המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מצרים: חוליית חזבאללה – מזימה של איראן ושותפותיה
5/5/2009

 

מצרים: חוליית חזבאללה במצרים –

מזימה משותפת של איראן, סוריה, קטר, חזבאללה, חמאס והאחים המוסלמים

 

הקדמה

בחודש אפריל השנה, חשף התובע הכללי המצרי, עבד אל-מגיד מחמוד, את דבר פעילותה של חוליית חזבאללה במצרים. בהודעתו טען, כי חקירת החשודים העלתה שהחוליה התכוונה לפגוע ביעדים מצריים ובהם מבנים אסטרטגיים, אתרי תיירות ברחבי המדינה, ובעיקר בסיני ובקהיר; לזעזע את הביטחון הכללי במצרים; להתנקש בבכירים מצריים וכן להפיץ את השיעה במצרים. עוד נאמר בהודעה כי חברי החוליה קיבלו סיוע מחוץ למצרים שכלל אימון בהכנת חומרי נפץ ומטענים, ועזרה ברכישת כמויות גדולות של חומרי נפץ ובחכירת שטחים באזורים שונים על שפת תעלת סואץ, מהם יוכלו לעקוב אחר ספינות העוברות בתעלה[1]. מאז חשיפת הפרשה התפרסמו בעיתונות המצרית פרטים רבים נוספים, לעתים סותרים, על חברי החוליה, על תוכניותיה, על קשריה עם בכירים בחזבאללה ועל מעורבותן של מדינות וארגונים נוספים בפרשה זו.

 

לאחרונה התגבשה במצרים התפיסה כי פעילותה של חוליית חזבאללה במדינה היתה חלק ממזימה גדולה שהוכנה בקפידה על ידי כל המדינות והארגונים המשתייכים לציר האיראני: איראן, סוריה, קטר, חזבאללה, חמאס והאחים המוסלמים. תוכנית זו נועדה לפגוע בביטחונה ובמעמדה של מצרים ולסייע לאיראן בתוכניתה להשגת הגמוניה אזורית.  

 

פרשה זו היתה במוקד עימות תקשורתי בין ציר המחנה המתון האנטי איראני בהובלת מצרים וסעודיה, לבין הציר הפרו איראני. באופן טבעי זכתה מצרים לגיבוי תקשורתי מסעודיה, בעלת בריתה, שגינתה בחריפות את חזבאללה ואיראן. מאידך, אמצעי התקשורת של המדינות והארגונים הנמנים על הציר האיראני תקפו בחריפות את מצרים וטענו כי מדובר במשבר מכוון אותו יזמה מצרים, במטרה לעוות את תדמיתה של ההתנגדות ולהתערב בבחירות לפרלמנט בלבנון, כנקמה על תבוסתו המדינית של הציר המתון לאחר מלחמת עזה.[2]

 

להלן קטעים מן ההתבטאויות התקשורתיות בפרשה:

 

התקפות במצרים נגד חזבאללה ואיראן

בעקבות חשיפת הפרשה התפרסמו בעיתונות המצרית מאמרים רבים בגנות ארגון חזבאללה ואיראן, הן בשל קשרי הארגון עם איראן והן בעקבות הדיווחים בעיתונות המצרית בדבר מעורבות איראנית בפרשה[3].

 

עורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה, מחמד עלי אבראהים, טען כי חזבאללה גרוע יותר מישראל מאחר ותכנן לפגוע במצרים בשם האסלאם: "אני אומר למי שהגנו על חסן נצראללה: חי אללה... הוא גרוע יותר מתל אביב, [שכן] היהודים מגייסים מרגלים כדי לאסוף מידע וסודות [ואילו] נצראללה מגייס אותם כדי להחריב ולגדוע את [מקורות] הפרנסה של המצריים... הו שיח' חסן, קללת אללה עליך ועל אדוניך אשר שכרו אותך כדי להחריב את מצרים... שיח' חסן, מעתה ואילך אתה מבחינתי כמו יצחק שמיר, [מנחם] בגין ו[אביגדור] ליברמן הציונים, השואפים להרוג אותנו משום שאנחנו מאיימים על קיומם, אלא שאתה שואף להרוג אותנו בשם האסלאם, הדת, הקרבת [הנפש] והאסתשהאד. פעם נוספת: קללת אללה עליך."[4]

 

פעולות חזבאללה במצרים נתפסו כחלק מתוכנית איראנית להשתלט על מצרים במסגרת חתירתה להגמוניה אזורית. נשיא מצרים, חוסני מובארכ, אמר באחד מנאומיו: "לא נרשה שום התערבות של כוחות חיצוניים העוינים את השלום ודוחפים את האזור אל הגיהינום, מתוך שאיפה לפרוס את ההשפעה והאג'נדה שלהם על העולם הערבי שלנו...[הם] דוחפים את סוכניהם באזור כדי לאיים על הביטחון הלאומי של מצרים, להפוך את גבולותיה להפקר ולזעזע את יציבותה. אנו אומרים לאלה: אנו ערים לחלוטין לתכניותיכם, נחשוף את מזימותיכם ונשיב לכם כגמולכם. הפסיקו לנקות את עצמכם [בטענת הגנה על] הבעיה הפלסטינית והיזהרו מזעמם של מצרים ועמה."[5]

 

בראיון ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, טען שר החוץ המצרי, אחמד אבו אל-ע'יט, כי איראן השתמשה בחזבאללה כדי לחדור למצרים: "ישנו רצון מצד איראן ומצד גרורותיה באזור להפוך את מצרים למשרתת של המלכה האיראנית, כאשר זו תיכנס למזרח התיכון, אולם מצרים לא יכולה לשרת איש, משום שהיא עצמה השליטה המוכתרת באזור הזה."  בהמשך אמר אבו אל-ע'יט: "איראן פעלה בשנים האחרונות כדי להחזיק בכמה קלפים ערביים וכדי לנצלם לצורך הכוונת המו"מ שלה עם העולם המערבי... כאשר איראן נמצאת - בדמותו של חזבאללה - על חוף הים התיכון, הרי שזהו מסר ברור לעולם המערבי, לישראל, למצרים ולכל הערבים: אנחנו כאן ואנחנו נשפיע על האינטרסים שלכם. הזמן הוכיח... כי [איראן] השתמשה במפלגה זו [קרי חזבאללה] כדי להימצא על אדמת מצרים וכדי לומר למצרים- אנחנו כאן..."[6]

