המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת בכווית על הדרישה מחברות הפרלמנט לעטות רעלה
3/12/2009

 

ביקורת בכווית על הדרישה מחברות הפרלמנט לעטות רעלה

 

מאז היבחרותן לראשונה של ארבע נשים לפרלמנט הכוויתי, במאי 2009, קוראים האסלאמיסטים במדינה לחייבן לעטות רעלה. לאחרונה פורסמה פתווא מטעם משרד ההקדשים הכוויתי המחייבת את חברות הפרלמנט לעטות רעלה ככל אישה מוסלמית. הפתווא פורסמה במענה לפנייתו של חבר הפרלמנט הכוויתי, מוחמד האיף, לשר המשפטים וההקדשים הכוויתי, ראשד אל-חמאד, בה דרש לתת פירוש רשמי לחוק הקובע כי  בוחרות ומועמדות לבחירות "מחויבות לחוקי ההלכה המוסלמית". הפתווא של משרד ההקדשים קבעה כי "חובה על אישה מוסלמית, כאשר היא מופיעה מול גברים זרים, להקפיד בהתאם לדרישת השריעה לעטות רעלה המסתירה את כל גופה, פרט לפנים ולכפות הידיים. אסור שהרעלה תהיה שקופה, כדי שלא יראו בעדה דבר מהגוף, ושלא תהיה צרה כך שתראה את צורת הגוף, ולא כזו המושכת אליה מבטי גברים".[1] 

 

הפתווא עוררה זעם רב מאחר והוצאה ע"י גוף ממשלתי והיא מנוגדת לסעיפי החוקה בנושא חירויות הפרט.

 

חברי הפרלמנט האסלאמיסטים בכווית טענו כי הפתווא מחייבת את חברות הפרלמנט לעטות רעלה וכי "הרעלה היא חובה חוקית ודתית".[2] מנגד, טענו הליברלים - וביניהם חברות הפרלמנט - כי מי שקובע בנושא זה הוא בית הדין החוקתי, וכי פתוות מעין אלו עלולות להפוך את כווית למדינת טאליבן.

 

פעילי הסיעות הליברליות בכווית גרסו שהפתווא מהווה סטייה מהדרך הדמוקרטית של המדינה ומנוגדת לסעיפי חוקה התומכים בחירויות כלליות ופרטיות. כן נטען כי הפתווא אינה מחייבת, מאחר שהסמכות הבלעדית במדינה היא החוקה[3]. ב-11 באוקטובר 2009 אף הגישה חברת הפרלמנט הכוויתית, רולא דשתי, הצעה לבטל את הסעיף המופיע בחוק הבחירות הכוויתי הקובע כי על המועמדות לבחירות להתחייב לחוקי ההלכה המוסלמית.[4]

 

במקביל דחה  ב-28 באוקטובר 2009 בית המשפט החוקתי עתירה שהגיש עורך הדין חמד אל-נאשי נגד שתי חברות פרלמנט שאינן עוטות רעלה, ד"ר אסיל אל-עוצ'י  וד"ר רולא דשתי. הוא טען כי השתיים מפרות את ההלכה האסלאמית ולכן יש לבטל את חברותן בפרלמנט. בית המשפט קבע כי "חוקי השריעה האסלאמית אינם בעלי כוח מחייב כמו יסודות החוק [של המדינה], אלא אם כן התערב המחוקק וחוקק אותם... החוקה הכוויתית אינה קובעת שהשריעה, כלומר המשפט האסלאמי, הוא המקור היחידי לחקיקה, ואינה מונעת מהמחוקק לקחת ממקורות אחרים מתוך התחשבות במצבם של האנשים. כמו כן החוקה מבטיחה חירות אישית וחופש דתי מוחלט ואינה מתירה להפלות בין בני אדם... על רקע דת או מין ".[5]  

 

חברת הפרלמנט אסיל אל-עוצ'י הביעה סיפוק מעמדת בית המשפט ואמרה כי החלטתו מהוה ניצחון של החוקה הכוויתית  והיא תשים קץ להתעסקות בנושא הרעלה שגזלה את זמנו של הפרלמנט. חברת הפרלמנט ד"ר רולא דשתי אמרה:  "אנו, ארבע חברות הפרלמנט, נמשיך לייצג את העם הכוויתי בצורה הטובה ביותר ... זהו לא ניצחון של שתי חברות הפרלמנט או של האישה הכוויתית, אלא ניצחון הדמוקרטיה". היא הבהירה כי למרות שהפרלמנט אינו מקום דתי קדוש, בכוונתן להקפיד על לבוש צנוע ואלגנטי . עוד ציינה כי פסק הדין שם סוף לניסיונות של "אלה שמעוניינים להחזיר את כווית לאחור".[6]

 

מנגד אמר חבר הפרלמנט מוחמד האיף כי בכוונתו להעביר את הנושא לדיון נוסף בבית המשפט החוקתי וקרא לשתי חברות הפרלמנט "לדבוק בחוק אללה... כדי להפוך את הדף הזה ואת הסערה הזאת שהכניסה את המדינה למשבר [בשל] העבירה על חוקי אללה". [7]

 

הפתווא של משרד ההקדשים ופסיקת בית המשפט הציתו מחדש את הוויכוח בין שני הזרמים הבולטים בכווית, אסלאמיסטי והליברלי, בנוגע לצביונה של המדינה ובאשר למקור הסמכות – החוק הסטאטוטורי או הדתי.

