המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות בעולם הערבי לנאום אובמה בקהיר
5/6/2009

 

תגובות בעולם הערבי לנאום אובמה בקהיר

 

למחרת נאומו של אובמה בקהיר הופיעו תגובות מגוונות בעיתונות הממסדית הסעודית המצרית והפלסטינית. כמה מאמרי המערכת טענו כי מדובר בנאום היסטורי שנועד ליצור סדר עולמי חדש המושתת על צדק וזכויות אדם. כמו כן הופנתה קריאה לעולם הערבי והמוסלמי להיענות לקריאת  אובמה לשותפות, להתקרב לארה"ב ולקדם את יוזמת השלום הערבית. מאמרים אחרים הפחיתו בחשיבות הנאום וטענו כי יש לבחון את מדיניותו של אובמה במעשים ולא בדיבורים.  להלן קטעים מן המאמרים[1]:

 

אל-מדינה: הנשמה חזרה לערכים האמריקאים

במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-מדינה נכתב כי הנאום "משקף מגמה אמריקאית חדשה וכנה כלפי יצירת סדר עולמי חדש על יסודות חדשים, הנשענים על המשפט הבינלאומי ומבקשים צדק, שלום, ורווחה לאנושות כולה... מגמה זו מהווה חזרה של הנשמה לערכים האמריקאים, ותוספת ממשית להישגי האבות המייסדים שקיבעו ערכים אלו ואפשרו למי שבא אחריהם להשרישם ולחזקם. זה בדיוק מה שעשו וודרו וילסון... ורוזוולט... ואחריהם ברק חוסיין אובמה שהחזיר את ארה"ב ליושרה".[2]

 

אל-אהראם: שינוי ביחס לאסלאם מזה מאות שנים

במאמר המערכת ביומון המצרי אל-אהראם נכתב כי הנאום היה "רגע השיא של הדיבורים על שינוי שראשיתם במסע הבחירות לנשיאות ארה"ב, והתגברותם עם ניצחון אובמה... מבלי להגזים, נאום אובמה צפוי להיכנס להיסטוריה כאחד המסמכים החשובים ביותר הממחישים את רצון המערב וארה"ב ביחס שונה לאסלאם ולמוסלמים, לאחר מאות שנים של תוקפנות ואיבה..."[3]

 

אל-ג'זירה: אין חדש בנאום אובמה; להמתין למעשים

במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-ג'זירה נכתב: "אובמה לא חידש דבר. יותר מכל [נשיאי ארה"ב שקדמו לו] הוא נעזר בפסוקי קראן ובקטעי חדית', דבר המצביע על השכלתו הרחבה ובקיאותו בטקסטים האסלאמיים. גם הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש, שיבח את דתנו ואת התרבות האסלאמית, ובה בעת היה צמא להצית מלחמות באזורים הערבים והאסלאמיים, וסיבך את ארצו ואזורנו במלחמות אלה. כלומר, הנאומים הם דבר אחד, ויישומם דבר אחר. היישום עלול להיתקל בלחצים מדיניים ושינויים בינלאומיים, אם הנשיא לא יהיה בעל אמונה חזקה בעקרונות עליהם הצהיר ובעל נחישות וכוח שיסייעו לו לבצע את מדיניותו." [4]

 

עורך יומון רש"פ: איננו צופים שינוי

חאפט' אל-ברע'ת'י, עורך יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, כתב: "איננו צופים שהנשיא האמריקני יהיה עוין כלפי ישראל או שיקרא לה לעקור התנחלויות... הוא יישאר שבוי בידי האינטרסים האמריקניים האימפריאליסטים העולים בקנה אחד עם הכיבוש הישראלי... נקווה שהוא ימשיך להיות שונה, כדי שיסיר מן המדיניות האמריקנית את השנאה כלפי המוסלמים והערבים... ושהישראלים, בימין ובשמאל, יבינו שהשלום הוא צורך בין-לאומי וההתנחלויות, כמו הכיבוש, הן מצב חריג שחייב להיעלם..."[5]

 

בעל טור סעודי: הנאום לא ישנה מדיניות ארה"ב


בעל הטור הסעודי, עלי סעד אל-מוסא,כתב ביומון הסעודי אל-וטן: "ברק חוסיין אובמה אינו יכול להיות כבוד השיח' ולא איתאללה עט'מא [תארי כבוד מוסלמיים]. המדיניות האסטרטגית של ארה"ב מוכרזת מוושינגטון, ולא באמצעות נאום פיוס והתקרבות מקהיר. אין לשכוח כי ברק אובמה עבר בקהיר במכוניתו המשוריינת, וכי התנועה בשליש מרחובות העיר שותקה לשם כך. דבר זה לבדו משקף את מידת החשד, הפחד והשנאה השוררים עדיין בין שתי תרבויות וציוויליזציות שלא ניתן [לצפות] להתקרבות ביניהן [מיד] בתום הנאום. אובמה הוכיח כי המחשבה הליברלית היא היחידה המסוגלת לגשר על התהום התרבותית..."[6]

