המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סקירת תקשורת פלסטינית 1-5.4.1998
5/4/1998


סקירת תקשורת פלסטינית 1-5.4.1998


 תגובות על מות מחבל ה'חמאס', מוחי אל-דין אל-שריף

במוקד הדיווח התקשורתי הפלסטיני בשבוע שעבר עמד מותו של איש ה'חמאס', מוחי אל-דין אל-שריף. גילוי דעת מטעם 'גדודי עז אל-דין אל-קסאם', הזרוע הצבאית של ה'חמאס', קבע כי "ניקמת הדם תהיה קשה יותר מזו שבאה בעקבות ההתנקשות ב'מהנדס' יחיא עיאש ומהר יותר משרבים סבורים.[1]" גילוי הדעת קבע שהתגובה לא תצטמצם לישראל ותגיע לאינטרסים יהודיים ברחבי העולם[2]. לדברים אלה הצטרף אחד ממנהיגי ה'חמאס', מחמוד אל-זהאר: "...המאבק ימשך. תוכניתה של 'חמאס' היא תוכנית של ג'יהאד ושל מות קדושים וארוע זה לא היה הראשון ולא יהיה האחרון. מי שקיבל על עצמו את הג'יהאד, יודע היטב בפני מה הוא ניצב. מות הקדושים של יחיא עיאש לא מנע את הופעתו של מוחי אל-דין אל-שריף ומותו של זה לא ימנע את בואם של אחרים, עד שיושג הנצחון.[3]"

 

מנהל בתי הדין השרעיים בשכם מטעם הרשות הפלסטינית, השיח' חאמד אל-ביתאוי, טען ש'חמאס' הפסיקה את פעולותיה בתקופה האחרונה כדי "לתת הזדמנות לרשות הפלסטינית לנהל משא ומתן." אל-ביתאוי סיכם את דבריו בטקס אשכבה לאל-שריף שנערך בשכם באומרו: "אנו תובעים מהתנועה האסלאמית לנקום את דמם של השהידים.[4]"

 

תנועת ה'חמאס' גם היא הטילה את האחריות למותו של אל-שריף על ישראל. דוברה, עבד אל-עזיז אל-רנתיסי מיהר לקבוע כי החיסולים רק יובילו להסלמת הפעולות הצבאיות נגד ישראל והזכיר את תגובת ה'חמאס' בעקבות חיסולו של יחיא עיאש.[5]

 

אלא שכרוז שפרסמה התנועה הטיל אחריות זו גם על הרשות הפלסטינית ועורר סערה. אחד מראשי ה'חמאס', אסמאעיל אבו שנב, קבע כי ה'חמאס' אינה מטילה אחריות ישירה למותו של אל-שריף על הרשות הפלסטינית; אלא שהרשות נושאת באחריות משום שהיא "האחראית לבטחון ולהגנה על העם באדמתו... ה'חמאס' אינה מעוניינת להסלים את המתיחות הפנימית... מהרגע הראשון היתה הבנה הדדית בין ה'חמאס' לרשות הפלסטינית בנושא זה. זוהי דרכה של ה'חמאס', שתמיד פונה להבנה ההדדית עם הרשות ולא להסלמה.[6]"

 

דברים דומים כתב דובר מפלגת 'ההצלה' המקורבת ל'חמאס', צלאח אל-ברדויל, בבטאון ה'חמאס', אל-רסאלה: "הגיבור הפלסטיני הזה [אל-שריף] חוסל בדם קר בשטחים הכפופים לרשות הפלסטינית. משמעות הדבר היא שבטחון האזרח הפלסטיני הופקר על ידי הסכם אוסלו, בשעה שעל הבטחון הישראלי הושם דגש. [הסכם אוסלו] תובע מהרשות להשקיע את כל מאמציה כדי להרגיע את המצב ולמנוע תגובה פלסטינית כנקמה על הטרור הציוני. בכך מאבד הצד הפלסטיני את יכולת ההרתעה שלו... בשעה שאנו מטילים על המודיעין הישראלי את האחריות המלאה לפעולה הפחדנית הזו, אנו מדגישים את אחריותה של הרשות הפלסטינית להגן על כל תושב פלסטיני על אדמתו...[7]"

 

