המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ליברלים במפרץ: הקבוצות המוסלמיות באירופה כפויות טובה
19/4/2009

 

כותבים ליברלים במפרץ: הקבוצות המוסלמיות באירופה מנצלות לרעה את הפתיחות כלפיהן

 

לאחרונה התפרסמו בעיתונות המפרץ שני מאמרים העוסקים ביחסם של המוסלמים באירופה למערב. האחד של איש הדת השיעי הליברלי מבחרין צ'יאא אל-מוסאווי שפורסם ב-2 בדצמבר 2008 בעיתון הכוויתי הליברלי "אוואן", בעקבות פיגוע הדמים במומבאי, בו השתתפו טרוריסטים מוסלמים בעלי אזרחות אנגלית. השני של בעל הטור הליברלי הכוויתי, ח'ליל עלי חידר, שפורסם ב-5 באוקטובר 2008 ביומון איחוד האמירויות, "אל-איתחאד". שני הכותבים יצאו נגד המוסלמים החיים באירופה ונהנים מהחירויות ומהשירותים המוענקים להם שם, ובמקום להעריך זאת הם פוגעים במערב.  חידר אף הרחיב את הדיון בתופעה זו  ותקף את כל התנועות והמפלגות האסלאמיות ברחבי אירופה בטענה שהן כולן אסלאמיסטיות קיצוניות, שהשתלטו על חיי המוסלמים ביבשת, ובמקום להוות גשר בין המזרח למערב הן הובילו, ביודעין, לסגירות, לניכור ולבסוף גם לטרור ג'יהאדיסטי נגד המערב.

להלן קטעים משני המאמרים:

המוסלמים באירופה יורקים לבור ממנו שתו

במאמר תחת הכותרת "כאשר הטרוריסט הוא יליד אנגליה"  כתב אל-מוסאווי: "...עצוב הדבר שישנם אלפי מוסלמים במדינות המערב האוכלים ושותים בארצות אלו, הם ומשפחותיהם מקבלים אזרחות לאחר שגורשו ממולדתם. מעניקים להם שם [במערב] מקלט, עבודה, מגורים וביטוח בריאות, אולם לאחר מכן הם מראשוני המתנכרים למולדתם השנייה. יתירה מכך, לחלקם אף לא איכפת להתאבד בכיכרות של ארצות אלה שלקחו אותם ואת קרוביהם תחת חסותם ... מוזר לראות שחלק מהשיח'ים בבימות תפילה [של מסגדים] במערב מקללים ומגדפים את המערב ומקווים שמדינות [המערב] ילכו לאבדון. [וכל זאת] שעה שהשוטרים של אותה מדינה שומרים עליהם..."[1].

האסלאמיסטים השתלטו על חיי המוסלמים במערב

אל-חידר הוסיף: "הבעיה של אירופה ואמריקה אינה עם הערבים ואף לא עם המוסלמים. בעייתם היא עם האסלאמיסטים, עם המפלגות והקבוצות שהשתלטו על החיים הפוליטיים, הדתיים, החברתיים והתרבותיים בתוך הארצות הערביות והאסלאמיות ומחוצה להן. [מפלגות וקבוצות אלה] משפיעות בעיקר על המיעוטים המוסלמים בארצות המערב ובנכר. הן התמחו בהצרת צעדיו של הדור הראשון, בשטיפת מוח לדור השני ובהחרמת אגודות, ארגונים ומסגדים. במשך שנים רבות - בעצם מסוף מלחמת העולם השנייה - קיבלו ארצות המערב את הערבים והמוסלמים בברכה ופתחו [בפניהם] כר נרחב ביותר להטפה ולפעילות.הן נהגו עמם בטוב לב מעורר פליאה. העניינים התפתחו, כוחם של המוסלמים עלה וציפורניהם ננעצו במכמני חברות אלה.

 

הימצאות האסלאמיסטים שם, על מפלגותיהם, קבוצותיהם והאסכולות השונות שלהם הייתה בבחינת מעבדה [לבדיקת] מערכת היחסים של המיעוט המוסלמי, המושפע מרעיונות של אינדוקטרינציה מפלגתית, בתוך חברות דמוקרטיות. במשך שנים רבות התלוננו האסלאמיסטים, ובמיוחד האחים המוסלמים, על הדיכוי של המשטרים הערביים, על הפקעת החירויות, על המעקבים ועוד. אל-מוודודי, בחיבוריו בשפה ההודית-פקיסטאנית, שלאחר מכן נפוצו בעולם הערבי וגרמו לנזק בתפישת העולם של הנוער, בישר לעולם כולו, ובמיוחד לידיעת היריב האירופי הליברלי, על הופעתו הקרובה של ניסיון חדש המונהג על ידי נוער מוסלמי שאינו מושפע מהזוהמה של הציוויליזציה המערבית ושל החומרניות שלה, [הוא בישר על הופעתו הקרובה של] משטר אנושי העולה על הדמוקרטיה המערבית על כל מה שבה, דהיינו, חופש, גמישות, סובלנות דתית ועוד.

