המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הוויכוח באלג'יריה סביב דברי המשורר הסורי אדוניס
5/2/2009

 

אלג'יריה: הוויכוח בין ליברלים לאסלאמיסטים על דברי המשורר הסורי אדוניס

ב-13 באוקטובר 2008 הזמינה הספרייה הלאומית של אלג'יריה את המשורר והוגה הדעות הליברלי ממוצא סורי, החי כיום בפריס, ד"ר עלי אחמד סעיד אסבר, המכונה אדוניס, לשאת הרצאה. הרצאתו חוללה סערה בחוגים אסלאמיסטיים ובפרלמנט של אלג'יריה והובילה לשרשרת של תגובות ותגובות נגד, שכללו, בין היתר, שאילתא בפרלמנט, פיטורי מנהל הספרייה ומחאות ציבוריות. להלן סקירת ההתפתחויות תוך הצגת עמדותיהם של הצדדים השונים בוויכוח.

 

אדוניס: התערבות הדת בענייני המדינה - מסוכנת

בהרצאתו בספרייה הלאומית של אלג'יריה קרא אדוניס לעולם המוסלמי להפריד בין דת למדינה, כיוון שהקשר בין השתיים גרם להתנגשויות ולמלחמות רבות בעולם הערבי והאסלאמי. הוא גם מתח ביקורת על תנועות ההתנגדות השונות וטען כי לאורך כל ההיסטוריה הערבית תנועות אלה נכשלו בהשגת מטרותיהן המוצהרות וכל מאווייהן התמקדו וממשיכות להתמקד בהגעה לשלטון. את תנועת התחייה האסלאמית תיאר אדוניס כ"חלק מתרבות של נטישת הדת [האמתית], מה שגרם לשקיעתה של האומה האסלאמית", והוסיף כי "חזרה לאסלאם פירושה התנוונות תרבותית" וכי אם המוסלמים רוצים להתקדם עליהם "להתנתק לגמרי ממורשתם הדתית ולאמץ מערך מחשבתי מודרני, המסרב לקדש את הדברים המקודשים לאסלאם". על האישה ומעמדה באסלאם, אמר כי "על פי הכתוב בקוראן האישה אינה בעלת ישות חוקית, אינה חופשית, אינה אחראית לגורלה וכי היא משמשת ככלי לסיפוק יצרו של הגבר".[1]

 

אדוניס: אל-קרצ'אוי פוסק הלכה זעיר ומיותר

בראיון שהעניק לעיתון האלג'יראי "אל-נהאר אל-ג'דיד", כעבור יומיים, הוא התייחס לתפקידו של השיח' יוסף אל-קרצ'אוי בעולם המוסלמי: "אין לו תפקיד... הוא [מבטא את] המשך תפקידו של המשפט המוסלמי הקדום שהסתיים...ולכן הוא [אל-קרצ'אוי] ממלא תפקיד של פוסק הלכה זעיר שהסתיים".

 

בהתייחסו לקשר בין דת למדינה, אמר אדוניס: "כאשר הדת מתערבת בפוליטיקה, שתיהן נכשלות, ויש לכך דוגמאות חיות. מה שממית את הארץ היפה הזו, [את אלג'יריה], היא התערבות הדת בפוליטיקה... אסור שלאיש דת יהיה תפקיד כלשהו, אלא במסגרת הדתית בלבד... למען [קיום] חברה דמוקרטית אמיתית ושמירה על זכויות אדם אין מנוס מחילון החברה....".

