המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אל-גומהוריה: חמאס, סוריה ואיראן – ציר הרשע החדש
15/1/2009

 

עורך יומון מצרי ממסדי: חמאס, סוריה ואיראן – ציר הרשע החדש

 

עורך היומון המצרי הממסדי "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים, (שהוא גם חבר פרלמנט מצרי) כתב סדרת מאמרים תחת הכותרת: "חמאס, דמשק ואיראן – ציר הרשע החדש", בהם תקף את חמאס, סוריה ואיראן על עמדתן ביחס לעזה ולפתיחת מעבר רפיח. לדבריו, איראן וסוריה חרשו מזימה לשמר את הבעיה הפלסטינית תלויה ועומדת ללא פתרון כדי לנצלה לטובת האינטרסים שלהן באזור. אבראהים טען עוד כי חמאס היא תנועה דתית עריצה הממיטה אסון על עמה, כמו הנאצים באמצע המאה העשרים באירופה, משום שהיא מעדיפה את האינטרס האיראני-סורי על פני האינטרס הפלסטיני.

 

עורכי העיתונים המצריים "אל-גומהוריה" ו"רוז אל-יוסף" תקפו גם את קטר בשל נטייתה לציר האיראני-סורי ובשל סיקורים אנטי מצריים בערוץ "אל-ג'זירה". לטענתם, מדיניותה של קטר צבועה היות שהיא מותחת ביקורת על מדיניות מצרים, בעוד היא עצמה חותרת לקשרים עם ישראל וארה"ב.

להלן תרגום חלקים מן המאמרים:

 

איראן וסוריה מעוותות את דמותה של מצרים

במאמר הראשון (22.12.08) בסדרת מאמריו של עורך "אל-גומהוריה" נכתב: "הביקורת נגד מצרים מצד דמשק, טהראן וחמאס, והאשמת מצרים בבגידה מחייבות [אותי] לתת הבהרות לציבור כדי שהאנשים יבינו את העובדות ואת השתלשלות האירועים שהפרסים והסורים רוצים לעוות...

 

[במו"מ על התהדיאה בתיווך מצרים], האמינה מצרים כי התהדיאה היא האינטרס הבסיסי של [תושבי] עזה.... אולם [מנהיגי חמאס,] ח'אלד משעל, אסמאעיל הניה ויתר אנשי חמאס לא הבינו את התהדיאה שמצרים פעלה להשגתה... גיבורים אלה חשבו שטילי הסרק שלהם הנופלים על שדרות הם שאילצו את ישראל [לקבלה]...

 

כאשר הדיאלוג [הלאומי הפלסטיני] נכשל, הסירה מצרים את ידיה מהתיווך [בין הפלגים הפלסטיניים] ושמה קץ לתקווה של פיוס בין הפלסטינים. אז נחשפה [התמיכה] הפוליטית של [גורמים שונים] בחמאס. למרות כל התמיכה האיראנית והסורית בה, על כולם לדעת כי מצרים היא זו שהייתה [המשענת] הפוליטית החזקה של חמאס בהתנהלותה מול ישראל. לכן כאשר קהיר נסוגה [מניסיונות התיווך], עמוד התווך הפוליטי המרכזי של התהדיאה הזדעזע, וכתוצאה מכך התהדיאה כשלה... אחת הסיבות לכישלון ההודנה היא התנגדותה של חמאס לפיוס עם פת"ח ולפתרון של שתי מדינות שהעולם כולו שואף אליו..."[1]

 

לסוריה ואיראן אינטרס לשמר את הבעיה הפלסטינית

במאמר השני (23.12.08) בסדרה נכתב: "מהיום הראשון שבו דחפה חמאס את תושבי עזה לפרוץ [את הגבול המצרי] בסוף ינואר ותחילת פברואר 2008, היה ברור כי התנועה האסלאמית שואפת להקים אמירות אסלאמית בסיני.. לחמאס ברור שמצרים לעולם לא תסכים למשול ברצועת עזה, דבר שישראל מכוונת אליו, אך אם יופעלו עליה לחצים ערביים ואסלאמיים לארח את חמאס בסיני מסיבות הומניטאריות כדי [לגאול את תושבי עזה] מן ההרעבה, המצור והתקיפות החוזרות ונשנות - ההסכמים הבינ"ל [של ניהול המעבר יתבטלו]...

