המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
"הרשימה השחורה" של הכותבים הערבים
21/4/2009

 

"הרשימה השחורה" של הכותבים הערבים

 

על רקע אירועי עזה והמתיחות שקדמה להם בעולם הערבי ועל רקע מלחמת הדעות שהתנהלה בין תומכי החמאס, חזבאללה ואיראן, ציר ההתנגדות, לבין תומכי הגוש המתון, התרבו הגורמים בתקשורת הערבית שמתחו ביקורת על ציר ההתנגדות. משרד החוץ הישראלי ניצל מאמרים אלה ופרסמם מחדש באתר המשרד ללא הסכמת הכותבים או היתר מהעיתונים. בעקבות צעד זה של משרד החוץ הישראלי, יצאו עיתונים ואתרים ערביים שונים, התומכים בציר ההתנגדות, במתקפה נגד הליברלים הערבים והפיצו רשימה של כותבים אלה שכונו על ידם בשם "השגרירים של ישראל בעולם הערבי". כמו כן היו אתרים שהאשימו אותם בבגידה ובקבלת משכורת ממשרד החוץ הישראלי.

 

הרשימה הראשונה פורסמה ב-26 בינואר 2009 באתר הסורי הפאן ערבי www.alkawmiyeenalarab.net  וזו מנתה את הכותבים הבאים: פואד אל-האשם ועבד אללה אל-הדלק מהעיתון הכוויתי "אל-וטן"; טארק אל-חומיד, עורך היומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט"; תורכי אל-חמד, מאמון פנדי, עבד אל-רחמן אל-ראשד, עבד אל-מונעים סעיד ועלי סאלם מעיתון זה;  טארק חיגי, מגדי אל-דקאק וגמאל עבד אל-גואד מהיומון המצרי "אל-אהראם"; חאזם צאע'יה מהיומון הלונדוני "אל-חיאת"; נציר אל-אסעד מהעיתון הלבנוני "מסתקבל"; עות'מאן אל-עמיר עורך האתר הליברלי "אילאף"; נצ'אל נעיסה והאני אל-נקשבנדי מאתר זה; ג'האד נצרה כותב באתר הליברלי "אאפאק", אבי חסן כותב באתר הליברלי "אואן", חוסאם עיתאני כותב בעיתון הלבנוני "אל-ספיר"; לואי חוסין אופוזיציונר סורי; חמזה רסתנאוי ונדים ג'רג'ורה.[1]  רשימה זו הועתקה על ידי עיתונים ואתרים שונים ובהם היומון הסורי "אל-וטן"[2]  לעתים תוך הוספה או השמטה של שמות שונים.[3]

 

רשימות אלו עוררו את זעמם של חלק מהכותבים הליברלים לצד כותבים אחרים. היו שהדגישו את חובתם הלאומית להעביר ביקורת על ציר ההתנגדות, היו שראו בכך מעין "רשימה שחורה", דרכה מנסים גורמים שונים לסתום פיות, והיו אף כאלה שהגיבו בציניות לדבר פרסום הרשימה. להלן קטעים מתורגמים מתגובותיהם של חמישה מהכותבים שהוזכרו ברשימות השונות: מוסאעד אל-ח'מיס, הכותב בעיתון הלונדוני "אל-חיאת";[4] טארק אל-חומיד, עורך העיתון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט";[5] צובחי פואד, הכותב באתר הליברלי "אילאף";[6] לואי חוסיין, אופוזיציונר סורי;[7] ונצ'אל נעיסה, כותב סורי באתר הליברלי "אילאף".[8]

 

העברת ביקורת על ההתנגדות היא חובה לאומית

שניים מהכותבים התייחסו לחובתם הלאומית למתוח ביקורת על ההתנגדות. בהצהרתו לסוכנות הידיעות "קדס פרס" אמר האופוזיציונר הסורי לואי חוסין: "... מתיחת ביקורת על ההתנגדות או הג'יהאד היא זכות ואף חובה לאומית ... הסיסמא 'אל יגבר שום קול על קול המערכה' היא סיסמא שעבר זמנה. ישראל מנצחת במלחמות כיוון שיש לה מנגנוני ביקורת בזמן מלחמה ... צריך להסיר את הקדושה [מתנועות] ההתנגדות והג'האד ולהכפיפם לשיקולים של רווח והפסד".[9]

 

הליברל נצ'אל נעיסה הדגיש את זכותו להחזיק בדעותיו: "אם עמדתנו הרעיונית, האנושית ... והחילונית הנאורה עומדת בסתירה מוחלטת [לעמדותיהם] של אלה המחזיקים בעמדות של כיתתיות, שבטיות, פאשיזם ... המכרסמות ... בהתפתחות הטבעית של חיים ... אין זו אשמתנו ואין זה פשע לא יכופר".[10]

 