 

העיתונות המצרית התייחסה לחזבאללה כאל "סוכן איראני" ו"מפלגה איראנית שאינה מייצגת אפילו את הלבנונים", כפי שטען עורך העיתון אל-גומהוריה, מחמד עלי אבראהים.[7] עבדאללה כמאל, עורך המגזין רוז אל-יוסף, המקורב לגמאל מובארכ, הסביר במאמר מערכת: "מבחינה מבצעית, צבאית ודתית, מנגנון המודיעין של חזבאללה כפוף למודיעין האיראני. לאור הכפיפות הדתית של חזבאללה לאיראן, לא יתכן שהוא יבצע פעולה כמו זו שביצע במצרים מבלי שקיבל לכך אור ירוק ממקורות הסמכות הדתיים ומודיעיניים בטהראן..."[8]

 

ח'אלד אמאם, עורך יומון הערב של אל-גומהוריה, אל-מסאא, כתב כי הפרשה היא "פרק נוסף במזימה האיראנית הנאלחה נגד מצרים" וכי "איראן הניעה את ההתארגנות החשאית הזו באמצעות הסוכן המורשה שלה באזור [קרי, חזבאללה] לאחר שהצטמצמו אפשרויות הפעולה שלה, ולאחר שמצאה שהשער למצרים חסום בפניה לחלוטין".[9]

 

אבראהים נאפע, העורך לשעבר של אל-אהראם, כתב: "חזבאללה החל להעביר את הטרור שלו מהפנים הלבנוני אל [העולם] הערבי, באופן המשרת את המדיניות האיראנית ואת יעדיה... היעדים הם איראנים טהורים והבעיה הפלסטינית אינה אלא מסווה לתנועת [החזבאללה]."[10] 

 

איראן-סוריה-קטר-חזבאללה-חמאס והאח"ס במעגל הנאשמים

בעוד שבתחילת הפרשה הופנתה במצרים אצבע מאשימה כלפי חזבאללה ואיראן בלבד, הרי שלאחר כשבוע התרחב מעגל הנאשמים וכלל את כל המדינות והארגונים המשתייכים לציר האיראני: איראן, סוריה, קטר, חזבאללה, חמאס והאחים המוסלמים. בעיתונות המצרית נטען כל הגורמים הללו היו שותפים "למזימה נגד מצרים" שתוכננה בקפידה ולאורך זמן במטרה לפגוע בה[11].  

 

בכתבת תחקיר ביומון אל-אהראם נטען כי פרשת חזבאללה היתה "חלק ממזימה גדולה נגד מצרים שתוכננה בקפידה מתוך כוונת זדון להפר את ביטחונה" וכי "לתוכנית חבלנית זו היו שותפים גורמים בינלאומיים". לדברי היומון, "התקופה שקדמה לתחילת הפלישה הצבאית הישראלית לעזה... שיקפה את קיומה של מזימה גדולה ומוסכמת בין הנהגת האח"ס במצרים וזרועותיה במדינות ערב ובמדינות אירופה, זרועה הצבאית המגולמת בחמאס, וכן חזבאללה, איראן, סוריה וקטר..."[12]    

 

היומון סקר את תפקידם של כל מדינה וארגון שהשתייכו לציר זה במזימה נגד מצרים: "תפקידה של סוריה השתקף במגמות של אמצעי התקשורת שלה, בהצהרות נשיאה [בשאר אל-אסד] ובאמצעות החיבוק שהעניק [לראש הלשכה המדינית של החמאס] ח'אלד משעל ומנהיגים אחרים בתנועה." כמו כן נטען, כי התפקיד הסורי בא לידי ביטוי, בין היתר "ביחסים הקרירים חסרי התקדים ביחסי מצרים-סוריה שהביאו את [סוריה] לפגוע במצרים ובתפקידה הפוליטי". לטענת אל-אהראם, הסורים פגעו במצרים כאשר התעקשו לכנס את פסגת דוחה בינואר 2009, אף שלא היה הקוורום הדרוש לכינוסה וזאת בהשתתפות אחמדי-נז'אד וח'אלד משעל, בניגוד לתקנון ולכללים של הליגה הערבית. היומון הוסיף כי "חזבאללה ידוע בקשריו האמיצים עם המשטר הסורי שמסר לידיו שלושה רבעים מן הנשק הסורי לפני הנסיגה [הסורית] מלבנון."

 

קטר הואשמה כמי שהיתה שותפה למזימה באמצעות ערוץ אל-ג'זירה: "כרגיל, [תפקידה של קטר] החל כתפקיד תקשורתי באמצעות ערוץ אל-ג'זירה שהתנער כהרגלו מניטראליות וחתר [לגייס] את דעת הקהל המצרית והערבית, לשלהב את רגשותיהם ולרמוז בגסות על מעורבות מצרים בקשירת קשר עם ישראל וארה"ב נגד חמאס... כן אין לשכוח את ההתרכזות של אל-ג'זירה בנאומי חסן נצר [אללה] ו[ח'אלד] משעל ואת [סיקורה] הבולט של הפגנות האח"ס ברחובות מצרים." אל-אהראם אף האשים את קטר כמי שארגנה את פסגת דוחה כדי לטרפד את המדיניות המצרית: "איראן המליצה ל'מדינונת' קטר לארגן פסגה ערבית בהשתתפות איראן וחמאס אף שמצרים הודיעה קודם לכן על כינוס פסגה לאותה מטרה [קרי, הטיפול במשבר בעזה]... [בכינוס הפסגה] ניסו בכירי המדינונת להכשיל את מהלכי מצרים ומגעיה עם כמה ממדינות האזור, בנוסף לתורכיה והאיחוד האירופי."

