המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בחירות באיראן (א): אחמדי-נז'אד מול רפסנג'אני
6/1/2009

 

התחדשות מאבק הכוח באיראן לקראת הבחירות הקרובות לנשיאות (א):

הזרם המשיחי של אחמדי-נז'אד נגד ברית רפסנג'אני-הרפורמיסטים

 

הקדמה

הבחירות לנשיאות באיראן צפויות להיערך ב-12 ליוני 2009. למרות שעדיין אין וודאות לגבי המתמודדים, מערכת הבחירות באיראן כבר החלה. הן השמרנים על גווניהם השונים והן שרידי המחנה הרפורמיסטי מתקשים להעמיד מועמד ראוי, כחלופה לאחמדי-נז'אד, שיסחוף אחריו את הציבור.

 

באוגוסט 2008 הכריז המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, על תמיכתו באחמדי-נז'אד לקדנציה נוספת. זאת, ככל הנראה, כדי להבטיח את יציבות המשטר וכדי למנוע מצב בו מחלוקות בהנהגה יזעזעו את שיווי המשקל העדין שהושג בין הזרם המהפכני בראשות אחמדי-נז'אד לבין כוחו הרב של עלי אכבר האשמי רפסנג'אני במוסדות המשטר ובקרב בעלי בריתו - אנשי הגווארדיה הישנה. שמירת שיווי המשקל העדין בין הזרמים הפוליטיים השונים היא הדרך בה מנווט המנהיג העליון ח'אמנאי, את השלטון האסלאמי באיראן כשהוא מתפקד כשאה, בין קבוצות הכוח הפועלות בהנהגת המשטר ושומר על האיזון הפוליטי העדין ביניהם.

 

תומכי רפסנג'אני מקרב השמרנים המסורתיים מנסים לאחרונה לגבש קואליציה עם בכירים מתונים מתנועת הרפורמה הנאמנים למשטר המהפכה האסלאמית, כמו הנשיא לשעבר מוחמד ח'אתמי ויו"ר המג'לס לשעבר מהדי כרובי, כדי להריץ מועמד מוסכם ובעל תמיכה ציבורית רחבה נגד אחמדי-נז'אד.

 

נראה כי תוכנית זו – הידועה בשם 'יוזמת ממשלת האחדות הלאומית' – היא מאמץ מאורגן מיוחד של זרם השמרנים המסורתיים ושל הרפורמיסטים תומכי המשטר, להתמודד עם החלטת ח'אמנאי לתמוך באחמדי-נז'אד וניסיון לגבש חלופה אידיאולוגית עדכנית לרעיון המהפכה האסלאמית מול הרעיון המשיחי של 'המהפכה האסלאמית השניה' של אחמדי-נז'אד.

 

אחמדי-נז'אד – מועמדו של ח'אמנאי

בהיסטוריה של המהפכה האיראנית, תמיד נבחר נשיא מכהן לכהונה שנייה, אולם מחמוד אחמדי-נז'אד נתקל בביקורת ציבורית חסרת תקדים מצד השמרנים ומצד הרפורמיסטים כאחד. זאת בגין מדיניות כלכלית הפוגעת בסדר החברתי באיראן[1]; בגין הצהרותיו האנטישמיות על השואה ולישראל; בגין מדיניות חוץ ותרנית עד כדי אי שמירה על האינטרסים האיראניים, בעיקר מול רוסיה; בגין ויתורים מול ארה"ב בעניין המו"מ על פתיחת משרד אינטרסים בטהראן ומול מדינות המפרץ בנושא שלושת איי המריבה,[2] ובשל קידום חזון המהדוית המשיחי.[3]

 

על אף הביקורת הנוקבת, הודיע המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, על תמיכתו באחמדי-נז'אד,[4] ועקב כך נתקלים השמרנים מתנגדי אחמדי-נז'אד בקושי לצאת נגד החלטתו של המנהיג ח'אמנאי.

