המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאבקי כוח, השפעה ושליטה סביב השיח' יוסף אל-קרדאוי
19/3/2009

 

מאבקי כוח, השפעה ושליטה סביב השיח' יוסף אל-קרדאוי

 

בסוף חודש נובמבר 2008, פורסמה בשבועון "רוז אל-יוסף" כתבת תחקיר אודות השיח' יוסף אל-קרדוי - ראש איחוד חכמי הדת המוסלמים - תחת הכותרת "חזרתו של אל-קרדאוי לנעוריו". למעשה, זוהי אלוזיה ספרותית לספר "חזרתו של הזקן לנעוריו" – חיבור ערבי מפורסם מהמאה ה-16, הכולל עצות לחיזוק כוח הגברא ולהחזרת התשוקה.[1]

 

הכתבה מציגה את אל-קרדאוי כזקן סנילי ומאוהב, אשר על גבו מתנהלים מאבקי כוח ושליטה על ממון רב והשפעה: מצד אחד של המתרס ניצב מחנה אוהביו ותומכיו, המיוצג על ידי החברים המצריים באיחוד חכמי הדת המוסלמים; מן הצד השני ניצב המחנה של אשתו השנייה הצעירה והאהובה של אל-קרדאוי, המנצלת את השפעתה עליו כדי לקדם אג'נדה אנטי-שיעית.

הכתבה מגמדת את אל-קרדאוי ומציגה את אשתו השנייה כמקור לסכסוך שפרץ בינו לבין השיעה וגרם לקרע באיחוד חכמי הדת המוסלמים ולסערה בעולם האסלאם. [2]

 

כתבה זו עוררה תגובות רבות נגד "רוז אל-יוסף", על כך שבחר בצד האיראני של הסכסוך בין השיעה לבין אל-קרדאוי. כך, למשל, ביומון המצרי "אל-מצריון", פורסמה כתבה המאשימה את "רוז אל-יוסף" בהשתתפות במערכת ההשמצות נגד אל-קרדאוי, בניהול התקפה "עדתית" נגדו ובניסיון "לחנך את אל-קרדאוי" בשל הביקורת שמתח על התגברות ההשפעה האיראנית.[3]

"רוז אל-יוסף" מצדו, דחה את הטענות ואמר כי: "מה שפרסמנו היה תחקיר אודות מאבקי השפעה, אינטרסים ורגשות, המתנהלים סביב אדם ששווק כאחד מסמלי האסלאם. התחקיר מתעד רגע של חולשה העובר על אל-קרדאוי... למה שפרסמנו אודות אל-קרדאוי לא היה קשר למאבקי האינטרסים בין סוכני השיעה ובין סוכני הסלפייה, אפילו אם עמדתו הטרייה של אל-קרדאוי [נגד השיעה] תואמת את עמדותינו...".[4]

 

מסמך זה יציג קטעים נבחרים מכתבת התחקיר ב"רוז אל-יוסף" וכן קטעים מזיכרונותיו של אל-קרדאוי, כפי שפורסמו באתר www.aafaq.org.

 

אשמת האישה השנייה של אל-קרדאוי

בכתבת תחקיר שפורסמה בשבועון "רוז אל-יוסף נכתב: "השיח' המפורסם ביותר בעולם האסלאם נמצא במשבר רגשי ומצפוני חמור. מקורות המקורבים למשפחתו אמרו כי הגיע למצרים כדי לשהות במקום אלמוני [שעל מיקומו] לא הודיע לאיש ממקורביו, אפילו לא לבניו. יש האומרים כי ברח מהמאבק המתנהל בין שתי נשותיו, ויש הטוענים כי הגיע [למצרים] כדי לחשוב ברצינות על גירוש אשתו השנייה – אסמאא' בן קאדה, לאחר שהשתכנע כי היא הסיבה לאסונות שפקדוהו לאחרונה והיא זו שפגעה בתדמיתו בקרב אוהביו וקהל מאמיניו.

