המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות בסוריה למגעים הראשונים עם ממשל אובמה
29/3/2009

 

תגובות בסוריה למגעים הראשונים עם ממשל אובמה:

ארה"ב נאלצה להיכנע לסוריה ולאיראן; ההתנגדות שינתה את העולם ולא אובמה

 

הקדמה

מאז נכנס הממשל האמריקאי החדש לתפקידו, החל דיאלוג אינטנסיבי בין ארה"ב לסוריה, שכלל לחיצת יד בין שרי החוץ של שתי המדינות בוועידת שרם אל-שיח',[1] ביקורים של אנשי ממשל וחברי קונגרס אמריקאים בסוריה ופגישה בין שגריר סוריה בוושינגטון לעוזר שה"ח האמריקאית.[2]

 

מראשית הדיאלוג, הביעו שני הצדדים אופטימיות זהירה בנוגע לסיכויי הצלחתו. בראיון ליומון איחוד האמירויות, אל-ח'ליג', אמר נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, כי למרות שממשל אובמה מציג כוונות טובות, סוריה עודנה מצפה לשמוע דברים ברורים ומדויקים ביחס למדיניות ארה"ב.[3] בראיון לגרדיאן הבריטי ציין אסד כי סוריה התרשמה ש"ממשל [אובמה] יהיה שונה [מקודמו]", אך הוסיף כי למרות האיתותים החיוביים, "יש להמתין למציאות ולתוצאות [בשטח]."[4]

 

מנגד, שה"ח האמריקאית, הילרי קלינטון, טענה כי מוקדם עדיין לדבר על "שבירת הקרח" בין דמשק לוושינגטון.[5]  עוזרה של קלינטון, ג'פרי פלטמן, אמר גם הוא לאחר פגישה בדמשק עם שה"ח הסורי, וליד אל-מועלם, כי ארה"ב טרם הגיעה להסכמות עם סוריה בכל הנושאים התלויים ביניהן.[6] נימה אופטימית יותר נשמעה מצד יו"ר ועדת יחסי החוץ בסנאט, ג'ון קרי, ויו"ר ועדת יחסי החוץ בבית הנבחרים האמריקאי, הווארד ברמן, בתום פגישות שערכו עם הנשיא הסורי. קרי הצהיר כי חרף חילוקי הדעות, יש סיכוי לשת"פ אמריקאי-סורי אמיתי בנושאים רבים, ואילו ברמן הביע תקווה לפתיחת דף חדש ביחסי המדינות, והוסיף כי מדיניות בידודה של סוריה התגלתה כבלתי מועילה, ויש לפעול לקידום דיאלוג עימה.[7]

 

דרישותיה של ארה"ב מסוריה

על פי דיווחים בעיתונות הערבית, הציגה ארה"ב בפני ההנהגה הסורית שורה של תנאים לשיפור יחסי המדינות. קרי אמר במסיבת עיתונאים בבירות טרם בואו לדמשק, כי על סוריה לכבד את עצמאות לבנון, לקדם פיתרון המחלוקות עם חזבאללה והפלסטינים, לסייע ביישום החלטה 1701 ולשנות את התנהגותה מול לבנון ועיראק, והוסיף כי ממשל אובמה מצפה מסוריה למעשים ולא לדיבורים.[8] חבר ועדת יחסי החוץ בסנאט האמריקני, בנג'מין קרדין, דרש מסוריה לחדול מתמיכתה בטרור, קרא לשינוי מדיניותה בנושא זכויות אדם וחופש הביטוי והגדיר את יחסי סוריה-איראן כ"מטרידים".[9]

 

בנוסף, בכיר במשה"ח האמריקאי מסר ליומון הלבנוני, אל-נהאר, כי פלטמן העלה בפני שגריר סוריה בוושינגטון, ד"ר עמאד מצטפא, את תמיכתה של סוריה בטרור, את מאמציה להשיג נשק גרעיני, את מעורבותה בלבנון ואת הידרדרות מצב זכויות האדם בשטחה.[10] היומון הלבנוני אל-אח'באר דיווח כי בתמורה להתנתקות של דמשק מאיראן, חזבאללה, חמאס ויתר הפלגים הפלסטיניים הפועלים בתחומה, תהא ארה"ב מוכנה ליטול חלק במו"מ הישראלי-סורי, להסיר את שמה של סוריה מרשימת המדינות התומכות בטרור ולבטל את הסנקציות המוטלות עליה.[11]

