המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הלובי האיראני בתקשורת המצרית
21/12/2009

 

הלובי האיראני בתקשורת המצרית

 

הקדמה

בחודשים האחרונים בולטת בעיתונות המצרית הטענה כי איראן חודרת לתקשורת המצרית ומנסה להשפיע על דעת הקהל במדינה באמצעות שורה של עיתונים ועיתונאים מצריים הפועלים לקידום האינטרסים של איראן ובעלי בריתה על חשבון האינטרס המצרי. לפי טענה זו, הדבר מתבטא בסיקור בלתי אובייקטיבי של אירועים הקשורים לאיראן וליחסיה עם מצרים, ובפרסום מאמרים פרו-איראניים, המציגים את מצרים ומדיניותה באור שלילי, כמו בעת חשיפת פעילותה של חוליית חזבאללה במצרים ובמקרה של סיקור הבחירות לנשיאות איראן.

 

האצבע המאשימה מופנית בעיקר כלפי העיתונים המצריים הבלתי ממסדיים, ובראשם היומון אל-דוסתור, עד כי פראג' אסמאעיל, בעל טור ביומון, גילה כי היומון, הידוע בביקורתו הנוקבת כלפי משטרו של מובארכ, אינו מתיר למתוח ביקורת על המנהיג העליון האיראני, עלי ח'מנאי. על עורך אל-דוסתור, אבראהים עיסא, שנדון למאסר בגין פרסומיו על מצב בריאותו של מובארכ, אף נפוצו שמועות כי הוא שיעי, בשל עמדותיו הפרו-איראניות בעיתון ובתכנית טלוויזיה בהגשתו.

 

מאמרי דעה בעיתונות המצרית התריעו כי הלובי האיראני הצליח לחדור לחוגי המשטר המצרי, ולהשפיע על הממשלה והפרלמנט המצריים, דבר המסכן את החברה המצרית. יש אף שהעלו חשש כי הלובי האיראני הסית להתנגשויות שפרצו בין מצרים לאלג'יראים בסודאן בעקבות היריבות בין נבחרות הכדורגל שלהם במשחק העלייה למונדיאל. להלן תרגום חלקים ממאמרים אלה:

 

בעל טור: ניתן לבקר את מובארכ, לא את ח'מנאי

בעל הטור ביומון המצרי האופוזיציוני אל-דוסתור, פראג' אסמאעיל, פרסם מאמר באתר www.alarabiya.net  בו טען כי מערכת "אל-דוסתור" מנעה ממנו פרסום מאמר המותח ביקורת על המנהיג העליון של איראן, עלי ח'מנאי, דבר המלמד, לטענתו, על חדירה איראנית-שיעית לעיתונות המצרית:

 

"לאחר שניתן לי לכתוב באל-דוסתור, שהוא עיתון פרטי מצרי שנשא... את דגל המלחמה בהורשת [השלטון], התחוור לי כי הכותרות 'די' ו'התנגדות להישארות הנשיא מובארכ בשלטון' אינן אלא פעולה [שנועדה] להטעות את דעת הקהל כאילו שמדובר בעיתונות אמיצה המתגרה ב[סכנת כליאה ב]בכלא ובמעצרים; [עיתונות] הכותבת כרצונה נגד הנשיא ומשפחתו, ואף מפיצה בדם קר שמועות אודות בריאותו של הנשיא[1] כאילו מדובר בדו"ח רפואי רשמי, בניגוד לאמות המידה המקצועיות הפשוטות ביותר...

 

אומץ זה [מתבטא] רק במתיחת ביקורת על הנשיא [המצרי, בשעה שאין] לכתוב אף מילת ביקורת על איראן. יתרה מכך, עורך אחד העיתונים של הציר האיראני במצרים אף רואה בכך קו אדום. חלק מהעורכים מטלפנים ישירות ללשכת מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, לבקש את הוראותיו לאחר כל נאום [שהוא נושא]...

 

הציר האיראני השתלט על חלק מהעיתונות הפרטית בקהיר והצליח באמצעותה לפגוע בתדמיתה של מצרים, דבר שהוא לא הצליח לעשות באזור [בדרך אחרת]. הוא מנצל את אווירת החירויות שניתנו לחלק מעיתונאי מצרים לכתוב מה שהם רוצים נגד נשיאם, דבר הגובל לעיתים בעלבון ובחוצפה, שאין כדוגמתם בעיתונות המערב וארה"ב...

