המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הקצנה בעמדות חזבאללה בעקבות המלחמה בעזה
12/3/2009

 

הקצנה בעמדות חזבאללה בעקבות המלחמה בעזה:

בכירים בארגון שוללים את פירוקו ופירוק נשקו, ותובעים לקבע את מעמדו של חזבאללה מחוץ למסגרת המדינה

 

לאחרונה, ובעיקר מאז שהסתיימה המלחמה בין ישראל לחמאס בעזה, ניכרת הסלמה בעמדותיו של חזבאללה בנושא פירוק הנשק שלו. עוד במהלך המלחמה בעזה בישרה הנהגת החזבאללה על הסלמה צפויה זו, כאשר מזכ"ל הארגון, חסן נצראללה, וסגנו נעים קאסם, הודיעו כי המלחמה בעזה הכריעה את הדיון בלבנון סביב "אסטרטגית ההגנה", כלומר את הדיון על עתידו של חזבאללה כתנועת התנגדות בלבנון ועל גורל הנשק שלו.[1]

 

ההסלמה בעמדות באה לידי ביטוי בהצהרותיהם של בכירי חזבאללה שמאז סיום המלחמה בעזה הם טוענים כי כעת אין מקום לדיון בפירוק חזבאללה כתנועת התנגדות או בפירוק הנשק שלו וכי ההתנגדות תהיה הבסיס לכל אסטרטגיית הגנה שתגובש. השיא היה כשבכיר החזבאללה, מחמוד קמאטי, הודיע כי חזבאללה בשום אופן לא יסכים להיות כפוף לשלטון הלבנוני הרשמי ולמוסדות הרשמיים של המדינה.

 

א. הצהרות חזבאללה במהלך המלחמה בעזה

נצראללה: הוכרע הדיון לגבי אסטרטגית ההגנה

בנאום שנשא ב-7.1.2009, במהלך המלחמה בעזה, אמר מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה: "...הניסיון של מלחמת יולי 2006 [בלבנון] והניסיון של ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה... כבר הכריעו...כל דיון על אסטרטגיית ההגנה פה [בלבנון] או שם. שכן, הצבא [הישראלי] העצום הזה - אחד הצבאות החזקים בעולם שיש לו את חיל האוויר הטוב ביותר באזור  - אינו מסוגל להשיג את מטרותיו כנגד התנגדות דלת אמצעים הנמצאת באזור גיאוגרפי צר ותחת מצור, אך בעלת אמונה ורצון חזקים. דבר זה מוכיח כי האופציה של ההתנגדות העממית המזוינת, הנשענת על אמונה ונחישות ועל החיבוק של העם  - היא האופציה החזקה ביותר והטובה ביותר כדי להתמודד עם הצבא האכזרי ביותר בעולם..."[2]

 

ב-13.1.2009 קיימה סיעת "הנאמנות להתנגדות", הסיעה של חזבאללה בפרלמנט הלבנוני, את ישיבתה השבועית ובהודעה שפרסמה נאמר כי "העמידה האיתנה של עזה, הנמשכת מזה 18 יום חרף המצור והאמצעים הדלים כנגד מלחמת ההשמד האכזרית ביותר לכל אורך ההיסטוריה של האזור, מוכיחה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי האופציה של ההתנגדות היא האופציה היעילה ביותר והטובה ביותר להגנה על האדמה ולשמירה על הזהות ועל הכבוד הלאומי."[3]

 

נעים קאסם: המלחמה בעזה תשפיע על אסטרטגית ההגנה בלבנון

סגן מזכ"ל חזבאללה, השיח' נעים קאסם, אמר במהלך סימפוזיון שארגן חזבאללה במכללה למשפטים באוניברסיטה הלבנונית: "התוצאות [של המלחמה בעזה] ישליכו על לבנון ועל האזור [כולו] משום שהעניינים קשורים זה בזה. התוקפנות על עזה מוכיחה את החשיבות שיש לכוח של לבנון [שנובע] מההתנגדות שלה, העם שלה והצבא שלה, וזה ישפיע על  אסטרטגית ההגנה לטובת חיזוק [הדרך של] ההתנגדות. זאת משום שעזה הצליחה לעמוד מול התוקפנות הישראלית הזו בזכות ההתנגדות שלה שהימים יוכיחו שהיא תנצח". קאסם הוסיף ואמר: אנו חיים  היום בעידן ההתנגדות ולא תהיה חזרה אחורה..." [4]