 

תגובות בסוריה לחידוש הדיאלוג עם ארה"ב

בעקבות פתיחת הדיאלוג הסורי-אמריקאי, הציגו דוברי משטר סוריים ומאמרים שפורסמו בעיתונות הסורית את העמדות הבאות:

·         אין בכוונתה של סוריה לשנות את מדיניותה והיא תמשיך להיות חלק אינטגראלי ממחנה ההתנגדות.

·         ארה"ב היא שצריכה לשנות את מדיניותה, ובכלל זאת להסיר את הסנקציות מעל סוריה, למנות שגריר בדמשק ולפתוח בדיאלוג עם כוחות ההתנגדות.

·         פתיחת הדיאלוג הסורי-אמריקאי מעידה על כניעת ארה"ב להתנגדות ועל הכרה בחשיבותן של סוריה ואיראן.

·         חילופי הממשל בארה"ב לא יובילו לשיפור היחסים עם סוריה.

 

להלן פירוט הדברים:

 

סירוב לדרישת ארה"ב להתנתק מחזבאללה ומחמאס

ככל שניתן להתרשם מן הדיווחים שפורסמו עד כה בתקשורת הסורית והערבית, נראה כי סוריה דוחה את מרבית הדרישות האמריקאיות ומדגישה כי אין שינוי במדיניותה. בפגישתו עם קרי, קרא אסד לארה"ב לסגת ממדיניות התכתיבים שהוכחה כחסרת תועלת, והוסיף כי הדיאלוג הוא הדרך היחידה לברר את הבעיות האמיתיות ולגבש חזון כולל של פיתרונות.[12] היועצת המדינית וההסברתית של אסד, בות'ינה שעבאן, העריכה בהרצאה באוניברסיטת ווסטמינסטר בלונדון, כי שיפור היחסים עם ארה"ב לא יפגע בקשריה של סוריה עם איראן, והוסיפה כי "הגיע הזמן לחדול מלדרוש מסוריה ומאיראן לנתק את קשריהן עם חזבאללה, חמאס ויתר ארגוני ההתנגדות."[13] בנוסף, מקורות יודעי דבר בדמשק דיווחו ליומון הלבנוני, אל-אח'באר, כי אל-מועלם הדגיש בפגישתו עם פלטמן שסוריה נחושה לשמור על הקשר ההדוק עם איראן וסבורה כי על המערב – ולא עליה – לשנות את המדיניות כלפיה.[14]

 

מאמרים בעיתונות הסורית הביעו אף הם הסתייגות מהתנאים שהציבה ארה"ב לשיפור היחסים עם סוריה. בהתייחסו לדרישות שהציג קרדין, כתב עורך היומון הסורי, אל-וטן, וצ'אח עבד רבה:  "אם לשתי המשלחות [בראשות ברמן וקרי] המגיעות [לדמשק]... יש את אותה השקפה ואותן דרישות [כשל קרדין], אולי עדיף להן לא לשאת בתלאות המסע לדמשק, שכן ברור שלא ימצאו בסוריה מי שיקשיב לתכתיבים האמריקאיים." עבד רבה הוסיף כי "הסורים מצפים היום לשינוי במדיניות ארה"ב ולא לשינוי במדיניות הסורית." [15] בנוסף, עורך האתר champress.net המקורב למשטר הסורי, עלי ג'מאלו, כתב כי "המינימום שאפשר לומר על ההצהרות של בנג'מין קרדין הוא שהן חצופות... אשר להצהרות של הסנטור ג'ון קרי בבירות, הרי שהן חושפות פגם בהבנת האזור וחוקיו."[16]

 