 

את התכנית הזו התוו דמשק וטהראן יחד מכמה סיבות. ראשית, [הן רצו] שמצרים תתעסק בדברים הנוגעים לביטחונה הלאומי, וכך הבעיה הפלסטינית לא תיפתר על פי רצונה של המדינה הערבית הגדולה ביותר, כלומר פתרון של שתי מדינות ושתי בירות... שנית, [דמשק וטהראן רצו] שהבעיה הפלסטינית תישמט בהדרגה מידיו של הנושא ונותן המצרי המיומן, הבקי בפרטיה ודקויותיה ובעל מוניטין מעורר התפעלות [בחוגים] ערביים, אזוריים ובינ"ל, ותהפוך לחלוטין לקלף בידי דמשק וטהראן. זו הראשונה חותרת לקשור אותה להסדר בגולן, כך שהעם הפלסטיני יהיה תלוי ברצון הסורי כמו הלבנונים. סוריה רוצה להשיב את הבעיה הפלסטינית לנקודת ההתחלה פעם נוספת..."

 

בנוסף נכתב במאמר: "זהו אינטרס של איראן שהבעיה הפלסטינית תמשיך להיות תלויה ועומדת ללא פתרון עד שהמשבר הגרעיני האיראני יסתיים, שכן איראן חושבת... ש[היא יכולה לסחור בחמאס] עבור [רווח פוליטי, ובמקביל] לשפר מאוד את תדמיתה... מדובר במזימה מתוכננת היטב ובאג'נדה המגיעה מדמשק וטהראן לתלות את הבעיה הפלסטינית באינטרסים שלהן. לשם כך הן משתמשות בחמאס וחזבאללה ביעילות רבה..."[2]

 

"התנועה האסלאמית גוררת את הרצועה לטבח"

במאמר השלישי  (24.12.08) בסדרה כתב אבראהים: "חמאס מאמינה - כמו האחים המוסלמים במצרים, חזבאללה האיראני וארגונים דתיים אחרים - כי מה שהיא עושה הוא תמיד הדרך הנכונה... חמאס מאמינה כמו כל תנועה אידיאולוגית, כי כל עוד העם בחר [בה], אין לו דעה, וכי כל עוד הם [חמאס] זכו בבחירות, הם יכולים לעשות בעם הזה הכול [כרצונם]. בתנועות הדתיות יש משהו מהנאציזם, כמו הרבה מפלגות עריצות שהמיטו אסונות על עמיהן...

 

[אמירותיה] והתנהגותה של חמאס הן של מי שמבקש להביא הרס וחורבן על עמו... מצרים דואגת למצב הפלסטינים, אך בחמאס אין שמץ של דאגה [לעמם]. חמאס תפסה את העם הפלסטיני כולו כבן ערובה ואמרה: 'או שנחיה יחדיו או שנמות יחדיו'. חמאס כופה את היגיון ההתאבדות על הפלסטינים משום שהיא רואה בעצמה את השליט הלגיטימי שלהם.

 

אנשי חמאס אינם מייחסים חשיבות לכך שמאזן הכוחות אינו לטובתם באופן מוחלט, ולמרות זאת הם מתנשאים. הפלסטינים בחרו בהם, אך הם [חמאס] לא בחרו בשלומם של הפלסטינים, אלא העדיפו להיות בציר הנגדי לציר המתינות הערבי, כלומר בציר הסורי-איראני המנוגד למצרים וסעודיה. השקפותיהן של חמאס ומצרים מנוגדות לחלוטין זו לזו. קהיר סבורה כי אין מנוס מהצלת הפלסטינים מהאסונות, ואילו חמאס סבורה, במיוחד לאחר השתלטותה על עזה, כי אין כל פסול בכך שהפלסטינים ימותו, שכן הם [ייחשבו] בגדר שהידים שייכנסו לגן העדן, וכי חשוב יותר לחזק את עמדת המו"מ של ציר הרשע הסורי-איראני שנותן חסות לתנועות הדתיות בעיראק, לבנון ופלסטין...

