המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המתיחות הבין-ערבית (ב): מצרים מול סוריה, איראן וחמאס
2/1/2009

 

החרפת המתיחות הבין-ערבית:

חלק ב'- חילופי האשמות בין מצרים לחמאס, סוריה ואיראן

 

לאחרונה ניכרת מתיחות ביחסים בין תנועת החמאס למצרים על רקע העימותים בין חמאס לפת"ח. במצרים זועמים על כך שחמאס מסרבת להקדים את הבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת ועל נסיגתה משיחות הדיאלוג הלאומי הפלסטיני בקהיר, תוך המשך ירי הרקטות לעבר ישראל. בנוסף, מצרים מוחה על הביקורת שנמתחה עליה מצד מנהיגי חמאס על אי פתיחת מעבר רפיח בפני תושבי עזה הנתונים במצור, ומאשימה את חמאס כי בשעה שמצרים פתחה את המעבר בפני עולי רגל פלסטיניים, חמאס מנעה את הגעתם לגבול. במאמרי הדעה בעיתונות המצרית אף נכתב כי באצטלה אסלאמית, מזיקה חמאס לבעיה הפלסטינית ופוגעת בפלסטינים אף יותר מישראל.

 

היחלצותה של סוריה להגנת חמאס בוועידת שרי החוץ של הליגה הערבית בקהיר, בה הובעה תמיכה באבו מאזן, הובילה גם לחילופי האשמות בין מצרים לסוריה. שר החוץ הסורי, וליד אל-מועלם, רמז במהלך הוועידה כי מצרים אינה מתווך ניטראלי בין הצדדים הפלסטיניים. בעיתונות הסורית אף נאמר כי מן הראוי היה שתהיה נציגות של חמאס בוועידת שרי החוץ, שתוכל להגן על הטענות נגדה. דברי מועלם עוררו את חמתה של מצרים, שטענה כי סוריה היא זו שאיננה ניטראלית. בעיתונות המצרית נכתב כי סוריה היא העומדת מאחורי נסיגת חמאס מהדיאלוג הפלסטיני - היא מעוניינת בהמשך הפילוג הבין-פלסטיני, ופועלת למען האינטרס האיראני ולא למען האינטרס הערבי. בימים האחרונים אף ערכו פלסטינים הפגנות מול שגרירות מצרים בדמשק בדרישה לפתוח את מעבר רפיח.

 

גם ביחסי מצרים-איראן ניכרת מתיחות בשל חילוקי הדעות ביניהן על המדיניות הרצויה ביחס למצב בעזה. בכירים איראניים הטיחו האשמות במצרים ומנהיגה, בעיתונות האיראנית הממסדית נכתבו מאמרים קיצוניים כנגדם, וכן נערכו הפגנות מול מטה הנציגות המצרית בטהראן בהן נשמעו קריאות להוציא להורג את נשיא מצרים, מובארכ. מצרים, בתגובה, מחתה על ההתערבות האיראנית בעניינים הערביים בטענה כי איראן מנצלת את המצב בעזה לצרכיה, ובעיתוניה אף היו קריאות לנתק את הקשרים הדיפלומטיים עם איראן. להלן תרגום חלקים מחילופי הדברים בפרשה:

 

עימות בין מצרים לחמאס:

חילופי האשמות בין ח'אלד משעל לעורך עיתון מצרי

בנאום בפני "פורום זכות השיבה" בדמשק, בנובמבר 2008, מתח ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, ביקורת על כך שמצרים אינה פותחת את מעבר רפיח כדי להקל על סבלם של תושבי עזה. לדבריו, "השתיקה הערבית והבינ"ל לנוכח פשע המצור העושק המוטל על רצועת עזה...מבישה." למדינות ערב קרא: "אל תותירו את הים לזרים. כל מדינות ערב מסוגלות לשלוח ספינה דרך הים לעזה [כשם שנהגו האירופים]."[1]

 

בתגובה, כתב חבר הפרלמנט המצרי ועורך היומון הממסדי "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים בטורו: "ח'אלד משעל, מנהיג תנועת חמאס, דומה ליאסר ערפאת בדבר אחד – שניהם אנשים רבי סתירות. אולם, בעוד הסתירות של ערפאת נועדו להשיג דברים מישראל, הסתירות של משעל הן עם עצמו ועם [האינטרסים של] עזה, שכן הוא מכשיל את הבעיה הפלסטינית וכובל את השלום באזיקים. בניגוד לערפאת, את משעל מעניינת דמותו כגיבור ההתנגדות יותר מאשר הבעיה הפלסטינית, והוא משחק לטובת איראן...