שגריר סוריה בוושינגטון, עמאד מצפטא, הדגיש בהרצאה בדמשק, כי אין שינוי במדיניות דמשק נוכח פתיחת הדיאלוג עם וושינגטון. הוא ציין כי "הקלף המנצח של סוריה הוא שהיא לא סטתה מעמדותיה חרף כל הלחצים מולם ניצבה", וכי "העקרונות של המדיניות הסורית כלפי ארה"ב לא השתנו [בעבר גם] בנסיבות הקשות ביותר." לדבריו, חרף ניסיונותיו של ממשל בוש להביא לשינוי מדיניותה, "לא נכנעה סוריה לסחטנות" ולא סטתה מעקרונותיה. [17] קו זה קיבל ביטוי גם במאמר ביומון הסורי, אל-וטן, מאת בעל הטור, ג'אנבלאת שכאוי, שכתב: "מזה חמישה ממשלים אמריקאיים לפחות, בחרה סוריה להיות במחנה ההתנגדות הפלסטינית והלבנונית ולבנות את יחסיה עם איראן על פי חזונה האסטרטגי.  כל הממשלים [האמריקאים] הללו הסתלקו, ואילו סוריה נותרה בעמדתה שרק הלכה והתחזקה."[18]

 

לעומת זאת, מהתבטאויות ומדיווחים אחרים עלה כי סוריה גילתה מידה מסוימת של נכונות להיענות לדרישות האמריקאיות. אל-מועלם אמר בראיון לערוץ אל-ג'זירה כי "יש נקודות מפגש" בין סוריה לארה"ב בכל הנוגע לביטחונה, ליציבותה ולאחדותה של עיראק, וכי סוריה תומכת בהחלטת אובמה לסגת מעיראק.[19] כמו כן, היומון הלבנוני, אל-אח'באר, דיווח כי אל-מועלם הביע בפגישתו עם פלטמן תמיכה ביישום החלטה 1701, ואמר כי בכוונת סוריה להקים צוות שיהיה אחראי על התוויית גבולותיה עם לבנון.[20] בנוסף, מקור אמריקאי מסר ליומון הלונדוני, אל-שרק אל-אוסט, כי במהלך ביקור קרי בדמשק הביעה סוריה נכונות לסייע בפיתרון המחלוקות בין פתח לחמאס, בהקמת ממשלת אחדות פלסטינית ובשחרור גלעד שליט.[21] מצטפא, מצדו, ציין כי "ישנם מכנים משותפים בין סוריה לארה"ב, כגון סיום הכיבוש בעיראק, השגת השלום, השבת הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני והקמת מדינה פלסטינית, אך יש מחלוקת סביב הפרטים, שיטת היישום ומנגנון הביצוע."[22]

 

שר סורי לשעבר: שלושה תרחישים לשת"פ עם ארה"ב

שר ההסברה הסורי לשעבר, ד"ר מהדי דח'לאללה, סקר במאמר ביומון הסורי הממסדי, תשרין, את  נקודות ההסכמה והמחלוקת בין סוריה לארה"ב והציע אפשרויות לשת"פ בין המדינות: "יש שלוש נקודות הסכמה בין סוריה לוושינגטון – הטרור, השלום והנשק להשמדה המונית. יש גם שלוש נקודות מחלוקת – הטרור, השלום והנשק להשמדה המונית...

 

אשר לטרור, העמדה הסורית היא שהטרור המרכזי באזור הוא טרור המדינה הישראלי, אשר הברבריות והאכזריות שלו הגיעו לממדים העולים על כל מה שידעה ההיסטוריה. כמו כן, יש את הטרור של קבוצות ה'תכפיר'... הבסיס של העמדה [הסורית] הוא סירוב מוחלט לבלבול המכוון בין ההתנגדות לטרור. [מנגד], העמדה האמריקאית רואה בהתנגדות הפלסטינית והלבנונית את מקור הטרור, ובמי שתומך בהן אחראי. זוהי מחלוקת מהותית בין שתי העמדות, אך ישנה הסכמה [על הגדרת] קבוצות התכפיר, ובמיוחד אל-קאעדה ושלוחותיה, כטרור...

