המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עריקאת: ישראל הסכימה לוותר על כל השטח, אל לנו להיחפז
8/7/2009

 

עריקאת: ישראל הסכימה לוותר על כל השטח, אין מה להיחפז


ב-25 ביוני פרסם היומון הירדני "אל-דוסתור" ריאיון עם סאיב עריקאת, ראש מחלקת המו"מ ברש"פ.[1] עריקאת גילה כי הממשלה הקודמת בראשות אהוד אולמרט הציעה ליו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, 100% מן השטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-1967 באמצעות חילופי שטחים, אך הרש"פ אינה מוכנה להסכים לחילופי שטחים לפני שנקבעו הגבולות ולפני שהיא החילה את ריבונותה על השטחים הללו. לדבריו, ישראל ממילא  נסוגה מעמדותיה עד שהסכימה לוותר על 100% מן השטח, כך שאין לפלסטינים סיבה להיחפז בקבלת הצעותיה. הוא הדגיש כי הפלסטינים לא יסתפקו בזכות שיבה או פיצויים אלא ידרשו זכות שיבה ופיצויים.

 

עריקאת טען כי איש אינו מבקש מן החמאס להכיר בישראל, אך ממשלה שבה חמאס תהיה שותפה -  תצטרך להכיר בישראל ולקבל את התחייבויות אש"פ.

 

עוד אמר כי הפלסטינים פועלים בתאום עם ירדן והם מעדכנים אותה לגבי כל הצעה שהם מקבלים וכל תשובה שלהם להצעות. אשר לאיראן, אמר עריקאת כי זו אינה מהווה סכנה כפי שמנסים לטעון.

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

יישום הריבונות בשטח, לפני הסכם חילופי שטחים

"לאחר שיחות אנאפוליס [בנובמבר 2007] קיימו נשיא הרש"פ, מחמוד עבאס, וראש ממשלת ישראל אולמרט כמה פגישות סגורות, כך שבתקופה שבין שיחות אנאפוליס לבין דצמבר 2008 התקיימו 288 פגישות של מו"מ ב-12 ועדות... אנו [מנהלי המו"מ] משקיעים כל מאמץ אפשרי ומציגים בפני מקבלי ההחלטות והמנהיגים אופציות מוגדרות. אסור למנהלי המו"מ להיות גם מקבלי החלטות.

 

בישיבה האחרונה של המו"מ [בין ישראל לבין הפלסטינים] הציג הצד הישראלי לאבו מאזן [את עמדתו] – ואולי זו הפעם הראשונה שנחשפות הצעותיו - כך: ב-4 ביוני 1967 היו שטחי הגדמ"ע ורצועת עזה, כולל מזרח ירושלים, 6,235 קמ"ר ויש גם שטח הפקר ששטחו 46 קמ"ר, שיחולק לפי הדין הבין-לאומי [כל צד יקבל 23 קמ"ר], כך שסך כל השטח הוא 6,258 קמ"ר. אולמרט הציג לאבו מאזן את עמדת ישראל  על מפה. באזור סלפית מופיעה התנחלות אריאל שאותה הם [הישראלים] רוצים לקחת מן הגדמ"ע וגם התנחלות אחרת באזור טול-כרם, ששמה קדומים, על שטח של 21 קמ"ר בגדמ"ע ומתחת לשתי ההתנחלויות מצוי אגן המים המערבי הפלסטיני המכיל 400 מיליון מ"ק...

 

ריכוז אחר של אוכלוסייה שהם [הישראלים] רוצים הוא מעלה אדומים באזור ירושלים 13 קמ"ר בעומק הגדמ"ע והריכוז השלישי נקרא גוש עציון באזור שבין בית לחם לבין חברון. סך כל השטח שהישראלים רוצים לקחת מן הגדמ"ע הוא 6.5% ובתמורה הציעו לנו 5.8% בשטח ישראל מדרום לחברון, ממערב לבית לחם ומצפון ליריחו (בית שאן). 0.7% הנותרים הם המעבר הבטוח באורך 38 ק"מ וברוחב 150 מ' שיקשר בין העיירה תרקומיא בחברון לעיירה בית חנון בצפון רצועת עזה.

 

אבו מאזן השיב לו [לאולמרט] כי לפי מפה שהשיג ממדינה ידידה מסתבר שעד היום נבנו התנחלויות על שטח של 1.2% מן הגדמ"ע, כולל מזרח ירושלים. הוא הוסיף כי הוא רוצה להתקדם אבל 'איך אתה רוצה שנקבל את עקרון חילופי השטחים לפני שאנו קובעים את גבולות 67?' אנו יודעים שירדן וסעודיה החליפו שטחים בשנת 1965 בהיקף של 29 קמ"ר וכך גם ירדן ועיראק, קנדה וארה"ב, מקסיקו וארה"ב ויש נוהג [בנושא זה], אולם כדי לדבר על חילופים צריך ליישם ריבונות.