ב. עמדות חזבאללה לאחר המלחמה בעזה

כאמור, עם סיום המלחמה בעזה חלה הקצנה בעמדותיהם של בכירי החזבאללה לגבי עתיד הנשק של הארגון ולגבי גורלו של הארגון עצמו. הדבר בא לידי בשלוש עמדות עיקריות:

1. ההתנגדות היא הבסיס לכל אסטרטגית הגנה

2. חזבאללה לא יוותר על הנשק שלו

3. ההחלטה של חזבאללה תישאר עצמאית; ויש לקבע את קיומו של הארגון מחוץ למוסדות המדינה.

 

1. ההתנגדות היא הבסיס לאסטרטגית ההגנה של לבנון

חבר סיעת הנאמנות להתנגדות, חסן פצ'לאללה, אמר כי "צריך שבבסיסה של כל אסטרטגית הגנה של לבנון תהיה התנגדות חזקה, בעלת יכולת, ובעלת אמצעים אשר יאפשרו לה להביס את הצבא הישראלי בכל הרמות". פצ'לאללה הדגיש כי "לאחר התוקפנות על עזה, ההתנגדות משוכנעת עוד יותר שהאופציה היחידה הקיימת בפני הלבנונים היא לחזק את ההתנגדות שלהם ושכולם יהיו שותפים בה. בדיאלוג [על אסטרטגית ההגנה] נקשיב לרעיונות ולהצעות ונהיה פתוחים לדיון. יש לנו אמונות יציבות ומבוססות שהן תולדה של... הניסיון שחווינו לאורך השנים שעברו...." הוא הוסיף: "לאחר מה שקרה בעזה אין מקום לאף גורם לבוא ולדון ביעילות של ההתנגדות, בנחיצותה וחשיבותה...". [5]

 

במשך זמן רב טענו  "כוחות ה-14 במרץ", כי פתרון אפשרי לסוגיה של חזבאללה והנשק שלו יכול להיות שילובו במסגרת הצבא הלבנוני. למשל, המנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט, אמר כי לאחר הסכם דוחה יש לקלוט את חזבאללה במסגרת המדינה הלבנונית.[6] חבר "כוחות ה-14 במרץ", בוטרוס חרב, הציע בישיבות הדיאלוג הלאומי לפרק את הזרוע הצבאית של חזבאללה להקים משמר לאומי שיגן על גבולות לבנון ויהיה כפוף לצבא הלבנוני ולהנהגתו הישירה ולאפשר לפעילי חזבאללה להצטרף אליו. הוא גם הציע שהנשק של חזבאללה יועבר לידי הצבא הלבנוני.[7]

 

כעת, לאחר המלחמה בעזה, החלו בכירי החזבאללה לדבר על מצב הפוך ובו "חזבאללה יקלוט במסגרת ההתנגדות את כל הכוחות הפוליטיים במדינה", במקום שחזבאללה הוא שישתלב במסגרת הצבא והמוסדות הרשמיים של המדינה.

 

כך למשל, אמר האחראי על היחסים הבינ"ל בחזבאללה, נואף אל-מוסוי: "לאחר חוסר האונים וקשירת הקשר שנתגלו [במהלך המלחמה על עזה] מצד [מדינות] התבוסתנות הערבית וממשלות הצביעות המערבית, [התברר כי] אין עוד מכניזם להגנה [על המדינה] זולת ההתנגדות ונשקה. היום יותר מאי פעם אנו דבקים בהמשכיות של הנשק הזה [ובצורך] לחזקו. יתרה מכך, אנו נפעל כדי לקלוט באופן הדרגתי את הכוחות הפוליטיים [במדינה] במסגרת ההתנגדות".[8]