 

בכל הנוגע לשלום, העמדה הסורית ברורה: [תמיכה ב]שלום כולל על יסוד מקורות הסמכות [הבינ"ל] המוכרים... יש צורך בתפקיד פעיל של ארה"ב, תפקיד בעל תוכן, שכן ישראל לא תרצה שלום ביוזמתה,אלא [תקבלו רק] בכפייה. [מנגד], וושינגטון סבורה כי שלום הוא הסכם בין שני צדדים, וכי תפקידה לשמש רק מתווכת בלתי מתערבת... וושינגטון חושבת כי ניתן ללחוץ על הערבים, בזמן שהפעלת לחץ על ישראל כמעט ולא באה בחשבון...

 

ביחס לנשק להשמדה המונית, סוריה מביטה לכיוון הארסנל הגרעיני המסוכן שבידי ישראל, בעוד ארה"ב מביטה על מה שמכונה פרויקט הגרעין האיראני. כאן המחלוקת בין שני הצדדים עמוקה ביותר...

 

ישנן שלוש אפשרויות מעשיות לשיתוף פעולה [בין סוריה לארה"ב]:

1. הצבת היחסים הבילטראליים ושתה"פ הבילטראלי מעל העניינים האזוריים. אין ספק כי אווירה חיובית ביחסים הבילטראליים תוביל להבנה הדדית טובה יותר בעניינים האזוריים. הבעיה היא שארה"ב – עד כה – כורכת בין היחסים הבילטראליים לעניינים האזוריים.[23]

2. הסכמה שסוריה תשמש בתור מקרבת העמדות בין איראן למערב...

3. שינוי בעמדת ארה"ב... כלפי הסכסוך הערבי-ישראלי (אם כי הסיכוי לכך נמוך)."[24]  

 

דרישה סורית לשינויים מהותיים במדיניות ארה"ב

בד בבד עם דחיית מרבית דרישותיה של ארה"ב, דווח כי סוריה דורשת מן הממשל האמריקאי החדש לבצע שורה של שינויים במדיניות שנקט כלפיה ממשל בוש. השגריר מצטפא הבהיר כי "דרוש שינוי מהותי במדיניות האמריקאית, ואין להסתפק בשינוי סגנוני או צורני [בלבד]."[25] במסגרת זו, דווח כי סוריה הציבה בפני ארה"ב שורה של דרישות ותנאים הנוגעים הן ליחסים הבילטראליים בין סוריה לארה"ב והן למדיניותה של וושינגטון במזה"ת, ביניהם:

 

1. הסרת הסנקציות המוטלות על סוריה: זמן קצר לאחר בחירת אובמה, התנה סגן נשיא סוריה, פארוק אל-שרע, את שיפור יחסי סוריה-ארה"ב בהסרת שמה של סוריה מרשימת המדינות התומכות בטרור ובביטול "חוק האחריות הסורית" (מדצמבר 2003) הכולל שורה של סנקציות נגד סוריה נוכח מעמדה כמדינה תומכת טרור, המחזיקה בנשק בלתי קונבנציונאלי.[26] בנוסף, העיתונות הסורית דיווחה כי ארה"ב החלה להקל בסנקציות על סוריה,[27] למרות שמקורות רמי דרג בוושינגטון הכחישו את הדבר.[28] יצוין כי בדברים שאמר לאחרונה מצטפא בראיון ליומון הסורי הממסדי, אל-ת'ורה, חלה נסיגה מסוימת מן הדרישה הסורית החד-משמעית לביטול הסנקציות. הוא טען כי סוריה מסרבת לדון בחוק האחריות הסורית עם ממשל אובמה, משום שהדבר עשוי להעניק לו הזדמנות לסחוט אותה, אך הוסיף כי ארה"ב "יודעת מה עליה לעשות", אם ברצונה לתקן את מסלול היחסים עם סוריה. [29]

 

2. מינוי שגריר אמריקאי בדמשק: בכירים סורים, ביניהם שעבאן, הביעו תקווה כי שיפור היחסים  עם ארה"ב ילווה במינוי שגריר אמריקאי בדמשק.[30] היומון הסורי, אל-וטן, אף דיווח מפי מקורות דיפלומטיים בוושינגטון, כי ארה"ב נערכת למינוי שגריר בדמשק בקיץ הקרוב.[31]  ואולם, השגריר מצטפא הפחית מחשיבות צעד זה, כשטען שמינוי שגריר בדמשק הוא אינטרס אמריקאי ולא סורי.[32]