 

היומון ציין כי "תפקידם של האחים המוסלמים היה הדרגתי" וכי חברי התנועה הידקו את התיאום עם גורמי אופוזיציה ויצרו חזית שדרשה לפתוח את מעבר רפיח [לפני המלחמה בעזה ובמהלכה] ואף ניסתה לפעול לפתיחתו בכוח ולצמצם הזרמת גז לישראל. כמו כן נטען כי חברי התנועה ניסו להסית את העם המצרי נגד המשטר בסיוע ערוץ אל-ג'זירה, בטענה שמצרים סייעה לישראל במלחמה בעזה.

 

התחקיר אף ציין כי בין העצורים בפרשת חוליית חזבאללה חמישה חברים בתנועת האחים המוסלמים שהיו בעלי קשרים עם המדריך הכללי, וכי דווקא פעילים אלו היו מקורבים לבכיר בחוליית חזבאללה, סאמי שהאב.

 

על תנועת החמאס נטען כי היא "ממלאת תפקיד של נוכח נפקד." לדברי אל-אהראם, חמאס התעקשה לשגר טילים "חסרי תועלת" והניחה כי המערכה בעזה תארך שלושה ימים ובמהלכם תשיג התנועה את פתיחת מעבר רפיח באמצעות הסתת ההמון במצרים ע"י האחים המוסלמים, דבר שיוביל לשינוי המשטר במצרים ולביטול הסכמי השלום עם ישראל.[13]  

 

עבדאללה כמאל, עורך השבועון רוז אל-יוסף, טען גם הוא כי פעילות חזבאללה במצרים היתה חלק ממזימה של הציר הפרו איראני כנגד מצרים: "ישנו מאמץ איראני להקמת קואליציה אזורית של כל הארגונים והכנופיות תחת הנהגת חזבאללה. איראן רוצה... שישות זו [קרי, חזבאללה] תהיה המכשיר האזורי בעל הפרישה הרחבה ביותר שלה, לצורך ביצוע תכניותיה נגד מדינות ערב."

 

לדברי כמאל, "חזבאללה הוא הנציג הרשמי והמוכרז של קבוצת מדינות המכנות עצמן 'מחנה ההתנגדות', הכוללת במוצהר את סוריה, איראן וקטר. קואליציה זו התגבשה במהלך מלחמת עזה והיא כוונה ביסודה נגד מצרים... בקבוצה זו חברים גם ארגונים המפיצים את הטענה שהם מתבססים על [עקרון] ההתנגדות לאויב הישראלי, והם: חזבאללה, חמאס, האחים המוסלמים והג'האד [האסלאמי] הפלסטיני."

 

כמאל הוסיף ואמר: "בלבנון, מזה זמן רב, חזבאללה הוא המכשיר הגלוי של המדיניות האיראנית. עם עליית הברית הסורית-איראנית, והעמקת [המעורבות] הסורית במציאות הלבנונית, חזבאללה הפך למכשיר משותף לשתי המדינות... מבחינה היסטורית, חזבאללה הוא יציר כפיה של איראן, [אך] רבות מישיבות ההכנה [לקראת הקמתו] נערכו בדמשק, כאשר עלי [אכבר] מחתשמי [פור] היה שגרירה בסוריה. איש זה מתואר כאב הרוחני של חזבאללה, בעוד השגריר הבא בדמשק, מחמד חסן אח'תרי, היה אביו בשטח, וזאת לפי התיאור בסדרת ראיונות [שהתפרסמה] בעיתון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט..."[14]

 

לדברי כמאל, "התכנית עצמה היא פרי עבודה של שנים ארוכות, ומימדיה נחשפו כאשר [המדריך הכללי של האחים המוסלמים] מהדי עאכף, הביע את רצונו לשגר עשרת אלפים מאנשיו לחזבאללה במלחמתו מול ישראל... די היה בעצם הכרזה זו כדי להעיד על התקרבות ייחודית, בעלת אופי קואליציוני, בין ארגונים סונים ושיעים תחת הכסות של 'ההתנגדות'." כמאל ציין כי "הקמפיין התקשורתי המתמשך, בעיקר מצד נותן החסות המשותף, קטר, סייע... ליצירת תמונה של התקרבות שטשטשה את ההבדלים בין סונים לשיעים".[15]

 

עיתונות סעודית: איראן וסוריה משחקות בביטחון מדינות ערב

גם בסעודיה, בעלת בריתה של מצרים, ומובילת המחנה האנטי איראני, נשמעו גינויים חריפים נגד חזבאללה ואיראן. במאמר המערכת של היומון אל-ג'זירה נכתב: "מנגנוני הביטחון והמשפט במרוקו ובמצרים גילו ערנות והצילו את ארצותיהם מתככי הרשע. הם הדליקו נורות אדומות אצל שאר המדינות הערביות והאסלאמיות שהפכו יעד להטפה עדתית [הכוונה לשיעיזציה] ולפיגועי טרור לטובת מדינה באזור [הכוונה לאיראן], הפוגעת בביטחון מדינות ערב ומהווה איום על כולן, כדי לממש שאיפות אזוריות."[16] 

 

במאמר המערכת של היומון "אל-וטן" נכתב על הפרשה: "טהראן אינה יכולה להסתיר את המשחק שהיא מנהלת בהיחבא יחד עם המעצמות, על-ידי הצהרות מדיניות ותקשורתיות ריקות מתוכן, שבאמצעותן היא רוצה להסיט את תשומת הלב של הערבים ממשחקיה בביטחונם הלאומי. על טהראן לדעת שהערבים לא ירשו לה להקל ראש באינטרסים האסטרטגיים שלהם, יהיה המחיר אשר יהיה".[17] 

 