 

מצער הוא שחלק מעיתונאי מצרים מקדשים כל כך את איראן וחושבים, מתוך בורות, כי איראן היא גן עדן עלי אדמות; [מצער] שבשליחותה הם ממלאים את משימת ייצוא המהפכה של ח'ומיני לעם המצרי, כפי שעושה [עורך 'אל-דוסתור'], מר אבראהים עיסא, בתכנית יוצאת הדופן שהוא מגיש באחד מהערוצים המשודרים בלוויין [המצרי] נייל סאט, בשם 'הדרך לכרבלאא'...

 

עיתונים אלה הכוללים גם את [העיתונים הבלתי ממסדיים] 'אל-ערבי', 'אל-נאצרי', 'אל-בדיל' ו[אחרים]..., מנצלים את מגמת הנשיא אובמה לדיאלוג עם איראן כדי לבקש ממצרים לפעול באופן דומה ולהכיר באיראן כמעצמה עולה וכשליטת המוסלמים... עיתונים אלה שופכים אש וגופרית על יחסי מצרים-סעודיה ומאשימים את מדינתם כי ירדה ממעמדה המרכזי בעולם הערבי ונכנעה לתפקיד הסעודי..."[2]

 

עורך "אל-דוסתור": לא אמתח כל ביקורת על השיעים

 בתגובה למאמר זה, תקפה סוכנות הידיעות הפרסית אירנא את פראג' אסמאעיל, והגנה על היומון אל-דוסתור ועל עורכו, איבראהים עיסא.[3] כך נוצר הרושם כי עיסא פועל בשירותה של איראן, ואף נפוצו שמועות כי הוא שיעי. במאמר פרי עטו ביומון אל-דוסתור הכחיש עיסא האשמות אלה: "[גם] אם המוסלמים בעולם כולו יעברו לשיעה, אני אשאר סוני בן האסכולה של אבו חניפה אל-נעמאן, למרות חיבתי האמיתית והכבוד הרב שאני רוחש לאחינו השיעים. לא אגרע מאום מזכותם, לא אמתח עליהם שום ביקורת ולא אתקוף אותם, שכן כבודם במקומו מונח. כל [אדם הנמנה עם] דת [כלשהי] או אסכולה [כלשהי], ואף כל אתיאיסט [שאינו מאמין] באף דת או אסכולה – הוא [אדם] חופשי. אלוהים הוא המכיר אותו ודינו [יינתן] לו ביום הדין... אהבת אאל אל-בית [כינוי לשיעה] אינה מונופול של השיעים ואינה אשמה שעלינו להרחיק מעצמנו, כי אם כבוד..."[4]

 

בעל טור: הלובי האיראני מתעלם מהבחירות באיראן

גמאל סולטאן, בעל טור ביומון המצרי העצמאי אל-מצריון, ומהכתבים המרכזיים המקדמים את הטענה בדבר החדירה האיראנית לתקשורת המצרית, הגיב למאמרו של עיסא: "אבראהים עיסא הגן בחירוף [נפש] על סוכני הכיבוש האמריקאי בעיראק ועל צעדיו של מפקד הכיבוש [המושל האזרחי האמריקאי בעיראק לשעבר, פול] ברמר. הוא כתב מאמר מפורסם שכותרתו 'החוקה העיראקית שומרת על הזהות האסלאמית של הסונים והשיעים', ומאמר נוסף המגן על [מנהיג הדת השיעי הבכיר, איתאללה עלי] סיסתאני ועל כנופיותיה של איראן בעיראק, בעלות הברית של צבא ארה"ב, תחת הכותרת 'כלי התקשורת מנסים להונות את הציבור בדבר הקשר בין השיעים לאמריקאים'. במקביל, [עיסא] מפרסם מאמרים התוקפים את הסונים בעיראק, מזלזלים בהם ולועגים להם, כמו המאמר 'הסונים מגנים על ערביותה של עיראק – שקר ששורשיו במורשת סדאם'...

 

אחי [אבראהים עיסא], כבד אותם ככל שתרצה [ואף] השתייך אליהם, אך מדוע אתה חושש למתוח עליהם טיפת ביקורת... האם הם מלאכים, נביאים או קדושים? האם יש כותב ומבקר חופשי המכבד את עצמו, את עטו, את קוראיו ואת הזכות והאמת, שאומר שהוא לעולם לא ימתח ביקורת על אנשים או על רעיונות השייכים לשיעה... ואחר כך מספר לנו שהוא לא שיעי?..."[5]

 

