המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
"כוחות ה-14 במרץ": מניצחון בבחירות לתבוסה פוליטית
23/11/2009

 

"כוחות ה-14 במרץ": מניצחון בבחירות לתבוסה פוליטית והתפוררות

 

ב-7.6.2009 זכו "כוחות ה-14 במרץ" בניצחון בבחירות לפרלמנט הלבנוני. חמישה חודשים לאחר מכן, ב-9.11.2009 אישר הנשיא הלבנוני, מישל סולימאן, ממשלה המשקפת ניצחון של גורמי האופוזיציה החוגגים את הצלחתם להפוך את תוצאות הבחירות על פיהן. יתרה מכך, המשמעות החשובה ביותר של הרכבת הממשלה היא שסוריה חזרה להיות הגורם הקובע בלבנון, וזאת בהסכמתה של סעודיה וכחלק מעסקה סעודית-סורית. היטיב לבטא זאת ניקולא נאציף, בעל טור קבוע היומון הלבנוני אל-אח'באר המזוהה עם האופוזיציה בלבנון, שכתב: "עתה ברור לכל בזירה הבינ"ל כי סוד היציבות של לבנון ומשטרה... נתון בידי המדינה השכנה [כלומר סוריה]".[1]

מסמך זה ינתח את הרקע והסיבות לוויתורים של "כוחות ה-14 במרץ" ואת הגורמים שהביאו למהפך זה.

גורמי המפלה של "כוחות ה-14 במרץ"

1. ההשתלטות האלימה של חזבאללה על בירות במאי 2008

להשתלטות האלימה של חמושי חזבאללה על בירות ואזורים נוספים בהר הלבנון, ב-7 במאי 2008, היתה ועודנה השפעה חזקה ביותר על הציבור הלבנוני ובמיוחד על בכירי "כוחות ה-14 במרץ". האירועים האלימים, השימוש של חזבאללה בנשק נגד יריביו מבית והעובדה שמדינות ערב הכריעו את המאבק הזה במסגרת "הסכם דוחה" (21.5.2008) לטובת חזבאללה, גרמו לכך שבכירי "כוחות ה-14 במרץ" נמנעו ככל האפשר מלהגיע לעימות ישיר מול חזבאללה, גם ברמה הפוליטית, מחשש שחזבאללה יעשה שוב שימוש בנשק. איומים עקיפים וישירים של בכירי חזבאללה לחזור אל אירועי ה-7 במאי 2008 רק חיזקו את הרתיעה של "כוחות ה-14 במרץ" להתעמת עם הארגון.[2] התברר כי עצם קיומו של הנשק בידי חזבאללה והשימוש שהוא כבר עשה בו נגד יריביו הפוליטיים, אילץ את "כוחות ה-14 במרץ" לעשות ויתורים רבים.[3]

 

2. הסכמה סורית-סעודית על ממשלת אחדות ללא קשר לתוצאות הבחירות

לאחר הבחירות לפרלמנט הלבנוני, ביוני 2009, דווח כי עוד טרם הבחירות סיכמו ביניהן סוריה וסעודיה כי לאחר הבחירות תוקם בלבנון ממשלת אחדות ולא ממשלה של הגורם המנצח[4], וסיכום זה כפה מלכתחילה הקמת ממשלת אחדות. גם הנשיא הלבנוני, מישל סולימאן, הוסיף את משקלו לאותו לחץ כאשר הכריז שוב ושוב כי הוא בשום אופן לא יאשר ממשלה שאיננה ממשלת אחדות.[5]

 

3. פרישת ג'ונבלאט מן הקואליציה של "כוחות ה-14 במרץ"

מאז מאי 2008 ובעקבות ההשתלטות של חמושי חזבאללה על בירות ואזורים נוספים בלבנון -  אירועים שכללו בין היתר גם התנגשויות אלימות בין הדרוזים לשיעים בהר הלבנון -  קיבל ג'ונבלאט החלטה אסטרטגית- להיכנע לכוח השולט בלבנון, השיעים, ולחבור אל האופוזיציה. מהפך זה בא לידי ביטוי בשיחה סגורה שקיים עם שיח'ים דרוזים הנאמנים לו, במהלכה אמר להם כי לאור התעצמותם של השיעים במדינה, על הדרוזים לחבור אל השיעים כדי להבטיח את קיומם.[6] התקרבות זו באה לידי ביטוי גם בפגישות שקיימו ג'ונבלאט ואנשיו עם נצראללה ובכירי חזבאללה ובהצהרות שלו לגבי זכותה של ההתנגדות וחשיבותו של הנשק שבידי חזבאללה. בנוסף, ניכר השינוי גם בעמדותיו של ג'ונבלאט ביחס לסוריה. ג'ונבלאט שהתבלט בעבר כמתנגד הבולט ביותר לסוריה החל להדגיש ש"סוריה היא העומק הטבעי של לבנון" וכי יש לקיים עימה יחסים מצוינים.[7] במהלך השנה האחרונה ג'ונבלאט החליף מסרים עם ההנהגה הסורית ובימים אלו הוא מתכנן את ביקורו בדמשק במטרה לחדש את היחסים עם ההנהגה שם.[8]

 