 

כיוון שמשעל שוהה בסוריה ונהנה מתמיכתה הפוליטית ומהתעקשותה כי יתייחסו אליו כפי שמתייחסים לאבו מאזן - הוא אינו דורש מדמשק לשלוח סיוע לעזה דרך הים ולא קורא לממשלה הסורית לשבור את המצור שמטילה תל-אביב על עזה.

 

האנשים לא מאמינים למשעל כשהוא מדבר על סבלות המצור, בזמן שהוא חי בדמשק, רחוק מהסבל שבו חי עמו ברצועה. תושבי עזה נתונים תחת מצור בעוד שח'אלד משעל – כמו ציפור דרור – מבקר שבוע בטהראן או שבוע בלבנון, כדי להיפגש עם [מנהיג חזבאללה], חסן נצראללה, ישן על מזרן נוח ורך ואוכל תפוח לבנוני ופיסטוק איראני...

 

הסתירות של משעל מעוררות פליאה, שכן הוא קורא לאחדות בשורות הפלסטינים אך בה בעת אינו מכיר בנשיא עבאס; מתעקש שלא לנכוח בוועידת קהיר [וועידת הדיאלוג הלאומי הפלסטיני]; אינו מחויב להסכם מכה[2] ומתנגד לקיום בחירות מוקדמות למועצה המחוקקת ולנשיאות...

 

אם משעל מסרב לקיים דיאלוג, אינו מכיר באבו מאזן ורוצה שעזה תהיה מדינונת אסלאמית, מדוע אין הוא מכריז על מאבק מזוין בתמיכת איראן וסוריה – בעלות בריתו הנצחיות – כתחילת הדרך לשחרור פלסטין?!"[3]       

 

"אל-אהראם": חמאס משתמשת בטקסים דתיים לתחבולות פוליטיות

המתקפה המצרית נגד חמאס החריפה כאשר מצרים פתחה את מעבר רפיח למספר ימים למעבר עולי רגל פלסטיניים שקיבלו אישור רשמי מסעודיה לעלות למכה, אך עולי הרגל לא הגיעו למעבר. במצרים האשימו את חמאס כי מנעה מהפלסטינים בכוח את ההגעה לגבול.[4]

 

מוצטפא אל-פקי, ראש הוועדה ליחסי חוץ בפרלמנט המצרי, אמר כי מצרים לא תסבול קיומה של אמירות אסלאמית בגבולה המזרחי והטיל על חמאס את האחריות להפסקת הדיאלוג הפלסטיני.[5]

 

אף שיח' אל-אזהר, ד"ר מחמד סיד טנטאוי, מתח ביקורת מרומזת על התנהגותה של חמאס, עת קבע כי אסור למנוע ממוסלמי לקיים את מצוות העלייה לרגל אם הוא מעוניין בכך ומסוגל לכך, וכי מי שמונע ממוסלמי לעלות לרגל מבצע פשע מגונה.[6]

 

מאמר המערכת ביומון המצרי הממסדי "אל-אהראם" תקף בחריפות את חמאס בנושא זה, התקפה אשר בעקבותיה דרשה חמאס מעורך העיתון להתנצל:[7] "אנשי חמאס והמיליציה שלה השתמשו בכוח [נגד עולי הרגל], הכו קשישים ושפכו דם על בגדי הקדושה [של טקס החג']. הם ירו גז מדמיע ואש חיה לעבר האוטובוסים שהעבירו את עולי הרגל מרצועת עזה כדי למנוע מהם להגיע לגבול. 13 עולי רגל נפצעו... בהתנהגות זו חשפה חמאס את פרצופה האמיתי. היא זו אשר תפסה בכוח את השלטון בשם הדת, זנחה את אחד מעמודי התווך של האסלאם ומנעה מאלפי פלסטינים לקיים את מצוות העלייה לרגל...