גם בעיתונות הסעודית הורחב מעגל הנאשמים בפרשה כאשר הופיע איום מרומז כנגד סוריה, נוסף על איראן. במאמר המערכת של היומון "אל-וטן" נכתב: "כשם שחזבאללה פעל בתוך מצרים ובעבר בירדן, כל ארגון או מפלגה עלולים לפעול [בעתיד] למען מטרה דומה בסוריה או איראן, וזהו עניין שאין להסכים לו באף מדינה."[18]

 

הציר המתון: פעילות חזבאללה במצרים היא טרור

דוברי הציר המתון הדפו את האשמותיהם של דוברי הציר האיראני, כי באמצעות חשיפת הפרשה מתנכלת מצרים לתנועות ההתנגדות ומשרתת מטרות ישראליות. לטענתם, פעולותיו של ארגון חזבאללה במצרים אינן התנגדות אלא טרור. לשיטתם, התמיכה בפלסטינים היא רק תירוץ שנועד להסוות את תוכניתה של איראן לערער את יציבותה של מצרים, לסבך אותה בעימות עם ישראל ולפגוע במעמדה האזורי. 

 

עבדאללה כמאל, עורך השבועון רוז אל-יוסף, גרס כי הטענות בדבר התמיכה בפלסטינים והצורך בהתנגדות, הן "כיסוי שנועד לחפות על מבצע שלם של התפשטות [חזבאללה] במצרים ובירדן". לטענתו, "החקירות והידיעות המצויות בידי השלטונות המצריים מוכיחות... שהעניין רחב יותר מן המימד החיצוני של מתן תמיכה לוגיסטית להתנגדות... מטרת פעילות התא... [היתה] לסבך את מצרים בעימות עם ישראל." לדברי כמאל, "אחד מיעדיה החשובים ביותר של איראן... היה להנציח את הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, על-מנת שהדבר יעניק לה מסגרת פעולה רחבה יותר באזור, מה שיאפשר לה... למוטט את ביטחון המדינות [באזור], לבטל את הסכמי השלום [עם ישראל], ומשם להשליט חזון מדיני אחר לחלוטין."

 

כמאל ציין כי לא ניתן לבטוח בחזבאללה ואיראן בשל עקרון התקיה באידיאולוגיה השיעית: "התוכניות הפתלתלות של חזבאללה הן הביטוי הפומבי של עיקרון התקיה באידיאולוגיה השיעית... כלומר להפגין דבר שאינך מאמין בו... [נצראללה] אמר שהוא תומך בהתנגדות בשעה שהיתה לו תוכנית רחבה יותר. התקיה הזו - המשתלבת עם הפעילות הפוליטית והביטחונית של כל מי שיש לו קשר לארגונים הפוליטיים השיעים בעולם הערבי ובמדינה הפרסית – מעוררת [בנו] חשש בסיסי לגבי כל דיון חופשי או מגעים חיוביים עם [הגורמים] הללו. זאת מפני שלא ניתן לסמוך על מה שהם אומרים. הם בדרך כלל אומרים דבר אחד בשעה שהם מתכננים דבר אחר."[19]

 

הדוברים המצריים ציינו כי פעולות חזבאללה כלל אינן נחשבות לפעולות התנגדות, תוך הדגשה כי מצרים אכן תומכת ברעיון התנגדות. הד"ר מופיד שיהאב, השר לענייני משפט ומועצות המחוקקים, אמר: "מצרים תומכת בהתנגדות הפלסטינית, אך תמיכה בפלסטינים אינה מצדיקה ביצוע פשעים נגד החוק המצרי."[20]  עורך אל-גומהוריה, מחמד עלי אבראהים, כתב בענין זה: "אנחנו בעד כל כדור וטיל שנורים לעבר ישראל אך לא יתכן שמצרים תהפוך למחסן תחמושת שימשוך את ההתנגדות הנה ולא יתכן שיפתחו סניפים ומשרדי מימון להתנגדות בארצנו... כאשר נצראללה מנסה ליצור בסיס של חזבאללה במצרים, הרי שאני וכל המצרים נתנגד לכך, כשם שאיננו רוצים שהוא יעשה במצרים מה שעשה [בלבנון] ביום ההפיכה ב-7 במאי [2008], כאשר כבש את בירות..."[21] 

 

פעולות חזבאללה הוגדרו על ידי הכותבים כפעולות טרור. אבראהים כתב: "מצרים מכבדת את ההתנגדות [אך] אינה נותנת חסות לטרור... לעולם לא נסכים שהטרור יגיע לסיני, תחת שמות שונים, כדי לזרוע קטל ו[כדי] שלאחר מכן אנו נמחא לו כפיים ונאמר ש[מבצעי הטרור] הם גיבורי ההתנגדות. אתה וכנופיותיך טרוריסטים, הו שיח' חסן..."[22] 

 

ברוח זו כינה טארק אל-חומיד, עורך היומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, את מזכ"ל חזבאללה "בן נצראללה" על משקל בן לאדן. חומיד כתב: "המשותף לנצראללה ולבן לאדן הוא ששניהם אינם מאמינים במדינות, בגבולות ובחוקים בין-לאומיים... הסכנה של 'בן נצראללה' ודומיו היא בכך שהם חותרים להפיל ממשלות וליצור אזורים של תוהו ובוהו, הכפופים לאיראן בתוך מדינות ערב, עד שייהפכו למדינות במתכונת לבנונית שבהן אין לשלטון או למדינה כל מורא, ומדינות ערב יהפכו לקיני נשק ואלימות. התירוץ גם הוא קיים, כמובן, והוא: ההגנה על הפלסטינים כפי שאמר 'בן נצראללה'. באותו תירוץ השתמש סדאם חוסיין כאשר כבש את כווית וכך גם בן לאדן לאחר שעשה שמות בארצותינו ובעולם."[23]               

 