הגדיל לעשות דובר ה'חמאס' בירדן, אבראהים ע'ושה, שאמר לסוכנות הידיעות האסלאמית קדס פרס ש"הפעולה בוצעה בשטח הנתון בידי הרשות הפלסטינית ומשמעות הדבר היא כי בתוך מנגנוני הבטחון הפלסטיניים יש סוכנים של ישראל שמילאו תפקיד בפשע הנתעב.[8]"

 

דובר רשמי מטעם הרשות הפלסטינית, שלא הזדהה בשמו, ביטל את טענותיה של ה'חמאס' נגד הרשות ואמר: "תנועת ה'חמאס' אינה פטורה מאחריות להתנקשות באל-שריף; יש לזכור את דרך ההתנקשות בחייהם של יחיא עיאש ועמאד עקל.[9]"

 

משלחת של בכירי הרשות הפלסטינית, שכללה את אל-טייב עבד אל-רחים וראשי מנגנוני הבטחון, למעט ג'בריל אל-רג'וב, נפגשה ב2.4.98- עם בכירים ב'חמאס' כדי לדון בפרשה. חברי משלחת הרשות מסרו לאנשי ה'חמאס' כי כל פעולה נגד מטרות ישראליות "תוציא את נתניהו מהמשבר המדיני בו הוא מצוי ותיפול לידיו כמתנה מהשמים[10]"

 

אולם, אנשי הרשות הפלסטינית הטילו מייד את האחריות על ממשלת ישראל. שר התכנון ושתוף הפעולה הבינלאומי ברשות הפלסטינית, נביל שעת', תאר את המקרה כ'טרור של מדינה' [ישראל] נגד הפלסטינים ותבע "להעמיד לדין את הבכירים הישראליים האחראיים להתנקשות"[11]. במקביל, קרא שעת' לתנועת ה'חמאס' "שלא להגיב באופן צבאי על הפעולה הישראלית."

 

המועצה המחוקקת הפלסטינית דנה בהרחבה ב'פשע הנתעב' והטילה על "ממשלת ישראל ומנגנוני הרצח [שלה]" את האחריות לתוצאות הנוראות עבור הבטחון והיציבות באזור. יושב ראש המועצה, אחמד קריע, 'אבו עלאא', איפשר את השתתפותם של חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית בהלוויתו של השהיד בבית הקברות באל-בירה.[12]"

 

חבר המועצה המחוקקת ויועצו של יאסר ערפאת, נביל עמרו, קבע במאמר המערכת ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, כי "עיתוי ההתנקשות איננו מקרי, מאחר ו[דניס] רוס מצוי בארצנו... ההתנקשות בשהיד מוחי אל-דין אל-שריף אינה בבחינת חיסול חשבונות ותו לא... המטרה היא להעסיק את הכוחות הלאומיים ואת הרשות הפלסטינית בענינים המנותקים לחלוטין מנקודת המוקד הלאומית בה כולנו עסוקים.[13]" עמרו קובע עוד ש"אסור לחלוטין להתייחס לארוע חמור זה באופן רגשני... או לנהוג בדרך שתזעזע את אחדותנו הלאומית."

 

בעקבות מותו של מוחי אל-דין אל-שריף הוכרזה שביתת מסחר מלאה בכל שטחי הרשות הפלסטינית ובירושלים המזרחית ובתי הספר לא נפתחו. תנועת ה'פתח' ברמאללה ובאל-בירה הכריזה על יום אבל רשמי. במהלך טקס ההלוויה נשא ממלא מקום ראש מערכת השיפוט השרעית, השיח' תיסיר אל-תמימי, דברים בשם 'אגודת חכמי הדת של פלסטין'[14] ושיבח את השהיד ש"הביס את האויבים." אל-תמימי הוסיף: "על נתניהו וממשלתו לדעת שהעם הפלסטיני הפורה יוליד רבים דוגמת מוחי אל-דין, יחיא עיאש ועמאד עקל. אני נשבע להמשיך את המאבק עד שתשוחרר האדמה המבורכת, אדמת 'מסע הליל ועלייתו של הנביא לשמים' [הכוונה לירושלים].[15]"

 

חבר המועצה המחוקקת, השיח' וג'יה יאע'י, המקורב ל'חמאס', השתתף אף הוא במסע ההלוויה ואמר: "אין זה מוזר ואין כל חדש בכך שבני ציון הורגים ורוצחים, שהרי זהו טבעם. הם תוקפנים."