 

באופן כללי, איננו נוטים לחדור לחייהם הפרטיים של אישי ציבור, בין אם הם מאוהבינו ובין אם מיריבינו, אך סיפורו של אל-קרדאוי ואשתו השנייה אסמאא' הפך מנחלת הפרט לנחלת הכלל, עקב רצונה של האישה השנייה ובהסכמת ה'עאלם' המאוהב [הכוונה לקרדאוי]. הסיפור הוביל למאבקים ולהתנצחויות בפורומים באינטרנט. אך חשוב מכך, הוא גרם למשבר הגדול ביותר שעבר על אל-קרדאוי בחייו וייתכן שהשלכותיו הטביעו חותמן על העולם המוסלמי כולו – קרי המשבר [שנוצר בעקבות] הצהרותיו נגד השיעה. יתרה מכך, חלק ממקורביו טוענים כי 'האישה השנייה' גרמה להתמוטטות איחוד חכמי הדת המוסלמים [שבראשו עומד אל-קרדאוי]...

 

"מי ישלוט בשיח' הזקן?"

הסיפור הנו דרמטי למדי והקרבות מתנהלים במציאות. השיח' הגדול נקרע בין כמה כיוונים: שבעת ילדיו ואשתו הראשונה מצד אחד, מול ייסורי האהבה כלפי אשתו הצעירה מצד שני. אולם זהו קרב ישן המתנהל מזה עשר שנים לערך, מאז שנישא אל-קרדאוי בשנית. הקרב השני מתנהל בין האישה הצעירה והמשפיעה לבין המעגל המצומצם של מקורביו, הכולל שמות ידועים ביותר. הקרב הזה הוא קרב על השפעה: מי ישלוט על השיח' הזקן? שליטה זו, משמעותה שליטה על הון שנאמד בעשרות מיליוני דולרים, שליטה על השפעה אידיאולוגית ועל קשרים חזקים עם כמה מהמשפחות השולטות במפרץ הפרסי ובפרט בקטר.

 

הניצחון בסיבוב הראשון היה של האישה הצעירה. היא שינתה את צוות המשרד שלו [של אל-קרדאוי]; הקיפה אותו באנשי שלומה; הכריחה אותו למנותה כחברה באיחוד חכמי הדת המוסלמים, לצדם של הוגי דעות ועלמאא' חשובים; דחפה אותו להתערב למען מינויה [לתפקיד] בערוץ 'אל-ג'זירה' ולפעול למען מינויה כחברה במרכז אסלאמי בלונדון, שבראשו עומד שר נפט מהמפרץ לשעבר וכיום הוגה דעות. זה מה שטוענים אוהביו לשעבר של אל-קרדאוי, אשר הפכו לאויביו עם פרוץ המערכה בין הסונה והשיעה. הם טוענים כי היא זו שסיבכה אותו בהצהרות שהפכו את העולם על ראשו [של אל-קרדאוי] והפכו את קריאות ההערצה סביבו לקריאות גינוי הדורשות ממנו לרדת מהבמה [הציבורית].

 

תצלום של השיח' בין שחקניות ורקדניות

עם תחילת המערכה בין אל-קרדאוי למקורביו, נפוצו שמועות אודות תפקידה של האישה השנייה בסכסוך שפרץ בין אל-קרדאוי לתלמידיו. בכדי להגיב על כך, היה צורך בפיקחות: [על כן] הודלפו [לעיתונות] חלקים מזיכרונותיו של אל-קרדאוי אשר טרם ראו אור. בחלקים [שהודלפו] מדבר אל-קרדאוי על סיפור אהבתו העזה לאסמאא' בן קאדה. הרגשות [אותם הוא מביע] חמים מאוד – רגשות של נער מתבגר שטרם מלאו לו עשרים שנה.

 

[הקטעים מזיכרונותיו של אל-קראוי] פורסמו בשבועון "כל אל-נאס", העוסק בנושאי חברה ואומנות ומתעניין בידיעות אודות כוכבים ומפורסמים. יחד עם הקטעים הללו פורסמה תמונה של שני בני הזוג המאושרים... אשר מציגה את אסמאא' בן קאדה, כשהיא לובשת חג'אב ומאופרת באיפור כבד ולא הולם. אל-קרדאוי [בתמונה] עוטה בגד בדואי מסורתי כשעל פניו סימני אושר מופרזים. למרות [שלזוגות] רגילים [פרסום תמונה שכזו] לא מהווה בעיה, פרסום זה הצית מלחמה אלקטרונית בין אוהביו של השיח', אשר סברו כי פרסום הדברים [קרי קטעי הזיכרונות והתמונה] נעשה במקום לא הולם, שכן כיצד תמונתו של השיח' מתפרסמת יחד עם תמונות של שחקניות ורקדניות?!