 

כלי התקשורת המקורבים לאחמדי-נז'אד והתומכים בו, בהם סוכנויות הידיעות פארס, אירנא, השבועונים פרטו-י סוח'אן, צבח-י צאדק והיומון ג'ואן המקורב למשמרות המהפכה, התגייסו למענו בשבועות האחרונים. הגדיל לעשות עורך היומון כיהאן, המקורב למנהיג ח'אמנאי, שטען בכמה מאמרי מערכת, שלמרות פגמיו אין לשמרנים מועמד אחר טוב ממנו והזהיר כי אם תתפצל התמיכה במחנה השמרני, יזכו הרפורמיסטים – אותם האשים בבגידה – בבחירות.[5]

אחמדי-נז'אד, מצדו, מנסה לקבל את ברכת האיתוללות המסורתיים מקום, למרות ביקורתם עליו, והוא ערך אצלם ביקור למטרה זו ב-25.12.2008.[6]

למרות קביעתו של המנהיג ח'אמנאי כי אחמדי-נז'אד צריך להמשיך לכהן כנשיא, הודיעו כבר כמה דמויות שמרניות על מועמדות, בהם ראש עירית טהראן מוחמד באקר קאליבאף, שהפסיד בסיבוב הראשון בבחירות הקודמות לנשיאות ב-2005, ושר האוצר מוצטפא פור מוחמדי, שהודח על ידי אחמדי-נז'אד.[7] אולם, אף אחד מהם אינו זוכה להסכמה רחבה בקרב הממסד השמרני. זאת ועוד, לאחר פגישתו של קאליבאף עם יריבו של אחמדי-נז'אד, יו"ר המג'לס עלי לאריג'אני, הזהירו תומכי אחמדי-נז'אד את קאליבאף לבל יתמודד מולו כדי ש"לא ייעלם מהזירה הפוליטית".[8] לאריג'אני עצמו, שהתמודד ב-2005 מול אחמדי-נז'אד, הודיע עם בחירתו לתפקיד כי הוא אינו מתכוון לנטשו לטובת מועמדות לנשיאות.

 

השבר של הרפורמיסטים

למרות הביקורת מקצה לקצה על אחמדי-נז'אד מתקשים גם הרפורמיסטים להציב מועמד בולט המסוגל לסחוף אחריו את הציבור, כדוגמת הנשיא לשעבר מוחמד ח'אתמי. בעיה מהותית שהובילה למצב הזה היא הקעקוע השיטתי והיסודי של המחנה הרפורמיסטי על ידי מנגנוני המשטר השמרנים בשנים האחרונות.

 

כהונתו של ח'אתמי הוכיחה לציבור האיראני שרצה ברפורמות, כי אפילו אם ייבחר מועמד כזה, צעדיו יוצרו וירוקנו מתוכן ע"י הממסד השמרני החזק. בנוסף אין כיום לרפורמיסטים ייצוג בדרג המבצע וייצוגם במג'לס הוא מינורי, מספרית ופוליטית. דוברים מטעמו של מוחמד ח'אתמי מודיעים לעיתים כי הם רואים בו  מועמד ראוי אולם הוא עצמו סירב להודיע על חזרה לזירה הפוליטית. גם, לא נראה כי התמיכה בו חוצה את גבולות האליטה הרפורמיסטית המפוררת, לאור הביקורת עליו בקרב הנוער והסטודנטים במהלך כהונתו השנייה.

 

אישים רפורמיסטים אחרים ששמם עולה לעיתים, אך עדיין לא הודיעו על מועמדות, כגון חסן רוחאני, לשעבר הממונה על תיק הגרעין האיראני, עבדאללה נורי, שר הפנים שהודח בידי השמרנים, וריצה שלוש שנות מאסר, או ראש הממשלה לשעבר מיר-חוסין מוסוי, אינם זוכים לתמיכה ציבורית רחבה משום שהם נתפשים כטכנוקרטים, או כאלה שאינם יכולים להציג סדר יום מדיני, חברתי וכלכלי ברור וכולל.