במאמר תגובה נוסף למאמרו של עיסא, כתב סולטאן: "הלובי האיראני במצרים מנסה ל[שכנע] את המצרים בטענות השווא שהשיעה התרי-עשרית אינה שונה מהאסכולה הסונית, ושזה עניין של אי-הבנה, על פי רוב, מצד הסונים, מבלי שהוא מייחס משמעות ממשית לסתירה הדתית הקיימת בין האסכולות זה למעלה מאלף שנה...  [הלובי האיראני בקהיר] מגן על איראן, על מדיניותה הדתית והעדתית ועל תכנית ההתפשטות שלה... בתואנה של קירוב בין השיעים לסונים..."[6]

 

סולטאן אף הצביע על השפעת הלובי האיראני על הסיקור בתקשורת המצרית של ההפגנות שנערכו באיראן בעקבות הבחירות האחרונות לנשיאות: "העולם כולו מדבר על ההתפרעויות האיראניות, ערוצי הלוויין הערביים והזרים משדרים בקול ובתמונה את חדשות ההפגנות, האלימות וההאשמות בזיופים, אך מקולמוסי הלובי האיראני בקהיר – אין קול ואין עונה... נראה שמפת איראן נעלמה זמנית מרדאר מצפונם החי...

 

האמת, אני מוחל להם, שכן קשה להם לפרשן את [העובדה] שאחמדי נז'אד זמם לזייף את הבחירות ואיים על מתנגדיו במרחץ דמים אם יתעקשו לסלקו או לקיים בחירות חוזרות, בשעה שהם [כותבי הלובי האיראני] עצמם שיווקו לנו אדם זה עד לפני [כמה] שבועות כנזיר וסגפן, עד כדי כך שהוא לובש ז'קט מכותנה העולה ארבעה דולרים, במסגרת שטיפת מוח שרצו לעשות בתקשורת המצרית על המנהיגים האיראניים המהפכניים. מה אפשר לצפות שהם יאמרו עתה על הסגפן הזה הנלחם על שלטונו?.."[7]

 

אזהרה מפני שתילת עיתון איראני בלבוש מצרי

הפרשן המצרי, אל-סיד אל-נגאר, הזהיר כי בכוונת איראן להוציא לאור עיתון איראני במסווה מצרי שיגן על עמדותיה וישפר את תדמיתה בעיני המצרים: "היזהרו, איראן מתכוונת להוציא לאור עיתון במצרים שיהיה שופרה, ינהל תעמולה למדיניותה, יגן על עמדותיה וישפר את תדמיתה שהגיעה לשפל המדרגה במצרים ובעולם הערבי. עיתון זה, לא ייצא לאור, כמובן, בשם [פרסי, כמו] איתאללה, פארס או כל שם אחר המכריז במפורש על זהותו של העיתון, מי מממנו ומי עומד מאחוריו.

 

העיתון האיראני ישא סיסמה מצרית לגמרי, כביכול של הגנה על החירויות ועל המצרים המסכנים ושל תמיכה בבעיות פלסטין, הערבים והאסלאם למול האויב הציוני. כשהקורא יבלע את הפיתיון, הוא ירגיש בארס, במיוחד לאחר שבלע אותו מעיתונים שיצאו לאור במצרים במימון מפוקפק ולמטרות מפוקפקות... רעיון שטני זה נולד באיראן לאחר שהצליחו לקנות כמה קולומיסטים מצריים וערביים על מנת שינהלו תעמולה לטובתה... החוליה התקשורתית החדשה או גדוד הגיס החמישי התקשורתי מסוכנים יותר מחוליית הטרור של חזבאללה [שנחשפה במצרים]..."[8]

 

אינטלקטואל מצרי: הלובי האיראני חדר לחוגי המשטר

גם האינטלקטואל המצרי ד"ר מאמון פנדי הרבה להתריע על קיומו של לובי איראני במצרים ואף טען כי לובי זה משפיע על השלטון במצרים. בתגובה לנאום מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, בו הודה כי חוליית חזבאללה פעלה במצרים,[9] כתב פנדי: "מדוע אף בכיר מצרי לא מגיב בבהירות למה שאמר נצראללה, מה פשר הבושה הזו?...  הסוד טמון בכוחו של הלובי האיראני בקהיר ששרטט לממשלה קו אדום [לפיו]... אין למתוח ביקורת על חזבאללה ולא על מנהיגו, משום שכל פגיעה בארגון זה או במנהיגו עתידה לשחק לטובת ישראל... הלובי האיראני במצרים הצליח לחדור לחברה, דבר שגרם לממשלה עצמה לחשוש לבקר את מדיניותו של חסן נצראללה. תכניותיו של מנהיג חזבאללה אינן הבושה, כי אם העדר תגובה מצרית רשמית הולמת...