 

הדברים נשלחו לפרסום מדוחה, וכיוון שהאישה השנייה היא אשת תקשורת השולטת במה שמתפרסם ובמה שלא מתפרסם, העריכו רבים כי מדובר במסר בו היא מכריזה על מקומה בליבו של השיח' – הצהרת בעלות! אך המסר זכה לתגובה שלילית והעולם התהפך על ראשו של השיח' המאוהב (ולא שהאהבה היא פשע) אשר ברח למצרים בעקבות תגובות דרמטיות. אותן תגובות הפכו את אלה שנהגו להתכופף על מנת לנשק את ידיו למקלליו בפומבי... האמת היא, שהמערכה היא מערכה על השפעה וכסף. הרגשות, פסקי ההלכה והעמדות הם לעתים רק חלק ממשחק גדול יותר – משחק האינטרסים.

 

חזית החברים מול האישה השנייה

לאמת תמיד שני פנים. פן אחד עולה ממה שמספר השיח' בזיכרונותיו ואת הפן השני מספרים אוהביו לשעבר. בעבור השיח', האמת היא אסמאא' ואסמאא' היא האמת, אותה הוא רואה בעיניים של אדם מאוהב, שאינו מסתיר את דבר אהבתו. לטענת מקורביו, אסמאא' השתלטה על חייו על פי תכנית סדורה וניצלה את השפעתה [עליו] ואת היחסים ביניהם כדי להשיג רווחים חומריים ורוחניים... מקור המקורב למשפחתו של אל-קרדאוי, מספר כי בניו הוכו בזעזוע כאשר הגיע לידם עותק של [הפעולות החודשיות שנעשו] בחשבון הבנק של השיח'. הם הופתעו לגלות כי אביהם בזבז חצי מליון יורו בטיול בן שלושה שבועות לפריז, בלוויית אשתו השנייה. יתכן שהסיפור הזה הוא אמת ויתכן שלא. יתכן כי מדובר בחלק מהמלחמה המתנהלת בין שני הצדדים, אך הסיפור בכל זאת מעיד על משהו – חצי מליון יורו בשלושה שבועות! ומה עם העניים המוסלמים?!

 

הקרב בין חזית האישה ובין חזית האוהבים והחברים הוא קרב על שליטה, אשר החל בפועל עם הצהרותיו של אל-קרדאוי נגד השיעה. [אוהביו וחבריו של אל-קרדאוי] מאשימים את אסמאא' בכך שהיא זו שדחפה אותו לכיוון הזה, בהשפעתה של אישיות נשית חשובה המשרתת אינטרסים פוליטיים ספציפיים. הם אומרים שאת הראיון שנתן אל-קרדאוי ושגרם למשבר [עם השיעים] ערך המזכיר התקשורתי [של אל-קרדאוי], אותו מינתה אסמאא' לאחר שנפטרה מצוות המשרד הקודם ומנעה את כניסתו לקטר. הם אומרים גם שהשיח' התנצל לאחר מכן בפני האמאמים השיעים ואמר כי לא חשב שהראיון יפורסם במצרים[5]. כמו כן, הם טוענים שאסמאא' נכנסה למאבק חזיתי בקבוצה של אל-עוא – הווידי – אבו אל-מגד[6], באיחוד חכמי הדת המוסלמים, מאז שנת 2006, סביב נושא סדר היום [של איחוד חכמי הדת] והעדיפות שתינתן בו לסוגיית הסכנה השיעית לעולם הסוני. לדידם, היא זו שפעלה במרץ לפרסום הראיון בו תוקף אל-קרדאוי את השיעה, והתעקשה שמגישי התכניות המארחים אותו [את אל-קרדאוי] יציגו בפניו את השאלה כדי שידבר עליה.

 

ניסיונות הפיוס שנכשלו

ידיעות רבות העידו על כך ששלושה חכמי דת שיעים גדולים, בראשם עלי אכבר ולאיתי – שר החוץ האיראני לשעבר – ניצלו את קיומה של ועידת איחוד חכמי הדת המוסלמים בקטר [באמצע חודש אוקטובר 2008] , ועלו אל האגף [שבו התארח] אל-קרדאוי בבית המלון שאירח את הוועידה. המטרה הייתה להתנצל בפניו על ההתקפות של סוכנות הידיעות האיראנית 'מהר' כנגדו, ואז לסכם על נוסח של גילוי דעת משותף [שבו שני הצדדים] מודיעים על סיום הסכסוך. אך אסמאא' פרצה לסלון שבו אירח אל-קרדאוי את חברי המשלחת האיראנית, התערבה בדיון באופן שהעליבם וגרם להם להסתלק מבלי להגיע להבנה.