 

ראוי לציין כי יו"ר המג'לס לשעבר ומנהיג המפלגה האופוזיציונית אעתמאד-י מלי, מהדי כרובי, שכשל בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות 2005 ועזב את כל תפקידיו במשטר במחאה על הזיופים שהעלו את אחמדי-נז'אד לשלטון, הודיע לא מכבר על מועמדותו. כרובי, הפועל מאז מחוץ למסגרת השלטונית ומדגיש את טוהר המידות, אינו צפוי לסחוף אחריו קולות רבים והוא גם הודיע כי יסיר מועמדותו אם יסכימו הרפורמיסטים על מועמד בולט וכריזמטי. גם סגן הנשיא לשעבר תחת ח'אתמי, מוחמד רזא עארף, הודיע כי מועמדותו תוסר אם יציג המחנה הרפורמיסטי מועמד מוסכם אחר.[9]

 

מצב זה משקף את כישלונה ושברונה של תנועת הרפורמות באיראן, ומעידה על חוסר יכולתה להתעלות מעל סיעתיות פוליטית ולהתארגן סביב מועמד מקובל, כריזמטי ובעל אג'נדה סדר יום רפורמיסטי הניתן ליישום.

 

זירת היריבות הבולטת: רפסנג'אני מול אחמדי-נז'אד

נראה כי המאבק העיקרי כיום בהנהגה האיראנית, מתמקד ביריבות הבולטת בין אחמדי-נז'אד להאשמי רפסנג'אני, ומקורביו. רפסנג'אני, מס' 2 בהנהגה והעומד בראש כמה מועצות בעלות עוצמה של המשטר בהן 'מועצת המומחים' ו'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר', אינו יכול לצאת פומבית נגד החלטתו של ח'אמנאי,[10] אולם מקורביו וכלי תקשורת התומכים בו מנסים לקדם תכנית שזכתה לשם 'ממשלת אחדות לאומית', שעיקרה הרצת מועמד מוסכם מקרב השמרנים המסורתיים כאלטרנטיבה לאחמדי-נז'אד, ואשר זוכה בעיקרון לתמיכת הרפורמיסטים תומכי משטר המהפכה האסלאמית.

אף שלא ברור בוודאות מי עומד מאחורי התוכנית, היא מבטאת את חששו של המחנה השמרני המסורתי מכהונה נוספת של אחמדי-נז'אד, ומהווה למעשה חזית להדחתו.

תומכי אחמדי-נז'אד שוללים, כמובן, באופן נחרץ את התוכנית בטענה כי מדובר במהלך אמריקאי המובל על ידי הרפורמיסטים, מתוך כוונה לפצל את המחנה השמרני.

 

ב-3 באוגוסט 2008 דיווח היומון הרפורמיסטי שהרונד-י אמרוז (שנסגר בנובמבר 2008 בהוראת המשטר), כי עלי אכבר נאטק נורי, לשעבר יו"ר המג'לס ויועץ למנהיג איראן ח'אמנאי, ניהל מגעים עם האשמי רפסנג'אני, מהדי כרובי ומוחמד ח'אתמי כדי לבחון הקמת ממשלה לאומית, שתהיה מורכבת "מהשמרנים המקוריים ומהרפורמיסטים המתונים", בעקבות דאגתם "לגורל המדינה ונכונותם להקים חזית להצלה לאומית."[11]

 