 

3. פתיחת דיאלוג אמריקאי עם חמאס וחזבאללה: שינוי נוסף שדרשה סוריה מארה"ב נוגע לגישתה כלפי כוחות "ההתנגדות". מצטפא טען כי ארה"ב יודעת ש"כדי להשיג שלום במזה"ת, עליה לשאת ולתת עם כל הגורמים, ובכלל זאת עם חמאס וחזבאללה".[33]  עורכת היומון תשרין, סמירה אל-מסאלמה, כתבה במאמר המערכת כי "אם ארה"ב מעוניינת לשמש... כנותנת חסות לתהליך השלום, עליה להצטיין בניטרליות ובהוגנות. לשם כך, עליך להכריז כי ההתנגדות היא זכות לגיטימית, וכי הטרור וההתנגדות הינם שני נושאים נפרדים."[34] במאמר בעיתון אל-ת'ורה, כתב בעל הטור, עלי נאסרללה, כי ארה"ב עשויה להגיע עם סוריה ל"הבנות מרחיקות לכת", בתנאי שתכיר בזכות העמים להתנגד לכיבוש ובזכות סוריה להשיב את הגולן, תדבק ביישום החלטות מועה"ב ולא תתערב בעניינים פנימיים של מדינות ריבוניות.[35]

 

ארה"ב נכנעה לסוריה ולאיראן

דוברי משטר סוריים הבליטו את השינויים שחלו במדיניותה של ארה"ב כלפי סוריה, בניגוד לדבקותה של סוריה בעמדותיה המסורתיות. מאמרים בעיתונות הסורית הממסדית הציגו שינויים אלה ככניעה לסוריה ולאיראן וכהכרה אמריקאית במעמדן.  

 

בות'ינה שעבאן טענה כי "יש שינוי של ממש בעמדת הממשל האמריקאי".[36]  סגן שה"ח הסורי, פיצל אל-מקדאד, הסביר כי בידי ממשל אובמה "לא נותרה ברירה אלא לשאת ולתת עם הכוחות הפועלים באזור כדי לשפר את תדמיתו."[37] השגריר מצטפא ציין אף הוא כי פגישותיהן של משלחות הקונגרס האמריקאיות "עשויות ללמד על מפנה מהותי בגישת ארה"ב כלפי הנושאים השנויים במחלוקת בינה לבין סוריה." הוא גילה עוד כי הוסר "החרם החברתי" שהטיל בוש על השגרירות הסורית בוושינגטון, וכי לראשונה מזה ארבע שנים הוא הוזמן להשתתף באירוע שערך הממשל לסגל הדיפלומטי.[38]

 

שר סורי לשעבר: ההתנגדות שינתה את העולם ולא אובמה

מאמרים בעיתון תשרין טענו כי מחנה ההתנגדות אילץ את ממשל אובמה לשנות את מדיניותו באזור. שר ההסברה הסורי לשעבר, מהדי דח'לאללה, כתב: "הגורם החשוב ביותר שהביא לשינוי [מדיניות ארה"ב] הוא מעגל ההתנגדות הערבית: סוריה, ההתנגדות הלבנונית והפלסטינית וסירוב העם העיראקי לכיבוש. כמו כן, יש [לציין] את העמדה האיראנית המסרבת להגמוניה [האמריקאית], המדיניות הרוסית החדשה וגורמים נוספים.