 

גם האחראי על אזור הדרום בארגון חזבאללה, השיח' נביל קאוק, אמר כי חזבאללה מעוניין לקלוט במסגרת ההתנגדות את כל הכוחות הפוליטיים במדינה ואף טבע מושג חדש: "אסטרטגית ההתנגדות", במקום "אסטרטגית ההגנה": "אנו ניצבים היום מול הצלחה חדשה של אסטרטגית ההתנגדות והאומה דבקה יותר ויותר באסטרטגיה הזו". הוא הדגיש כי "קיימות משוואות חדשות שישרטטו את עתיד האזור באופן כזה שאף כוח אדיר או מעצמה לא יוכלו מעתה ואילך להתעלם מכוחה של ההתנגדות". קאוק ציין כי "חזבאללה משתוקק לקלוט את יתר הכוחות והגורמים הפוליטיים בלבנון במסגרת אסטרטגית ההתנגדות". לדבריו, "משוואה [חדשה] זו [שנוצרה] בעקבות מה שקרה בעזה תשנה את הדיון ב[שולחן] הדיאלוג [הפנים-לבנוני] מ[דיון] בפירוק נשק [החזבאללה] לדיון בהפצת אסטרטגית ההתנגדות בקרב כל הלבנוניים וכל מדינות האזור."[9]

 

2. לא נוותר על הנשק כל עוד דם זורם בעורקינו

חבר מועצת השורא של חזבאללה, השיח' מחמד יזבכ, אמר במהלך טקס  שארגן חזבאללה באל-הרמל, כי "לא ייתכן שחזבאללה יוותר על נשקו כל עוד דם זורם בעורקינו, וכל עוד לא הונחו היסודות למדינה חזקה וצודקת המסוגלת להגן על אזרחיה ועמה..."[10]

 

יו"ר סיעת הנאמנות להתנגדות, חבר הפרלמנט מחמד רעד, אמר: "ההתחמשות של ההתנגדות היא זכות וחובה לגיטימית המעוגנות בכל האמנות. כל מי שמנסה להפקיע את הזכות הזו באמצעות סיסמה או תירוץ מבצע מעשה טרור ומעניק תמיכה לטרור אותו מייצגת הישות הציונית..."[11]

 

3. ההחלטה של ההתנגדות תישאר עצמאית

חבר המועצה המדינית של חזבאללה, מחמוד קמאטי, אמר במהלך טקס לציון יום השנה למותם של בכירים בההתנגדות האסלאמית: "ההתנגדות דבקה [היום] יותר מאי פעם בנשק שלה, בכוח שלה, ביכולת שלה, ביכולת העצמאית שלה ובתנופה העממית שלה, היות והיא יצאה מרחמו של העם והיא אינה משתייכת לאף מוסד רשמי. שכן, כאשר נהיה חלק ממוסד רשמי, ניאלץ להיות כפופים להחלטה הרשמית הכפופה למשוואות הבינ"ל. אם ההחלטה של ההתנגדות תהיה בידי לבנון הרשמית היא [בעצם] תהפוך להיות בידי מועצת הביטחון, האו"ם, הליגה הערבית וכל המוסדות הבינ"ל האלה, שבעינינו הם כפופים למדיניות האמריקאית. כיצד ייתכן שנמסור את צווארנו למה שמכונה הלגיטימיות הבינ"ל שהוכיחה את כישלונה בעזה[?]

 

ההחלטה של ההתנגדות תישאר עצמאית, הנשק של ההתנגדות יישאר בידיה ולא נוותר על כדור אחד. אנו הולכים לדיאלוג [לאומי על אסטרטגית ההגנה] כדי להביא את ההחלטה המדינית הרשמית הלבנונית למצב בו היא תהיה לצד הצבא הלבנוני ולצד ההתנגדות ולצד העם..."[12]

 