לתפנית הפוליטית שעשה ג'ונבלאט יש השפעה עצומה על המפה הפוליטית בלבנון, במיוחד לאחר הבחירות הפרלמנטאריות שהיו ביוני 2009. ג'ונבלאט מגדיר את עצמו כיום כמי שאינו משתייך ל"כוחות ה-14 במרץ" ובמקביל מדגיש את תמיכתו בסעד אל-חרירי וטוען שהוא משתייך לרוב בפרלמנט. אולם לטענות אלה אין כל משמעות בפועל, שכן בהחלטות החשובות שהפרלמנט או הממשלה יצטרכו לקבל, סביר שג'ונבלאט – על פי גישתו החדשה החרדה לשרידותה של העדה הדרוזית - יאמץ את העמדה של חזבאללה והאופוזיציה. ואמנם בחודשים האחרונים מסתמן כי ג'ונבלאט הולך ומתקרב יותר ויותר לאופוזיציה, ובעיקר לחזבאללה, ואף תומך בעמדותיה ודרישותיה. כך שלמעשה התפנית הפוליטית של ג'ונבלאט נטרלה לחלוטין את כוחם של "כוחות ה-14 במרץ" כרוב בפרלמנט והפכה את ניצחונם בבחירות לחסר משמעות.

 

ממשלת האחדות החדשה מורכבת מ-30 שרים: 15 מן הרוב הפרלמנטארי; 10 מהאופוזיציה ו-5 שרים של הנשיא סולימאן. אולם מאחר וג'ונבלאט אינו מזוהה עוד עם "כוחות ה-14 במרץ", הרי שאין כל משמעות לחלוקת מושבים זו בתוך הממשלה; התפנית הפוליטית של ג'ונבלאט ביטלה את המשמעות של מאזן הכוחות הזה בתוך הממשלה. יתרה מכך, האבסורד הוא בכך שג'ונבלאט אינו משתייך עוד ל"כוחות ה-14 במרץ" אולם שלושת השרים שיש לו בממשלה הם חלק ממכסת 15 השרים של "כוחות ה-14 במרץ".

 

4. סעודיה: התקרבות לסוריה ונטישת "כוחות ה-14 במרץ"

בינואר 2009, במהלך הוועידה הכלכלית של מדינות ערב בכווית, יזם המלך הסעודי עבדאללה בן עבד אל-עזיז מהלך פיוס כלפי סוריה לאחר שנים של נתק ומתיחות בין שתי המדינות, במטרה למשוך את סוריה מן המחנה האיראני. סעודיה החלה לנהל מול סוריה דיאלוג שמטרתו  להגיע להסכמות משותפות לגבי הנושאים האזוריים השונים, בהם גם לבנון. הדיאלוג הרציף בין שתי המדינות התקיים הן על ידי פגישות בין אסד לעבדאללה והן על ידי שליחים של המלך הסעודי שהגיעו תכופות לדמשק ונפגשו עם הנשיא אסד, כשהבולט בהם היה בנו של המלך, האמיר עבד אל-עזיז בן עבדאללה.

 

כאמור, סוריה וסעודיה סיכמו ביניהן עוד טרם הבחירות בלבנון על הקמת ממשלת אחדות בלבנון לאחריהן. מאז יוני 2009 ובמהלך החודשים בהם ניסה סעד אל-חרירי להרכיב את ממשלתו דווח על מעורבות ישירה של סוריה וסעודיה במאמצים אלה ועל פגישות שהתקיימו בין הצדדים כדי להגיע להסכמות לגבי הממשלה.

 

בתחילת הדרך, כשרק החלו המגעים להרכבת הממשלה, ניכר היה שסעודיה עומדת מאחורי בעלי הברית שלה בלבנון ושואפת לשמר את ניצחונם בבחירות ולקדם את תביעותיהם. כך, למשל, במהלך הדיאלוג שקיימה עם סוריה לגבי הממשלה בלבנון היא הציבה בפניה שורה של דרישות המייצגות את תביעותיהם של "כוחות ה-14 במרץ" בלבנון, כמו למשל התווית הגבולות בין סוריה ללבנון, ויתור על הדרישה ל"שליש מבטל" וביטול המועצה העליונה הסורית-לבנונית. סוריה מצידה סירבה להיענות לדרישות אלה.[9]  אולם נראה כי ההתפתחויות האזוריות במזה"ת, עליית עוצמתה של איראן, האיום השיעי-תימני על סעודיה מדרום בתמיכת איראן, מאמצי אובמה להגיע להבנה דווקא עם איראן תוך דחיקה לשוליים של סעודיה והמחנה הסוני הערבי, וכן התבססותו של שלטון שיעי בעיראק - כל אלה הביאו את סעודיה למסקנה כי עליה לקדם את הדיאלוג ואת התקרבותה לסוריה. לכן היא הפעילה לחצים על "כוחות ה-14 במרץ" כדי שיעשו ויתורים בעסקה שבמסגרתה תימסר לבנון מחדש לתחום ההשפעה הסורי.

 

ניקולא נאציף, בעל טור קבוע ביומון הלבנוני אל-אח'באר המזוהה עם האופוזיציה, חשף במאמרו ב-14.11.09 כי במהלך הפסגה של אסד ועבדאללה ב- 7-8.10.09, הביע עבדאללה בפני אסד את רצונו שהתפקיד הסורי יחזור ללבנון. לדבריו, לאחר פסגה זו הפעיל אסד את לחציו על בעלי הברית שלו באופוזיציה הלבנונית וזירז את הרכבת הממשלה בלבנון.[10]

 

