה. אל-וטן (סוריה), 31.1.2010 

[3] אל-וטן (סוריה), 6.1.2010

[4] אל-וטן (סוריה), 23.8.2009. סעודיה, שבעקבות רצח רמ"מ לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, היתה אחת המתנגדות העיקריות לסוריה בעולם הערבי, אימצה בשנה האחרונה מדיניות של פתיחות והתקרבות לסוריה ששיאה בביקור עבדאללה, מלך סעודיה, בסוריה. מצרים, לעומתה, דבקה בעמדותיה ויחסיה עם סוריה מתאפיינים בקרירות.  ראה דו"חות ממרי  http://www.memri.org/report/en/0/0/0/0/0/0/3940...

http://www.memri.org/report/en/0/0/0/0/207/0/39...

[5] אל-ספיר (לבנון), 21.12.2009

[6] אל-וטן (סוריה), 27.1.2010