 

ראש ועדת החינוך במועצה המחוקקת, וחבר הועדה המרכזית של ה'פתח' עבאס זכי, אמר כי "התגובה ההולמת תבוא בזמן המתאים, והדבר יעשה בעתיד הקרוב ביותר. אם ישראל לא תמלא אחר התחיבויותיה במה שמכונה תהליך השלום, היא תשלם את מלוא המחיר על המצאותה

בשטח. [16]"

 

כמה ימים לאחר מכן מסר זכי את תנחומיו על מותו של אל-שריף ואמר כי "האויב אינו מכבד את הנורמות, החוקים וההסכמים, אך הוא פוחד מהגבורה וההקרבה. מאי 1999 מתקרב ומשמעות הדבר היא הגשמת המדינה הפלסטינית, הריבונות המלאה ושיבת הפליטים, או שהאופציות תהינה פתוחות. מאחר שאנו בעלי רצון חזק, בדומה למוחי אל-דין אל-שריף, הרי שהאופציות הפתוחות שלנו תהינה חזקות. יכולת הנתינה וההקרבה של עמנו לא כלתה ומוחי אל-דין הוא מראשי החלוצים של עמנו. תבורך המולדת, תבורך האומה הערבית ויבורכו הוריו [של מוחי אל-דין] על מות הקדושים שלו.[17]"

 

בעלי הטורים בעתונות הפלסטינית גם הם התייחסו לפרשה. פואד אבו חג'לה כתב ביומון הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה: "כמו יחיא [עיאש] הלך מוחי [אל-דין אל-שריף] וכמו יחיא ימשיך מוחי לחיות בלב הפלסטיני. אנו לא נספיד את מוחי ולא ננחם את בני משפחתו, אלא נברכם ונברך את עצמנו על מות הקדושים שלו וחיי הנצח שלו בגן העדן יחד עם האנשים הדגולים שקדמו לו: יחיא עיאש, עז אל-דין אל-קסאם, אבו ג'יהאד, סלימאן אל-חלבי, אבו ד'ר אל-ע'פארי, אחמד מוסא, אבו אל-וליד וכל אלו שטיהרו בדמם הזך את עפר פלסטין. כאשר אנו נפרדים מהשהיד שלנו מוחי, אנו מעלים את זכרם של מי שקדמו לו בגן העדן ואנו ממליצים לשפלים במוסד ובשב"כ שלא לעלוץ. עליהם לזכור כי עמנו לא ישכח את דמו ושהשהידים של פלסטין מותירים בדרכם אל השמים את טביעות האצבע של ניקמת הדם ולפני לכתם הם חופרים את קבריהם של רוצחיהם.[18]"

 

תנועת ה'חמאס' בתקשורת הפלסטינית

בראיון שהעניק עוד לפני מותו של אל-שריף, התייחס ראש הלישכה המדינית של ה'חמאס', ח'אלד משעל להצעת שביתת הנשק שהעלה מנהיג ה'חמאס', אחמד יאסין, עם שחרורו מהכלא הישראלי ואמר שהדבר אפשרי "במידה והצד האחר [ישראל] יפנה לעבר הפיוס." אלא שמשעל הוסיף מייד כי "המאמץ האמיתי צריך להיות מופנה להתקשחות, לכח, לעמידה האיתנה ולמאבק ולא להסדר ולשביתת נשק... אנו זקוקים לאסטרטגיה של מאבק ולא לכניעה לתכתיבים האמריקאים. אין לנו אמון ביהודים ובינינו לבינם לא יהיה אלא מאבק עד שיסתלקו מבתינו."

 

כשנשאל האם ישראל הצליחה לעצור את פעולותיה של ה'חמאס' השיב משעל כי "לוחמי הג'יהאד אינם מכירים את המילה 'בלתי אפשרי'. ההוכחה להמשך הפעילות הצבאית מצויה בסטטיסטיקה הישראלית המראה כי בשנת 1997 בוצעו 463 פעולות, מהן שש פעולות גדולות, מספר ההרוגים הגיע ל29- ומספר הפצועים ל150-. הפעולות נמשכות ואין לפרש את טווח הזמן הקצר או הארוך בין פעולה אחת למשנתה באופן שגוי. נכון, אלו הם זמנים קשים וישנם מכשולים הן מצד הציונים והן בשל התיאום הבטחוני עם הפלסטינים ואולם המאבק לא נפסק בשום פנים ואופן."