בנוסף, לאחרונה פרסם אבראהים אל-אמין, יו"ר מועצת המנהלים של היומון הלבנוני אל-אח'באר, מאמר בו טען כי בעקבות הפסגה בדמשק שהתקיימה בין אסד למלך עבדאללה באוקטובר 2009, הבין סעד אל-חרירי מהמלך עבדאללה כי עליו להזדרז בהרכבת הממשלה וכי עליו לעשות ויתורים, בעוד אסד הבהיר לבעלי בריתו  שהוא איננו מצפה מהם לעשות ויתורים.[11]  ב-6.11.09 דיווחו אל-ספיר ואל-אח'באר כי נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, ביקש מהמלך עבדאללה שאל-חרירי יוותר ויסכים לתת לעון את תיק האנרגיה.[12] ב-9.11.09 טען אבראהים אל-אמין כי האמיר עבד אל-עזיז, בנו של המלך עבדאללה, הוא שלחץ על סעד אל-חרירי לתת למישל עון הן את תיק התקשורת ותיק האנרגיה.[13]

 

דוגמה נוספת ללחצים שהפעילה סעודיה על סעד אל-חרירי, שהמשיך בסרבנותו להיענות לדרישות של האופוזיציה, היא "בלון הניסוי" שהפריח עורך היומון הסעודי הממסדי, אל-ריאד, תורכי אל-סודירי, כאשר פרסם ב-13.10.09 מאמר בו טען כי פתרון לחוסר היציבות הכרוני בלבנון יכול להיות חזרתה של לבנון לסוריה ממנה נותקה בהסכם סייקס פיקו של המעצמות הקולוניאליות.[14]

 

הויתורים של "כוחות ה-14 במרץ":

1. סעד אל-חרירי כלל לא שקל להרכיב ממשלת מנצחים

שלושת הגורמים -  ההסכמה בין סעודיה לסוריה על ממשלת אחדות, ההכרזה של סולימאן כי יאשר רק ממשלת אחדות וההרתעה שיצרה ההשתלטות המזוינת של חזבאללה על בירות במאי 2008 -  יצרו מצב בו היה ברור לסעד אל-חרירי כמו גם לשותפיו הפוליטיים ב"כוחות ה-14 במרץ" שהאופציה היחידה היא הקמת ממשלת אחדות בשיתוף עם האופוזיציה; הרכבת ממשלה של המנצחים בבחירות כלל לא נשקלה.

 

2. הכניעה לדרישת האופוזיציה להמשיך להחזיק ב"שליש מבטל" בממשלה

הוויתור המהותי ביותר שעשו "כוחות ה-14 במרץ" היה הסכמתם לתת "שליש מבטל חשאי" לאופוזיציה, וזאת למרות שבמשך החודשים שקדמו לבחירות הפרלמנטאריות הם חזרו והדגישו כי לעולם לא יסכימו לחזור על אותה טעות חמורה ולתת לאופוזיציה את השליש המבטל בממשלה.[15]

 

בשלהי יולי 2009 דיווחו אמצעי התקשורת בלבנון כי הושגה הסכמה בין סעד אל-חרירי לאופוזיציה לפיה תורכב ממשלת אחדות בת 30 חברים שתכלול  15 שרים ל"כוחות ה-14 במרץ", 10 שרים לאופוזיציה וחמישה לנשיא. לכאורה, האופוזיציה קיבלה רק שליש המושבים בממשלה ולא שליש+1  ["שליש מבטל"] המאפשר לה לבטל החלטות חשובות בממשלה. מנגד "כוחות ה-14 במרץ" קיבלו רק חצי ממושבי הממשלה כך שלמעשה אין להם אפילו רוב פשוט בממשלה ומשמעות הדבר שהם תמיד יצטרכו תמיכה של לפחות שר אחד משרי סולימאן או האופוזיציה כדי להעביר החלטות פשוטות הדורשות רוב רגיל. אלא שההסכמות בין אל-חרירי לאופוזיציה כללו גם עסקה לפיה אחד משריו של סולימאן יהיה שר שיעי שייבחר על פי הסכמתו ואישורו של חזבאללה ושר נוסף של סולימאן יהיה סוני שיבחר בהסכמתו ואישורו של אל-חרירי. כך שלמעשה יחד עם השר השיעי של סולימאן יהיו לאופוזיציה 11 שרים בממשלה. עיתוני האופוזיציה, אל-ספיר ואל-אח'באר כינו זאת "שליש מבטל חשאי".[16]

כבר אז פרסם ניקולא נאציף, בעל טור קבוע ב"אל-אח'באר" שני מאמרים בהם טען כי המשמעות של חלוקת המושבים בדרך זו היא המשכיותו של "הסכם דוחה" שהעניק בשעתו שליש מבטל לאופוזיציה ונכפה על "כוחות ה-14 במרץ". עוד אמר כי חלוקה זו מקבעת את מאזן הכוחות שנוצר בעקבות אירועי ה-7 במאי 2008 וזאת ללא קשר לתוצאות הבחירות. לדבריו, שני הצדדים הבינו ש"מה שקובע את [מבנה הממשלה] בלבנון איננו תוצאות הבחירות ולא [המאזן] בין הרוב או המיעוט אלא מאזן הכוחות ברחוב".[17] 

 

3. כניעה למרבית הדרישות של עון לגבי חלוקת התיקים

במשך ארבעה חודשים ניסה אל-חרירי להגיע להסכמה עם האופוזיציה על חלוקת המושבים והתיקים של ממשלת האחדות, אולם כל פעם נתקל בדרישות ותנאים נוספים מצד האופוזיציה ובעיקר מצד מישל עון שהקשו עליו את משימתו. בסופו של דבר הוא נאלץ לעשות ויתורים רבים ולהיענות לרב המוחלט של התנאים שהוצבו בפניו, ככל הנראה לאחר שמלך סעודיה, עבדאללה בן עבד אל-עזיז, הורה לו לעשות כך.