 

אדוניס: לאדם זכות לבחור את אמונתו

על האמונה וחופש הבחירה, אמר אדוניס: "אם אתה באמת אדם מאמין, חובה עליך להעניק לי חירות להיות לא מאמין ... אינני נגד הדת, אני בעד האמונה ובעד אי האמונה בעת ובעונה אחת. אני בעד החופש [לבחור להיות מאמין או לא מאמין]". אדוניס גם עמד על הסיבות שגרמו, לדעתו, להידרדרות האסלאם: "האסלאם הפסיק להיות חוויה רוחנית והפך לעשייה בלבד: כיצד על האישה להתלבש, כיצד על הגברים להתפלל ... כיצד להוציא פתוות בעניין מיקי מאוס ולהתיר את דמו. האסלאם אינו פונה יותר אל הלב והנשמה."[2]

 

דבריו של אדוניס, בהרצאה ובראיון, הסעירו חוגים אסלאמיסטים באלג'יריה. להלן לקט מתגובותיהם: 

 

יו"ר אגודת העולמאא באלג'יריה: אדוניס כופר

יו"ר אגודת העולמאא המוסלמים האלג'יראים, ובעבר שר לענייני הדת, השיח' האסלאמיסטי עבד אל-רחמן שיבאן, אמר כי אדוניס "חצוף ובלתי הגיוני". בהודעה שיצאה ממשרדו תחת הכותרת "פגיעת אדוניס באסלאם ובחכמי הדת של האסלאם באדמת הג'יהאד והאג'תהאד ובאדמתם של מליון וחצי שהידים", נאמר, בין היתר: "הדופי שהטיל ד"ר אדוניס בדרכי ההוראה הטהורות של האסלאם, דהיינו, של הקוראן והסונה, פירושו פסילת צדקת דרכם של חכמי הדת של האסלאם ופוסקי ההלכה שלו בעבר ובהווה באופן ברור ולגלגני... השריעה של הקוראן, שאדוניס ודומיו משתמטים [מלקיימה], נתנה לאישה את זכויותיה המובנות מאליהן, שאותן תוקפים אלה המתרברבים רק בחירות המטריאליסטית המושחתת... דברי אדוניס אינם יותר מאשר דברי סרק של משורר פורק עול וכופר".[3]

 

עבד אל-חפט' אל-ג'נידי מתנועת אל-נהדה, טען כי אדוניס הוא "חלק מהתרבות התועה שגרמה להתנוונות האומה האסלאמית. אנשים כדוגמת אדונים אינם יותר מאשר חרפה לאומה האסלאמית וסמל לאלה הלהוטים אחר הבורות במימדיה, המחשבתיים והחומריים."[4]

 

מטיף אלג'ירי: אדוניס לוקה בנחשלות ושטחיות

המטיף האלג'ירי השיח' שמס אל-דין בורובי, ראש אגודת הצדקה האסלאמית לשעבר, שהוצאה מחוץ לחוק, אתגר את אדוניס והציע לו "להפנות את דבריו [הביקורתיים נגד חכמי הדת] לרבנים של ישראל, לאנשים הדתיים בבית הלבן ולאפיפיור בוותיקן המפקח על מדינה דתית בלב אירופה... אדוניס התגלה כמי ששקוע בנחשלות ובשטחיות ... המרחק בינו לבין המודרניות הוא כרחוק מזרח ממערב".[5]

 

חבר הפרלמנט האלג'יראי, עבד אל-עזיז מנצור האסלאמיסטי וחבר מפלגת "התנועה למען חברה של שלום", הציג ב-19.10.08 שאילתא לשרת התרבות האלג'ירית, ח'לידה תומי, בה ביקש לדעת מהם "המניעים הסמויים" של משרד התרבות והספרייה הלאומית כאשר הם מזמינים "אנשים בעלי דעות עוינות את קודשי האסלאם, המתגרים בעם האלג'ירי המוסלמי, המקללים אותו בביתו, [ופוגעים] בערך הרוחני היקר ביותר שהוא מתפאר בו, בשעה [שגם] חוקת המדינה קובעת שהאסלאם היא דת המדינה והמדינה אחראית להגן עליו". מנצור דרש ממשרד התרבות "לנקוט בהליכים שיבטיחו אי הישנות המקרה בספריה הלאומית".[6]

 