 

היות שישראל לא עשתה מעשה כזה מאז כבשה את האדמות הפלסטיניות ב-67' - איש לא העלה על דעתו שחמאס היא שתנהג בצורה כזו, שהרי היא זו הטוענת להיותה תנועה אסלאמית השולטת על פי חוקי אללה... איזה מצפון מוסלמי ערבי פלסטיני הוא זה המרשה לשיקולים פוליטיים למנוע בכפיה ממוסלמים פלסטינים מלקיים מצווה אסלאמית?...

 

איננו בריב עם חמאס. איננו מתנגדים לה בשל עצם היותה תנועה אסלאמית, כפי שטוענים אלה המגנים עליה, ואולם אנו מתנגדים בתוקף לעירוב הדת בפוליטיקה ולשימוש בטקסטים הדתיים המקודשים לצורך תחבולות ומשחקים פוליטיים..."[8]

 

במאמר מערכת נוסף ב"אל-אהראם" נכתב: "למיליציות של חמאס לא אכפת אם יצליחו עולי הרגל להגיע ליעדם ואם ייכנס מזון ודלק לרצועה. כל מה שמעניין [את החמאס] זה לקבע את שליטתה בעזה ולהשתמש בתושביה להשגת רווחים פוליטיים, אפילו אם זה על [ידי שימוש ב]שרידי הגופות של העם הפלסטיני."[9] 

 

חמאס: לשיח' אל-אזהר אין זכות להטיף לנו

חבר הלשכה המדינית של חמאס, מחמד נזאל, הגיב מדמשק על דברי שיח' אל-אזהר ואמר כי לשיח' אל-אזהר אין זכות לשים עצמו כמטיף וכמופתי של תנועת חמאס, לאחר שלחץ את ידו של "הפושע שמעון פרס, רב המרצחים של טבח קאנא, שידיו מגואלות בדמם של חפים מפשע בפלסטין ולבנון", בשעה שחמאס "הקריבה מאות ממנהיגיה ואנשיה בהגנה על האדמה הקדושה." נזאל הוסיף: "מי שאחראי למניעת עולי הרגל מרצועת עזה להגיע לחג' במכה הם אלה שקשרו קשר למנוע זאת מאלה שעמדו בכל הקריטריונים והתנאים על פי הליך שנעשה ביושר ובשקיפות מרבית וללא אבחנה בין האזרחים הפלסטיניים."[10]

 

עימות בין סוריה לבין מצרים:

שה"ח הסורי: מצרים איננה ניטראלית; מצרים: האשמה היא בסוריה

שר החוץ הסורי, וליד אל-מועלם, אמר בוועידת שרי החוץ הערביים של הליגה הערבית בקהיר, כי "הצלחת הדיאלוג הלאומי הפלסטיני מחייבת קיומם של נתונים בסיסיים, שהראשון שבהם הוא שעל המתווך לשמור על מרחק שווה מן הצדדים בדיאלוג, להניח לפניהם מסגרות ולהשאיר להם לדון ולהגיע להסכמה." לדברי

אל-מועלם, דיבורים על עריכת בחירות מוקדמות ברש"פ רק יעמיקו את המחלוקת ויביאו להחרפת הפילוג. עוד אמר מועלם כי היה רוצה שחמאס תקבל את ההזדמנות להציג את השקפתה בכינוס שרי החוץ הערביים.[11]

 

בעל טור מצרי: סוריה משחקת בסכסוכים ערביים פנימיים

מתקפת הנגד המצרית על סוריה בעקבות דברי אל-מועלם בלטה במאמרי הדעה בעיתונות המצרית. טארק חסן, בעל טור ב"אל-אהראם", כתב: "מצרים, בניגוד לסוריה, שיחררה את אדמתה ושמרה על עצמאותה המלאה.מצרים תמכה בפלסטינים בשחרור חלקים מאדמותיהם הכבושות ברצועת עזה ובגדה המערבית ובכינונה של רשות לאומית לראשונה בהיסטוריה על אדמה פלסטינית, בעוד שסוריה עמדה בהתמדה נגד התפתחות היסטורית זו ולצד תנועות להשבת הכיבוש ולהרס הרשות באמצעות שקרים גסים ופזיזות פוליטית.