 

הלובי האיראני במצרים התקרב לממשלה ולמועצת העם עד כדי כך שהממשלה ומנגנוניה אינם רואים אותו... כשמשהו מתקרב אליך ונצמד אליך, קשה לך לראותו, וזה מה שקרה במצרים. התקשורת המצרית גייסה את הרחוב ואת הציבור לפני שנים לטובת נצראללה ואיראן, ועל כן כותבים של משמרות המהפכה נמצאים היום ברבים מעיתוני מצרים, ויש [אף] עיתונים הממומנים לגמרי על ידי משמרות המהפכה... אם מצרים לא תיאבק בחדירה האיראנית המסוכנת הזו לחברה, המחיר יהיה כבד...

 

כיצד יכולה מצרים לעמוד איתן מול העלבון שהסב נצראללה לה ולביטחונה בשעה שמשרדי ערוץ [חזבאללה], 'אל-מנאר', והעיתונים הקשורים לטהראן והממומנים על ידיה נהנים מחופש מלא? כיצד יכולה מצרים להיאבק בטהראן כשלאיראן תומכים חזקים החברים במועצת העם ובמועצת השורא [שני בתי הפרלמנט] המצריים?... אם מצרים לא תפרק את כל הרשתות של איראן שבתוכה, ובכלל זה את הלובי האיראני בעיתונות המצרית ובמועצת העם, יש לומר שלום לביטחון מצרים מעתה ואילך.."[10]

 

במאמר נוסף הרחיב פנדי אודות חדירת הלובי האיראני לפרלמנט המצרי: "יש לנו חברים במועצת העם שנקנו על ידי איראן, קטר ולוב. אם הדבר היה קורה בכל מדינה אחרת, היה העם דורש להעמידם לדין קבל עם ועדה... המוניטין העיתונאי של מצרים וההיסטוריה הוותיקה של העיתונות המצרית, וכן ההיסטוריה של הפרלמנט המצרי צריכים להיות מעל האינטרסים הצרים. מוזר שבעיתונינו יש מי שמעז לגדף את נשיא מצרים, אך אינו יכול למתוח ולו מילה אחת של ביקורת על חסן נצראללה..."[11]

 

חבר פרלמנט ועורך יומון ממסדי: איראן שבירה מבפנים

 עורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה וחבר הפרלמנט המצרי, מחמד עלי אבראהים, כתב: "אם איראן רוצה לייצא את המהפכה, נחוצה לה תקשורת חזקה שתתמוך בה. שתי מדינות הן העוגן התקשורתי [של איראן] – מצרים ולבנון –  אומני העיתונות הלבנוניים וענקי הקולמוס המצריים. נראה כי האיראנים שיחקו נכון. לאחר מלחמת לבנון ב-2006 הם החלו להאדיר את חזבאללה ואת גבורתו. אחר כך התחלנו לקרוא בעיתונות הפרטית והמפלגתית במצרים שירי הלל ל'כסף הטהור' שהוציאה איראן על תנועת ההתנגדות, ועל איך גאוניותם הצבאית של המומחים האיראניים הובילה לניצחון המעטים על הצבא הישראלי...

יועצי נז'אד, דיווחו לו כי ישנם שלושה גורמים שישרתו את הפרויקט האיראני בצורה הטובה ביותר – ערוץ אל-ג'זירה, העיתונות הלבנונית ועמיתתה המצרית. אך האיראנים שמו לב כי יש שיעים העובדים בעיתונות המפרץ, ובמיוחד בבחריין ובכווית... אנו מאתגרים את העיתונות האמיצה הזו לפרסם מאמרים נגד איראן ומדיניותה במפרץ או לבקר את מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, או את מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, שיש להם חסינות כשל הנביאים..."[12]

 

במאמר נוסף פרי עטו, כתב אבראהים: "התקשורת שאיראן הצמיחה ומימנה באמצעות עיתונים וערוצי לוויין, [מטיפה] לנו מדי יום על החירות והדמוקרטיה באיראן ועל עוצמת משטרה... [נציגי] איראן בתקשורת הערבית והמצרית מאשימים את המתנגדים להם כי הם סוכנים של ישראל ושל ארה"ב. [נציגים] אלה נמצאים בערי הבירה הערביות וכן בלונדון ובפריז, ואף בבירות האסייתיות. הם כולם טוענים כי איראן היא גן עדן עלי אדמות ומציגים אותה [באור החיובי] ביותר... אולם תקשורת פרו-איראנית זו הוכיחה את כישלונה עם התפלגותה של איראן לאחר הבחירות האחרונות לנשיאות...