בעיתונות הכוויתית הממסדית התפרסמו מאמרים של כותבים המשתייכים לזרם הליבראלי המגנים את הפתווא ואת ניסיונות הכפייה של נציגי הזרם האסלאמיסטי בכווית. להלן קטעים מן המאמרים:

 

הפתווא - הפיכה נגד החוקה

יום אחד לאחר פרסום הפתווא, פרסם היומון הכוויתי אל-ג'רידה מאמר מערכת בו טען כי: "... הפתווא של משרד ההקדשים היא לכל הפחות הפיכה נגד החוקה, קריאה ברורה למלחמת אחים ופגיעה בעקרונות החברה הכוויתית, ולכן אין לעבור עליה לסדר היום... משרד ההקדשים ביצע אתמול פשע, משום שמדובר במזימה החותרת לשינוי המשטר. מזימה זו מוצאת חן בעיני כמה אנשים, זוכה לעידוד מצד בעלי השפעה ופורטת על [רגשותיהם של] הבורים והנחשלים.

 

שעה שאנו קוראים לסולידאריות של הכוחות הנמרצים בחברה הכוויתית כדי לצאת נגד ההפיכה, אנו שואלים את ראש הממשלה כיצד הוא יכול להצדיק פתווא [כזאת]... שיסביר לנו [ראש הממשלה] מהי עמדת המדינה... והיכן עומדת החוקה מול הפתוות השואפות לבטלה?... ושאלה לחברי הפרלמנט, לכוחות הפוליטיים ולחברה האזרחית: האם כולנו מבינים שזהו כרסום מאורגן של המשטר והימור על עתיד המדינה, החברה והדורות הבאים?..."[8]

 

אל-ג'רידה (כווית), 8.10.2009

 

על חברי הפרלמנט להגן על חירויות הפרט

בעלת הטור הכוויתית, אקבאל אל-אחמד, ביקשה מחברי הפרלמנט להגן על סעיפי החוקה המבטיחים חירויות: "... חברות פרלמנט יקרות... עליכן להדגיש ברצינות את חשיבותם של הסעיפים בחוקה המעגנים חירויות [הפרט]... על חברי פרלמנט משני המינים לפעול נגד הניסיונות החוזרים בפרלמנט לפגוע בחירויות האנשים בכל הנוגע ללבושם, לימודיהם או אורח חייהם, כדי לדכא בשם הדת את החירויות האישיות.... [עליהם] להבליט את סעיפי החוקה העוסקים בחירויות..."[9]

 

בעל טור כוויתי צופה שכווית תהפוך למדינת הלכה

בעל הטור הכוויתי מוחמד מסאעד אל-צאלח, דן במאמרו ביומון אל-קבס באפשרות שכווית תהפוך למדינת הלכה: "האם אפשר שכווית תהפוך למדינה דתית? אם נביט בהתרחבות [התמיכה בזרם האסלאמיסטי] בעם, אני מעריך כי היא תהיה מדינה דתית וה 'אוהלים' [הכוונה לניקאב ולעבאיה] השחורים ימלאו את רחובותיה. הרוב בפרלמנט שייך לכוחות שמרניים מזוקנים, אותם כוחות שהתחילו להציג רעיונות דתיים כמו מניעת עירוב [בין גברים ונשים] באוניברסיטה וכמו הרחקת האישה מהפרלמנט כדי שתהיה כלואה בבית...המוזר הוא שהכוחות הדתיים מנצלים את הדת ואת החוק...כמו הפתוות של משרד ההקדשים בנוגע לעקרונות ההלכה והפנייה לבית המשפט החוקתי שיהפוך לבית משפט הלכתי אסלאמי. הצעד הבא יהיה בוודאי מינוי חכמי דת  כחברים בבית המשפט העליון. הרי הכל אפשרי. מצער שהמדינה, באמצעי התקשורת שלה, ממלאת את האזרח בתוכניות דתיות ובכך היא מקרבתה יותר לקיצוניות מאשר למתינות, שלה היא קוראת. על הציבור החופשי לפעול כדי לעצור את הפיכתה של כווית למדינה דתית..."[10] 

 

על המשטר לשים קץ לעריצות הדתית

באופן דומה כתב גם בעל הטור אחמד עיסא במאמר ביומון הכוויתי אל-ג'רידה: "הפתווא הזאת וזולתה... מעידות על סכנת גיוס הדת והכפפתה [לשרות] מגמות פוליטיות. במקרה הנוכחי [מדובר] בפנייה של חבר פרלמנט להנהלת הפתוות [במשרד ההקדשים] כדי לפרש טקסט חוקי...זה לא יהיה המקרה האחרון [מסוג זה] אם לא תיסגר הדלת [בפני] עירוב הנושאים האישיים והמגמות הפוליטיות בדת.