 

עורך אל-אהראם: להתקרב לאמריקה

עורך אל-אהראם, אוסאמה סראיא, כתב: "נאום אובמה היה מוצלח לא רק בגלל אישיותו ויכולתו להשפיע, או הסנטימנטים שסבבו אותו מאז הגיעו לבית הלבן. אלא בגלל שנאומו כלל מילים שונות, רעיונות חדשים ורמזים חשובים ביותר לשינויים הצפויים להתחולל במדיניות האמריקאית במהלך השנים הקרובות...

 

אובמה קרב את ארה"ב אל העולם האסלאמי וכעת עלינו להתקרב אל אמריקה, אם אנחנו רציניים וחפצים לנצל את השינויים המוצעים והצפויים בעמדות האמריקאיות. הפתרונות לבעיות שבין אמריקה והעולם האסלאמי נמצאות באמצע הדרך בין הצדדים ועל כל צד לעשות כברת דרך לעבר אותם פתרונות.

 

איראן [ודאי] תמצא בנאומו של אובמה דברים שיכעיסו אותה. גם כוחות הסירוב לבטח ימצאו בנאום דברים שיעוררו את איבתם, וחמאס תמצא במילותיו שמן הנשפך על מדורת הזעם. זאת, למרות שאובמה הדגיש [את החשיבות] בהשתתפותה של חמאס במו"מ למען ישוב הסכסוכים. ואולם, בניגוד לכוחות שבחרו לזרום בשולי נהר העולם הערבי והאסלאמי, הרי שהרוב המכריע של המוסלמים ודאי מאמין בצדקת מילותיו של אובמה וברצונו הכן לשים קץ לסכסוכים המיותרים ולמצוא אזורים נרחבים שבהם ייפגשו האינטרסים של הכלל".[7]    

 

אל-וטן הסעודי: על מדינות ערב להגביר תמיכתן ביוזמה הסעודית

ביומון הסעודי אל-וטן נכתב: "הנאום חרג מן המסגרת [הצרה] של הכרה בטעויות והתנצלות על מעשיהם של הממשלים האמריקאים הקודמים, והתרחב לעיסוק בפתיחות כלפי האסלאם ופתיחת דף חדש עם המוסלמים – כל המוסלמים. עיון מהיר בעקרונות שנכללו בנאום מאשרים בבהירות את הסתלקות היהירות האמריקאית... ואת בואה של רוח נועזת, השואפת להכריז לכל הפחות על רצונה הגלוי בשותפות אמיתית...


כעת, משנגמר הנאום ואובמה עזב [את האזור], עומדת השאלה הגדולה לגבי התגובה הערבית והאסלאמית הרצויה לנאום. בזירה הערבית, מן הראוי שהליגה הערבית תכנס מפגש בדרג של מנהיגים או שרי חוץ, כדי לגבש עמדה משותפת, שתעניק תמיכה מוגברת ליוזמה הערבית, על רקע ההקשחה בעמדת ממשלת ישראל הנוכחית. בזירה האסלאמית, על 'ארגון הוועידה האסלאמית' ליזום כנס או לפרסם גילוי דעת מקיף שיאשר את תמיכת המדינות והארגונים האסלאמיים ביוזמת הדיאלוג בין הדתות [של עבדאללה מלך סעודיה]."[8]

 

עורך אל-חיאת: מסרים ברורים של הרגעה

ע'סאן שרבל, עורך היומון אל-חיאת, כתב: "ההתנהלות מול ג'ורג' בוש היתה קלה יותר. למחרת ההתקפות של ה-11 בספטמבר הוא חיקה את אוסמה בן לאדן וחילק את העולם לשניים... ברק אובמה בא ממקום אחר.... נאומו של אובמה אשר נוסח ברגישות, בכישרון, באחריות ובאומץ מחייב קריאה מעמיקה... [אובמה] רצה לומר שהמעצמה היחידה [בעולם]... איננה חוששת מלהודות בטעויות, ש[ארה"ב] החליטה להושיט לעולם יד במקום אגרוף קפוץ, שהיא מעוניינת לעודד את שותפיה ולא להכתיב להם וכי גם שותפיה נדרשים לבדיקה מחודשת שאין מנוס ממנה, וזאת על בסיס של כבוד הדדי, ערכים משותפים ואינטרסים שיוכלו לבסס שותפות עתידית...