יום לאחר הודעתו של ח'אמנאי כי הוא "רואה באחמדי-נז'אד נשיא לחמש השנים הבאות", דיווחה סוכנות הידיעות אירנא ב-24.8.08 כי נאטק נורי אמר שהצעתו להקים ממשלת אחדות לאומית נפסלה בשלביה הראשוניים. הוא הצדיק את התוכנית בכך ש"שום קבוצה אינה יכולה לנהל את המדינה לבדה, ולכן על כל [הכוחות] במדינה לשתף פעולה." הוא הסביר כי לפי הצעתו המקורית, על ממשלת האחדות הלאומית לבחור מועמד המקובל על מקימיה ועל המנהיג העליון ח'אמנאי, ועל כל הזרמים, שישמר את המהפכה וערכיה.[12]

 

יחד עם זאת, בכנס של מפלגת כארגוזאראן ('משרתי השיקום' המזוהה עם רפסנג'אני) בראשית דצמבר, הציג מזכ"ל המפלגה, ע'ולאם-חוסין כרבסצ'י, ראש עיריית טהראן לשעבר (אף הוא הודח ע"י השמרנים בשל פרשת שחיתות לכאורה), ושהינו מקורבם של של הנשיאים לשעבר רפסנג'אני ומוחמד ח'אתמי, את התוכנית כאסטרטגיה עיקרית של המפלגה במערכת הבחירות הקרובה.[13] כרבסצ'י הדגיש את הצורך בהקמת ממשלת אחדות לאומית וטען כי רפסנג'אני הדגיש זאת בפניו בפגישה ביניהם, בה דיווח לו על ביקורת של חברי 'אגודת אנשי הדת הלוחמים' (Combatant Clergy Association) השמרנית נגד השתלטותה של קבוצה מסוימת של אנשים על הנהגת המדינה (הכוונה לזרם המהפכני של אחמדי-נז'אד) ודחיקת הזרמים האחרים.

 

בכנס מנה כרבסצ'י את כשלי מדיניות אחמדי-נז'אד: אי ביצוע תהליך ההפרטה עליו הורה המנהיג ח'אמנאי; אי ניצול העימות בו נתונות ארה"ב ומעצמות נוספות בעיראק ובאפגניסטאן; אי ניצול הכנסות הנפט חסרות התקדים שהגיעו עד כדי 150 דולר לחבית; אינפלציה המגיעה עד כדי 30%, וצפי הכלכלנים שעד מרץ 2009 תהיה גבוהה מ-30%. לדבריו, בשל "טעויות אסטרטגיות" אלו "ניצבת איראן מול משברים רציניים כך שהתכנונים נגדה מחריפים והשפעותיהם ייראו בהמשך ואיש אינו יכול להתעלם מכך", ולכן "אנו עדים לכך שבעם ובקרב מרבית הכוחות הפעילים יש יאוש..."[14]

 

דובר מפלגת "משרתי השיקום" באיראן (המזוהה עם רפסנג'אני), חוסין מרעשי, מקורבו של האשמי רפסנג'אני, הסביר במאמר ביומון כארגוזראן, (10.12.08) כי תוכנית ממשלת האחדות הלאומית נתפשת כדרך להצלת השמרנים מהמצב הנוכחי וכדי למנוע מצב בו יתמודדו בבחירות הקרובות אחמדי-נז'אד ומולו רפורמיסט כגון מוחמד ח'אתמי. מרעשי הסביר כי אחמדי-נז'אד ראה ורואה במחנה השמרני אמצעי בלבד לצרכיו והוא מעולם לא היה מעוניין בשיתוף פעולה אמיתי עם השמרנים. הוא דחה את הביקורת של תומכי אחמדי-נז'אד על התוכנית ותהה "מה קרה שמיד לאחר שחלק מהרפורמיסטים ובראשם מפלגת כארגוזראן השיבו בחיוב לתוכנית הזו, התוכנית נראית כתוכנית אמריקאית? על השמרנים להשיב לשאלות רבות: ... ממתי המהפכה, המשטר האסלאמי, הערכים והעקרונות מסתכמים [באישיותו] של אחמדי-נז'אד, ממתי עקיפתו נתפשת כעקיפת הכל [המהפכה, המשטר, הערכים]? כיצד נכנעים אנשי הדת ובכירי המדינה והמשטר לטענה הפיקטיבית הזאת? יבואו עוד מאה אחמדי-נז'אד וילכו אך המהפכה והמשטר יישארו."[15]

 

הדילמה - מיהו המועמד הטוב ביותר מול אחמדי-נז'אד?