 

רשימת הויתורים שעשה אל-חרירי ארוכה: אם בהתחלה הוא הודיע כי לא יסכים למנות את שר התקשורת היוצא, חתנו של מישל עון, ג'ובראן באסיל, לשר בממשלתו הרי שבסופו של דבר הוא נאלץ להתקפל, ובאסיל מונה לשר האנרגיה בממשלתו.[18] בנוסף, אל-חרירי התנגד בהתחלה לתת את תיק התקשורת למישל עון ונאלץ לוותר גם על עמדה זו.[19] בהמשך התנגד אל-חרירי לתת למישל עון את תיק האנרגיה ושוב נאלץ לוותר.[20] הדרישה היחידה של האופוזיציה שאל-חרירי לא נכנע לה היתה מינויו של ג'ובראן באסיל לתפקיד שר התקשורת. אך למעט זאת, נענה אל-חרירי לכל דרישותיה של האופוזיציה.[21]

נושאים שטרם נפתרו:

1. קווי היסוד של הממשלה בנושא "ההתנגדות" ונשק החזבאללה

לממשלה שהוקמה אין עדיין קווי יסוד. אלה יידונו ויגובשו כמקובל במהלך החודש הקרוב לאחר ההרכבה. דבר זה מעורר מחדש את הדיון בסוגית הנשק של חזבאללה וכבר עכשיו מתחיל להתגלע ויכוח בין הצדדים באשר לעמדה שתאומץ בקווי היסוד של הממשלה כלפי הנושא. האופוזיציה בראשות חזבאללה דורשת שקווי היסוד יתנו לגיטימציה לקיומה ופעילותה של ההתנגדות.[22] בכירי חזבאללה טוענים כי הם לא יסכימו לניסוח שיהיה פחות ברור מזה שהופיע בקווי היסוד של הממשלה הקודמת בראשות אל-סניורה אשר נכפו על "כוחות ה-14 במרץ" ולמעשה נתנו לגיטימציה להמשך זכותו של חזבאללה לפעול כהתנגדות כאשר נכתב בהם: "זכותה של לבנון - העם הלבנוני, הצבא וההתנגדות [הכוונה לחזבאללה]- לשחרר או להחזיר את חוות שבעא, פסגות כפר שובא ואת החלק הלבנוני של כפר ע'ג'ר הכבוש, להגן על לבנון מפני כל תוקפנות ולדבוק בזכותה על המים השייכים לה, זאת בכל האמצעים הלגיטימיים והאפשריים".[23]  מנגד, טוענים חברי פרלמנט נוצרים מ"כוחות ה-14 במרץ" כי הם לא יסכימו שהממשלה תיתן לגיטימציה וגיבוי לנשק של חזבאללה.[24] סעד אל-חרירי מצידו שומר על שתיקה ואינו מתבטא בנושא זה בינתיים.[25]

 

ב-17.11.09 דיווח היומון הלבנוני אל-ספיר כי וועדת השרים לגיבוש קווי היסוד של הממשלה כבר החליטה לאמץ בקווי היסוד של הממשלה החדשה את הסעיף המתייחס להתנגדות ולנשקה כפי שהופיע בקווי היסוד של הממשלה הקודמת בראשות פואד אל-סניורה.[26]

 

במאמר שפרסם ניקולא נאציף, בעל טור קבוע באל-אח'באר, ב-17.11.09 הוא טען כי ההסכמה להשאיר את הסעיף הנוגע להתנגדות מקווי היסוד של הממשלה הקודמת מעידה שוב ש"[הגורמים בלבנון] הסכימו [להאריך] את תוקפו של הסכם דוחה. [כמו כן] זוהי ראייה נוספת לכך שהסכם דוחה הוא עדיין המסמך העיקרי ואולי אף היחיד אשר יש לו תוקף ומהווה ערובה למאזן הכוחות הפנימי שיצרו אירועי ה-7 במאי 2008 שבעקבותיהם בא הסכם דוחה כדי להסדיר את מאזן הכוחות הזה ולאלץ את כל הגורמים [בלבנון] לציית לו ולכבד את סעיפיו..."[27]

 

2. מעמדם של "כוחות ה-14 במרץ" לאחר התפוררותם

הויתורים הרבים שעשה סעד אל-חרירי לטובת האופוזיציה באו על חשבון בעלי בריתו ב"כוחות ה-14 במרץ". מפלגת הפלנגות בראשות אמין אל-ג'ומיל המיוצגת על ידי שר אחד בלבד בממשלה דרשה בתוקף לקבל את תיק החינוך, אולם סעד אל-חרירי דחה בקשתה ונתן לה את תיק העניינים החברתיים. הדבר גרר משבר אמון רציני בין הפלנגות לאל-חרירי עד כדי איום של הפלנגות לפרוש מ"כוחות ה-14 במרץ", או לא להשתתף בממשלה.[28] לבסוף פרסמה הלשכה המדינית של הפלנגות הודעה המלינה על כך ש"כוחות ה-14 במרץ" הולכים ומאבדים את אחדותם ומצביעה על קיפוחן של הפלנגות והתנכרות לייצוגן בעם ובפרלמנט באופן הרכבת הממשלה. הפלנגות קראו לרפורמה ארגונית בתוך "כוחות ה-14 במרץ" והודיעו שכל עוד הדבר לא ייעשה השר שלהם בממשלה ייחשב שר עצמאי ולא חלק מהרוב.[29]  חבר הלשכה המדינית של הפלנגות ויועצו של אמין אל-ג'ומיל, סג'עאן אל-קזי, אמר כי הפלנגות לקחו "חופשה שנתית" מ"כוחות ה-14 במרץ" עד לקיום רפורמה ארגונית בתוך "כוחות ה-14 במרץ" ובחינה מחודשת של דרכם ועמדותיהם בנושאים רבים. אל-קזי העריך כי המסגרת של "כוחות ה-14 במרץ" לא תוכל לפעול עוד זמן רב במתכונתה הקיימת.[30]