חמאס מובילה את עזה לטבח בעוד היא צווחת שהערבים או מצרים לא נלחמו לצידה. האמת היא שמה שחמאס עושה ומה שהפלסטינים צריכים להבין הוא שהתנועה האסלאמית גוררת את הרצועה לטבח... הדבר מוכיח כי חמאס שותפה לתכניתה של תל אביב לחסל את הבעיה [הפלסטינית] מבלי ש[חמאס] מבינה זאת, או אולי היא מבינה, אך האינטרס של סוריה ואיראן חשוב לה פי מאה מהאינטרס של אלו שבחרו בה."[3]

 

"מצרים לא תיגרר לעימות עם ישראל"

במאמר נוסף פרי עטו של עורך "אל-גומהוריה" כתב אבראהים: " [פתיחת] מעבר [רפיח] היא [רק] מטרה אחת מבין מטרותיה הרבות של המזימה של טהראן ודמשק כנגד קהיר. הציר הסורי-איראני חותר לגרור את מצרים במהירות לעימות עם ישראל, אך הם שוכחים שמצרים בחרה מזמן לאמץ את השלום. מצרים לחמה מספיק, והיא לעולם לא [תקדיש] את חייה להגנה על אחרים...

 

אם מנהיג חזבאללה [חסן נצראללה] רואה צורך בכך שמצרים תצטרף לחזית המלחמה [נגד ישראל], אנו חייבים לשאול אותו: היכן הכסף הטהור שאתה צובר? היכן טילי שיהאב 1, 2, 5 וכל [יתר] הדגמים שטהראן שיגרה לאוויר כדי להפחיד את אויב אללה ואת אויבכם, כפי שאתה אומר? האם מלחמתכם היא רק למול מצלמות הטלוויזיה? האם הטילים של איראן הם לראווה [בלבד]? מכונת התוקפנות הישראלית תוקפת את עזה ואתם תוקפים את מצרים. אכן [אתם] גיבורי חיל אחוזי חיל ורעדה [ישובים] במקומות המסתור שלכם ואומרים: 'היכן מצרים?'...

 

משעל בטיפשותו חושב את עצמו לגיבור ולכן הוא שולח הוראות ממקום מסתורו בדמשק או בטהראן לעמיתיו בעזה להתאבד. לא ייתכן שתהיה התנגדות שהחלטותיה שבויות בידי אחרים. ח'אלד משעל אינו חופשי, אלא החלטתו שבויה בידי טהראן. משעל רוצח את הפלסטינים לא כדי לשחרר את פלסטין – הוא איננו מסוגל לעשות זאת כלל, אלא כדי למנוע מעבאס לנהל מו"מ עם ישראל. האם יש טיפשות גדולה מזו?...

 

מצרים לעולם לא תיגרר לעימות עם ישראל בשעה שאיראן נחבאת בשקט בארצה, נותנת פקודות, והסוכנים [הקטנים] מצייתים [לה]. צבאנו לעולם לא יילחם כדי להגן על סוריה שצבאה לא ירה כדור אחד מאז 1973...

 

לחמאס אין עתיד בפלסטין. מה שחמאס עשתה לפלסטינים, אפילו ישראל לא עשתה. זוהי הממשלה הראשונה בעולם שמונעת מעמה לצאת לחג', והיא המשטר השלישי [בעולם] הרוצח את עמו אחרי סדאם [חוסיין] וחאפט' אל-אסד. האם על צבא מצרים להגן עליהם? האם עלינו להגן על משוגעים שרצחו את עמם, לקחו את הפצועים כבני ערובה, מנעו את החג', ונורא מכך - רצחו אחד מבנינו [הכוונה לקצין משמר הגבול המצרי שנהרג מירי חמאס בגבול רפיח לאחרונה]?..."

 

באותו המאמר תקף אבראהים גם את קטר והאשימה בצביעות משום שהיא תוקפת מדינות ערביות בשעה שהיא עצמה חותרת ליחסים עם ישראל וארה"ב: "לוושינגטון הייתה מדינת חסות אחת במזה"ת – ישראל, אך נהיו לה שתיים – דוחה ותל אביב... קטר היא המדינה הערבית הגדולה ביותר שיש לה קשרי מסחר עם ישראל מבלי שיש לה [שם] שגרירות... קטר היא המדינה הראשונה שמכרה גז לישראל בכמויות גדולות מאלה שמצרים מכרה לה ובמחיר נמוך מהמחיר המצרי, ולמרות זאת איש לא הביע התנגדות לכך. ראש ממשלת קטר ושר החוץ חמד בן ג'בר בן ג'אסם אאל ת'אני מיודד עם שרת החוץ הישראלית, ציפי ליבני. מתנותיו ומכתביו אליה ביום הולדתה מצביעים על [התאהבות של] גיל התבגרות מאוחר. הלה העדיף לקנות בית קיט בנהריה כדי לבלות את חופשתו בקרב חבריו הישראליים העדיפים מבחינתו על פני האנגלים...