 

אם כן בצעדו הראשון רצה אולמרט ללכוד אותנו ברשתו. אם אין לנו ריבונות כיצד אפשר יהיה לקבוע עיקרון של חילופי שטחים. אם נחתום על הסכם, המדינה הפלסטינית לא תוקם באותו היום והנסיגה לא תתבצע באותו יום. ברגע שניישם את הריבונות שלנו נתחיל בחילופי שטחים. אם אכיר לפני כן בעיקרון של חילופי שטחים, הרי אני שובר בכך את החלטה 242 ומשחק לידיך, היות שתאמר אז ששטחי 67 וגבולות 67 אינם מקודשים. עקרונית, אין מניעה לדבר על חילופי שטחים, אך רק כאשר נממש את הריבונות שלנו בפועל.

 

דבר נוסף אמר אבו מאזן לאולמרט ואני נכחתי בפגישה: 'אין לי ולא אפתח שוק או בזאר. יש אדמה כבושה והחלטה 242 הקובעת כי אסור לכבוש את אדמות הזולת. האם תסכימו לעיקרון הזה?' רבים אומרים כי המו"מ שנמשך 10 – 15 שנים הוא חסר תועלת והוא לא הניב דבר, אולם [זה לא כך]. יכולנו כצד פלסטיני להיכנע בשנת 1994 ולהשיג הישג תוך חודש, [כלומר] להסכים לנהל את החינוך והבריאות בגדמ"ע. גם יאסר ערפאת יכול היה לקבל את מה שהוצע לו בקמפ דייוויד במקום להיות נצור במוקטעה ולהירצח על לא עוול בכפו. אף הנשיא מחמוד עבאס יכול היה להסכים להצעה מחודש דצמבר 2008... יש לנו זכות מלאה על מזרח ירושלים. אסור שנשמע קולות השואלים מי ינהל את [מסגד] אל-אקצא. אנו מכבדים ומקדשים את מסגד אל-אקצא ואת כנסיית הקבר אך דינם כדין רפיח, יריחו ומחנה פליטים עקבת ג'בר. אלה אזורים שנכבשו ע"י ישראל ואסור לי להבחין בינם [לבין שאר המקומות] ואסור לאיש לדבר על כך שמוסלמי או ערבי [ולא פלסטיני] ינהל את אל-אקצא. אסור לאיש לומר כי יסכים שהמתנחלים יחיו בפלסטין. אין מקום להשוות בין פלסטיני שהיה בפלסטין [כבר] לפני נתניהו ואבותיו והוא עדיין עומד איתן על אדמתו, לבין מתנחל שחי על אדמה פלסטינית [באמצעות] כפייה, דיכוי ושפת הכוח הפסולים. בשום פנים אסור לדבר על הסכמה לחילופי שטחים לפני שניישם את הריבונות שלנו בפועל...

 

מי שמוכן למסור את [מסגד] אל-אקצא למדינות אסלאמיות מייצג את עצמו בלבד, לא את עמדת יו"ר אש"פ, מחלקת המו"מ של אש"פ או אש"פ. יש האומרים כי נעניק אזרחות למתנחלים – אנו דוחים זאת מכל וכל ..."

 

גם זכות השיבה וגם פיצויים

"בעיית הפליטים לא נוצרה כתוצאה מרעידת אדמה, סערה, הר געש או שיטפון, יש גורם שיצר אותה. לפני שמדברים על הדין הבין-לאומי צריך להגדיר את אחריותו של הגורם הזה ועל ישראל לשאת באחריות. למקבל ההחלטות הפלסטיני אין זכות לקבוע את גורל הפליטים ורק הפליט יכול לקבוע את גורלו בעצמו. אין זו זכות בין-לאומית. לפליט שמורה הבחירה לחזור לשטח ישראל, לחזור לפלסטין או להישאר במקומו ולכל סעיף יש פיצוי. לא שיבה או פיצויים אלא שיבה ופיצויים. אם ישראל תכיר באחריותה והעולם ירצה לפתור את המחלוקת צריך ליצור מנגנון בין-לאומי שישא בנטל. להערכתי אנו מדברים על 140 מיליארד דולרים."