 

משעל הכחיש שה'חמאס' זוכה לתמיכה מאיראן והתייחס בעקיפין לפרשת הHoly Land Fund- הפועלת בטקסס ושאחד מפעיליה בישראל, מחמד אל-ענאתי, הואשם על ידי ישראל בהעברת כספים מארה"ב למחבלי ה'חמאס': "למרות כל האיומים וההגבלות, הממשל האמריקאי לא יצליח למנוע את הגעתו של הכסף."

 

בסיום הראיון קרא משעל לרשות הפלסטינית וליאסר ערפאת לפתוח דף חדש ולהערך מחדש במישור הפלסטיני הפנימי, מתוך "אמונה ביכולתנו להכריע את האויב הציוני ולחייבו להסתלק, שהרי המודל של דרום לבנון ברור...[19]"

 

קריאתו של ח'אלד משעל לקיום דיאלוג בין ה'חמאס' לרשות הפלסטינית עוררה תגובות של תמיכה מצד אישים פלסטינים שונים. לדוגמא, שר הדואר והתקשורת ברשות הפלסטינית, עמאד אל-פאלוג'י, שאמר כי הרשות הפלסטינית אינה מציבה תנאים מוקדמים כלשהם לקיום דיאלוג שכזה.[20]

 

תהליך השלום

סיקור תהליך השלום נדחק השבוע לקרן זווית בשל הארועים האחרים. בסוף השבוע נמסר בתקשורת הישראלית שהרשות הפלסטינית החליטה לקבל את ההצעה האמריקאית של פריסה מחדש בהיקף של 13.1%, אך הדבר לא מנע את המשך הביקורת הפלסטינית על הדרך בה מנהלת ארה"ב את מלאכת התיווך. במוקד הביקורת הפלסטינית עומד דניס רוס שהואשם על ידי ראש מחלקת המשא ומתן ברשות הפלסטינית, חסן עצפור, בכך שהוא נוקט ברמאות מדינית, בדומה לאנשים נוספים במחלקת המדינה האמריקאית.[21]

 

יועצו של ערפאת, מרואן כנפאני, טען  בראיון לתחנת הרדיו קול פלסטין כי המימשל האמריקאי ממשיך בתמיכה הבלתי מסוייגת בישראל, משום שאינו חש שהאינטרסים שלו באזור מאויימים.[22]

מאמר המערכת של בטאון 'החזית העממית' אל-מסאר דוחה את ההצעה האמריקאית לטובת אלטרנטיבה אלימה: "...אנו, באופן טבעי, סבורים שהיוזמה האמריקאית היא רעה ויש לדחותה... לכן אנו שבים ואומרים שהענינים לא ישובו לתיקונם אם נמשיך בדרך זו, המבטיחה הפסדים נוספים עבור העם הפלסטיני על חשבון אדמתו וזכויותיו הלאומיות. דרך האנתיפאדה והמאבקים על האדמה היא שתשיב את הסוגיה למימדיה הטבעיים... וכאשר יחושו הנוגעים בדבר [קרי, ישראל] שהענינים יכולים להתפתח לכדי אלטרנטיבה לדרך המשא ומתן החד צדדית והמשפילה הנהוגה כעת, יתכן שהם יבחנו מחדש את מדיניותם. הלקח של דרום לבנון הינו מועיל בהחלט...[23]"

 

חבר הועדה המרכזית של 'החזית הדמוקרטית לשיחרור פלסטין', צאלח זידאן, קרא לרשות הפלסטינית להפסיק את המשא ומתן עם ישראל. לדבריו, הסכם אוסלו לא הצליח להביא לפתרון המגשים את המטרות הפלסטיניות הלאומיות והוא הגיע למבוי סתום, דבר המחייב "גיבוש אסטרטגיה חדשה." זידאן קבע כי 'החזית הדמוקרטית' תומכת בשלום כולל עם ישראל, בתנאי שזה יתבסס על נסיגה ישראלית מכל האדמות שנכבשו ב1967-, ביטול ההחלטה הישראלית לספח את ירושלים, פירוק ההתנחלויות, גירוש המתנחלים, הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, שיבת פליטי 1948 בהתאם להחלטה 194 של מועצת הביטחון, שיבת העקורים מ1967- בהתאם להחלטה 237 ושיחרור האסירים הפלסטינים המוחזקים בידי ישראל.