שרת התרבות האלג'יראית: דברי אדוניס - סמל להידרדרות

בתגובה לשאילתא פוטר מנהל הספרייה, ד"ר אמין אל-זאוי,[7] ושרת התרבות דיווחה למשרד נשיא המדינה, כי היא הסירה מעליה כל אחריות "להידרדרות המחשבתית שארעה במהלך הרצאתו של המשורר הסורי אדוניס".[8] במסיבת עיתונאים, בכנס שרי התרבות האפריקנים באלג'יריה, אמרה תומי שהתגובה הציבורית נגד דברי אדוניס "מבטאת את התעוררותה של החברה האלג'ירית מול הפגיעה בדתה ובאופייה".[9]

ההתבטאויות נגד אדוניס ופיטוריו של מנהל הספרייה עוררו תגובות מחאה בקרב ליברלים, משכילים, משוררים ואחרים. להלן שתי דוגמאות לתגובות אלה.

 

המשורר עלי מע'אזי: סותמים את פיות המשכילים

המשורר האלג'יראי עלי מע'אזי פנה באיגרת מחאה למשרד התרבות ולראש הממשלה של אלג'יריה, בה התריע מפני שיתוף הפעולה בין המשטר לבין הזרם האסלאמיסטי במדינה, כנגד הליבראלים. לדבריו, "אלג'יריה, שפתחה את זרועותיה בפני אלה שברחו מהדיכוי ... מכל רחבי המולדת הערבית, נשדדת [עתה] בפרהסיא ... [במסגרת] מזימה של הממסד הרשמי, שכרת ברית גלויה עם [האסלאמיסטים] הטוענים שהם בלבד האפוטרופוסים על הכול...ובעלי זכות חוקית לשלוט באחרים...

 

האנשים שהביאו את ההתאבנות והסגירות לאלג'יריה... גוררים אותה לתקופות החושך והפיגור, באמצעות התקפה מאורגנת שהפנו לא רק נגד אדוניס ... אלא [גם] כדי לסתום את פיות המשכילים האלג'ירים מהדור החדש... האסון הגדול ביותר הוא פיטוריו של ד"ר אמין אל-זאוי, מנהל הספרייה הלאומית של אלג'יריה, על ידי משרד התרבות ... דבר זה הוא אסון אמיתי המבשר על הידרדרות מפחידה בהיקף החירויות הניתנות באלג'יריה".[10]. אל-מע'אזי דרש ממשרד התרבות להתנצל בפני אדוניס על כך שהואשם ע"י האסלאמיסטים  בכפירה ולהחזיר לאלתר את מנהל הספרייה לתפקידו; מראש הממשלה דרש לפטר את שרת התרבות. 

 

הליברלים: פתוות כפירה הן הכשר לרצח

מחאה נוספת באה מצד משכילים ליברלים מרחבי העולם הערבי, שפרסמו ב-23.10.08, באתר האינטרנט של השמאל, "אל-חואר אל-מתמדן", עצומה שכותרתה: "הגנה על המשורר והוגה הדעות אדוניס; הגנה על חופש המחשבה והביטוי והזכות להעביר ביקורת על הדת ועל קודשי האסלאם". בעצומה הם מתריעים מפני ניסיון סתימת הפיות, לו שותפים מערכות השלטון והארגונים הדתיים במדינה ויוצאים נגד הצהרות של אסלאמיסטים המאשימות את יריביהם בכפירה והמכשירות את הדרך להתנקש בחייהם, כמו שארע עם האינטלקטואל המצרי פרג' פודה.[11] כותבי העצומה גם הפנו קריאה לעולם, להגן על חופש הביטוי ועל הנלחמים למענו:

 