לטענת דוברי הציר המתון, האיפוק שהפגין חזבאללה במהלך מלחמת עזה הוא הוכחה נוספת לכך שאין מדובר בארגון התנגדות, אלא בארגון הפועל למען האינטרסים של איראן. במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-ג'זירה, נכתב: "אם המצב הפלסטיני כל כך מדאיג את נצראללה, היכן היה חזבאללה בזמן המלחמה נגד עזה? הייתה לו הזדמנות להוכיח את נאמנותו לבעיה הפלסטינית ולהקריב קורבנות שהוא כה מייחל להם. זאת ועוד, הוא הזדרז במהירות הבזק להכחיש כל קשר לטילים שנורו מלבנון לישראל בזמן התוקפנות נגד עזה כדי לא להסתבך במלחמה."[24] 

 

עורך אל-גומהוריה, מחמד עלי אבראהים, פנה במאמרו לנצראללה: "אם לא רצית לסבך את לבנון בסיוע בנשק לפלסטינים במהלך המלחמה נגד עזה, מחשש שישראל תתנקם בלבנונים, מדוע אתה רוצה לסבך את מצרים בעימות [עם ישראל]? האם [קיבלת] הוראות מאיראן למשוך את מצרים להסלמה צבאית במזה"ת, שתסיח את דעתה מהביטחון הלאומי שלה ותאפשר לטהראן באותו זמן לחתום על הסכם עם ארה"ב שעל פיו תנהג במפרץ הערבי [ביד חופשית] ותהיה אחראית על אספקת הנפט [למערב]? האם אתה שותף [לניסיון] לסבך את מצרים בהרפתקה כושלת, כדי להוציאה ממשוואת הכוח באזור?..."? [25]

 

תגובת הציר האיראני:

א. המשבר עם חזבאללה מכוון כדי לגרוף הישגים פוליטיים

בכירי חזבאללה טענו כי פעולות הארגון במצרים היו חלק מתמיכת הארגון בהתנגדות הפלסטינית וכי ההאשמות במצרים בדבר ניסיון פגיעה בביטחונה - שקריות. מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, שהואשם על ידי התובע הכללי המצרי כמי שהיה מעורב בפרשה, הודה מצידו כי ארגונו אכן פעל במצרים, אולם טען כי מטרתו היחידה היתה להעביר סיוע לוגיסטי לפלסטינים בעזה ולפעול נגד ישראל. [26] הוא דחה את כל ההאשמות בדבר תכנון פיגועים במצרים ורצח בכירים מצריים בטענה כי מדובר בהמצאות ושקרים.[27]

 

סגנו של נצראללה, השיח' נעים קאסם, שגם שמו נקשר בדבר מעורבות בפרשה, טען כי מצרים יצרה במכוון את המשבר הנוכחי עם חזבאללה וכי היא "מנפחת" את מימדי הפרשה[28]. ליומון המצרי העצמאי אל-שרוק אמר: "איננו חושבים שמה שקרה פגע בריבונות המצרית. זהו מעשה פשוט מאוד שהיה צריך לעשות למען פלסטין. טבעי ש[פעילות כזאת] תהיה מוסווית ובסתר, שהרי המשטר המצרי לא מעוניין בפעולות האלה." לדבריו, פעילי חזבאללה קיבלו הוראות ברורות "לא לבצע כל פעולה  נגד הישראלים בתוך מצרים, דבר המלמד על כך שחזבאללה לא היה מעוניין לפגוע במצרים..."  קאסם טען כי "מנגנוני הביטחון המצריים מדריכים חלק מאמצעי התקשורת של המשטר [ומורים להם] להמציא סיפורים ותמונות במטרה לעוות ולהשחית את תדמיתה של ההתנגדות."[29]

 

ב. מאבק מצרי לבלימת איראן וכוחות ההתנגדות

דוברי הציר האיראני טענו כי ההאשמות נגד חזבאללה ואיראן נבעו משיקולים פוליטיים שנועדו לשפר את תדמיתה של מצרים. לשיטתם, מעמדן האזורי של מצרים וסעודיה, המובילות את הציר האנטי איראני ואשר לטענתם משרתות את אמריקה וישראל, נפגע בעקבות ניצחון מחנה ההתנגדות במלחמת עזה. לדבריהם, המחנה הסעודי-מצרי נחל תבוסה פוליטית במהלך המלחמה ולאחריה, שבאה לידי ביטוי בכינוס ועידת דוחה בינואר 2009, בהשתתפות נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, למורת רוחן של שתי המדינות, וכן בכינוס הליגה הערבית בדוחה, במרץ 2009, בהיעדרו של נשיא מצרים, חוסני מובארכ.

 

יו"ר המג'לס האיראני, עלי לאריג'אני אמר בפתיחת דיון במג'לס, כי פרשת חזבאללה "נועדה לפצות על הנזק התדמיתי של הממשלות [מסוימות] שהואשמו בשת"פ עם ההרפתקנות הישראלית בעזה."[30] היומון ג'ומהורי-י אסלאמי טען כי מצרים מנסה לנקום כעת את "תבוסת הציר תל אביב-קהיר-ריאצ'" במלחמת ישראל בעזה.[31] בערוץ אל-מנאר, השייך לארגון חזבאללה, נטען כי ממשלת מצרים "מנסה להיחלץ ממצוקת בידודה [בזירה] הערבית שהתקבעה בפסגת דוחה [במרץ 2009]."[32] 

 

במאמר המערכת של היומון האיראני השמרני "ג'ומהורי-י אסלאמי", נטען כי מדובר במזימה שנועדה להציל את תדמיתו של מובארכ בעיני עמו: "ניתן היה לצפות שמובארכ ימציא תרוץ על מנת להכשיר את הקרקע לדכא את העם [המצרי] וינסה לכלוא את מתנגדיו תוך שימוש במזימות... שיתוף הפעולה של חוסני מובארכ עם הציונים במהלך מלחמת עזה, לאחריה ועד היום... הופך אותו לראוי להישפט כפושע מלחמה בבית דין בינ"ל ולהענישו, כמו גם את ראשי המשטר הציוני.