 

כשנשאל זידאן אם 'החזית הדמוקרטית' תומכת בכך גם אם הדבר כרוך בהכרה בישראל, הוא השיב: "אנו מתנגדים להכרה בישראל והתנגדנו לשינוי [באמנה הפלסטינית]. אנו נגד הכרה רשמית ובחינם [בישראל], לפני שזו מכירה בזכויותינו.[24]"

 דרשת יום השישי ה-3.4 באל-אקצא

"ירושלים ניצבת בראש הערים הקדושות למוסלמים. אין עיר המשתווה לה בקדושתה, פרט לאל-מדינה ולמכה... דבר זה בא לידי ביטוי באיגרתו של המנהיג הגדול, צלאח אל-דין אל-איובי, אל מלך אנגליה [ריצ'ארד לב הארי] בה אמר: 'ירושלים היא שלנו ולא שלכם; עיר זו הינה חשובה עבורנו יותר מאשר עבורכם.' ירושלים היא מקום עלייתו של נביאנו לשמים ולכן אנו אומרים שירושלים מהווה תמיד הן את המפתח למלחמה והן את המפתח לשלום... אם היהודים סבורים שהכח יאפשר להם [לשמור] על האדמה ועל השלום בעת ובעונה אחת, הרי שהם שוגים באשליות...

 

הו המוסלמים, בהקשר זה אנו מכריזים בכבוד ובגאווה על מות הקדושים של השהיד והלוחם, מוחי אל-דין אל-שריף, שנפל חלל בהגנה על אמונתו ומולדתו ביום ראשון ה29.3-. הוא מצטרף לשהידים הטהורים, לאחר מסע מפואר ומבורך של ג'יהאד. אנו מבקשים מאללה שיקבלו כשהיד, יעטפהו ברחמיו וישכן אותו בגן העדן עם הנביאים, עם ישרי הדרך, עם אנשי האמת ועם השהידים...[25]"

 

ביקור ערפאת במוזיאון אנה פרנק

ביקור ערפאת במוזיאון אנה פרנק לא סוקר כלל על ידי התקשורת הפלסטינית. בעוד שהתקשורת הישראלית והזרה דיווחה על דברי ערפאת בפתח המוזיאון, הסתפק יומון הרש"פ בהצגת תמונתו המחוייכת של ערפאת הנכנס למוזיאון[26].

 

המשורר הישראלי סמיח אל-קאסם, התייחס לנושא זה בטורו השבועי: "אחד מאלו המכונים 'מנהיגי היהודים' בהולנד, הכריז כי אין הוא יכול להשלים עם ביקורו של מי ש'מואשם בהרג יהודים רבים' בבית-מוזיאון אנה פרנק. אנו חייבים להזכיר לאותו 'מנהיג' שעמדתו ועמדת דומיו חושפת שינאה גזענית שאין לה הצדקה הסטורית והיא פוגעת בזכרה של אנה פרנק ובזכרם של כל קורבנות הנאציזם.  אותו אדם 'המואשם בהרג יהודים רבים' הוא מנהיגה של תנועת שיחרור לאומי המושיט את ידו לשלום למי שגרמו לטרגדיה של עמו הוא. על אותו 'מנהיג' הולנדי לקרוא את ההסטוריה הנכונה, כדי להבין שהקורבנות הערביים במלחמות ישראל הינם גדולים בהרבה מהקורבנות היהודיים במלחמות אלה. מי שמקפיד לזכור את אנה פרנק וקורבנות החיה הנאצית צריך לעשות את הבלתי אפשרי בכדי להציל את שמם הטוב של היהודים עצמם מאות [הקין] של הכיבוש וההתנכרות לזכויותיו של העם הפלסטיני השמי."