 

אם בוש היה מצליח במדיניותו מבלי [להיתקל] בהתנגדות או באופוזיציה מצד איש, היה הממשל החדש ממשיך באותה דרך... התיקון שעשה אובמה... לא נובע מהערכה אידיאולוגית [מחודשת], אלא הוא פועל יוצא של כישלון דרכו [של בוש] בהשגת היעדים שארה"ב עודנה – ותמשיך להיות – דבקה בהם... מכאן, עולה שההתנגדות והסירוב להגמוניה הם [הגורמים] ששינו את העולם ולא אובמה, וכי המשכם הוא הגורם הבסיסי בחיזוק ההתקדמות לעבר [עתיד] טוב יותר. אם תדעך תנופת ההתנגדות, הרי שאובמה – וחוגי השלטון במערב בכלל – יפנו [מחדש] לדרך ההגמוניה והתכתיבים."[39]

 

דברים ברוח דומה הופיעו גם במאמרו של חבר הפרלמנט הסורי, ח'אלד אל-עבוד: "איננו מאמינים כי ממשל [אובמה] גילה כך פתאום רגש או עמדה מוסריים שגרמו למפנה החשוב [ביחסו לסוריה], אלא הוא סבור כי לא יוכל לקדם את מכלול האינטרסים שלו באזור בלא הקשר עם הסורים... ממשל [אובמה] נאלץ לפעול באופן זה, והיחס אליו צריך להיות בהתאם לכך."[40] 

 

בעל טור איראני בתשרין: ארה"ב חלשה ותשושה

במאמר נוסף בתשרין, טען בעל הטור האיראני, מוחמד צאדק אל-חוסיני, המשמש כמזכ"ל "הפורום לדיאלוג ערבי-איראני", כי ארה"ב הבינה שלא תוכל לעצור את הנסיגה במעמדה במזה"ת ובעולם מבלי להכיר בחשיבותן של סוריה ואיראן: "ישנו מפנה אמריקאי מוחשי, גם אם מבולבל ומהוסס, לכיוונן של סוריה ואיראן, המחזק את אמונתנו שהאמריקאים נמצאים בנסיגה בכמה מישורים ורמות עולמיות ואזוריות, שלא ניתן לעצרה ללא הכרה בחשיבותן של דמשק וטהראן!...

 

כל זה לא אומר בהכרח שירח הדבש כבר החל או עשוי להתחיל בין טהראן לוושינגטון או בין דמשק לוושינגטון, אך יש לכך משמעות חשובה בשני מישורים: ראשית, ארה"ב חלשה ותשושה והיא נאלצת להיכנע לתפקיד המרכזי של שתי ערי הבירה בזירה הבינלאומית (כפי שהמליצה בעבר ועדת בייקר המילטון)... שנית, דמשק וטהראן כבר לא נחשבות שחקניות נפרדות בעלות בעיות בילטראליות עם ארה"ב או עם הקהילה הבינ"ל... יש 'מחנה' או ברית שהימרו על אופציית ההתנגדות וגילו סבלנות אסטרטגית, תבונה ופקחות לכל אורך שנות הבצורת, ונהנים [כעת] מעונת הבציר."[41]

 

בעל טור לבנוני בתשרין: נכשל ההימור על ויתורי ההתנגדות

במאמר נוסף בתשרין, תאר חבר הפרלמנט הלבנוני לשעבר המקורב למשטר הסורי, נאצר קנדיל, את הכרסום ההדרגתי שחל בעמדת ארה"ב כלפי סוריה לאורך השנים: "[ארה"ב] קראה לשינוי התנהגותה של סוריה... [ואולם], עד כה ארה"ב היא ששינתה את התנהגותה פעמיים: היא החליפה את תכנית ההגמוניה נגד סוריה בתכנית [הדורשת מסוריה] לשנות את התנהגותה כתנאי לפתיחות [אמריקאית] כלפיה, והחליפה את תכנית הכתבת התנאים לפני [קיום] דיאלוג בדיאלוג בלתי מותנה. האם סוריה שינתה דבר מה? וושינגטון, אם כן, היא זו שמשנה את התנהגותה, בעוד שסוריה מגבירה את דבקותה בבחירותיה. מי שמהמר על כך שציר ההתנגדות ייסוג מהבחירות ומהבריתות שלו, מפסיד פעם אחר פעם."[42]

 

ממשל אובמה לא יוביל לשיפור היחסים עם סוריה  

מקצת המאמרים שפורסמו בעיתונות הסורית פקפקו באפשרות שעליית ממשל אובמה תוביל לשיפור היחסים עם סוריה, ואף טענו כי בחירתו מנוגדת לאינטרס הערבי.

