המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
היומון אל-אהראם: לא לדיאלוג עם איראן
31/3/2009

 

היומון אל-אהראם: לא לדיאלוג עם איראן

 

על רקע המתיחות הגואה בין איראן למדינות ערב,[1] פרסם היומון הממסדי המצרי אל-אהראם מאמר מערכת חריף נגד איראן ונגד הדיאלוג עימה. לטענת אל-אהראם, המשטר האיראני מנסה לחמוק מלחצים פנימיים ע"י יצוא המשברים אל מדינות ערב, וכפיית הגמוניה איראנית על האזור באמצעות התערבות צבאית,  תקשורתית, פוליטית ודתית במדינות ערב. נוכח סיבות אלה, קורא היומון לליע"ר שלא לקיים דיאלוג עם איראן.

 

להלן תרגום קטעים נבחרים מן המאמר:[2]        

 

"נראה כי התגברות הלחץ הפנימי [באיראן] דוחפת את המשטר האיראני לנסות ולייצא את משבריו הפנימיים אל מדינות ערב, במסגרת כפיית ההגמוניה האיראנית על האזור. המאבקים הפנימיים באיראן והתגברות הלחץ העממי כבר אינם סוד. עיתון הגרדיאן הבריטי חשף אירוע שהשלטונות האיראניים ניסו להסתיר מעיני התקשורת בכל דרך אפשרית, במהלכו השליך אזרח איראני את נעליו על [נשיא איראן מחמוד] אחמדי-נז'אד, בעת ביקורו בעיר אורמיה לפני כמה ימים.[3]

 

אירוע זה מלמד על רמת הלחץ הפנימי באיראן. לכך יש להוסיף את העלייה בפעולות הדיכוי [מטעם המשטר האיראני] כלפי כל מי מעז להתנגד למשטר, אפילו אם הוא בא משורות המשטר. [הדבר מתבטא בפעולות] כמו החרמת חלק מהעיתונים התומכים במה שנקרא 'הזרם הרפורמיסטי' ומעצר של כמה מתומכיו; צמצום חופש הדעה והביטוי, המגיע אפילו לפעולות גזעניות שמבצע המשטר האיראני נגד הזרם הסוני [באיראן]...

 

המשטר האיראני מנסה לברוח על ידי יצוא המשברים הפנימיים שלו אל מדינות ערב בדרכים הבאות:

 

  • [הפעלת] המיעוטים השיעים התומכים בו [והנמצאים] בחלק ממדינות [ערב].
  • התערבות גלויה וישירה, שיכולה להיות התערבות צבאית, כמו במקרה של כיבוש שלושת האיים של האמירויות [טנב הגדול, טנב הקטן ואבו מוסא].
  • הפעלת לחץ תקשורתי באמצעות התבטאויות מתגרות מצד בכירים, הפוגעות בריבונותן ויציבותן של מדינות ערביות. למשל ההצהרה שממלכת בחרין אינה מדינה עצמאית אלא המחוז ה-14 של איראן.[4]
  • התערבות פוליטית בעניינים ערביים, באמצעות מימון ושימוש בחלק מהגורמים הפלסטיניים, או באמצעות תמיכה בחזית הפוליסריו[5], כדי להשיג דריסת רגל [איראנית] במרוקו הערבית.
  • הפצת הזרם השיעי במדינות ערביות-סוניות מובהקות, שמעולם לא נכנסו למשחק הפיצול בין המוסלמים [כמו מצרים].  

 

בשל התנהגותה זו ומעשיה הפרובוקטיביים של איראן, היה זה אך טבעי שבין איראן לבין מדינות ערב ישרור מצב של מתיחות מתמשכת. [דוגמה למתיחות הזו היא] הצהרתה של רבאט על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם טהראן בעקבות התבטאויות בלתי-הולמות כלפי מרוקו וניסיונות איראניים לפגוע בזהות הדתית של העם המרוקאי. זאת בנוסף לתמיכתה של איראן בחזית הפוליסריו.

 

לאור המציאות הזו, טבעי שמדינות ערב ידחו את הקריאה לנהל דיאלוג עם איראן, אותו מנסים לקדם גורמים פרו-איראניים. קריאה כזו – כפי שאמר שר החוץ של האמירויות השיח' עבדאללה בן זאיד – כמוה כקריאה לליע"ר לנהל דיאלוג עם ישראל, שכן איראן, כמו ישראל, גם היא כובשת שטחים של מדינה ערבית.

 

איראן משתדלת בכל דרך אפשרית להפוך לשותפה בכל מערך ערבי או אזורי, כדי לכפות את ההגמוניה שלה ולחסל את היסודות הדתיים העיקריים של הרוב המכריע של הערבים. ואולם, ניסיונותיה ייכשלו תמיד מפני שהיא לא השכילה להבין שהערבים לעולם לא ייקחו חלק בתוכנית שמטרתה היא למחוק את זהותם."        

 



[2]  אל-אהראם (מצרים), 7.3.2009

[3]  היומון אל-שרק אל-אוסט דיווח כי בביקורו (5.3.2009) של נשיא איראן אחמדי-נז'אד בעיר אורמיה (צפון מערב איראן), זרק אזרח איראני נעל לעבר מכוניתו ואיש אחר השליך מצנפת של אנשי דת. יועץ התקשורת של אחמדי-נז'אד, עלי אכבר ג'ואנפכר, שלא התלווה לביקור הנשיא, הכחיש את הדיווח. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 9.3.2009; האם-מיהאן (איראן), 7.3.2009.

[4]  ב-10 בפברואר 2009 במשהד, לציון 30 שנה למהפכה האסלאמית, אמר עלי אכבר נאטק נורי, יועצו של המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, כי בחרין הינה המחוז ה-14 של איראן. ח'ורסאן (איראן), 11.2.2009. כמה חודשים קודם לכן, התעוררה מתיחות בין איראן לבין מדינות המפרץ, ובמיוחד בחריין, בעקבות מאמר שפרסם עורך היומון האיראני כיהאן, חוסין שריעתמדארי, מקורבו של המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי. במאמרו תיאר שריעתמדארי את המשטרים במדינות המפרץ "כבלתי לגיטימיים", וטען כי בחריין הינה חלק בלתי נפרד מאיראן, ויש להשיבה אליה. על כך ראו דוח ממרי:  מתיחות ביחסי איראן - בחרין

[5]  חזית הפוליסריו הינה חזית הנלחמת עם מרוקו על הריבונות בסהרה המערבית.

תגיות