 

זוהי שאיפת כל בני החורין בעולם הערבי ובעולם האסלאם, והעם המצרי עצמו אף הדגיש זאת כמה פעמים... נשיא מצרים, חוסני מובארכ, מפחד ממציאות זו, ומשתמש באמצעים ישנים, כגון האשמות ומעצרים חוזרים ונשנים, על מנת להיאבק בה. [אולם] המאמצים חסרי התועלת מראים את חולשתו הרבה ומבשרים את התקרבותו לסוף שלטונו העושק והעריץ. הוא מפחד מהנצראללות של מצרים העולים ומפציעים, והפחד הזה הוא לחלוטין במקומו. כעת תרבות ההתנגדות שוטפת את [דעת הקהל] במצרים, וגואה כמו שיטפון בחיי משרתי אמריקה והמשטר הציוני. השיטפון הזה ישים קץ לחייו הלא מבורכים של חוסני מובארכ."[33]

 

ג. מצרים רןצה בהפיכת ה"התנגדות" לאויב החדש של הערבים

דוברי הציר האיראני טענו כי ממשלת מצרים מעוניינת להחליש את חזבאללה ואת כוחות ההתנגדות בכלל ולהפוך אותם לאויב החדש של הערבים במקום ישראל, זאת כנקמה על ההישגים שרשמו כוחות ההתנגדות.[34]  

 

מאמר המערכת של היומון הממסדי הסורי אל-ת'ורה, טען כי ההאשמות המופנות נגד חזבאללה הן ניסיון להצר את צעדיה של ההתנגדות, לאור ניצחונותיה בלבנון ובעזה. עוד נטען, כי ייתכן שבעתיד יהיו מנהיגי ההתנגדות מבוקשים ע"י בית המשפט הבינלאומי והאינטרפול, בהסתמך על בקשתם של המנהיגים הערביים.[35]  מאמר המערכת של היומון הסורי אל-וטן הסביר עמדה זו: "חזבאללה מאיים בפועל על מצרים בשל תמיכתו בהתנגדות ברצועת [עזה] ומאחר שבמהלך המתקפה [הישראלית] על לבנון בקיץ 2006 הוא רשם  ניצחון על ישראל, ניצחון אשר הפך את כל המאזנים הצבאיים, האזוריים והבינלאומיים, על פיהם. ממשלת מצרים רואה את יחסיה עם ישראל כיחסים 'אסטרטגיים והכרחיים' ובמסגרתם היא נלחמת בהתנגדות, מהדקת את החבל סביב צווארה [של ההתנגדות] ומשתמשת בכל הידע והניסיון שלה כדי למנוע הגעה של מזון ותרופות ולא רק נשק וציוד צבאי [לעזה]."[36]

 

במאמר אחר ביומון אל-וטן הסורי נכתב: "לאחר שג'ורג' בוש נכשל [בניסיונו] להפוך את איראן לאויב מדומה חדש של הערבים... פתחה קהיר במערכה שעולה בקנה אחד עם האינטרסים הישראליים... באופן שיבטיח את הפיכתה של ההתנגדות - המגולמת בחזבאללה הלבנוני ובתנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס - לאויב המדומה החדש".[37]

 

אבראהים אל-אמין, יו"ר מועצת המנהלים של היומון הלבנוני אל-אח'באר המקורב לחזבאללה, אף צייר במאמרו תסריט לפיו בעתיד ירדוף המשטר המצרי את כל תומכי ההתנגדות: "המתקפה נגד ההתנגדות הולכת בכיוון המציג את ההתנגדות כדבר מביש וכהפרה של החוק הציבורי במצרים... אם העניינים יתפתחו בכיוון זה, המתקפה המתנהלת כעת נגד הפוליטיקאים ואנשי התקשורת המתנגדים למתקפה נגד חזבאללה – תגיע בקרוב לכך שיוטל איסור פוליטי ומשפטי [על הבעת תמיכה בהתנגדות]. כל מי שיגן על ההתנגדות ייגרר למטה ביטחון המדינה ו[יופקרו] חירותו, זהותו וכבודו בעיתונים הלאומיים ועל מסכי [הערוצים] המצריים-סעודיים. המתקפה לובשת צורה שתוביל להטלת איסור על יצירת כל קשר עם כל כוחות ההתנגדות....עד כי תיאסר ההשתתפות בסימפוזיונים, מפגשים וועידות בהן ישתתפו מנהיגים מההתנגדות בלבנון ובפלסטין..." בהמשך טען אל-אמין כי "המטרה של המתקפה היא להכריז על  כך שהסכסוך של מצרים עם ישראל הסתיים וכעת האויב אמיתי הוא  מי שנושא את דגל ההתנגדות. כל מי שעומד לצד הקבוצה הזו הוא אויב של מצרים, וכל מי שלא  טורח לגבות את צעדי המשטר ולתמוך בהם הוא סוכן איראני".[38]

 

ד. מצרים מנסה להשפיע על הבחירות בלבנון

טענה נוספת שהועלתה גרסה כי מצרים מעוניינת לעוות את תדמיתו של חזבאללה ובכך להשפיע על הבחירות בלבנון. שר החוץ האיראני, מנוצ'הר מותכי, טען כי ההאשמות של מצרים נגד חזבאללה "נדושות וישנות...עם התקרבות מועד הבחירות הפרלמנטאריות בלבנון, שואפות ידיים גלויות וחבויות לזרוע בהן משבר." [39] גם יו"ר המג'לס האיראני, עלי לאריג'אני, ייחס את ההאשמות המצריות כלפי נצראללה לשאיפתה של מצרים להשפיע על תוצאות הבחירות לפרלמנט בלבנון.[40]  באתר האינטרנט האיראני אינדה ניוז נטען כי סעודיה ומצרים, שלא הצליחו לנצח את חזבאללה בשדה הקרב במלחמת לבנון 2006, מקוות כעת לנצחו בבחירות לפרלמנט באמצעות התעמולה שלהם וההאשמות אלו.[41]