בדומה לכך, דיווח היומון הלבנוני אל-אח'באר, המקורב לאופוזיציה, כי "בכירי הארגון הדגישו לכל אורך התקופה האחרונה, שהתכנית הטובה ביותר בעיני חזבאללה היא להנציח את קיומה של ההתנגדות החמושה מחוץ למסגרת [של מוסדות] המדינה, באופן שיגן על המדינה ויסייע לה להגן על לבנון ולהחזיר את האדמות הכבושות...". עוד דיווח היומון כי "לאחר התוקפנות על עזה השיח של חזבאללה נעשה ברור: רק ההתנגדות מסוגלת ל[נהל את] המאבק והניסיון שלנו ביולי 2006 ובעזה 2009 הוכיח כי הנשק יכול להביא ניצחונות שלא היו קיימים בעבר בסכסוך הערבי-ישראלי..."[13]



  [1]ישיבות הדיאלוג הלאומי הדנות ב"אסטרטגית ההגנה של לבנון", ולמעשה בעתידו של חזבאללה כתנועת התנגדות ובעתיד הנשק שלו,  החלו ב-16.9.2008 בהתאם להסכם דוחה (מאי 2008). עד כה התקיימו חמש ישיבות של הדיאלוג הלאומי בלבנון, במהלכן הציגו חלק מהמשתתפים את הצעתם לאסטרטגית ההגנה של לבנון. ההחלטה לפתוח בדיאלוג לאומי שמטרתו לגבש "אסטרטגית הגנה" למדינה התקבלה בהסכם דוחה (21.5.08) בעקבות הפגנת הכוח של חזבאללה והשתלטותו האלימה על רחובות בירות ב-7.5.08. הצדדים בלבנון הסכימו  "לפתוח בדיאלוג לגבי חיזוק הרשויות הלבנוניות על כל אדמותיה [של לבנון] ולגבי היחסים של המדינה עם הארגונים השונים הנמצאים בזירה הלבנונית, באופן שיבטיח את ביטחון המדינה והאזרחים...". כן הוסכם על "חידוש הדיאלוג הזה בראשות נשיא המדינה מיד לאחר שייבחר...". בנאום ההשבעה שלו אמר הנשיא הלבנוני מישל סולימאן כי "המשך הכיבוש של חוות שבעא והמשך האיומים והפרות הריבונות [של לבנון] מצד האויב [הישראלי] מחייבים אותנו [לגבש] אסטרטגית הגנה שתגן על המדינה ואשר תהיה מלווה בדיאלוג רגוע, וזאת על מנת להפיק תועלת מהאנרגיות של ההתנגדות באופן שישרת את האסטרטגיה הזו..."

יצוין כי כבר ב-2006 התקיים בלבנון "דיאלוג לאומי" בהשתתפות ראשי כל הסיעות והמפלגות הגדולות בלבנון. הדיאלוג שהחל במרץ 2006 ונמשך מספר חודשים, דן בכמה נושאים שנויים במחלוקת, כגון עתיד הנשק הפלסטיני בלבנון, חוות שבעא, היחסים עם סוריה, חקירת רצח רפיק אל-חרירי והקמת בית דין בינ"ל ונושאים נוספים. אולם, כשבועיים לפני שהיתה אמורה להתכנס ישיבה נוספת של הדיאלוג הלאומי שתדון בעתיד הנשק של חזבאללה תחת הסעיף "אסטרטגית ההגנה של לבנון", חטף חזבאללה שני חיילים ישראלים, דבר שהביא לפרוץ המלחמה בין ישראל ללבנון ב-12.7.09 ולביטול הדיון על נשק החזבאללה.

http://www.qatar-conferences.org/lebanon/speech2.doc , אל-מסתקבל (לבנון), 26.5.2009

[3] www.hizbollah.tv  , 14.1.09

[4] אל-מסתקבל (לבנון), 15.1.2009

[5] אל-ספיר, (לבנון), 26.1.09, אל-מסתקבל (לבנון), 26.1.09

[6] אל-מסתקבל (לבנון) 4.7.08

[7] אל-אח'באר (לבנון), 27.1.09

[8] אל-ספיר (לבנון), 26.1.09

[9] אל-אח'באר (לבנון), 26.1.2009

[13] אל-אח'באר (לבנון), 26.1.09