 

ישראל מתקפלת בהדרגה

"לאן הגיע המו"מ עם הצד הישראלי? בתחילה אמרו לנו שננהל בתי חולים ובתי ספר, אחר כך היו מוכנים לתת לנו 66% [מן השטח], בקמפ דיוויד הגיעו ל-90% והיום הגיעו ל-100%. אם כך, מדוע נמהר לאחר כל העוול שנגרם לנו? לא יהיה הסכם יציב אם הוא לא יתבסס על הדין-הבין-לאומי או על הצדק."

 

נאום נתניהו מלא בלאווים

"כעת הגיעה ממשלה ישראלית חדשה. נתניהו [בא] מבית אידיאולוגי אביו בן-ציון נתניהו הוא פרופסור בגיל 92 המאמין כי קיים מיעוט מכובד שאיננו יהודי החי בארץ ישראל וצריך להתייחס אליו בכבוד בתחום החינוך, הבריאות, התרבות, הדת וניהול ענייניו בעצמו. נאומו של נתניהו לא חרג מן ההיגיון הזה.

ראשית -  במשך שעה הוא הכתיב לנו תנאים, אחר כך בעשר שניות פנה שנבוא ונדבר עימו ללא תנאים.

שנית -  הטענה כי הוא דיבר על מדינה פלסטינית מופרכת... נתניהו היה ברור וחד. לכן, כאשר ארה"ב פרסמה הודעה שבנאום היו עניינים חיוביים התקשרתי לבית הלבן ואמרתי לאחד האישים שם: נראה ששמענו שני נאומים של נתניהו. בנאום שאני שמעתי לא היו עניינים חיוביים, אך אם אתם שמעתם נאום אחר תודיעו לי משום שנתניהו דיבר על חמישה לאווים, [ביניהם]: לא לעיקרון שתי המדינות בגבולות 67; התעלמות מיוזמת השלום הערבית, תוך זלזול חסר תקדים במנהיגי ערב כאשר הציע להם לדבר על צינורות גז ומים.

 

שלישית – הוא אמר לא לחידוש המו"מ על הסדר הקבע בנושאי ירושלים, ההתנחלויות, הגבולות והפליטים. הוא שינה את משמעות המו"מ מקבלה ונתינה לקבלה ותכתיבים. הוא הסיר את מפת הדרכים ובפרט את הסעיף העוסק בהקפאת הבנייה בהתנחלויות, כולל הבנייה לצורך ריבוי טבעי, ודחה את השקפתו של הנשיא אובמה. האחרון דיבר על העתיד ועל מזרח תיכון חדש ואילו נתניהו דיבר על העבר ועל מזרח תיכון ישן..."

 

הבנייה בהתנחלויות

"נתניהו יגיד למיטשל כי ישראל תסכים לכל דבר, אך היא התחילה לבנות יחידות דיור וחלקן מצוי בהליך של הוצאת מכרז. אמרנו לאמריקנים כי מספר יחידות הדיור הנבנות כעת בהתנחלויות הוא 3290 בנוסף ל-11 אלף יחידות דיור שהוצעו במכרז. ס"ה ייבנו כ-14 אלף יחידות בתקופת הממשלה הנוכחית והממשלות הבאות עד לתום הבנייה. האמריקנים יפלו למלכודת הזאת. לפיכך, נדרש מאובמה להתחיל במסעו להחייאת השלום בהקדם שאם לא כן יידחף האזור לקלחת של אלימות, תוהו ובוהו וקיצוניות וזה דבר חמור שצריך לדון בו...

הכול צריכים לדעת כי הנשיא אבו מאזן והפלסטינים לא יקבלו את ההצעות האלה ואבו מאזן כבר הודיע על כך לנשיא אובמה כאשר שיגר אליו מסמכים."

 

הכרה בישראל כמדינה יהודית – זו הצטרפות לציונות

"עניין אחר הקשור בישראל כמדינה יהודית.  ב-14 במאי 1948 רצו להחתים את הנשיא הארי טרומן על הכרה ב- PROVISIONAL JEWISH STATE  הוא קרא זאת בעיון ומחק את הצירוף JEWISH STATE ורשם STATE OF ISRAEL  בכתב ידו, משום שמי שמבקש ממך להכיר במדינה יהודית מבקש ממך למלא טופס בקשה להצטרף לתנועה הציונית. תנועה זו היא בעלת [הרעיון] שהדת היא הלאום. בנוסף, יש סיבות אחרות ידועות [מדוע לא להכיר בישראל כמדינה יהודית], כגון: [קיומם של] 1.5 מיליון פלסטינים באזורי 48 [ערביי ישראל], זכות השיבה וכיו"ב. העיקר הוא לחשוב היטב על הנושא... 

ישראל חתמה על הסכם שלום עם ירדן ועם מצרים ויש לה קשרים עם כל העולם, [אם כן] מדוע שלא תבקש מהם להכיר במדינה הזאת? מדוע היא רוצה זאת ממני בלבד?" 