 

בעל הטור הלבנוני עלואן אמין אל-דין, טען במאמרו ביומון הסורי אל-וטן, כי בניגוד להאשמות המצריות שחזבאללה מתערב בענייניה הפנימיים של מצרים, העובדות מצביעות על כך שמצרים היא שמתערבת בענייניה הפנימיים של לבנון במטרה לפגוע בחזבאללה. לדבריו, מנגנוני הביטחון המצריים מתערבים בלבנון משנת 2005 באמצעות חימוש מליציות, אימון חמושים ושליחת  קצינים ומומחים שפעלו בלבנון במהלך המלחמה ביולי 2006 ואחריה. הכותב תהה שמא המטרה היא שההאשמות המצריות נגד חזבאללה ישמשו קלף בידי "כוחות ה-14 במרץ" נגד האופוזיציה בראשות חזבאללה במערכת הבחירות הקרובה בלבנון?[42]

 

ה. יומון איראני: הגל נגד איראן בשל ההתקרבות בינה לארה"ב

במאמר בשבועון האיראני צבח-י צאדק, נטען כי הפרשה משקפת את דאגתן של "המדינות הטוטאליטריות והמדכאות", בהתכוונו למצרים וממשלות ערב המתונות, מפני התקרבות כלשהי בין ארה"ב לאיראן ו"מהשינוי בדיאלוג בין ארה"ב והמערב לבין איראן וחזבאללה". לטענת המאמר, ניתן להבין את התחזקות הגל האנטי-שיעי והאנטי-איראני במצרים וביתר מדינות ההתפייסות הערביות כ"תרמית" של משטריהן, מפני שאיראן נתפסת כאיום עליהן. המאמר הדגיש כי ראשי המשטרים הערביים האלה צריכים להבין כי התרחבות ההשפעה האזורית של איראן "נובעת מתמיכתה המעשית במדוכאים הפלסטינים ובהתנגדות הפלסטינית, וביתר המדינות הערביות שסובלות מרדיפת הכוח ומהכיבוש של אמריקה והיהירוּת, בעוד מצרים ויתר חברות קבוצת ההתפייסות [הערבית] מציבות על סדר יומן את [היותן] משרתות של אמריקה ושל המשטר הציוני, כדי לבסס יותר את אושיות משטרם."

 

"אם אתן באמת שואפות לעצור את השפעת איראן וחפצות למצוא את מקומכן האמיתי, עליכן לתמוך בעם הפלסטיני ובהתנגדות הפלסטינית, לעמוד איתן נגד השפעת המשטר הציוני, היהירוּת וארה"ב במדינותיכן ובאזור, לכבד את רצון ושאיפת עמיכן והאזור ולפעול לפיהם. [לעומת זאת, במצב שבו] אין לכן שום זיקה לאזור, וכשאתן מעלות לראש סדר העדיפות הביטחוני והשלטוני שלכן את השירות  תחת הציונים, אמריקה והמערב, עליכן לצפות לירידת השפעתכם ולירידת הלגיטימיות שלכם..."[43]

 



 [1]אל-אהראם (מצרים), 9.4.2009

היומון המצרי אל-אהראם דיווח בעניין זה כי החשודים בהשתייכות לחוליית חזבאללה הודו בחקירתם כי בכירי חזבאללה היו מעורבים בתכנית הטרוריסטית ומי שפיקח עליה היה האחראי על מנגנון המודיעין של הארגון. לדברי היומון, בכיר ארגון חזבאללה, מחמד קבלאן, שהה במצרים בין 2007 ל-2008 על מנת להתחיל בהכשרת גורמי הטרור. התכנית היתה לשלוח את גורמי הטרור לתוך מצרים בקבוצות קטנות כדי שיהיו מוכנים לשעת הכושר.  ראה: אל-אהראם (מצרים), 11.4.2009.

[2]  על המלחמה הקרה ראו דוח ממרי

[3]מקור מצרי בכיר מסר לאל-אהראם כי לאיראן היה תפקיד חשוב בפרשה וכי שני פקידים, באחד מערוצי הלוויין האיראני בקהיר, לקחו חלק באותה תכנית טרוריסטית. ראה: אל-אהראם (מצרים), 9.4.2009. כמו כן, היומון המצרי אל-מסאא דיווח כי מחקירת הפרקליטות עלה שבכיר בחוליה, מחמד יוסף אחמד מנצור, המכונה סאמי שהאב, נשלח לאיראן כמה פעמים, בהוראת נצראללה, לקבלת הכשרה ממשמרות המהפכה בביצוע פעולות טרור.

אל-מסאא (מצרים), 13.4.2009.

[4] אל-גומהוריה (מצרים), 10.4.2009.

[5] אל-גומהוריה (מצרים), 24.4.2009.

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.4.2009

[7] אל-גמהוריה (מצרים), 12.4.2009

[8] רוז אל-יוסף (מצרים), 18.4.2009.

[9] אל-מסאא (מצרים), 10.4.2009

[10] אל-אהראם (מצרים), 12.4.2009

[11] יצוין כי היומון הכוויתי אל-סיאסה דיווח עם חשיפת הפרשה על מעורבות קטרית בה. היומון דיווח מפי נספח בשגרירות מצרים באבו ט'בי, כי חלק מהנחקרים הודו שקטר היתה מעורבת במימון ובהכוונת חוליות הטרור במצרים וכי ראש חוליית חזבאללה, הידוע בשם סאמי שהאב, נכנס למצרים באמצעות דרכון קטרי שקיבל בדוחה. המקור ציין כי על רקע זה החליט נשיא מצרים, חוסני מבארכ, להחרים את פסגת הליע"ר בדוחה ב-30.3.09.

ראה: אל-סיאסה (כווית), 10.4.2009.