"... ההתנכלות לאדוניס ולאסלאם סמחאן[12] מזכירים את ההתנכלויות לנצר חאמד אבו זיד,[13] לשהיד פרג' פודה, [לד"ר] נואל אל-סעדאוי,[14] לחלמי סאלם,[15] לאחמד אל-שהאוי,[16] למוסא חואמדה,[17] למרסל ח'ליפה,[18] לקאסם חדאד[19] ולרבים אחרים, שהקבוצות האיסלאמיסטיות הקיצוניות והארגונים הדתיים הרשמיים אינם מפסיקים לאיים עליהם ... הדבר מאשר את קיומה של מזימה [משותפת] רחבת מימדים של מערכות השלטון והארגונים הדתיים. העומד בראש [הארגון] הנקרא ארגון העולמאא המוסלמים באלג'יריה [השיח' עבד אל-רחמן שיבאן] תאר את המשורר והוגה הדעות אדוניס [במילים אלה:] 'משורר מתירני וכופר...'. האשמות אלה מזכירים [לנו] את... האינקיוויזיציה של ימי הביניים באירופה ... יתירה מכך האשמות בכפירה, איום ברצח ובפניה לבית המשפט הם נשקם הנסתר, החושף את מידת הריקנות, אוזלת היד ופשיטת הרגל שלהם.

 

"ההאשמות שהטיח [באדוניס] יו"ר ארגון העולמאא המוסלמים באלג'יריה מכשירות את הדרך בפני מעשה פלילי מצד כוחות החושך, המשתמשים בדת, בקודשי הדת ובצדק האלוהי כאמתלא להתנקש באדוניס ולהאשימו בכפירה ... ההיסטוריה של האגודות האסלאמיות, הפונדמנטליזם הקיצוני ומוסדות הדת הרשמיים, כגון אל-אזהר, המוסדות האחראיים על הוצאת פתוות ובעלי הסמכויות הדתיות השונות, [היסטוריה זו] גדושה בפתוות המאשימות בכפירה ... שלעיתים קרובות מסתיימות ברצח בכוונה תחילה בהסתמך על פתוות אלה. כל זכויותיו וחירויותיו הבסיסיות של האדם בעולם הערבי ... מופרות ומוחרמות בגסות... אוסף גדול של אנשי דת  ... גורמים להתייחס אל האישה כאל סחורה בשוק העבדים והופכים... מיליוני אנשים לבני ערובה...

 

אנו החתומים מטה קוראים לכל העולם החופשי להגן ולתמוך בהוגי הדעות, במשוררים, באמנים, בסופרים ובכל המשכילות והמשכילים בעולם הערבי והאסלאמי הנתונים למתקפות של האשמה בכפירה ולאיומים ... מצד הקבוצות האסלאמיסטיות הפונדמנטליסטיות הקיצוניות או מטעם מוסדות הדת הרשמיים, ההופכים את חייהם לגיהנום...; [אנו קוראים להם לקבוע] שהחילוניות היא העיקרון היסודי בקשרים בין הדת למדינה בחברה אזרחית דמוקרטית, המכבדת ושומרת על כבוד האדם; יש לבוא חשבון עם מוציאי הפתוות שהפכו את החברות הערביות והאסלאמיות לבדיחה בקרב חברות העולם, כלומר, הפתוות האוסרות, המאשימות בכפירה [והמעודדות] לרצוח, שאפילו דמותו הציורית הידועה של מיקי מאוס לא יצאה מהן בשלום...". [20]

 

תגובת אדוניס: שרת התרבות פועלת נגד ערכים שבזכותם נבחרה

כחודשיים לאחר מכן פרסם אדוניס בעיתון היומי האלג'יראי "אל-שרוק אל-יומי" את תגובתו לאירועים ובמיוחד לדבריהם של השיח' שיבאן ושרת התרבות תומי. על האשמות שהטיח בו  השיח' שיבאן כתב אדוניס: "כבוד השיח' הטיח בי האשמות אלה בלי שיכיר אותי ובלי שיקרא את נוסח ההרצאה ... אנחנו לא מכירים בהיסטוריה המוסלמית איש דת, כמו כבוד השיח', שהעז לומר שדעתו היא דעת האסלאם ... דברי בראיון לא נסובו על הדת [המוסלמית] כשלעצמה, אלא אך ורק על דרך הבנתה וקיום [ערכיה] ... לא אמרתי כי 'החזרה לאסלאם פירושה התנוונות תרבותית' מוחלטת, אלא שהחזרה אל האסלאם כפי שהיא מובנת ומקוימת כיום, כלומר: בטרור, באלימות, בסגירות, בדחיית האחר ובהאשמתו בכפירה, היא שתוביל להתנוונות תרבותית ..."