בנאום [היו] מסרים כנים וברורים של הרגעה ו[מסרים] מאתגרים: אין מקום לטרור יהיו התירוצים אשר יהיו, אין מנוס ממדינה פלסטינית, אולם הקמתה מחייבת, לדברי אובמה, גם הכרה בזכות קיומה של 'המדינה האחרת'; המדינה הפלסטינית היא אינטרס פלסטיני, ישראלי ואמריקאי, ואין להסכים להרחבת ההתנחלויות; לאיראן יש זכות לאנרגיה גרעינית למטרות שלום, אולם אין להסכים לפצצה גרעינית. כיבוד האמונות, המיעוטים, זכויות האישה וחופש הביטוי - דרוש מצד שני הצדדים [בעולם הערבי והמוסלמי וכן במערב].  


הכבוד הרב שהפגין אובמה כלפי העולם המוסלמי מציב את האחרון במבחן ועליו לספק את התנאים [הנחוצים] לשותפות [עם ארה"ב]... צריך להמתין ולראות האם לאובמה יש יכולת [לפעול בשותפות] לאחר שכבר הביע את רצונו בכך, והאם העולם המוסלמי רוצה ויכול להצטרף לשותפות של אינטרסים, דיאלוג והסדרים..."[9]

 

בעלת טור באל-חיאת: שותפות עם ארה"ב –אינטרס ערבי

ע'ארדה דע'ראם, בעלת טור ביומון הסעודי אל-חיאת, כתבה: "על הערבים ועל מנהיגיהם לזכור שתוצאות מאמצי השלום הן אינטרס של הדורות הצעירים במזה"ת. עליהם להפוך את הניצחון בקרב על עשיית השלום לניצחון ערבי בהתחשב בכך שישראל היא זו שהתנגדה לשלום ונשארה במנטאליות של מצור למשך 42 שנים, מאז שכבשה את השטחים הערביים ב-67', כאשר דורות ערבים רבים התחנכו וקראו ל[מלחמה זו] תבוסה...

זהו אינטרס של הערבים ושל המוסלמים לחשוב על בניית שותפויות עם ארה"ב ועם הנשיא אובמה במקום לשקוע בתרבות 'ההאשמה בבגידה' והטלת אחריות תמידית על אחרים. הערבים והמוסלמים הם לא תמיד הקורבן, על אף שגם הם [לעיתים] קורבן של קיצוניות ומעשי טרור של ערבים ומוסלמים לא נגד ארה"ב והמערב, אלא גם נגד מוסלמים, כפי שקורה באפגניסטן ופקיסטן. הלוואי שיוזמתו של אובמה כלפי המוסלמים ומדינות ערב... תהווה תמריץ למחשבה מחודשת ולגיבוש אסטרטגיה... אשר תשנה את ההערכה העצמית ממקום של 'שואה' [נכבה] ושל תבוסה למקום של ביטחון עצמי ויכולת להשפיע ולשנות..." [10]  

קריקטורות בעיתונות הערבית על נאום אובמה

 

הקאובוי האמריקאי החדש – חמוש ביונים של שלום

אל-וטן (סעודיה), 5.6.09/ ג'יהאד עוורתאני  

 

אובמה מנסה בנאומו לאחות את הקרע בין המזרח למערב

אל-נהאר (לבנון), 5.6.09/ ארמאן חמצי 

 

אובמה שובר את החומה בין ארה"ב לעולם המוסלמי

 אך אינו נוגע בחומה המקיפה את הפלסטינים

אח'באר אל-ח'ליג' (בחריין), 5.6.09

 

אובמה מנסה "לדוג" את המזרח התיכון ללא הצלחה

 

אל-ערב אל-יום (ירדן), 5.6.09/ נאצר אל-ג'עפרי

 

הנצים של ישראל ואיראן אורבים ליונת השלום של אובמה

אל-מסתקבל (לבנון), 5.6.09/ חסן בלייבל 

 

הערבים מברכים על נאום אובמה תוך הצגת הפרו-ישראליותו 

אל-ערב (קטר), 4.6.09 / ראא'ד ח'ליל  

 

היהודים מנסים לשבש את נאומו של אובמה

אל-ביאן (איחוד האמירויות), 5.6.09/ חסן אידלבי 



[1] ביום שישי אין פרסום של עיתונים מסוריה ומעיראק.

[2] אל-מדינה (סעודיה), 5.6.2009

[3] אל-אהראם (מצרים), 5.6.2009

[4] אל-ג'זירה (סעודיה), 5.6.2009

[5] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.6.2009.

[6] אל-וטן (סעודיה), 5.6.2009

[7] אל-אהראם (מצרים), 5.6.09

[8] אל-וטן (סעודיה), 5.6.2009.

[9] אל-חיאת (לונדון), 5.6.2009

[10] אל-חיאת (לונדון), 5.6.2009