 

האסלאמיסטים הובילו לניכור ולטרור

רעיונותיהם של האחים המוסלמים, של מפלגת "אל-תחריר" [מפלגת השחרור האסלאמית], של הקבוצות האסלאמיות המצריות והפקיסטאניות ושל אחרים, הכניסו את הערבים ואת המוסלמים באירופה למצב של האפלה וערפול. באמצעות הספרים, הסרטים והרעיונות הבדלניים הקנאיים שלהם, הם סללו את הדרך לצמיחתה של הקיצוניות על גווניה השונים ולאחר מכן את הטרור על טהרתו.

התמשכות התקפות אלה על הציוויליזציה המערבית, על חוקים מעשי ידי אדם, על לימודי המזרח, על הפלישה התרבותית, על מזימות המערב ועל כמעט כל דבר, שהמוסלמי והערבי היו עדים להם בערי המערב, הקשו עליו להשתלב בסביבה החדשה, שאליה היגר כשהוא שונא אותה ביותר. [עם זאת, הם לא מנעו השתלבותו] בתחומים בהם יש לו אינטרסים חומריים ומטרות מפלגתיות שלו ושל הקבוצות המנהיגות אותו.

 

ללא תרבות של תחיה וחידוש

התנועה המפלגתית האסלאמית לא הייתה רעיון של תחיה וחידוש, ולכן היא לא נתנה את דעתה על צד חיובי כלשהו בסביבה המערבית [בה השתכנה], ולא התמסרה ללימוד ספרות, אמנות ותרבות המערב, כדי ליצור מודל של תרבות, ספרות, אמנות בת זמננו הממזגת בין התרבות המערבית לאסלאמית. אפילו ראשי האחים המוסלמים ואחרים, המתהדרים בציוויליזציה האסלאמית - שבכל פעם שהלבוש המפלגתי צר עליהם הם טוענים שהם יורשי הציוויליזציה הבגדאדית והאנדלוסית - [אפילו הם] לא הציגו במשך מחצית המאה [שהם חיים] בפריס, לונדון או גרמניה שום רעיון, אמנות או תרבות חדשה הראויים להתעניינות, והמבטאים באמת ציוויליזציה אסלאמית חדשה. נכון, הם הקימו הוצאות לאור לפרסום הספרים והפרסומים המפלגתיים שלהם; הם שקדו על השחזת הנשק התקשורתי שלהם, דהיינו, עיתונות, טלוויזיה ואמצעים אחרים; הם פיתחו את המוסדות הפיננסיים שלהם ואת הבנקים שלהם [הנקראים] "אסלאמיים ללא ריבית"; הם הקימו בתי ספר פרטיים, שהוסיפו על בידודם של הנערים והנערות המוסלמים מהסביבה האירופית שלהם, והגבירו את שליטתן של המפלגות האסלאמיות על עתידם, וכן הלאה וכן הלאה.

אולם הם לא היוו גשר בין המזרח למערב כמו, למשל, משוררים בנכר, [ונכשלו] בלקיחת חלק בביסוס זרם המודרניזציה, הדמוקרטיה והיצירה התרבותית, האמנותית והספרותית בשני העולמות, הערבי והאסלאמי.

רוב הידיעות אודותם, שהעיתונות חוגגת עליהם, קשורים במריבות בין מסגדים, ברצח על רקע כבוד המשפחה או בשיח דתי קיצוני. עד כה לא שמענו אף על אחת מן האגודות שלהם שאימצה תוכנית תרבותית מועילה, אף על אחת מן המפלגות שלהם שהחליטה לתרגם אנציקלופדיה או שמפלגה כלשהי הקימה קבוצה ללימוד אספקט מסוים של התרבות, החינוך או קשרי המזרח והמערב. לא שמענו על מאמץ כלשהו בקרב חוגים אלו, אפילו לא על עיון מחדש בחיבורים של המפלגות האסלאמיות, לחדש אותן ולהוציא מהן את הרעיונות הקיצוניים ואת המגמות להאשמה בכפירה.

 

ניצול לרעה של הסובלנות

סובלנותו של המערב הדתי כלפי המוסלמים באירופה ובאמריקה כלפי חופש האמונה הדתית, ובפרט התייחסותו בכבוד להתאסלמותם של נוצרים ויהודים רבים, לא נתנו לאף מפלגה אסלאמית שיעור בסובלנות דתית או ביחס אל קבלת דת מסוימת כאל עניין אישי הקשור לפרט, ואף לא גרמו להם להגן על הלא מוסלמים בעולם הערבי והאסלאמי. ההיפך הוא הנכון, גסות רוחן של מפלגות אלה התגברה כל אימת שחשו שמוותרים להן ושמתייחסים אליהם בסובלנות. וכך הן הצליחו יותר והתפשטו יותר. ליהירותם לא היה גבול.