 

מצרים איחדה ומאחדת בין לבנוני ללבנוני, בין עיראקי לעיראקי, בין פלסטיני לפלסטיני ובין סודאני לסודאני, ואילו סוריה נוטה לצד אחד על חשבון צד אחר, ומהווה חלק מבעיותיהם של הלבנוני, הפלסטיני ואחרים. לאורך ההיסטוריה ועד היום יש ארגון, תנועה או פלג השייך לסוריה במדינה ערבית זו או אחרת, עד כי הגענו לשלב של משחק בסכסוכים של עדות וזרמים דתיים...

 

מצרים עומדת תמיד לצד [האינטרס] הערבי, בעוד סוריה מחליפה את הערבים באחרים שאינם ערבים, ואף פעם לא יהיו [רמז לאיראן]. מצרים עושה, וסוריה מדברת. מצרים אינה מפריזה במעשיה, ואילו סוריה מפריזה בדיבוריה... סוריה צריכה ללכת בדרך העשייה ולא בדרך הדיבורים. עליה ללוות את הדיבורים במעשים. היא צריכה יותר ויותר להימנע מהתערבות בכל בעיה פנימית ערבית, ולהימנע מהצטרפות לצירים לא-ערביים. סוריה זקוקה למדיניות שתוכיח בפועל כי היא מממשת את האינטרס הערבי."[12]

 

עורך יומון מצרי: תמיכת סוריה בפלסטינים מלאכותית

חבר הפרלמנט המצרי ועורך "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים, תקף גם את סוריה בטורו: "ההאשמה המרושעת [באשר למידת הניטראליות של מצרים] יוצאת מפיו של אדם שחי בבור עמוק ואינו מבין שכל העולם יודע [שהסורים] הם אלה שעושים קנוניה עם חמאס כנגד פת"ח! זהו תכסיס ידוע אליו פונים פוליטיקאים בעלי תבונה מוגבלת, כאשר הם ממהרים להשליך את ההאשמות המופנות כלפיהם על צווארם של אחרים.

 

מר וליד [אל-מועלם], כל העולם יודע שאתם, ורק אתם, נוטים לטובת חמאס ושאתם אלה ששכנעתם אותם שלא להשתתף בוועידת הדיאלוג הלאומי [הפלסטיני] בקהיר. בנוסף, הקריאה שהופנתה למצרים לתת יחס שווה לפת"ח ולחמאס, היא קריאה שאיבדה את דרכה ומן הראוי היה שתופנה לדמשק עצמה מלכתחילה...

 

 דמשק היא זו שנותנת מחסה ל-13 פלגים פלסטיניים בתחומה, והופכת אותם לכוח [באמצעותו היא מפעילה] לחץ על מקבלי ההחלטות הפלסטיניים בראמאללה ועל אלו הלבנוניים. לפני מספר שנים היתה לסוריה מיליציה פלסטינית שסרה למרותה. זהו בדיוק ההבדל בינה לבין מצרים – קהיר לא מגייסת פלסטינים לטובתה.

 

אתם [הסורים] ואיראן עומדים מאחורי חמאס וטוענים שאתם תומכים בבעיה הפלסטינית, בעוד שהאמת היא שאתם משתמשים בה ככיסוי לבעיותיכם הכלכליות והפוליטיות. באמצעות תמיכה מלאכותית בבעיה הפלסטינית, אתם מנסים לתרץ לעמכם מדוע התדרדרתם מבחינה כלכלית וסגרתם את כל הדלתות שדרכן יכולים הייתם להגיע לשלום בגולן... הפתרון, מר וליד [אל-מועלם], הוא שתלמד מתי ואיך לדבר..."[13] 

 

"סוריה מגישה את האזור על מגש של זהב לטהראן"

במאמר נוסף פרי עטו של אבראהים נכתב: "מה שהיא עושה עכשיו אינו פועל לטובת הסכסוך הערבי-ישראלי, אלא לטובת האינטרסים והמטרות האיראניים. סוריה שכחה את ערביותה והיא מגישה את האזור על מגש של זהב לטהראן. האינטרס של דמשק הוא שהסכסוך הערבי-ישראלי יימשך וכל העולם יודע שהיא מעדיפה לאבד את הגולן, בתנאי שתוכל לחזור ולהתמקם בלבנון...