נראה כי המגעים של השמרנים המסורתיים בראשות רפסנג'אני והרפורמיסטים תומכי משטר המהפכה האסלאמית בדמותם של מוחמד ח'אתמי ומהדי כרובי היא צעד פוליטי ותגובה אידיאולוגית להשתלטות הזרם המשיחי-מהפכני של אחמדי-נז'אד על מוסד הנשיאות שמייצג אחמדי-נז'אד, החותר לקידום חזונו המשיחי.[16]

מעבר לבעיה היסודית של הממסד השמרני, קרי אי-היכולת להמרות את פיו של המנהיג ח'אמנאי ולהציב מועמד חלופי, נראה כי הן השמרנים המסורתיים והן הרפורמיסטים תומכי המשטר אינם מצליחים להציג אישיות אחרת זולת הנשיא לשעבר, מוחמד ח'אתמי, (המסרב עד כה להצעה בשל חסימתו העקבית בידי הנהגת המשטר בשנות כהונתו).[17]

אף שרפסנג'אני הודיע שלא יתמודד בבחירות הקרובות לנשיאות, נראה שהוא מתכוון למלא בהן תפקיד מפתח.[18] מקור המקורב אליו אמר לאתר האינטרנט עסר-י איראן כי למרות נטייתו האישית שהממונה על תיק הגרעין שלעבר בממשלו של ח'אתמי, חסן רוחאני, יהיה זה שיתמודד כמועמדם של השמרנים המסורתיים והזרם של הרפורמיסטים, רפסנג'אני יודע כי סיכוייו של רוחאני להשיג קונצנזוס לאומי, במיוחד מול אחמדי-נז'אד, קלושים. לכן מעריך גם רפסנג'אני כי דווקא ח'אתמי יכול להוות מתחרה ראוי לאחמדי-נז'אד, וסביר מאוד שיהנה מתמיכתו של רפסנג'אני – אם יחליט להתמודד, ואז רוחאני לא יתמודד. עלי שכורי-ראד חבר מפלגת 'חזית ההשתתפות' הרפורמיסטית אמר כי רפסנג'אני וח'אתמי קרובים מאוד בהשקפותיהם וסביר להניח שיפעלו במשותף. לדבריו, אם ח'אתמי יתמודד רפסנג'אני יתמוך בו בגלוי או שלא רשמית.[19] עסר-י איראן הוסיף כי עד כה נפגשו ח'אתמי ורפסנג'אני כמה פעמים להתייעצויות בנושא הבחירות הקרובות לנשיאות.[20]  לאור זאת, נראה כי הלחץ על ח'אתמי ילך ויגבר בחודשים הקרובים.

 

מוחמד עלי ראמין, יועצו של הנשיא אחמדי-נז'אד ומקורבו, פנה לאחרונה במכתב למוחמד ח'אתמי וביקש ממנו שלא ישתתף בבחירות ולא ייענה ל"סיסמא הדמגוגית" של הצלת איראן. במקום זאת, ביקש מח'אתמי להמשיך ביכולותיו בזירה הבינ"ל למען איראן, והוסיף כי למרות הביקורת שלו על מדיניותם של ח'אתמי ורפסנג'אני, נהנה ח'אתמי ממעמד בינ"ל מצוין דוגמת צ'ה גווארא.[21]

 