 

חבר פרלמנט סורי: אובמה ממשיך בדרכו של בוש

במאמר בתשרין כתב חבר הפרלמנט הסורי, ח'אלד אל-עבוד: "ארה"ב מתעקשת למלא תפקיד שלא מתעלה עד כה ל[גודל] התפקיד שהיא צריכה למלא. היא טרם הבינה את הנתונים ואת הזכויות האובייקטיביות והלגיטימיות של בני האזור, והיא עודנה רחוקה מן האפשרות לתרום ליצירת אזור בטוח ויציב הנהנה משלום ומיחסים המבוססים על הבנת הזכויות והאינטרסים של האחרים."

 

אל-עבוד מנה במאמרו שורה של הוכחות לכך שממשל אובמה ממשיך בדרכם של הממשלים האמריקאים הקודמים: "ארה"ב עדיין מתעקשת על כך שקבוצת ["כוחות ה-14 במרץ" בלבנון] מהווה מכשיר אמריקאי קדמי באזור ושומרת עליו כאמצעי לחץ לטובת הפרויקט האמריקאי-ישראלי ונגד סוריה... [בנוסף], היא לא מהססת להשתמש בצו [המעצר נגד נשיא סודאן] ולאמצו כאמצעי לחץ שיאפשר לה... להגשים את יעדיה באפריקה... כמו כן, אנו רואים שהיא מחפשת פלטפורמות ערביות ואזוריות כדי ללחוץ על איראן מבלי להיכנס עמה לעימות צבאי ישיר שהיא יודעת שיגבה ממנה מחיר כבד... עימות צבאי ערבי-איראני יחליש את הצד האיראני והערבי גם יחד, ויבטיח את האינטרסים של ארה"ב וישראל."[43]

 

מאמר ביומון סורי ממסדי: ארה"ב – אויבת עמי כדור הארץ

במאמר בעיתון אל-ת'ורה, טען ד"ר אחמד ברקאוי, הוגה דעות ממוצא פלסטיני המשמש כחוקר במחלקת הפילוסופיה של אוניברסיטת דמשק, כי בחירת אובמה לנשיא מנוגדת לאינטרס הערבי בכך שהיא עלולה לבלום את המשך נסיגת כוחה של ארה"ב: "בעלי טור רבים הביעו שמחה כשאובמה גבר ב[בחירות] לנשיאות ארה"ב על יריבו הרפובליקני, שכבר הספקתי לשכוח את שמו. הדברים הגיעו לידי כך שהיה נדמה לי שלו ניתנה לערבים זכות הצבעה, היה אובמה זוכה ברוב מוחלט של 99% [מהקולות] – כפי שמקובל אצלנו [הערבים] – אך הפעם באמת.   

 

אפשר אולי להבין את השמחה שפקדה את הציבור הערבי כשעקב במסכי [הטלוויזיה] אחר ניצחונו של אובמה, שכן התיעוב של [ציבור זה] כלפי בוש עורר בו את יצר הנקמנות, כאילו אובמה נקם בבוש בשמו... אני, באופן אישי, קיוויתי ש[המועמד] הרפובליקני יזכה בניצחון סוחף, מכיוון שחשבתי שיש לערבים אינטרס בהמשך המדיניות האווילית של ארה"ב בעולם ובכניסת ארה"ב לשורה של משברים עקב מדיניות זו. אין לנו אינטרס שיעלה מושיע שיציל את ארה"ב מן המשבר המדיני, הפיננסי והעולמי [בו היא נתונה]. חשבתי שהשמחה על ניצחון אובמה מצד הציבור הערבי משקפת סוג של תודעה נאיבית ופשוטה, תודעה נקמנית ותו לא...