 

יש באמתחתנו סודות רבים [אודות] סוריה ויחסיה עם איראן והפלסטינים. אל תתגרו בנו פן תגרמו לנו לפרסם [דברים] שימיטו עליכם קלון... כל העולם יודע שהסיבה לכל מעשיכם היא [הרצון] לדחות את המשפט הבינלאומי [על רצח אל-חרירי] או להצדיק את עצמכם במקרה שתורשעו, חס וחלילה, ולצייר את עצמכם כטלה שנטרף על ידי הזאב. זאת למרות שהרוצח ידוע והדם עדיין לא יבש מידיו ומבגדיו..."[14]      

 

מאמר בשבועון מצרי: סוריה מחבלת בתפקיד המצרי

במאמרו השבועי כתב יו"ר מועצת המנהלים של השבועון המצרי "רוז אל-יוסף", כרם גבר: "כשמנהיגי חמאס בירכו על הסכם [הדיאלוג הלאומי] בין הפלסטינים, שנערך בקהיר לראשונה בהיסטוריה שלהם, הם גיבשו קווי נסיגה רבים כדי להתנער מההסכם. נראה כי הם חשו שההחלטה אינה בידיהם, כי אם בידי מדינות אחרות הלוחצות עליהם ומפעילות כנגדם צורות מגוונות של הפחדה וסחטנות...

 

אין זה אינטרס של דמשק כלל שתהיה תהדיאה [רגיעה] בין הפלגים הפלסטיניים. אם סוריה היתה משקיעה מעט מהמאמץ שהיא משקיעה בלבנון או בפלסטין ומרכזת את מאמציה בעניין הגולן, היא היתה משחררת אותו לפני שנים רבות. סוריה אינה מעוניינת בפיוס בין הפלסטינים והיא תוקעת טריז בתפקיד שמצרים ממלאת... סוריה – ליבה בלבנון ועיניה על פלסטין, אך לא על הגולן. חמאס נתונה ללחצים עצומים מצד דמשק שלא לחתום על הסכם שישבש את יעדיה של דמשק... ריח הסכנה מגיע לגבולותינו מרחוק, מאיראן שכוריה נטווים דרך עיראק ועבור בסוריה וחזבאללה אל חמאס. הסכנה מִתדפקת על הדלתות..."[15]

שגריר סוריה במצרים: סוריה לא תרד לרמתם של העיתונים המצריים

בעיתונות הלבנונית דווח כי בתגובה למתקפה התקשורתית במצרים כנגד סוריה, החזירה סוריה את שגרירה ממצרים, אך ידיעה זו הוכחשה בהמשך. שגריר סוריה במצרים, יוסף אל-אחמד, אמר כי סוריה, כנשיאת הליגה הערבית, לא תרד לרמה של ההתקפות התקשורתיות אליה ירדו עיתונים במצרים ובמפרץ.[16]

 

לנוכח המתקפה המצרית התקשורתית על סוריה, הצדיקה זו את דברי אל-מועלם, באמצעות עיתונאי מצרי הכותב ביומון הסורי הממסדי "אל-ת'ורה". במאמר פרי עטו של אוסאמה עבד אל-חק נכתב: "עמדת סוריה [כפי שהובעה על ידי וליד אל-מועלם בוועידת שרי החוץ הערביים] מדגישה כי ההנהגה הסורית שואפת לפתרון אמיתי לסכסוך הפנים-פלסטיני על יסודות בריאים. לכן מן הראוי היה שתהיה נוכחות של נציג מטעם חמאס גם כן בוועידת [שרי החוץ של הליגה הערבית]..., על מנת שכל אחד מהם יציג את עמדתו ויבהיר את העובדות מול כולם במקום לשמוע כל צד לחוד...