 

סמיח אל-קאסם ממשיך במונולוג דמיוני שיאסר ערפאת יכול היה להפנות לאנה פרנק בעודו מבקר בביתה: "אנה, אנה פרנק, הו בתי. הו אחותה של זהוה[27] ואחותם של כל הילדים הערביים והפלסטיניים. הנה אני מבקר אצלך מרצוני החופשי. אני נושא אליך זר פרחים של אהבה מאחיך הערביים הפלסטיניים, שהקריבו את מספר השהידים הגבוה ביותר בהסטוריה, אך ורק בשל רצונם האנושי הפשוט לחיות בשלווה ובבטחון על אדמת אבותיהם ואבות אבותיהם. יש מי שמנסים להטיל בנו את הדופי של תלייניך, אך אני משוכנע שהודות ליכולתך, לחוכמתך ולנסיונך, תוכלי להבחין בין האמת לבין השקר ובין הזכות לטענת-השווא. יודעת את כי לפנינו, לידינו וללבבותינו אין כל קשר לפניהם, לידיהם וללבבותיהם של התליינים ושכל נסיון לעוות את העובדות ההסטוריות משול להתעללות בגוויות. יודעת את, הו בתי, הו אנה פרנק, שהחיות הנאציות התייחסו אלינו הערבים השמיים בשנאה גלויה על פי האידיאלוגיה הגזענית ומעשי הדמים שלהם. בין שמותיהם של קורבנות הנאציזם שמות ערביים רבים, שנרצחו על ידי ההיטלריסטים, כאשר אלו פלשו לאדמתנו הערבית בצפון אפריקה, [ושנרצחו] במחנות המעצר.

 

הו בתי אנה, הוא אחותה של זהוה, אל תאמיני לנביאי השקר, לשליחי הרוע ולמפיצי השינאה. דעי לך כי ליבנו איתך, עם משפחתך ועם כל קורבנות החיה ההיטלראית. תני ללבך הטוב להיות עמנו במאבקנו למען השלום הצודק עבורנו ועבור נשמתך, עבור עמנו ועבור עמך ועבור כל האנשים על אדמה זו הרוויה בדם, דמעות והרס. שלום לכל השהידים ולכל הקורבנות. שלום לנו. שלום למין האנושי כולו. אמן.[28]"

  

 ביקורת על מיניסטריון השלטון המקומי ברש"פ

שר השלטון המקומי ברשות הפלסטינית, צאיב עריקאת, היה נתון השבוע לביקורת בעקבות התפטרותו של ראש עיריית טולכרם, חלמי חנון. במקום לקיים בחירות חדשות לראשות העיר, העדיף עריקאת להקים מועצה ממונה לניהול העיר. החלטה זו עוררה תגובות חריפות בקרב תושבי טולכרם. בועידה שהתכנסה בעיר בהשתתפות נציגי הכוחות הפוליטיים השונים נמתחה ביקורת על החלטת משרד הפנים ונקבע שתהליך של בחירות מהווה את הדרך האופטימלית והיחידה להרכבת מועצות ורשויות מקומיות. המשתתפים בועידה קבעו כי מינוי המועצה על ידי משרד הפנים מנוגד לחוק וקראו לראש העיר המתפטר להמשיך בתפקידו עד לקיומן של בחירות.[29]

 

יושב ראש ועדת האדמות וההתנחלויות במועצה המחוקקת, צלאח אל-תעמרי, הצטרף לביקורת על מיניסטריון השלטון המקומי. לדבריו השיקולים העומדים מאחורי המינויים של משרד השלטון המקומי באזור בית לחם אינם מקצועיים אלא משפחתיים ושבטיים.[30]"

 

לקט ידיעות קצרות

צעירים וצעירות ערביים וישראלים בגילאים 14-16 יפגשו בשוויץ בחודש הבא כדי לנסות ולגבש טיוטה להסכם שלום. המשתתפים בכינוס יחולקו לארבע ועדות שידונו בארבע הסוגיות שנותרו להסדר הקבע. בכינוס יבקרו ראש ממשלת ישראל לשעבר, שמעון פרס, בכיר צוות המשא ומתן הפלסטיני, צאיב עריקאת, מלכת ירדן, נור, יועצו של הנשיא המצרי, אסאמה אל-באז, נשיא שוויץ, פלאביו קוטי וחבר הכנסת מאיר שטרית. הילארי קלינטון תשא דברים בפני המשתתפים באמצעות הלווין.[31]

 

הגוש האסלאמי המקורב ל'חמאס' זכה בכל המושבים בבחירות לאגודת הסטודנטים באוניברסיטת חברון[32].