 

[מקורביו של אל-קרדאוי] מספרים שהשיח' התנצל בפני מארגני הפגישה, כשהוא כמעט בוכה מרוב בושה ואהבה, והלין בפני חבריו על התנהגותה של אסמאא'. אך זה לא הכל, הם מוכנים להישבע על כך שאסמאא', ביחד עם החברים הסעודיים באיחוד חכמי הדת המוסלמים, הכשילה את כל הניסיונות להגיע להבנה בין השיח' וקבוצת המצריים [באיחוד חכמי הדת] – דבר אשר הוביל להתפטרותו של סלים אל-עוא [מזכ"ל האיחוד] ואולי אף הביא את הקץ על איחוד חכמי הדת המוסלמים..."[7]

 

נספח: קטעים מזיכרונותיו של אל-קרדאוי

אל-קרדאוי עצמו פרסם בזיכרונותיו פרטים אישיים אודות מערכת היחסים שלו ושל אסמאא', ובכלל זה כיצד התאהב בה וכיצד כבש את רגשותיו עד שאזר אומץ להתוודות בפניה על אהבתו.

להלן קטעים נבחרים מתוך פרק בזיכרונותיו, שהופיע באתר www.aafaq.org בסוף חודש אוקטובר 2008:

 

א. הסטודנטית היפה מכולן

[אל-קרדאוי מספר על הרצאה שהעניק באלג'יריה שם פגש לראשונה את אסמאא']: "היה זה לילה חגיגי וסוער בסערת רגשות ועמדות. הסטודנטיות נפרדו ממני באותו אופן שבו קיבלו את פני – באהבה ובשמחה. כמה מהן ליוו אותי אל הדלת ואחת מהן משכה את תשומת לבי, כאשר עמיתותיה קוראות בשמה: אסמאא'.

שאלתי אותה: האם את זו אסמאא' אשר דיברה מעל הבמה?

השיבה: אכן, זאת אני.

וכאשר ראיתיה מקרוב, אמרתי: השבח לאל שהעניק לך גם יופי חיצוני וגם יופי מוסרי! אללה העניק לך חוכמה, יכולת רטורית, נוכחות מרשימה, יופי וגזרת גוף [נאה]. יברך אותך אללה, בתי, באמצעות הכישרונות שהעניק לך. [אללה] חנן אותך בצחות לשון, באומץ לב ובהשכלה...

על כך ענתה: הלוואי שדבריי יזכו להשביע את רצונך, אדוני!...

שאלתי: באיזו פקולטה את לומדת ומהו תחום התמחותך?

ענתה: בפקולטה למדעים ולטכנולוגיה, בחוג למתמטיקה.

אמרתי: אלוהים אדירים! חשבתי שאת לומדת הלכה או ספרות. את כמו ארבע בנותיי שכולן מתמחות במדעים. דרך אגב, בתי הקטנה נקראת גם כן אסמאא', ואני חושב שהיא בגילך.

אמרה: אני מבקשת שתמסור לה דרישת שלום."

 

ב. הנישואים השניים

"הייתה זו שיחת נימוסין בין תלמידה למורה שלה, או בין מעריצה והשיח' שלה, כלומר ביני ובין הסטודנטית הפקחית והמבריקהאסמאא' בן קאדה. ולא יכולתי לדעת שאללה, הקובע את גורל בני האדם, הסתיר ממני דבר שלא ידעתי על קיומו [עד אז]... השיחה הספונטאנית הזו ביני ובין אסמאא' – איתה לא נפגשתי לאחר מכן אלא כעבור שנתיים תמימות – הייתה ההתחלה של רגש עז אשר הוביל לקשר אמיץ שעבר מעולם השכל אל עולם הלב. ללבבות חוקים ומנהגים משלהם ובני אדם רבים מתקשים להבינם. פעמים רבות שואל האדם: מה הופך את האדם נטול הדאגות לאדם עצוב? ומה קושר אדם מיבשת אחת לאישה [החיה] ביבשת אחרת? או מה הוא הדבר המסעיר לב שקט והופך אותו לגחלת לוחשת?...