 

העמדה הסורית החלוצית הדגישה את הצורך לנהוג באופן ניטראלי כלפי כל הפלגים ולכבד את רצון הפלסטינים. עמדה זו ניצחה בסופו של דבר ובהצטיינות, שכן הדיפלומטיה הסורית לימדה שיעור חדש בצורך בניטראליות ערבית בבעיה הפלסטינית וביתר העמדות הערביות."[17]

 

בימים האחרונים ערכו מאות פלסטינים סורים שביתות שבת מול שגרירות מצרים בדמשק. המפגינים כינו את נשיא מצרים "פחדן", "סוכן" ו"בוגד" בקריאותיהם. בנוסף, מסרו המפגינים לסגן השגריר המצרי בדמשק, אשרף חמדי, מזכר המופנה אל הנשיא מובארכ, בו דרשו ממנו לפעול מיידית לסיום המצור על עזה באמצעות פתיחת מעבר רפיח, לשלוח סיוע דחוף לעזה, לא להיענות ללחצים האמריקאים והישראלים, ולא להתחבא מאחורי ההסכם הבינ"ל לגבי המעברים. עוד דרש המזכר מקהיר לתת חסות לדיאלוג הפלסטיני תוך הבטחת שוויון בין כל הפלגים הפלסטינים, ולתמוך בזכות העם הפלסטיני להתנגדות. על האיגרת חתמו "פלגי ההתנגדות הפלסטיניים", "ועדות הפעולה העממית הפלסטינית" ו"ועדות זכות השיבה".[18]

עימות בין מצרים לאיראן:

קריאות באיראן להוציא את מובארכ להורג; מובארכ מזהיר מפני שאיפות איראן

ביקורת מצד איראן על מדיניות מצרים בעזה גרמה למתיחות מחודשת גם ביחסי מצרים-איראן.[19] בהפגנות מול משרד החוץ האיראני ומשרד האינטרסים המצריים בטהראן, קראו סטודנטים להוציא להורג את מובארכ בשל סירובו לפתוח את מעבר רפיח ובמחאה על שתיקתו לנוכח "פשעי" ישראל כלפי הפלסטינים. המפגינים אף זרקו בקבוקי תבערה לעבר הנציגות והניפו צילומים מאירוע רצח הנשיא סאדאת.[20]

 

היומונים השמרנים המובילים של המשטר האיראני, "כיהאן" ו"ג'ומהורי-י אסלאמי", האשימו את המשטר המצרי בבגידה וקראו לעם המצרי להפיל את משטרו. כמו כן, עורך "כיהאן", חוסין שריעתמדארי, המקורב למנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, הרעיף שבחים על ח'אלד אסלאמבולי, רוצח נשיא מצרים לשעבר, אנור סאדאת, וקרא להמשיך את דרכו.[21]

 

בתגובה, זימן משה"ח המצרי את ראש משרד האינטרסים האיראניים בקהיר, חוסין רג'בי, והביע בפניו את מחאתה של מצרים על ההפגנות ועל המאמרים שנראו באיראן כנגד נשיא מצרים.[22] היומון הכוויתי "אל-ג'רידה" דיווח כי נשיא מצרים חוסני מובארכ הזהיר, בכינוס מפלגתי, מפני "השאיפות הפרסיות באזור ומפני רצון הפרסים לבלוע את האדמות הערביות".[23] ברוח זו, האשים שר החוץ המצרי, אחמד אבו אל-ע'יט, את איראן בניסיון להשתלט על המזה"ת ולהשליט את האידיאולוגיה שלה עליו, ובשימוש בחמאס ובבעיה הפלסטינית לצרכיה. לדבריו, איראן לא תרמה דבר לעניין הפלסטיני, "זולת טענות כזב, מעשיות ושקרים."[24]

 

זאת ועוד, ציר בפרלמנט המצרי המקורב לנשיא מובארכ קרא לארגן הפגנות בקהיר נגד מנהיגי איראן בתגובה להפגנות שאורגנו בטהראן נגד מובארכ.[25] החלטת מיניסטריון ההשקעות המצרי להקפיא השקעות איראניות חדשות במצרים היא ביטוי נוסף להתדרדרות היחסים בין מצרים לאיראן.[26]

איראן הודיעה כי לא תשלח את נציגיה לקהיר לכנס של "טרויקת הפרלמנט האסלאמי" בנושא הסיוע לרצועת עזה, בו אמורים היו להשתתף נציגי מצרים, איראן ואינדונזיה. דיפלומט איראני רמז כי הסיבה להחרמת הכנס היא המתיחות השוררת לאחרונה ביחסי איראן-מצרים.[27] מנגד, קבוצת אנשי דת מצריים בהם שיח' אל-אזהר, ד"ר מחמד סיד טנטאוי, המופתי של מצרים, עלי גומעה, וראש האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, שיח' יוסף אל-קרצ'אוי, דחו הזמנות מצד אנשי דת שיעים מהעיר קום לבקר בטהראן.[28]