 

נראה כי התנועה הפוליטית של "כוחות ה-14 במרץ" שקמה במרץ 2005 לאחר רצח רפיק אל-חרירי והגיעה לשיאה לאחר הבחירות לפרלמנט במאי 2005, נמצאת היום במצב של התפוררות וקריסה. התנועה של "כוחות ה-14 במרץ" שקמה בעקבות גלי המחאה על רצח רפיק אל-חרירי וכינתה את עצמה "תנועת העצמאות"; התנועה שחוללה את "מהפכת הארזים", תוך קריאה ל"חירות, ריבונות ועצמאות" ללבנון כנגד הנוכחות הסורית בה והביאה ליציאתה של סוריה מלבנון לאחר 30 שנה; התנועה שהאשימה את סוריה ברצח אל-חרירי ונאבקה למעלה משנתיים להקמת ביה"ד הבינ"ל לרצח אל-חרירי; התנועה שקראה בעבר לפרק את הנשק של חזבאללה והייתה מוכנה ללכת לעימות ישיר עימו; תנועה זאת ננטשה כיום ע"י הדרוזים, נטשה בעצמה את הנוצרים ואיבדה כל סיכוי להעלות תביעה כלשהיא מן התביעות שהציגה בעבר הקרוב.

 

 יצוין כי היומון הסורי אל-וטן, היומון האיראני כיהאן והיומון הלבנוני אל-אח'באר המזוהה עם האופוזיציה הלבנונית טענו כי הרכבת הממשלה מסמלת את התפרקותם וקריסתם המוחלטת של "כוחות ה-14 במרץ".[31]

 

3. חזרת ההגמוניה הסורית על לבנון

בימים הקרובים צפוי סעד אל-חרירי לבקר בסוריה ולהיפגש עם הנשיא בשאר אל-אסד. על פי הדיווחים בעיתונות הלבנונית, הביקור יצא לפועל מיד לאחר שהפרלמנט הלבנוני יביע אמון בממשלה.[32]  לביקור זה חשיבות סמלית עצומה שכן הוא יסיים פרק שנמשך ארבע שנים במהלכו ייצגו "כוחות ה-14 במרץ" בראשות סעד אל-חרירי את המחנה האנטי-סורי בלבנון. ביקור זה יחסל כמעט לחלוטין את התופעה של מתנגדי סוריה בלבנון, למעט אולי חלק מהגורמים הנוצרים ב"כוחות ה-14 במרץ", כמו מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בראשות סמיר ג'עג'ע. בכך תשוב לבנון לעידן בו היתה לסוריה השפעה מכרעת על כל עניין במדינה.

 

ב-12.11.09, ימים ספורים לאחר הרכבת הממשלה בלבנון, ביקר הנשיא הלבנוני, מישל סולימאן, בסוריה ונפגש עם הנשיא אסד "כדי להודות לו על התפקיד החיובי והסיוע של סוריה להתגבר על  המכשולים בהרכבת הממשלה".[33]   מטרת הביקור של סולימאן שהתקיים שעות ספורות לפני נסיעתו של אסד לפריז ופגישתו עם נשיא צרפת,  סרקוזי, היתה להציג בפני צרפת והמערב את המציאות החדשה שבה סוריה היא הגורם הקובע בלבנון. כך תיאר זאת ניקולא נאציף, במאמרו ב-14.11.09: "המטרה היחידה של ביקורו של סולימאן בסוריה היתה להדגיש שסוריה החזירה את תפקידה בלבנון. הזירה הבינ"ל רואה [עתה] שסוריה היא היחידה שהקלה [על הרכבת הממשלה] בזמן שכל הגורמים הלבנוניים התעקשו, הציבו זה לזה תנאים ובזבזו את הזמן. פעם נוספת מתברר לזירה הבינ"ל שסוד היציבות של לבנון, המשטר הלבנוני והפוליטיקאים בלבנון נתון בידי המדינה השכנה [קרי, סוריה]". [34]

 

כעת, לאחר שהורכבה הממשלה, צפויים בכירים לבנונים רבים לנהור לסוריה ולהיפגש עם הנשיא אסד שכן הם מבינים שסוריה חוזרת להיות הגורם הקובע בלבנון.[35]

 

היומון הסורי אל-וטן פרסם מאמר בו טען כי ביקורו של סעד אל-חרירי בסוריה ייחשב כאירוע המפנה שבו יפתח אל-חרירי את כהונתו ואשר תהיינה לו השלכות ישירות ומורגשות בכל הרמות. המאמר הסביר מדוע כדאי לסעד אל-חרירי לבקר בסוריה: "שלטונו של אל-חרירי יהיה איתן ויציב בזכות החיבוק וההגנה שיקבל מדמשק לאחר הביקור [אצלה]". לדברי המאמר, עדיין קיים בלבנון מאזן כוחות עדין מאוד בין הקואליציה לאופוזיציה ולכן קיים חשש שממשלתו של אל-חרירי תהיה בת ערובה של הפילוג הפוליטי. למרות זאת, הוסיף המאמר, "ביקורו של אל-חרירי בדמשק עשוי להכניס שינוי בכללי המשחק ולשפר את מצבה של הממשלה  ושל העומד בראשה. לאחר הביקור [של אל-חרירי בסוריה] המצב הפוליטי [בלבנון] לא יישאר כפי שהוא ולא יישאר הפילוג החריף ... בתוך הממשלה... יתרה מכך, הממשלה [של אל-חרירי] תהיה יציבה ופרודוקטיבית הרבה יותר..."