כמו כן, האסלאמיסטים לא פיתחו השקפה עתידנית כלפי הציוויליזציה העולמית שהחלה במזרח, אחר כך עברה למערב וכיום פונה לאופקים אנושיים כלל עולמיים. הספרות, הפרסומים והדרשות של האסלאמיסטים בתוככי אירופה נותרו [בסגנון] של הספרים והקונספציות הקדומים שלהם, וממשיכים להתייחס לכל תרומה של הציוויליזציה כערימת זבל גרידא, לכל ההמצאות הטכנולוגיות המדהימות כאל התפתחות חומרית גרידא, ולכל החיים והערכים המערביים כאל ההידרדרות של ההתנוונות.

 

הקשר לאלימות ולטרור

תכופות אומרים כי לקבוצות האסלאמיות המתונות אין קשר לאלימות ולטרור, אולם זוהי אשליה גדולה. כמעט כל רעיונותיהם של הקבוצות הטרוריסטיות תואמות לרעיון של האחים המוסלמים, של [מפלגת] "אל-תחריר", של "אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה" בפקיסטאן ושל אחרים. מושגים כמו עבודת אלילים, ריבונות האל, כינון החוק השרעי ואחרים, שקיבלו משמעויות פונדמנטליסטיות ומפלגתיות שלטוניות חדשות, לא הומצאו על ידי ארגון אל-קאעדה או פתח אל-אסלאם. המושגים הסתגרות תודעתית, חוסר תקפותם של החוקים מעשי ידי אדם, עבודת האל, חתירה תחת ערכים, כגון: מולדת, אזרחות, [חתירה תחת] כל המאפיינים של הריאליזם הפוליטי, וכן ההכרזה כי "המוות למען אללה היא השאיפה הנעלה ביותר שלנו", שהיא הסיסמא של האחים המוסלמים ועוד [סיסמאות] רבות, [מונחים אלה] אינם פרי המצאתו של אל-זרקאוי, בן לאדן או [אבו מחמד] אל-מקדסי…

 

מה, למשל, אנו מצפים מנער הקורא רעיון כמו זה [המופיע] בספר שדנים בו רבות בקרב האחים המוסלמים: "כיום אנחנו חיים [בתקופת] הג'אהליה [התקופה שקדמה למחמד והתאפיינה בעבודת אלילים], כמו עבודת האלילים שהיתה קיימת בתקופת האסלאם [בימי מחמד] ואף גרוע יותר. כל מה שסביבנו הוא עבודת אלילים. ההשגות של האנשים ואמונותיהם, המנהגים של האנשים ומסורותיהם, מקורות התרבות, האמנות והספרות שלהם, ההלכות והחוקים שלהם, ואפילו רוב הדברים שאנו מחשיבים אותם כתרבות אסלאמית, כאינסטנציות אסלאמיות, כפילוסופיה אסלאמית וכמחשבה אסלאמית, כל זאת הוא תוצר של עבודת אלילים זו".

 

זוהי פסקה אחת פשוטה מבין פסקאות הספר "ציוני דרך" של סייד קטב, שתורגם לכל שפות העולם האסלאמי: תורכית, פרסית, אורדית, מאלזית, אינדונזית ועוד, כמו מאות ספרים אחרים של האחים המוסלמים, השוטפים את מוחם של אלפי בני נוער בעולם המוסלמי והמושכים אלפים אחרים אל הארגונים הקיצוניים הטרוריסטיים.

האם פסקה מעין זו, שקוראים אותה בשורות האסלאמיסטים מזה ארבעים שנה יותר, אינה נחשבת כסיבה ראשית להעמקת רגשות הזרות של המוסלמי כלפי החברה שלו בעולם המוסלמי או כלפי החברה באירופה, באמריקה או באוסטרליה, אליהן הוא מהגר. ... אין ספק שרעיונות, טקסטים ודוקטרינות אלה, שחלקם נראים "מתונים" לגמרי, לאחר שהרעילו את נשמותינו, הן אשר עיצבו את דעתם של מוסלמים רבים, גברים ונשים, בכל מקום, והן אשר הכשירו את הדרך להופעת דור של טרוריסטים ג'יהאדיסטים, וכך ארעה ההתנגשות הגדולה בין האסלאמיסטים לבין החברות המערביות באמריקה ובאירופה". [2]



[1]  אוואן (כווית), 2.12.2008

[2]  אל-איתחאד (מאע"מ), 5.10.2008.