 

בסיס הפעולות הצבאיות האמריקאיות נמצא בדוחה. זהו הבסיס האמריקאי הגדול ביותר מחוץ לארה"ב. משם יצאה המתקפה הארטילרית על עיראק לפני הפלישה ב-2003, ושם נערכו תמרוני ההכנה לפלישה... קטר בנתה את הבסיס על חשבונה עבור האמריקאים... נכון שקטר היא מדינה כבושה בידי ארה"ב, אך זהו כיבוש בהסכמתה [של קטר], כיבוש המבוסס על בקשת ההמון [הקטרי], כיבוש לשביעות רצונה [של קטר] ועל בסיס אינטרסים משותפים [עם ארה"ב]... מדינה כבושה זו חותרת לארגן פסגה ערבית, וקוראת למדינות ערב הגדולות להשתתף בה - לעיתים היא מגזימה וחושבת שהיא מסוגלת לתת פקודות..."[4]

 

עורך "רוז אל-יוסף": כך נפלה סוריה לזרועות איראן

עורך השבועון המצרי "רוז אל-יוסף", עבדאללה כמאל, תקף גם הוא את המשולש סוריה-איראן-קטר: "עד לפני כמה שנים, ולמרות הברית המדינית הממושכת בינה לבין איראן, הייתה סוריה הצלע השלישית בטרויקה של ההנהגה הערבית שהתגבשה כתוצאה ממלחמת המפרץ השנייה... הצלע הראשונה הייתה מצרים, והצלע השנייה הייתה סעודיה. אך אט אט החלה סוריה... ליפול לזרועותיה של איראן על כל מאפייניה המנוגדים לאינטרסים הערביים, אם מבחינה אתנית בהיותה פרסית, אם מבחינה דתית בהיותה שיעית ואם מבחינה פוליטית שכן אג'נדת האינטרסים האיראניים סותרת לחלוטין את האינטרסים הערביים.

 

המשולש המחודש המעוניין להציג עצמו כאלטרנטיבה להנהגת האזור נראה כמשולש מבחינה צורנית, אך במהותו ומבחינת מאפייניו האובייקטיביים, הרי הוא מלא פגמים – מימין הוא קהה זווית ומשמאל חד-זווית. [אין זה משולש שווה צלעות], אלא צלע אחת שלו ארוכה מן הצלע האחרת, ועוד צלע אחרת ננסית... הצלע הקצרה והחלשה ביותר [במשולש זה] היא קטר...

 

ההשפעה הפוליטית העצומה של מצרים היא המכשול העיקרי בפני ההשפעה האיראנית באזור. [מסיבה זו ניסתה איראן] להוציא את מצרים מהזירה לתקופה של לפחות רבע מאה ויותר...; לדחוף את מצרים לעימות צבאי עם ישראל שיעכב את יציבותה הכלכלית והפוליטית לרבע מאה לפחות  ויכניס אותה למבוך גדול ללא מוצא הקשור לאסטרטגית הביטחון הלאומי שלה (דחיפת הפלסטינים לסיני והפיכתם לפצצה דמוגרפית בתוך מצרים)...; ולהפעיל את מירב הלחצים על מנת שמצרים תאבד את השפעתה הפוליטית האזורית, ובכלל זה הפלת המשטר המצרי ולו מבחינה מוסרית... פצצת עזה הייתה הזירה האופטימאלית להשגת מטרה זו...

 

איראן סייעה לייצור הטילים של חמאס בדרכים שונות. ראשית, על ידי הברחת ראשי הנפץ ומנגנוני ההכוונה, חלקם סיניים, חלקם קוריאנים וכדומה, לתוך עזה. חמאס מייצרת את הטילים לאחר קבלת אבק השריפה, הצינורות וזנבות [הטילים]. שנית, על ידי סיוע כספי המגיע ל-40 מיליון דולר מדי חודש (25 מיליון דולר לחמאס ו-15 מיליון דולר לתנועת הגי'האד)..."[5]

 



[1] אל-גומהוריה (מצרים), 22.12.2008

[2] אל-גומהוריה (מצרים), 23.12.2008

[3] אל-גומהוריה (מצרים), 24.12.2008

[4] אל-גומהוריה (מצרים), 1.1.2009

[5] רוז אל-יוסף (מצרים), 3.1.2009