תומכי אחמדי-נז'אד: התכנית מהלך אמריקאי ורפורמיסטי

תומכי אחמדי-נז'אד ומקורביו, בהם עורך היומון כיהאן חוסין שריעתמדארי, מקורבו של המנהיג ח'אמנאי, וכמוהו עורך השבועון פרטו-י סוח'אן, מקורבו של איתאללה מוחמד תקי מצבאח-יזדי, קאסם רואנבח'ש, וכן העיתונים צבח-י צאדק, ג'ואן ואיראן שללו באופן נחרץ את התוכנית, בטענה המסורתית שיוזמיה הם הרפורמיסטים, משתפי הפעולה עם האמריקאים, נגד האינטרסים של איראן. בכלל זה ציינו כי המוטיבציה האמיתית מאחורי תכנית ממשלת האחדות הלאומית היא הרצון של האמריקאים לעצור את תכנית הגרעין של איראן או הרצון להעמיד שליטי בובה בראש המשטר, כאלה, שיעשו את רצון המערב.

 

במאמר מערכת ב-7 בדצמבר 2008, טען שריעתמדארי כי התוכנית היא מזימה אמריקאית-רפורמיסטית להדחת אחמדי-נז'אד, והזהיר את ידידי המהפכה והאסלאם מקרב השמרנים שלא ליפול במלכודת שטומנים אויבי איראן בדמות התוכנית "להקמת ממשלת אחדות לאומית" הנקראת גם "הקואליציה להצלת המדינה":

 

"יש לשאול הצלת המדינה ממה? מאיזה זרם פוליטי? הרפורמיסטים אינם מסתירים כי כוונתם היא הצלת המדינה מהשמרנים... בעוד המחנה השמרני, ואחמדי-נז'אד אישית, מתעקשים על ערכים כגון חלוקה צודקת של העושר, תמיכה במקופחים, עמידה איתנה מול הסחטנות האמריקאית ומאבק בשחיתות הכלכלית.

מטרות הרפורמיסטים הן: עימות גלוי עם הוראות המהפכה האסלאמית ו[איתאללה] ח'ומיני, מסירת הזירה לאויבי העם, קשרים חשאיים עם חוגים זרים, תמיכה ועמידה לצד מורדים, מאמץ לפגוע ביסודות המשטר, ולבסוף הפיכה לזרוע המבצעת של התוכניות שהוצהרו רשמית ע"י אמריקה [נגד איראן]. יש לשאול את הרפורמיסטים: האין מרבית עמדותיכם תואמות את דרישת ארה"ב ובעלות בריתה?

 

כוונת הרפורמיסטים ב'קואליציה להצלת המדינה' היא לדחוק את השמרנים ממוקדי הכוח במדינה, ובנושא הזה בדיוק קיימת תמימות דעים בינם לבין ארה"ב ובעלות בריתה. לכן, אם יש להוציא לפועל תוכנית הצלה לאומית היא צריכה להיות הצלה מפני הסכנה הנשקפת מהמחנה הרפורמיסטי.

עדויות ומסמכים מלמדים כי הקו האדום של הרפורמיסטים ושל תומכיהם המערביים הוא המשך נוכחות אחמדי-נז'אד בראש הרשות המבצעת של איראן. לכן, עליהם להציג את הקווים האדומים שלהם, ולהזהיר [את הציבור] שלא ליפול למעשה ההונאה של "ממשלת האחדות הלאומית", שמטרתה מאבק בשלטון השמרנים."[22]

במאמר מערכת נוסף, הזהיר שריעתמדארי כי זוהי תוכנית אמריקאית המבטאת את שאיפת המערב "לעצור את איראן –באמצעות [כוחות] פנימיים – במקום בו היא נמצאת כעת, בטרם תגיע לנקודת האל-חזור [בתכנית הגרעין שלה]" ו"לקדם בכל האמצעים את תהליך החזרת הכוחות הרצויים למערב אל השלטון באיראן."[23]

 

