המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ליברל כוויתי: רדיפת הנוצרים במזה"ת – טיהור אתני
24/9/2009

 

ליברל כוויתי: רדיפת הנוצרים במזה"ת – טיהור אתני

 

במאמר ביומון הכוויתי "אל-קבס" מתח העיתונאי הליברלי והפרשן הפוליטי אחמד אל-צראף ביקורת על רדיפת הנוצרים במדינות המזה"ת ועל הצרת צעדיהם במדינות ערב, עד כי הם נאלצים לעזוב את מולדתם ולהגר למדינות המערב, דבר שהוא בבחינת "טיהור אתני". אל-צראף קרא למדינות ערב לנהוג בלא מוסלמים החיים בהן כפי שהמוסלמים מצפים ממדינות המערב לנהוג במיעוט המוסלמי בקרבן. להלן תרגום חלקים מן המאמר:[1]

 

"אם נתבונן ב[תרומתם] של המיעוטים הנוצריים לפיתוחן ולתרבותן של מדינות ערב, ללא יוצא מן הכלל, נמצא, לתדהמתנו, מה רבה היא, בהשוואה למספרם הקטן, יחסית [באוכלוסייה].

 

למרות זאת, או אולי [דווקא] בשל כך, מזה שנים, מתרחשת תנועת הגירה קדחתנית ומכוונת, בהסכמה ובכפייה, של נוצרי אזור המזה"ת, ובמיוחד בעיראק, מצרים, לבנון, השטחים הכבושים,סודאן ואף באיראן. [רק] אזור המפרץ וצפון אפריקה יוצאים מן הכלל, וזאת בשל מספרם המועט של הנוצרים במפרץ, ובשל הסובלנות ההיסטורית מצד עמי צפון אפריקה כלפי המיעוטים הלא-מוסלמים. כמו כן ניתן לכלול גם את סוריה בין המדינות הסובלניות מבחינה היסטורית כלפי לא-מוסלמים [החיים] בתוכה.

 

תנועת הגירה כפויה זו [נובעת] מעשרות צורות של הצרת צעדיהם של הנוצרים, שהפכו לשגרה יומיומית באזורים רבים, כגון רצח מכוון של ראשי העדות [הנוצריות], הצתת בתי הפולחן של [הנוצרים], גזילת חנויותיהם, דחיקתם [לשולי החברה], העכרת חייהם ועוד. דבר זה גרם לרבים לברוח ממולדתם, באופן זמני או, ברב המקרים, לתמיד, כשפניהם למערב ולרוחב ליבם של בניו. זה בדיוק מה שהתוקפנים חתרו אליו ורצו להשיג, כשהם אינם מבינים כי הטיהור האתני הזה לא ייעצר כאשר ייפטרו מבניה של דת, תנועה או עדה מסוימת, אלא [אחר כך] יגיע תוֹרַם של בני עדות ומיעוטים אחרים בזה אחר זה, ואז תנסה אחת הקבוצות הגדולות לחסל את הקבוצה הגדולה האחרת.

 

אם נניח את עיראק בצד ללקק את פצעיה בכאב, נמצא כי מצב הנוצרים בחלקים מלבנון, עזה ומצרים אינו טוב יותר, וכי מספרם הולך ופוחת בהתמדה. למרות זאת, אחד [הכותבים] הנחותים טוען במאמר עוין כי הנצרות מתכוונת לפלוש למזרח ולכבשו, וכי התנועה המיסיונרית [מתקדמת] במלוא עוצמתה. [בקוראי זאת] אינני מבין על מה הוא מדבר.

 

יש לנסות למנוע את הירידה ההולכת וגוברת במספר הנוצרים במדינות הערביות והאסלאמיות, לאחר שמרבית היהודים עזבו אותן בסוף שנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת. ככל שמספרם בקרבנו יורד, אנו נעשים קנאים יותר ונכונים פחות לקבל את האחר, להבינו ולהעריך את התנאים [בהם הוא חי]. [הטענה] כי יש סכנה בקיומם [של הנוצרים] בקרבנו, אינה יותר מאשר קנאות מאוסה וחסרת הגיון. קיומם בקרבנו מזה מאות שנים לא הפך אותנו פחות תלויים במנהגים ובמסורות [שלנו], ואני אומר זאת, למרות שאני מתעב את שתי המילים הללו. סובלנותנו היחסית... לא מנעה מהגל הפונדמנטליסטי הנבער מדעת לצמוח ולפרוץ מאזורנו.

 

איני מבין מתי נפנים כי אנו חלק מן העולם הזה, וכשם שאנו דורשים מיתר מדינות העולם, וממדינות המערב בפרט, לכבד את האמונות של אזרחיהן המוסלמים ולהקל עליהם לקיים את פולחנם הדתי ולהבטיח את שלומם, עלינו לנהוג באותה צורה כלפי הלא-מוסלמים החיים בינינו. בטוחני כי הקיצונים והמפגרים של האומה האומללה הזו חושבים בדיוק ההיפך, כלומר כי חובה לכבד את בני דתנו, אך הדבר אינו חל עלינו, שכן אנו, לפני הכול, בעלי השליחות [הדתית] הנכונה. אנו צודקים, והם תועים."

 



[1] אל-קבס (כווית), 8.8.2009