פרסום הרשימה הוא טרור נגד החושבים אחרת

עיקר תגובותיהם של הכותבים התייחס לתופעת הטרור הרעיוני בעולם הערבי. עורך "אל-שרק אל-אוסט", טארק אל-חומיד, כותב: ".. רשימה זו פורסמה כדי לפגוע במי שמותח ביקורת על ההרפתקאות של חמאס, האחים המוסלמים, איראן וגרורותיה ... הפעלת טרור נגד בעלי דעות [אחרות] אינו דבר חדש. עברנו זאת לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, כאשר מי שגינה את אל-קאעדה, עמד בימים הראשונים בפני התקפות דומות. הדבר חזר על עצמו כאשר אמרנו שסדאם חוסיין לא יצליח לעמוד מול אמריקה והוא עתיד לחשוף את עיראק לסכנת חורבן. [טרור נגד  בעלי דעות ליברליות] הופעל גם כאשר מתחנו ביקורת על הרפתקאותיו של חזבאללה וההפיכה שביצע בבירות וכן על ההפיכה של החמאס בעזה ...".[11]

 

הכותב הליברלי צובחי פואד התייחס לטרור הרעיוני המופעל, לדבריו, על ידי תנועת האחים המוסלמים במצרים: "... חבר סיפר לי כי אתר של קבוצה אסלאמיסטית, החסום במצרים, פרסם ימים ספורים קודם לכן רשימת שמות של כמה כותבים מצרים וערבים וששמי נכלל בהם. אתר קיצוני זה טען כי כותבים אלו הם סוכנים ציונים ושגרירים של ישראל במדינותיהם. ידיעה זו לא הפליאה אותי כיוון שבמדינות ערב שלנו הורגלנו להאשמות, שבמקומן ושלא במקומן, בדבר בגידה וקבלת עמלות מגורם חיצוני, וזאת אף ללא ראיה חלשה ביותר   ... גיליתי כי מי שפרסם זאת ... היה אתר האחים המוסלמים של מצרים. לאחר שקראתי את הידיעה, לא מצאתי שם אפילו ראיה אחת לשיתוף פעולה [עם האויב] או לבגידה [מצד הכותבים], אולם מצאתי ראיה להיות [האחים המוסלמים] דיקטטורים גדולים, בורים גדולים ומיומנים בפברוק האשמות והפעלת טרור רעיוני במטרה לסתום את פיותיהם של בעלי דעות חופשיים ונאורים, שעיקר מטרתם הוא לשרת את מולדתם ...".[12]

 

בהצהרה לסוכנות הידיעות "קדס פרס", הדגיש לואי חוסיין שהטרור הרעיוני פוגע ביכולתו של כל עם לנצח במלחמה: "... האשמת אחרים בבגידה, יש בה משום דיכוי פלורליזם של דעות ... לכל  כותב יש הזכות להציג את השקפתו בכל הנושאים הציבוריים. המשכיל אינו חייל במערכה. פלורליזם הוא דבר הכרחי וחיוני בעניינים מעין אלה ... אין ספק כי ישראל היא האויבת מספר אחת של הערבים, אך הבעיה טמונה בדרך ההתמודדות עמה. האם נתמודד עמה על ידי דיכוי הדעות החופשיות ... כמו, למשל, בסוריה, בה כמה כותבים מנועים מלכתוב בעיתונות המקומית. אשר לי, אינני מוצא כלי תקשורת אחד [המוכן לקבל] את הביקורת שלי על התנועה הנקראת תנועת ההתנגדות האסלאמית, החמאס ...".[13]

 

ונצ'אל נעיסה כותב: "... אנחנו לא מפחדים מהטרור רעיוני שמפעילים מנגנוני המשטר הערבי הרשמי כדי לקבור את הדעה האחרת ולמנוע ביקורת ...".[14]

 

הערבים הם האויבים של עצמם

נעיסה מוסיף ואומר: "... לדעתי, המאבקים רוויי הדם בין האחים [הן הערבים והן המוסלמים] פה ושם ובכל מקום [בעולם הערבי והמוסלמי] משרתים בפועל את ישראל ואת התוכנית הציונית יותר מכל [מאמר המבקר את תנועת החמאס ודומיה] ...". [15]

 

פואד מפנה אצבע מאשימה כלפי האחים המוסלמים במצרים: "... הרשו לי לומר לכם מי הם הסוכנים האמיתיים והבוגדים במדינתם. [הבוגד] הוא מי שאומר: 'אני מצפצף על מצרים', [כלומר: המנהיג הרוחני של תנועת האחים המוסלמים, מחמד מהדי עאכף][16]  ... הבוגדים האמיתיים הם אלה שתקעו סכין בגב ארצם וטיפחו את החמאס על גבולה המזרחי של מצרים כדי שתהיה קוץ בצווארה של מצרים וסכנה גדולה לביטחונה... הבוגדים והסוכנים האמתיים אינם הכותבים הנאבקים שאין להם אלא חלומות, תקוות, רעיונות וכלי כתיבה ...".[17]

 