יש כאלה שמגנים ויש כאלה שגוערים ויש כאלה שאומרים: מדוע ואיך? איך זה שמורה אוהב את תלמידתו?! או איך השיח' המבוגר אוהב נערה בגיל של בנותיו?! והאם ייתכן שלחכם הדת יהיה לב שפועם ובוער [מרוב אהבה] כמו לשאר בני האדם? התשובה הטובה ביותר לדברים הללו היא מה שאמר [המשורר אחמד] שוקי בשירו נהג' אל-ברדה[8]: "הוי זה המגנה אותי על אהבתי אותו [את הנביא] והאהבה היא גורל/ אילו פעמה בך האהבה העזה, לא היית גוער ולא היית מגנה"...

 

ג. וידויי אהבה

השנים חלפו להן. במהלכן, סיימה אסמאא' את לימודי המתמטיקה וקיבלה תעודת BA בהצטיינות. אחר-כך עברה להתמחות בתחום אחר בתכלית – מדעי המדינה. בשנים האלה הסוויתי את דבר אהבתי והסתרתי את רגשותיי בנפשי מתוך שיקולים שונים. לכל אחד מאתנו יש כוח להסתיר ולהתאזר בסבלנות, אך כעבור זמן מה אוזלים כוחותיו אלה בגלל החולשה האנושית. ואין מנוס מכך שיבוא יום בו יגלה האדם את מה [שמוסתר] בעמקי [נשמתו].

 

היום הזה אכן הגיע – היום בו התוודיתי בפני אסמאא' על הרגשות והגעגועים, במכתב ששלחתי לה בשנת 1989. לא היה זה דבר רגיל או קל בעבורי להתוודות בפניה על אהבתי, שכן ביני לבינה מפרידות עשרות שנים. הייתה זו הפתעה בעבורה והיא חשבה על כך זמן ממושך... תשובתה הרגיעה את לבי. מה רבה הייתה שמחתי כאשר ראיתי שהיא נענית לי והרגשתי אושר הדומה לאושר שהצופים [המיסטיקנים המוסלמים] דיברו עליו באומרם: אנחנו חיים באושר שאם המלכים היו יודעים עליו, הם היו נלחמים בנו עליו בחרבות! [כדי לקחת אותו לעצמם]..."[9]

 

 

 

 

 



[1] הספר מיוחס לחכם ההלכה העות'מאני שמס אל-דין אחמד אבן סולימאן הידוע בשם אבן כמאל פאשא זאדה (נ.1534). תרגום אלמוני של הספר לאנגלית, תחת הכותרת "The Old Man Young Again", הופיע בפאריז בשנים כרכים ב- 1898-9. לפרטים נוספים ראה: Milson M., Najib Mahfouz: The Novelist-Philosopher of Cairo, New York: St. Martin's Press, 1998, p. 224.

 [2] על התבטאויותיו של אל-קרדאוי נגד השיעה והסערה שעוררו, ראו מסמך ממרי

[3] אל-מצריון (מצרים), 23.11.2008

[4]. רוז אל-יוסף (מצרים), 29.11-5.12.2008

[5]  אמירה זו מעט תמוהה שכן הראיון המדובר ניתן ליומון המצרי "אל-מצרי אל-יום". על כך במסמך ממרי

[6]  הכוונה ל: ד"ר מחמד סלים אל-עוא – אינטלקטואל מצרי ומזכ"ל איחוד חכמי הדת המוסלמים שבראשות אל-קרדאוי; ד"ר פהמי הווידי – אינטלקטואל מצרי, פובליציסט מצרי בולט וחבר באיחוד חכמי הדת; ד"ר אחמד כמאל אבו אל-מגד – לשעבר שר התקשורת והנוער במצרים וסיו"ר המועצה הלאומית המצרית לזכויות אדם.

[7]  רוז אל-יוסף (מצרים), 22-28.11.2008

[8]  אחמד שוקי (נ. 1932) היה משורר מצרי שנחשב למשורר הניאו-קלאסי הגדול ביותר בשירה הערבית המודרנית. שירו המפורסם "נהג' אל-ברדה", הוא שיר שבח לנביא מחמד.

[9]  www.aafaq.org , 25.10.2008