 

היוזמה הערבית טובה לפלסטינים

"בעקבות נאום נתניהו אפשר להשיג מן הערבים דבר אחד בלבד – דבקות ביוזמת השלום הערבית. כאן אני רוצה לגלות את הסוד מדוע אנו דבקים ביוזמת השלום הערבית. ביוזמה מופיע הסעיף הזה: 'כאשר ישראל תשלים את נסיגתה מן השטחים שנכבשו בשנת 1967 כולל ירושלים והגולן הערבי הסורי הכבוש, יחלו [הערבים] לנקוט צעדים לקראת ישראל'. הערבים יכולים לומר לישראל: לא ננקוט צעד לקראתך לפני שתושג המטרה הזאת וכך יסייעו לנו, אך יש כאלה הרוצים לטרפד את יוזמת השלום הערבית."

 

הפלסטינים מיידעים את ירדן בכל

"לאחר אנאפוליס נפגש הנשיא אבו מאזן עם עבדאללה השני, מלך ירדן, וביקש ממנו  לקיים מטבח משותף [לנו] ולירדן וכל מילה שנחליף עם ישראל תהיה רק לאחר שהמלך יעיין בה. 'אתה שותפנו לגבול, לביטחון, למים ולפליטים ואלה אינטרסים של ירדן.לא נפתיע אותך. כל הצעה שהגשנו לישראלים הוגשה קודם לכן לירדנים וכל הצעה מישראל הצגנו לאחות ירדן בטרם נשיב, כשאנו מביאים בחשבון את האינטרס המשותף. היחסים בין ירדן לבין הפלסטינים מעולם לא היו טובים יותר ממצבם כיום. כל מה שמתרחש בפלסטין משפיע על ירדן. מלבד זאת אינני יכול לומר שאני מציב על הגבול כוח של צד שלישי ללא הסכמת ירדן ולא אוכל להתקדם צעד אחד בנושא הפליטים בלי לדעת מה יהיה גורלם בירדן, מארחת הפליטים הגדולה ביותר.."

 

חמאס כתנועה לא נדרשת להכיר בישראל

"חמאס זכתה בבחירות אך אין זה הגיוני שיקום מישהו ויאמר: 'היות שזכינו בבחירות צריכה ארה"ב לשנות את אמנתה, תקנוניה, חוקיה והחלטותיה והליגה הערבית צריכה לבטל את היוזמה [הערבית] ואש"פ צריך לשנות את ההסכמים המשפילים שנחתמו'. איש אינו דורש מן החמאס להכיר בישראל או בשתי מדינות. איש לא ביקש מן החמאס לשנות אפילו אות אחת בכתביה. הממשלה היא הגורם שדורשים ממנו להכיר [בישראל]. ההתנגדות היא הדבר המפואר ביותר והיא חובה מקודשת לכל אדם הנתון לכיבוש אך יש הבדל גדול בין ההשקעה בהתנגדות לבין יישומה... 

מה שנדרש כרגע הוא ממשלת אחדות פלסטינית [שתקבל] את התחייבויות אש"פ, כדי שנוכל לשקם את עזה... אם מטרתך היא להגשים משטר של מדינת לאום ערבית אחת או ח'ליפות, נלך [לקראת מטרה זו] לפניך, אך קודם כל עליך לשחרר את פלסטין... אם אנו רוצים להילחם בבקשה, נקבור את יוזמת השלום הערבית, ננקה את השוחות ונעשה זאת..."

"איראן אינה מהווה סכנה"

"האם באמת יש בעולם הערבי מחנה מתון ומחנה של התנגדות?... איננו רואים באיראן סכנה כלפינו. איראן היא מדינה אזורית שאנו חולקים עליה [לעתים] ומסכימים איתה [לעתים]. אני מייחל לכך שאיראן תעמוד לצד פלסטין ותתמוך בבעיה הפלסטינית ושלא תיטה לצד אחד [חמאס] על חשבון הצד האחר [רש"פ/פת"ח], אך איראן אינה מסוכנת לאזור. זו המצאה שבאמצעותה מנסה נתניהו לשכנע את העולם. האזור הזה אינו יכול לשאת עוד מלחמות. צריך שהדיאלוג האמריקני-איראני יצליח בדרכי שלום. שאלתי את ד"ר מחמד אל-בראדעי, בווינה כמה שנים דרושות לאיראן כדי לפתח נשק גרעיני ותשובתו הייתה 14 – 16 שנים. צריך להפסיק את התקליט השחוק הזה [של הסכנה האיראנית]."       



[1] אל-דוסתור (ירדן), 25.6.2009

תגיות