גם הערבים מפרסמים מאמרים של כותבים יהודים

פואד הבליט את ההבדל בין התרבות הערבית לזו המערבית בנושא זה ואומר: "... [פרסום מאמרים של כותבים בני מדינות אחרות, כפי שעשה משרד החוץ הישראלי], מתרחש בכל מדינות העולם. עיתונים מצריים מרבים לפרסם מאמרים של כותבים יהודים המתנגדים למדיניות ארצם. יתירה מכך, האתרים והעיתונים האסלאמיסטים מפרסמים מעת לעת מאמרים של כותבים אמריקאים ויהודים המתנגדים למגמות הקיימות בארצותיהם. למרות זאת אין אנו שומעים שהאמריקאים או הישראלים מאשימים מי מהכותבים שלהם בבגידה ...".[18]

 

תגובה לעגנית למתקפה בתקשורת הערבית

לפרסום הרשימה היו גם תגובות ציניות, כמו זו של אל-ח'מיס: "אני מציע לעמיתיי, הנכללים ברשימה, לאסוף את הדולרים [שמעניק לנו משרד החוץ הישראלי] ולהעבירם כתמיכה לאחים שלנו הלוחמים, השתתפות קטנה בתשלום חשבונית המלונות [בהם הם מבקרים], ארמונותיהם, מכוניות השרד שלהם והשומרים הפרטיים שלהם. אין מניעה אף להקציב חלק מכספים אלה לכמה מפלגות באזור שיקימו בונקרים כדי שיהיו יותר מוגנות כאשר הן יוצאות בהצהרות נגד ישראל ונגד הבוגדים הערבים התומכים בה. אנחנו רק נבקש מהם להתאזר בסבלנות עד אשר נעביר כספים אלה ישירות לחשבונותיהם ... בשוויץ, בקפריסין ... או בכל מקום שירצו, והעיקר שזה יהיה מחוץ לעזה ...".[19]

 



[1] ו26.01.2009 www.alkawmiyeenalarab.net

[2]  אל-וטן (סוריה), 28.1.2009, 5.2.2009

[3]  ראה,למשל, את רשמותיהם של היומון האסלאמיסטי המרוקאי "אל-תג'דיד" מה-31 בינואר 2009 ושל האתר המזוהה עם החמאס www.palestine-info.info  מ-4 בפברואר 2009. ברשימות אלה הושמטו מספר שמות ונוספו שמותיהם של: ח'ליל עלי חידר וחסן עלי כרם מ"אל-וטן" הכוויתי; ד"ר אחמד אל-בע'דאדי, יוסף נאצר אל-סוידאן, אליאס בג'אני וחסן ראדי – כותבים ביומון הכוויתי "אל-סיאסה"; אחמד אל-ג'אר אללה, עורך יומון זה;  עבד אל-רחמן אל-ראשד, עאדל דרויש, נזיר מג'לי ואיאן הירסי עלי – ארבעתם כותבים בעיתון הלונדוני בשפה הערבית "אל-שרק אל-אוסט"; צובחי פואד, ד"ר אחמד אבו מטר, אנור אל-חמאידה וסאמר אל-סיד – ארבעתם כותבים באתר הליברלי "אילאף"; יוסף אבראהים מהיומון "אל-אתחאד" של איחוד האמירויות; חאזם עבד אל-רחמן ואניס מנצור מהיומון המצרי "אל-אהראם"; חוסין סראג מהשבועון המצרי "אקטובר"; צאלח אל-קלאב וד"ר פהד אל-פאנכ מהעיתון הירדני "אל-ראי"; מוסאעד אל-ח'מיס מהיומון הלונדוני "אל-חיאת" ומיח'איל בהא כותב לבנוני.

[4]  המאמר שלו שפורסם באתר של משרד החוץ הישראלי מעביר ביקורת על מדיניותו של נאסרללה.

[5]  המאמרים שלו שפורסמו באתר של משרד החוץ הישראלי תוקפים את החמאס ומאשימים את התנועה בסחר בדם הפלסטיני ופגיעה אנושה באינטרסים של העם הפלסטיני.

[6] מאמרו, שפורסם באתר של משה"ח הישראלי טוען שהעם הפלסטיני משלם על קיצוניותם של ראשי החמאס.

[7]  המאמרים שלו לא פורסמו על ידי משרד החוץ הישראלי ושמו השתרבב לרשימות של אתרים שונים. היומון אל-וטן הסורי התנצל על כך ב- 5.2.2009

[8]  המאמר שלו שפורסם באתר של משרד החוץ הישראלי טוען כי הערבים הם אויבים של עצמם.

[9]  www.syriahr.com, 5.2.2009

[10]  www.elaph.com, 2.2.2009.

[11]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.2.2009

[12]   www.elaph.com, 29.1.2009

[13]  www.syriahr.com, 5.2.2009.

[14]  www.elaph.com, 2.2.2009

[15]  www.elaph.com, 2.2.2009

[16]  רוז אל-יוסף (מצרים), 9.04.06

[17]  www.elaph.com, 29.1.2009

[18]  www.elaph.com, 29.1.2009

[19]  דאר אל-חיאת (לונדון), 4.2.2009