 

משלחת פלסטינית בראשות יועצו של ערפאת, האני אל-חסן, תצא לסין על פי הזמנת המפלגה הקומוניסטית הסינית כדי לדון במקומה של סין בקידום תהליך השלום. אל-חסן אמר שמטרת הביקור היא לדון ביחסים הבילטרליים בין המפלגה הקומוניסטית הסינית לבין הרשות הלאומית הפלסטינית.[33]

 

חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית, חאתם עבד אל-קאדר, מסר כי שמונה מליוני דולרים שנאספו על ידי ערוץ הטלוויזיה MBC עבור הפלסטינים בירושלים לפני כשנה יגיעו לעיר בקרוב. לדבריו, במבצע ההתרמה הגיעו הבטחות התורמים לכדי עשרה מליוני דולרים, אך גובה הסכום שנתרם באמת היה שמונה מליון דולרים[34].

 

 

 [1]  אל-קדס, 2.4.1998

[2] אל-רסאלה, 6-4-1998

[3] שם.

[4] אל-איאם, 4-4-1998

[5]  אל-רסאלה, 2-4-1998

[6]  אל-קדס, 3-4-1998. דובר ה'חמאס' בעזה, עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, קבע גם הוא כי אחריותה של הרש"פ נובעת  

     מהעובדה שאל-שריף מצא את מותו בשטח A שבשליטה בטחונית פלסטינית. אל-קדס, 2-4-1998

[7]    אל-רסאלה, 2-4-1998

[8]   אל-קדס, 2-4-1998

[9]  אל-צנארה, 3-4-1998; טענתם היא כי גם חיסולם של עיאש ועקל, שהיה מפקד חוליות עז אל-דין אל-קסאם, נעשה תוך שימוש בסוכנים פלסטינים וזהו פשר איזכורם.

[10]  אל-קדס, 3-4-1998

[11]   אל-איאם, 2-4-1998

[12]  אל-חיאת אל-ג'דידה, 3-4-1998.בדיון שהתפתח בישיבת המועצה המחוקקת הצטרפו הצירים, אחמד אל-נצר, ברהאן

   ג'ראר, ומוסא אל-זעבוט להטלת האחריות למותו של אל-שריף ולתוצאותיו על ישראל. מאמר המערכת בשבועון פצל

   אל-מקאל מה3-4-1998- המבטא את עמדות מפלגת הברית הלאומית הדמוקרטית נקבע באופן חד-משמעי כי מנגנוני המודיעין הישראליים הם שרצחו את אל-שריף.

[13] שם.

[14] גוף המקורב ל'חמאס'

 [15]אל-חיאת אל-ג'דידה, 3-4-1998.

 [16]אל-חיאת אל-ג'דידה, 3-4-1998.

[17] אל-חיאת אל-ג'דידה, 5-4-1998

[18] אל-חיאת אל-ג'דידה, 2-4-1998; ברכותיו של אבו חג'לה לרגל מותו של אל-שריף לא היו היחידות. אסירי 'גדודי עז

    אל-דין אל-קסאם' פרסמו מודעה תחת הכותרת "ברכות לרגל מות הקדושים" בה הם מברכים את משפחת אל-שריף על

    מות בנם ומבטיחים להם להמשיך בדרך הג'יהאד. אל-חיאת אל-ג'דידה, 4-4-1998

[19] אל-רסאלה, 2-4-1998; הראיון ניתן לערוץ הטלוויזיה הלוויני של קטר - אל-ג'זירה

[20] אל-חיאת אל-ג'דידה, 1-4-1998; תמיכה בקריאתו של משעל הביעו מעל דפי העתון גם ח'ידר עבד אל-שאפי וחבר 

     הועד הפועל של אש"ף והלישכה המדינית של 'החזית העממית לשיחרור פלסטין', עבד אל-רחים מלוח.

[21] צות אל-חק ואל-חריה, 3-4-1998

[22] שם.

[23] אל-מסאר, 3-4-1998

[24] אל-קדס, 4-4-1998

[25] רדיו קול פלסטין, 3-4-1998

[26] אל-חיאת אל-ג'דידה, 1-4-1998

[27]  זהוה היא בתו של יאסר ערפאת

[28] כל אל-ערב, 4-3-1998

[29] אל-חיאת אל-ג'דידה, 2-4-1998

[30] אל-רסאלה, 2-4-1998

[31] אל-קדס, 4-4-1998

[32] צות אל-חק ואל-חריה, 3-4-1998

[33] אל-קדס 4-4-1998

[34] שם.

תגיות