גם עורך השבועון פרטו-י סוח'אן ומקורבו של איתאללה מוחמד תקי מצבאח-יזדי, קאסם רואנבח'ש, הזהיר כי העומדים מאחורי תכנית ממשלת האחדות הלאומית רוצים לצרף למשטר קבוצות רפורמיסטיות שהמשטר והמנהיג ח'אמנאי אינם מקבלים, ואשר הנשיא בוש הביע לאחרונה תמיכה בהם ובמדיניותם. לדבריו, "לאמריקאים ולרפורמיסטים יש מטרות משותפות. גם אמריקה וגם הרפורמיסטים, בצורה מסויימת, שואפים לשלול מאיראן [יכולת] אנרגיה גרעינית." התמיכה האמריקאית ברפורמיסטים היא טבעית, שכן יש להם מטרות משותפות: ביטול 'מועצת המפקחים', שינוי חוקת המשטר, הוצאת עיקרון שלטון חכם ההלכה מחוקת המשטר, מתקפה על הדת, הצתת סכסוכיים אתניים, ועוד...[24]

 

היומון איראן, המזוהה עם ממשלת אחמדי-נז'אד, דחה את התכנית והגדיר אותה "הונאה" ו"ניסיון להשבת מיעוט לשלטון." היומון גם האשים את רפסנג'אני כי הוא מנסה להציג את התוכנית כשמרנית בעוד שהיא רפורמיסטית.[25]

 

דובר הממשלה ושר המשפטים, ע'ולאם חוסין אלהאם, הזהיר כי הדחת אחמדי-נז'אד מכס הנשיאות תשיב את מקורבי רפסנג'אני לשלטון ו"תחייה את המפיה".[26]

 

גם ראש המחלקה המדינית ב'משמרות המהפכה', ידאללה ג'ואני, טען במאמר בשבועון משמרות המהפכה, צבח-י צאדק, כי המטרה הראשית של הרפורמיסטים, הוגי התכנית, היא לזרוע באמצעותה סכסוך בקרב השמרנים ובכך לעקוף את אחמדי-נז'אד, והדחתו היא למעשה שאיפת האמריקאים. לטענת ג'ואני, הרפורמיסטים מבקשים להביא ראשית לסילוק אחמדי-נז'אד, ואז לעלייתו של מוחמד ח'אתמי או כל מועמד אחר משורות המחנה השמרני.[27]



[1] היומון ג'ומהורי-י אסלאמי  טען כי המשך המדיניות יסב השלכות חברתיות בלתי ניתנות לשליטה ויזיק קשות לסולידריות החברתית , 4.9.2008. ראה גם ביקורתו הפומבית של האשמי רפסנג'אני על מדיניותו הכלכלית של אחמדי-נז'אד, רוז, 14.12.2008

[2]  אחמדי-נז'אד הואשם במתן לגיטימציה לקביעה שהמפרץ הוא ערבי ולא פרסי, כשהסכים לשבת תחת השלט 'המפרץ הערבי', בפגישה עם נציגי המועצה לשת"פ, ב-7 בדצמבר 2007, ובהסכמה בשתיקה לטענת המפרציות על ריבונות על שלושת איי המריבה טנב הגדול, טנב הקטן ואבו מוסא, בניגוד למדיניות האיראנית המוצהרת.

[3] ראה דו"ח ממר"י דוקטרינת המַהְדַוִיַת במשנת אחמדי-נז'אד ואיתאללה מצבאח יזדי מה-1.6.2007

http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=586

 אירנא (איראן), 25.8.08.[4]

[5] מאמרי מערכת של שריעתמדארי בכיהאן מה-10.11.08, 7.12.08 וה-12.12.08.

[6]  רוז (איראן), 22.12.08.

[7] קאליבאף הציג מועמדות ב-25.11.08, פרס טי.וי (איראן), 25.11.08; ופור מוחמדי ב-1.12.08 אלבורז (איראן) 1.12.08

[8]  אעתמאד (איראן), 23.12.08.

[9]  טהראן טיימס (איראן), 22.12.08.