עוד טען המאמר כי ביקורו של אל-חרירי יפתח שלב חדש ביחסי סוריה ולבנון שיהיו עמוקים יותר והוא חשוב מאוד גם מבחינה מצבה האזורי של לבנון, "שכן סוריה כבר הוכיחה את נוכחותה באזור ודבר זה חשוב מאוד עבור לבנון, היות וסוריה היא התומכת הכי גדולה בענייניה".[36]

 

נספח: חגיגות הניצחון של האופוזיציה הלבנונית

"הממשלה שהורכבה רוקנה מתוכן את תוצאות הבחירות לפרלמנט"

האופוזיציה הלבנונית מציגה את סיכום המו"מ על הרכבת הממשלה כניצחון שלה ותבוסה של "כוחות ה-14 במרץ". היומון הלבנוני אל-אח'באר המזוהה עם האופוזיציה טען כי ההסכם הסופי על הרכב הממשלה משקף ניצחון של מישל עון על "כוחות ה-14 במרץ" ומסמל את העובדה שאין כל חשיבות וערך לניצחונם בבחירות לפרלמנט ביוני 2009.

 

ניקולא נאציף, בעל טור קבוע באל-אח'באר כתב: "האופוזיציה יוצאת אחרי חודשים של מגעים להרכבת הממשלה כשהיא מרוצה משני דברים: היא כפתה [על "כוחות ה-14 במרץ"] את השותפות המעשית בממשלה כפי שהיא רואה אותה וזאת על ידי חלוקת הממשלה ל-15,10,5 שבעצם העניקה לאופוזיציה את השליש המבטל... היא חיסלה לחלוטין את תוצאת הבחירות לפרלמנט והביאה למצב של שיווין בין המפסידים והמנצחים בבחירות והכנסתם לממשלה אחת". הדבר השני [שהאופוזיציה מרוצה ממנו] הוא התיקים שהשיגה... בנוסף, מישל עון הפך לגורם עיקרי בהרכבת [הממשלה]... אם לסכם את חלקה של האופוזיציה [בממשלה] הרי שהיא הצליחה להשיג קבוצה של תיקים חשובים כמו החוץ, הבריאות, התקשורת, האנרגיה והתעשייה ומצב זה לחלוטין אינו משקף את תוצאות הבחירות לפרלמנט שבהן זכו 'כוחות ה-14 במרץ'"[37]

 

דברים ברוח דומה כתב יו"ר מועצת המנהלים של אל-אח'באר, אבראהים אל-אמין, במאמר שפרסם ב-9.11.09 בו טען כי דרך הרכבת הממשלה והשינוי שחל בעמדותיו של וליד ג'ונבלאט משמעותם אחת: ביי ביי ל-7.6.09 [התאריך בו התקיימו הבחירות לפרלמנט בלבנון].[38]



[1] אל-אח'באר (לבנון), 14.11.2009

[2]  בנאום תוקפני במיוחד ב-15.5.2009 שכוון נגד "כוחות ה-14 במרץ הגדיר נצראללה את ה-7 במאי 2008 כ"יום מפואר בתולדותיה של ההתנגדות" וקרא ל"כוחות ה-14 במרץ" לא לשכוח את היום הזה.  www.moqawama.org, 15.5.09. היומון אל-אח'באר המקורב לחזבאללה דיווח כי מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, איים כי כל מי שינסה להאשים את חזבאללה ברצח רפיק אל-חרירי יתחרט על כך. לדבריו, "כולם צריכים לדעת שמה שעשינו ב-7 במאי [2008, ההשתלטות המזוינת על בירות] היה רק הזזת יד [מצידנו] ובכוחנו להפוך עשרה שולחנות ולא [רק] שולחן אחד".

אל-אח'באר (לבנון), 27.7.09

[3]  חבר הפרלמנט הלבנוני מהפלנגות, סאמי אל-ג'ומיל אמר ב-8.11.09 :"לולא קיומו של הנשק והאיום [של חזבאללה] להשתמש בו לא היינו בוחרים באופציה הזו של הרכבת הממשלה. ראש הממשלה [סעד אל-חרירי] בחר באופציה זו משום שהיא עדיפה על מלחמת אזרחים". www.nowlebanon.com , 9.11.2009.

חבר הפרלמנט מ"כוחות ה-14 במרץ", בוטרוס חרב, אמר כי "כוחות ה-14 במרץ" הסכימו לשתף את האופוזיציה בממשלה "כדי לא לגרור את המדינה ל-7 במאי חדש ומחשש מפני שימוש [שיעשה חזבאללה] בנשק  וממלחמת אזרחים. אל-מסתקבל (לבנון), 5.11.09

[4] אל-אח'באר (לבנון), 29.6.2009

[5] עוד ביום הבחירות לפרלמנט, ב-7.6.06 אמר הנשיא סולימאן כי הממשלה הבאה תהיה ממשלת אחדות לאומית. אל-מסתקבל (לבנון), 8.6.09. מאז הוא חזר והדגיש כי הוא לא יאשר הרכבת ממשלה שלא תהיה ממשלת אחדות. אל-אחבאר (לבנון) 12.6.2009, 3.7.2009,  13.7.2009, 29.10.2009.