 

התקשורת האיראנית ו[נציגיה] אינם מקבלים את [קיומה של] דעה אחרת, בדיוק כפי שנהגה התקשורת הקומוניסטית של ברית המועצות. יתרה מכך, טהראן אף גרועה מרוסיה לשעבר, שכן [מזכ"ל חזבאללה], חסן נצראללה, ותומכיו או מגניו, רצחו עיתונאים המתנגדים לאיראן ולחזבאללה בלבנון... התקשורת הפרו-איראנית הרשתה לעצמה להפוך את ענייניהן של מדינות אחרות להפקר ולמתוח ביקורת על שליטיהן. הם התערבו בכל עניין מקטן ועד גדול במצרים, ירדן, לבנון ועיראק... טהראן ונצראללה רשאים לפזר את הארס שלהם בעולם הערבי כולו, אך איש אינו יכול למתוח ביקורת כלשהי על טהראן...

 

איראן אינה סובלת ביקורת משום שהיא שבירה מבפנים. הביקורת הסירה את [הילת] הקדושה מעל המדריך העליון, מעל נז'אד ומעל משמרות המהפכה. הביקורת הבהירה משהו חשוב, והוא שלמרות שהמשטר האיראני הצליח לבודד את עמו מהעולם ולגרום לתקשורת, לעיתונות ולטלוויזיה לשדר על אותו גל ובפה אחד, [המשטר האיראני] שכח שהטכנולוגיה חודרת מתחת לדלתות ושהיא איננה יודעת צנזורה. האיראנים מצאו שהאינטרנט הוא כלי נשק בידיהם נגד הממשלה הכופה עליהם דעה אחת... המהפכה האסלאמית תלך [לאבדון] באמצעות רשת האינטרנט שעל גביה תצמח תקשורת אופוזיציונית לאיראן, תקשורת שתיכנס לכל בית, תקשורת בחינם החזקה יותר מהערוצים [האיראניים והפרו-איראניים] 'אל-מנאר', 'אל-עאלם' ו'טהראן'..."[13]


עורך אל-אהראם: איראן הלהיטה את סכסוך הכדורגל בין מצרים לאלג'יריה 

עורך היומון המצרי הממסדי אל-אהראם, אוסאמה סראיא, אף העלה אפשרות כי הלובי האיראני בעיתונות האלג'יראית לקח חלק בהסתה נגד אזרחי מצרים שהותקפו בידי אלג'יראים באלג'יריה ובסודאן בעקבות היריבות בין נבחרות הכדורגל של שתי המדינות על העלייה למונדיאל, שהובילה למשבר מדיני ביניהן: "איני מוציא מכלל אפשרות כי הקרע שנפער לאחרונה בין מצרים לאלג'יריה לאחר המשחק, הוא יציר האצבעות האיראניות המאוסות והארוכות, תוך שימוש בחוגים ערביים מפרציים המתחרים על פרויקטים כלכליים ורוצים להשפיע על מקומה של מצרים בתחומים הפוליטי, התרבותי, הכלכלי והחברתי באזור הערבי כולו.

 

אחרת, כיצד ניתן להסביר את [העובדה] שרבים מהקולות או העיתונים האלג'יראים שנעשה בהם שימוש בקרב הכדורגל בין המדינות יצאו בכותרות השבות ומזכירות את קמפ דיוויד... עיתונים אלה הם שכיריה של איראן.... איראן לא משתמשת רק בעיתונים, אלא במדינות ובעדות ערביות במערכה גדולה וארוכה שמטרתה לכפות את האינטרסים האזוריים שלה, את תפקידה ואת עתידה ע"ח הערבים בכללם, עתידם ובעיותיהם.. הלובי האיראני חודר לתוך הערבים כולם בכל מדינות ערב..."[14]

 



[1] הכוונה למאמר פרי עטו של עורך היומון אל-דוסתור, אבראהים עיסא, בו טען (30.8.2007) כי המשטר מסתיר מהציבור את דבר מחלתו של הנשיא מובארכ. עיסא נדון למאסר בגין פרסום זה, אך הנשיא מובארכ חנן אותו. על כך ראו  דוח ממרי

[3] אירנא (איראן), 17.2.2009

[4] אל-דוסתור (מצרים), 1.4.2009

[5] אל-מצריון (מצרים), 15.4.2009

[6] אל-מצריון (מצרים), 19.4.2009

[7] אל-מצריון (מצרים), 20.6.2009

[8] אל-אח'באר (מצרים), 7.5.2009

[10] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.4.2009

[11] אל-גומהוריה (מצרים), 30.4.2009

[12] אל-גומהוריה (מצרים), 3.4.2009

[13]  אל-גומהוריה (מצרים), 9.7.2009

[14]  אל-אהראם (מצרים), 27.11.2009