 

הוי ערבים, במקום לשמוח על ניצחון אובמה, חשבו כיצד עלינו לגרום לארה"ב להכיר בזכויותינו, בקיומנו ובאנושיותנו בפלסטין, בעיראק ובסודאן, וכיצד עלינו לדרבן אותה לקחת אותנו בחשבון כשהיא מהרהרת בעתיד האזור בהתאם לאינטרסים שלה. הוי, ערבים, ארה"ב – בשלב זה בהיסטוריה שלה – הנה אויבת של כל עמי כדור הארץ בדרגות שונות... המדיניות האמריקאית ניצבת נגד הטבע, האדם והעתיד ונגד העם הערבי, תרבותו ועתידו. ארה"ב ניצבת נגד תקוותינו."[44] 



[1] אל-וטן (סוריה), 3.3.2009

[2] בסוף ינואר 2009 ביקרה בסוריה משלחת חברי קונגרס בראשות אדם סמית'; במחצית השנייה של פברואר 2009 ביקרו בסוריה משלחות קונגרס בראשות בנג'מין קרדין, ג'ון קרי והווארד ברמן ושגריר סוריה בוושינגטון, עמאד מצטפא נועד עם עוזר שה"ח האמריקאית, ג'פרי פלטמן ואילו בראשית מרץ 2009 נפגשו בדמשק פלטמן וחבר המועצה לביטחון לאומי, דניאל שפירו עם שה"ח הסורי, וליד אל-מועלם. אל-וטן (סוריה), 1.2.2009, 19.2.2009, 22.2.2009; אל-ת'ורה (סוריה), 27.2.2009, 8.3.2009.

[3] אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות), 9.3.2009.

[4] גרדיאן (בריטניה), 17.2.2009.

[5] סוכנות רויטרס, 26.2.2009.

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 8.3.2009.

[7] אל-וטן (סוריה), 22.2.2009.

[8] אל-חיאת (לונדון), 19.2.2009.

[9] אל-וטן (סוריה), 19.2.2009.

[10] אל-נהאר (לבנון), 27.2.2009.

[11] אל-אח'באר (לבנון), 12.3.2009.

[12] אל-ת'ורה (סוריה), 22.2.2009.

[13] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 19.3.2009.

[14] אל-אח'באר (לבנון), 12.3.2009.

[15] אל-וטן (סוריה), 19.2.2009.

[16] champress.net, 21.2.2009.

[17] אל-וטן (סוריה), 24.2.2009.

[18] אל-וטן (סוריה), 19.2.2009. 

[19] תשרין (סוריה), 22.3.2009.

[20] אל-אח'באר (לבנון), 12.3.2009.

[21] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.3.2009

 אל-ת'ורה (סוריה), 24.2.2009. [22]

[23] שה"ח הסורי, וליד אל-מועלם, קרא אף הוא לארה"ב שלא לקשור בין יחסיה הבילטראליים עם סוריה, לבין העמדות הסוריות בענייני האזור. אל-נהאר (לבנון), 16.2.2009.  

[24] תשרין (סוריה), 4.3.2009.

 אל-ת'ורה (סוריה), 24.2.2009. [25]

[26] אל-ספיר (לבנון), 28.11.2008.

[27] הדיווחים על ההקלה בסנקציות הופיעו בין היתר בעקבות האישור שנתן משרד הסחר האמריקאי לייצא לסוריה חלקי חילוף למטוסי "בואינג 747" שקורקעו בתקופת ממשל בוש, ואשר הוגדר על ידי שר התחבורה הסורי, ד"ר יערב בדר, כ"איתות חיובי". אל-בעת' (סוריה), 8.2.2009.   

[28] תשרין (סוריה), 22.3.2009.

[29] אל-ת'ורה (סוריה), 25.2.2009.

 [30] אל-וטן (סוריה), 17.2.2009. 

[31] אל-וטן (סוריה), 1.2.2009

[32] אל-ת'ורה (סוריה), 25.2.2009.

[33] אל-וטן (סוריה), 24.2.2009.

[34]  תשרין (סוריה), 21.2.2009.

[35]  אל-ת'ורה (סוריה), 10.3.2009

[36]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.3.2009.

[37]  אל-וטן (סוריה), 17.3.2009.

[38]  אל-ת'ורה (סוריה), 25.2.2009.

[39] תשרין (סוריה), 25.2.2009.

[40] תשרין (סוריה), 3.3.2009.

[41] תשרין (סוריה), 25.2.2009.

[42] תשרין (סוריה), 22.2.2009.

[43] תשרין (סוריה), 10.3.2009

[44] אל-ת'ורה (סוריה), 3.3.2009.