[7]  אל-ספיר (לבנון), 7.8.2009 ראו דוח ממרי:

Lebanese Druze Leader Walid Jumblatt: The Slogans of the March 14 Forces Are Worn Out

[8] באוגוסט 2009 ביקר בדמשק השר הלבנוני לשעבר, ויאם והאב הידוע בקרבתו לסוריה ונפגש שם עם סגנו של אסד, פארוק אל-שרע ודן עימו ביחסיו של ג'ונבלאט עם סוריה. לאחר הפגישה אמר והאב כי ההנהגה בסוריה מעריכה את עמדותיו של ג'ונבלאט וכי שעריה של סוריה פתוחים בפניו. אל-מסתקבל (לבנון), 6.8.2009. ב-13.11.09 הודיע ג'ונבלאט כי בכוונתו לבקר בסוריה לאחר שיבקר שם רה"מ סעד אל-חרירי. ג'ונבלאט אמר כי הוא מחכה לאיתותים מסוריה שהיא מוכנה לקבלו. אל-ספיר (לבנון), 14.11.2009

[9]  אל-אח'באר (לבנון), 29.6.2009.

[10] אל-אח'באר (לבנון), 14.11.2009.

[12]  אל-ספיר, אל-אח'באר (לבנון), 6.11.2009.

[13]  אל-אח'באר (לבנון), 9.11.2009.

 [14] אל-ריאד (סעודיה), 13.10.2009. יומיים לאחר מכן,  ב-15.10.09 פרסם אל-סודירי, מאמר בו חזר בו מעמדתו והתנצל על דבריו. אל-ריאד (סעודיה), 15.10.2009 אולם במבט לאחור נראה כי תחזיתו של אל-סודירי הולכת ומתגשמת בהדרגה.

ראו דוחות ממרי:  'Al-Riyadh' Editor: 'Why Shouldn't Lebanon Return to Syria?'

וכן 'Al-Riyadh' Editor Retracts Call to Return Lebanon to Syria

[15] היומון הלבנוני אל-מסתקבל אשר בבעלותו של סעד אל-חרירי, כתב במאמר מערכת שלו ב-15.2.2009, כי "כוחות ה-14 במרץ" מתנגדים לעיקרון של השליש המבטל ולא יסכימו ליישמו בממשלה שתורכב לאחר הבחירות מאחר וזו "המצאה מגונה". עוד נכתב: "כוחות ה-14 במרץ" לא ישתפו את הקבוצה האחרת [ האופוזיציה] בממשלה שירכיבו אם הם יזכו שוב [בבחירות] ולא יתנו שליש מבטל  לאיש". אל-מסתקבל (לבנון), 15.2.2009.

במאמר מערכת נוסף ב-16.2.09 כתב אל-מסתקבל: "השליש המבטל נכפה [על "כוחות ה-14 במרץ"] כתוצאה מהשימוש בקלף העליונות הביטחונית של החמושים [של חזבאללה] ב-7 במאי [2008]... הרגע בו "כוחות ה-14 במרץ הסכימו" ל"שליש המבטל" היה הרגע הקשה ביותר בו תנועת העצמאות טעתה... אך היה ברור שהרוב הסכים לכך רק לשלב זמני... עד לקיום הבחירות לפרלמנט... תנועת העצמאות מתנגדת עקרונית לתיאוריה של השליש המבטל... מעתה ואילך לא יהיה שליש מבטל  לא משנה מה תהיינה תוצאות הבחירות..." אל-מסתקבל (לבנון), 16.2.09.

בראיון לערוץ אורביט אמר סעד אל-חרירי כי מטרת השליש המבטל  היא לשתק את המדינה. אל-מסתקבל (לבנון), 7.5.09.

שלושה שבועות לפני הבחירות פרסמה המזכירות הכללית של "כוחות ה-14 במרץ" גילוי דעת שקבע כי ניסיונה של   האופוזיציה לקבע את השליש המבטל גם בממשלה הבאה הוא ניסיון לבטל את צורת הדמוקרטיה הקיימת בלבנון. אל-מסתקבל (לבנון),  14.5.2009

[16]  אל-ספיר (לבנון), 27-28.7.2009, אל-אח'באר (לבנון), 30.7.2009

[17] נאציף גם חשף כי הנוסחה של 15,10,5 היא למעשה הצעה שהציגה סעודיה לסוריה במהלך הדיונים ביניהן בין סוף יוני לתחילת יולי 2009.  אל-אח'באר (לבנון), 30.7.2009 , 1.8.2009

[18] אל-חיאת (לונדון), 14.8.2009, אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 15.8.2009

[19] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 1.10.2009

[20] אל-ספיר (לבנון), 2.11.2009, www.nowlebanon.com, 2.11.2009, אל-ספיר (לבנון), 3.11.2009.

[21]לאחר שמישל עון קיבל את תיק התקשורת ואת תיק האנרגיה עליהם נאבק, הוא החליט לפתע לדרוש גם את תיק הכלכלה ותיק העניינים החברתיים. אל-ספיר (לבנון), 4.11.2009.