[12] אל-אהראם (מצרים), 18.4.2009. על פי התחקיר "עיתוי תחילת הפעולות הצבאיות [של חמאס] ברצועת עזה היה ידוע ואף נקבע מראש ע"י כמה גורמים: המדינות איראן, סוריה וקטר, הארגונים חזבאללה, חמאס והאח"ס במצרים ו'ערוץ קטר השייך למדינת אל-ג'זירה'". לטענת אל-אהראם, אי חידוש התהדיאה ע"י חמאס היה מעשה מתוכנן וידוע לכל הגורמים הללו. 

[13] אל-אהראם (מצרים), 18.4.2009

[14] על הראיון של אל-שרק אל-אוסט עם אל-אח'תרי ראו דוח ממרי

[15] רוז אל-יוסף, (מצרים), 19.4.2009. 

[16] אל-ג'זירה (סעודיה), 11.4.2009.

[17] אל-וטן (סעודיה), 17.4.09

[18] אל-וטן (סעודיה) 19.4.2009.

[19] רוז אל-יוסוף (מצרים), 19.4.09

[20] אל-גומהוריה (מצרים), 20.4.2009

[21] אל-גומהוריה (מצרים), 11.4.2009

[22] אל-גמהוריה (מצרים), 12.4.2009

[23] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 12.4.2009

[24]  אל-ג'זירה (סעודיה), 12.4.2009.

[25] אל-גמהוריה (מצרים), 12.4.2009

[26]  בהודעת התובע הכללי, עבד אל-מגיד מחמוד, נטען כי מזכ"ל חזבאללה הואשם כמי שהורה לבצע פעולות איבה בתוך מצרים. ראה: אל-אהראם (מצרים),  9.4.2009  אל-אהראם דיווח כי הסיסמא להתחלת הפעולות של החוליה היתה מילה בתוך נאומו המדובר של נצראללה ביום העשוראא [ינואר 2009] אולם, להנהגת חזבאללה לא היה מושג באותו הזמן כי התכנית כבר סוכלה.  ראה: אל-אהראם (מצרים),  9.4.2009  בעיתונות המצרית דווח כי התובע הכללי המצרי בוחן אפשרות להאשים בפרשה גם את מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, ובכך להעלות את  מספר המואשמים בפרשה מ-49 ל-50, זאת לאחר שנצראללה הודה בנאומו בטלוויזיה, שחזבאללה העביר סיוע לוגיסטי ממצרים לעזה. ראה: אל-מצריון (מצרים), 14.4.2009.

[27] www.hizbollah.tv ,   10.4.2009

[28]  לפי דיווח באל-אהראם, נצראללה הוא שהטיל את המשימה על סגנו נעים קאסם, האחראי על מנגנון המודיעין של הארגון. קאסם מצידו העביר את המשימה למחמד קבלאן, שנכנס למצרים במרץ -אפריל 2008 תחת השם חסאן אל-ע'ול וזה העבירה לסאמי שיהאב. ראה: אל-אהראם (מצרים), 14.4.2009 

[29] אל-שרוק (מצרים), 14.4.09. יצוין כי בעיתונות המצרית התפרסמו מספר תמלילים של הודאות הנחקרים ובהם דיווחים סותרים לגבי יעדי הפעולה של החוליה שנתפסה. על פי דיווח ביומון אל-מצרי אל-יום, סאמי שיהאב, העומד בראש החוליה, הודה בחקירתו כי משימתו הייתה להקים לשכה של חזבאללה במצרים תחת השם "לשכת מצרים", במסגרת "יחידת הכיתור" של חזבאללה, היחידה האחראית על המדינות הגובלות בישראל ותפקידה לתמוך בבעיה הפלסטינית. אולם, במקביל הבהיר, כי בעת הקמת הלשכה במצרים נאמר לו על ידי הנהגת חזבאללה, כי מצרים היא קו אדום וכי המטרה היא לתמוך בפלסטין ולא לפגוע בישראלים בשטח מצרים, אלא להיכנס לפלסטין ולהילחם ביהודים שם. ראה: אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.4.2009

לעומת זאת, אל-אהראם דיווח, כי שיהאב טען בהודאתו כי כל הפעולות כוונו נגד מצרים ולא היה להן כל קשר לסיוע להתנגדות בעזה. שיהאב סיפר כי הנהגת חזבאללה מינתה אותו לערוך את כל הסידורים הנדרשים לביצוע פעולות טרור בשטח מצרים, ובמיוחד לתקוף תיירים ישראליים ובעלי אזרחויות אחרות, אם על ידי פיגועי התאבדות, או על ידי מכוניות תופת והטמנת מטענים במקומות שיש בהם ריכוז של ישראלים בסיני. ראה: אל-אהראם (מצרים), 14.4.2009

[30] אירנא (איראן), 12.4.09

[31] ג'ומהורי-י אסלאמי (איראן), 21.4.2009.

[32] www.islamonline.net ,   9.4.2009

[33] ג'ומהורי-י אסלאמי (איראן), 12.4.2009.

[34]  כך למשל חבר סיעת חזבאללה בפרלמנט, עלי עמאר, טען כי המתקפה המצרית נועדה לעוות את תדמיתה של ההתנגדות וליצור אויב חדש לערבים. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.4.2009.

[35] אל-ת'ורה (סוריה), 12.4.09.

[36]  אל-וטן (סוריה), 12.4.2009.

[37] אל-וטן (סוריה), 13.4.2009 

[38] אל-אח'באר (לבנון), 18.4.09

[39] אירנא (איראן), 15.4.09. גם חבר סיעת חזבאללה בפרלמנט, עלי עמאר, טען כי המתקפה המצרית נגד חזבאללה באה על רקע הבחירות הפרלמנטאריות הצפויות בלבנון. ראה: אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.4.2009

[40] אירנא (איראן), 12.4.2009

[41]  אינדה ניוז (איראן), 11.4.2009

[42]  אל-וטן (סוריה), 12.4.2009.

[43]  צבח-י צאדק (איראן), 20.4.2009.