 

... יש לדחות את הניסיון להכפיף את הדת ולגייסה לעניינים פוליטיים. חירויות האנשים והשוויון [ביניהם] חייבים להישמר. המחוקקים הם השרים, חברי הפרלמנט – לא אנשי הדת. העם הוא הקובע את [אופייה] של המדינה ולא הנהלת הפתוות [במשרד ההקדשים].

 

המערכה היום היא לא בין מי שרוצים ליישם את הדת לבין אחרים המתנגדים לה, כפי שסוברים כמה אנשים. הסכסוך שלנו היום הוא בנוגע למקור הסמכות - האם הוא הדת או החוק? התשובה [לשאלה זו] היא שתגדיר לאיזה כיוון תיפנה כווית...אנו [ניצבים] מול תוצאת מסירת מפתחות ההנהגה לאסלאם הפוליטי על ידי המשטר, דבר שהופך את המשטר לאחראי [להתפתחויות אלה]... על המשטר לשים קץ לעריצות הדתית שאנו עדים לה... [כליברלים] אנו מתעמתים לבדנו עם הכוחות הקיצוניים, בתוך הממשלה ומחוצה לה. מצב הנסיגה בו אנו נמצאים היום הוא תוצאה הכרחית של סדרת ויתורים ארוכה, בחסותה הצליחו כוחות האסלאם הפוליטי לחטוף את המדינה ולשנות את אופייה... "[11]

 

אל-גר'ידה: פסק דין היסטורי; החוקה ניצחה

יום לאחר שדחה בית המשפט את התביעה נגד שתי חברות הפרלמנט, קבע מאמר המערכת ביומון אל-ג'רידה כי "זהו פסק דין היסטורי...הוא הדגיש כי אנו עדיין ב[מצב] טוב ונהנים מחיים שבהם החוקה קובעת ... אנו חיים בחברה אזרחית, לא במדינת טאליבן ולא באמירות שבה שולטים חכמי דת [המוציאים] פתוות [וקובעים] מה מותר ומה אסור...אנו שבים ואומרים: הבסיס לדמוקרטיה הוא דבקות בחוקה וביסודות המשטר שבהם החירות האישית וחופש הדעה מהווים יסוד עיקרי. כל זלזול בחוקה או עקיפתה באמצעות פתוות או תחיקות המנוגדות ליסודות אלה הוא הפרה ופגיעה במשטר ובחוקה והוא ממוטט את בסיס הדמוקרטיה. האדונים הנכבדים, [שופטי] בית המשפט החוקתי, הבהירו כי מושגי החוקה ועקרונותיה הם הבסיס וכי כל פירוש של חקיקה או חוק צריכים להיות תואמים את החוקה ולא לסתור אותה... [שופטי] בית המשפט החוקתי הנכבדים החזירו לנו את ניצוצות התקווה בתוך הייאוש והתסכול שבחיינו והדגישו כי משמעויות ועקרונות החוקה חשובים יותר מכל הפרשנויות האישיות, ואיתנים יותר מכל ניסיונות השיבוש והסילוף וכי יש לה [לחוקה] אנשים המגנים עליה ושומרים עליה, כיוון ששמירה עליה היא שמירה על כווית."[12]

 



[1] אל-סיאסה(כווית), אל-ג'רידה (כווית), 8.10.2009;  www.alaan.cc, 7.10.2009

[2] כך על פי חבר הפרלמנט ג'מעאן אל-חרבש במהלך כינוס של חברי פרלמנט אסלאמיסטים ב- 24.10.2009. אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות), 26.10.2009

[3] אל-ג'רידה (כווית),9.10.2009, אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות), 26.10.2009

[4] אל-קודס אל-ערבי (לונדון),  אל-שרק (קטר), 26.10.2009

[5] אל-גר'ידה (כווית), אל-סיאסה (כווית),  29.10.2009

[6]אל-ג'רידה (כווית), 29.10.2009; אל-סיאסה (כווית), 29-30.10.2009

[7] אל-ג'רידה (כווית), 29.10.2009

[8] אל-ג'רידה (כווית), 8.10.2009

[9] אל-קבס (כווית), 13.10.2009

[10] אל-קבס (כווית), 13.10.2009

[11]  אל-ג'רידה (כווית), 14.10.2009

[12] אל-גר'ידה (כווית), 29.10.2009