 ראה דבריו בעניין שצוטטו באל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.11.2008[10]

[11] שהרונד-י אמרוז (איראן), 3.8.08. אתר האינטרנט עסר-איראן הזכיר ב-8.12.08 כי בקיץ דלפו לתקשורת ידיעות על התייעצויות בין נאטק נורי לרפסנג'אני, ח'אתמי וכרובי, בהם מתחו הארבעה ביקורת על התנהלות המדינה ובחנו תוכנית לממשלת אחדות לאומית.

עסר-י איראן (איראן), 8.12.08

[12]  אירנא (איראן), 24.8.08

[13]  בכנס השתתפו אישים בולטים מהמחנה הרפורמיסטי דוגמת מהדי כרובי, מוחמד ח'אתמי, חסן רוחני, מוחסין ארמין, מצטפא תאג'זאדה ואחרים.

[14]  כארגוזראן, 6.12.2008.

[15] לדברי מרעשי הוסיף מדיניות אחמדי-נז'אד, התבטאה בין היתר, ברמיסת המג'לס וחוקיו, בהתעלמות מהנחיות האיתוללות הבכירים וממוסדות הדת, בניהול כושל של ענייני המדינה, באי-ציות לערכי המהפכה, בגידול באינפלציה, שהביאו לכך שאנשי המחנה השמרני אינם יכולים לקבל עוד את צעדיו ומדיניותו. כארגוזראן, 10.12.2008.

[16]  ראה דו"חות ממר"י: "המהפכה האסלאמית השנייה" מה-30.6.2005

http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=895

ודו"ח ממר"י "המהפכה האסלאמית השנייה" באיראן: מאבק כוחות בצמרת המשטר מה-27.11.2005 http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=954

[17] גם הרפורמיסט מאשאללה שמס-אלואעזין הביע תמיכה במועמדותו של ח'אתמי לראשות ממשלת האחדות כיוון שהוא בין הבודדים באיראן היכולים לנהל ממשלה שכזו. סרמאיה (איראן), 3.12.08. מזכ"ל המפלגה הרפורמיסטית מוג'אהדין-י אנקלאב-י אסלאמי, מוחמד סלאמתי, דחה את התוכנית בטענה כי המחנה השמרני מנסה לפטור עצמו מאחריות לבעיות שיצרה ממשלתם. עם זאת ציין כי ממשלה כזו אפשרית רק בהנהגת ח'אתמי, המקובל גם על חלק מהמחנה השמרני ולא רק בין הרפורמיסטים. לדבריו, הרפורמיסטים מנסים לשכנע את ח'אתמי להתמודד בבחירות ואם הוא לא ישתכנע, אזי המפלגה עוד לא החליטה באשר לאופן השתתפותה בבחירות. אילנא (איראן), 6.12.08.

[18]  רפסנג'אני הודיע כי לא הוא ולא אחיו יתמודדו בבחירות, מהר 21.12.2008, הוא ספג מפלה קשה בסיבוב השני מול אחמדי-נז'אד בבחירות ב-2005, וכן מפלה בבחירות למג'לס השישי ב-2000 כשלא נבחר למג'לס ורק לאחר ש'מועצת המפקחים' פסלה אישים שנבחרו, ניכנס למקום השלושים והאחרון כציר מטעם טהראן, דבר המעיד על ביקורת ציבורית קשה כנגדו.

[19]  סוכנות הידיעות פארס (איראן), 21.12.08.

[20]  עסר-י איראן (איראן), 29.11.08.

[21]  איסנא (איראן), 22.12.08.

[22]  כיהאן (איראן), 7.12.08.

[23]  כיהאן, 12.12.2008.

[24]  פארס, 14.12.2008. פרטו-י סוח'אן, 17.12.08

[25]  איראן (איראן), 11.12.08.

[26]  רפסנג'אני הואשם בשחיתות כלכלית , אילנא, 23.12.2008

[27]  צבח-י צאדק (איראן), 15.12.08.