 

בתגובתו לדבריה של תומי ולאירועים בכלל אמר אדוניס: "קיצוניות זו נגד חופש התרבות באה מצד אישה, הגברת ח'לידה תומי, בשם התרבות ובטענה של 'הדרדרות מחשבתית מסוכנת'. כן מצד אישה, שאלמלא רעיונות השחרור והקידמה, שהובילה אליהם המהפכה האלג'יראית,  היא, כאישה, לא היתה מגיעה למשרה של שרת התרבות.. עמדתה של שרת [התרבות[ היא ראיה נוספת לכך שהמהפכה הערבית, שהיתה משאת נפשם של מיליוני אנשים ששפכו דמם למענה, הפכה בכמה מארצות ערב [לישות] הנוגדת את ערכיה, והטילה כבלים [מסוג] אחר על האדם ..."[21]

 


[1]  סיכום ההרצאה וקטעים מתוכה פורסמו בעיתונות המקומית ובאתרים שונים, וראה לדוגמא: אל-נהאר אל-ג'דיד (אלג'יריה), 15.10.08; www.aafaq.org, 18.10.08; www.islamonline.net, 20.10.2008

[2]  אל-נהאר אל-ג'דיד (אלג'יריה), 15.10.08.

[3] www.aafaq.org, 18.10.08.

[4]  www.aafaq.org, 18.10.08.

[5]  www.islamonline.net, 20.10.08.

[6]  www.islamonline.net, 20.10.08.

[7]  אל-ח'בר (אלג'יריה), 27.10.08.

[8]  www.elaph.com, 27.10.08.

[9]  www.aafaq.org, 24.10.08.

[10]  www.aafaq.org, 27.10.08

[11]  פרג' פודה - אינטלקטואל מצרי, שנרצח בשנת 1992 לאחר שקיצונים אסלאמיסטים הכריזו עליו ככופר באסלאם בשל דעותיו הרפורמיסטיות.

[12]  אסלאם סמחאן - משורר ירדני שנעצר על ידי התובע הכללי בירדן בגין "פגיעה בדת האסלאם".

[13]  נצר חאמד אבו זיד - אינטלקטואל וחוקר קוראן, שהואשם על ידי בית המשפט השרעי במצרים ב"רדה", נטישת האסלאם, בשל פרסום מחקרים ביקורתיים על הקוראן. נאלץ לעזוב את מצרים בשל איומים על חייו. בית המשפט גם גזר עליו להיפרד מאשתו.

[14]  נואל אל-סעדאוי - סופרת מצרית פמיניסטית פעילת זכויות אדם, שנגדה הוגשו כמה תביעות בשל דעותיה, שתוארו על ידי אנשי הדת כפוגעות באסלאם.

[15]  חלמי סאלם - משורר מצרי שבית המשפט לעניינים מנהליים בקהיר, על פי חוות דעת דתית של מרכז המחקרים של אל-אזהר, פסק נגדו כי "פגע בישות האלוהית".

[16]  אחמד אל-שהאוי - משורר מצרי שאל-אזהר הוציא נגדו פתווא המאשימה אותו בכפירה והחרים את חיבוריו.

[17]  מוסא חואמדה - משורר ובעל טור ירדני. שיריו הוחרמו בירדן ובמדינות ערב אחרות לאחר שהואשם בפגיעה בקוראן ובמוסדות הדת. הוא אף הועמד למשפט בבית הדין השרעי באשמת כפירה.

[18]  מרסל ח'ליפה - אמן לבנוני.

[19]  קאסם חדאד - משורר בחרייני שהיה נתון למתקפה של איסלאמיסטים שהאשימו אותו בכפירה.

[20]  www.ahewar.org, 23.10.08.

[21]  אל-שרוק אל-יומי (אלג'יריה), 20.12.2008