 אולם נראה כי סוריה שהחליטה לזרז את הרכבת הממשלה ערב ביקורו של אסד בפריז ופגישתו עם סרקוזי, הורתה לעון להפסיק את הצבת התנאים. ב-6.11.2009, ימים ספורים לפני הרכבת הממשלה, דיווחו אמצעי התקשורת בלבנון כי מקורבים למישל עון ביקרו בדמשק וחזרו כולם עם אותו המסר לפיו ההנהגה הסורית רוצה שהממשלה בלבנון תוקם תוך מספר ימים.  www.nowlebanon.com , אל-לואא' (לבנון), 6.11.09

יצוין כי לאחר שבהסכם דוחה [מאי 2008] הוחלט על הקמת ממשלת אחדות בלבנון בראשות פואד אל-סניורה, התווכחו "כוחות ה-14 במרץ" והאופוזיציה במשך כחודש וחצי  על הרכב הממשלה החדשה. ההסכמה על הרכבת הממשלה הושגה ב-11.7.2008 יום אחד בלבד לפני נסיעתו של הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, לצרפת להשתתף בועידת "האיחוד למען מדינות הים התיכון". העורך לשעבר של היומון הסעודי "אל-שרק אל-אוסט" ומנכ"ל ערוץ "אל-ערביה" הסעודי, עבד אל-רחמן אל-ראשד, כתב על כך כבר אז במאמר שפרסם ב-13.7.2008: "...פרישת השטיח האדום לכבוד המנהיג הסורי לא נעשתה באקראי. היא תוצאה של שרשרת יוזמות מצידו [של אסד] בחודשיים האחרונים, דבר אשר הצדיק בעיני המארח הצרפתי את הזמנתו ופתיחת שערי [ארמון] האליזה בפני אסד... ניתן להבחין בגאוניות סורית שאין לזלזל בה. דמשק יצרה משברים ו[לאחר מכן] הציעה פתרונות. טביעות אצבעותיה ניכרות בבירות, בדוחה ובעזה: שותפהּ של סוריה, חזבאללה, כבש את בירות המערבית [ב-7 במאי 2008] כדי שדמשק תתערב ותעצרו; חבריה של סוריה מהאופוזיציה הלבנונית סירבו לבחור במישל סולימאן למרות שהיה מועמד מוסכם לנשיאות על מנת שדמשק תתערב [ואז] יוסכם [על בחירתו] בטקס [החתימה על הסכם] דוחה... ובעזה – חברתה של סוריה, חמאס, העלתה את רמת האלימות נגד ישראל על מנת ש[דמשק תתערב] ותורה לה לחדול. [דמשק] קינחה בכך שציוותה בפעם השנייה על חבריה באופוזיציה הלבנונית לשים קץ להכשלת הרכבת הממשלה יומיים בלבד לפני הנסיעה לפריז... סוריה החדירה לתודעה כי היא השתנתה, אך היא לא שינתה דבר. היא יוצרת משבר כדי לפותרו"."  אל-מסתקבל (לבנון), 12.7.2008, אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.7.2008

[22]  www.elaph.com, 10.11.2009.

[23]  אל-מסתקבל, אל-אח'באר (לבנון), 2.8.2008, אל-מסתקבל (לבנון), 6.8.2008 .

השר מחמד פניש מחזבאללה אמר כי "אין צורך לדון בקווי היסוד של הממשלה". לדבריו, בכל הנוגע להתנגדות ולנשקה "היו קווי יסוד [של ממשלות קודמות] שהוסכם עליהם, [והיום] לא ייתכן שנסכים לפחות ממה שהופיע בקווי היסוד הקודמים" www.nowlebanon.com, 9.11.2009.

[24] חבר הפרלמנט מהפלנגות, סאמי אל-ג'ומיל, אמר: "בשום פנים ואופן לא בא בחשבון שניתן לגיטימציה לנשק [של חזבאללה] בקווי היסוד של הממשלה". www.nowlebanon.com, 9.11.2009.

  [25] יו"ר מועצת המנהלים של היומון הלבנוני אל-אח'באר, אבראהים אל-אמין, העריך שהנוצרים של "כוחות ה-14 במרץ" ינסו להסתייג ממתן גיבוי רשמי להתנגדות ולנשקה בקווי היסוד ולדרוש את חידוש הדיון על הנשק במסגרת שולחן הדיאלוג הלאומי. אולם לדבריו, הם ימצאו עצמם מבודדים במערכה שכן הפעם ג'ונבלאט לא יעמוד לצידם  ואפילו סעד אל-חרירי לא יהיה מסוגל לעמוד על כך, גם אם יסכים עימם, "שכן ברור לו שהמחיר של השתתפות  האופוזיציה בממשלה לא היה קשור רק לתיקים ולשמות השרים שלה..." אל-אח'באר (לבנון), 10.11.09

[26] אל-ספיר (לבנון), 17.11.2009

[27] אל-אח'באר (לבנון), 17.11.2009

[28]   אל-אח'באר (לבנון), 9.11.2009, אל-אח'באר, אל-נהאר  )לבנון), 10.11.2009

[29] אל-מסתקבל (לבנון), 12.11.2009.

[30] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.11.09

[31] כיהאן (איראן), 14.11.2009, אל-וטן (סוריה), אל-אח'באר (לבנון), 16.11.2009

[32] אל-ספיר (לבנון), 14.11.2009.

[33] אל-אח'באר (לבנון), 13.11.2009

[34]  אל-אח'באר (לבנון), 14.11.2009

[35]  ב-14 וב-15 בנובמבר 2009 דיווחו היומונים הלבנונים והסורים על ביקורים קרובים של סעד אל-חרירי, וליד ג'ונבלאט ומישל עון בסוריה. אל-ספיר (לבנון), 14.11.2009, אל-וטן (סוריה), 15.11.2009.

[36] אל-וטן (סוריה), 17.11.2009

[37] אל-אח'באר (לבנון), 7.11.2009

[38] אל-אח'באר (לבנון), 9.11.2009