 

עורך "אל-אהראם": איראן מאיימת על הביטחון הלאומי הערבי

במאמר ביומון הממסדי המצרי "אל-אהראם" כתב העורך הראשי, אוסאמה סראיא: "הטיפשות האיראנית לא מצאה על מי להטיל את האחריות [למצב בעזה], אלא על אלה הפועלים באופן רציני, אובייקטיבי ומעשי למען הסרת המצור... הם אינם ראויים לניבולי הפה האיראניים ולקללות מצד משמרות המהפכה ומעגלי ההשפעה של עלי ח'אמנאי או אחמדי-נז'אד, לא משנה כמה הם מנסים להכחיש זאת ולייחס אותם לתנועות שוליות או קיצוניות... משום שכל דבר באיראן הוא בבעלותם...

 

למרות שאנו יכולים בקלות לחשוף אותם [את האיראנים] ואת סוכניהם בכל הרמות, הרי אנו שואפים תמיד להשיג יציבות ואיננו רוצים לפתוח את שער הגיהינום בפני מעשיה השטניים [של איראן] בעיראק, בפלסטין, בלבנון ובמפרץ הערבי..., אך לא נשתוק לאורך זמן על התנצחוויות אלה, שכן כל משחקיהם [המבטאים] התערבות בעניין המצרי [הפנימי] נחשפו מאז ש[האיראנים] פיארו את רוצח הנשיא לשעבר, אנור סאדאת, עבור בסרטם המקולל ['חיסול פרעה'] המפאר את הטרוריסטים והרוצחים, וכלה בהתקהלויותיהם והשמעתם סיסמאות בזויות נגד מצרים, נשיאה ומנהיגיה הפוליטיים והדתיים המכובדים מול שגרירויותיה ומרכזיה התרבותיים בטהראן או ביתר בירות העולם... הקיצוניים באיראן – שימו לב! אתם משחקים באש שתכניע ותשרוף אתכם..."[29]

 

עורך "אל-גומהוריה": להחזיר הדיפלומטים המצריים מטהראן

גם עורך "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים, תקף את איראן בטורו היומי: "אינני מבין מדוע אנו סבלניים כלפי איראן. התקשורת שלה מקללת אותנו כל בוקר, הפגנותיה כמעט עקרו את דלתות [משרד] האינטרסים המצריים בטהראן, ולמרות זאת אנו ממשיכים ביחסינו הדיפלומטיים עימה, כאילו הייתה זו מעצמה, כשלמעשה היא דומה יותר לכנופיה...

 

הבעיה היא שאיראן אינה עושה את הפרובוקציות הללו נגד מצרים והדיפלומטים שלה בטהראן כתוצאה מחילוקי דעות בסוגיה מסוימת או מאחר שמצרים נוקטת עמדה קיצונית ביחס לתיק הגרעין האיראני. האמת היא שלטהראן יש שאיפות ומטרות שניתן לסכמן בקלות – להשתלט על המפרץ, לקחת את העניין הפלסטיני כבן ערובה של תיק הגרעין האיראני ולהגדיל את שיעור השיעים בשלטון במדינות ערב שבהן מספר גדול של שיעים... [הבעיה] העיקרית של קהיר עם טהראן היא שהיא מהווה איום על הביטחון הלאומי הערבי. איראן מסוכנת כמו ישראל, ואולי אף יותר...

 

מטרתן [של איראן וחמאס] אינה להושיע את תושבי עזה מהמצור, זה לא מעניין את חמאס או איראן כלל, אלא להביך את קהיר ולזכות בנקודות פוליטיות שישרתו את טהראן הסוחרת בעניין [הפלסטיני]... מסיבה זו ובשל האיבה והשנאה באיראן כלפי מצרים, בניה ומנהיגיה אני מקווה שתחזירו את בנינו הדיפלומטים במהירות [מאיראן] לפני שיהיה גורלם כגורלו של שגרירנו [שנרצח] בעיראק, איהאב אל-שריף..."[30]



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.11.2008

[2] בהסכם מכה שנחתם בין חמאס ופת"ח ב-8 בפברואר 2007 הוסכם על הקמתה של ממשלת אחדות לאומית ברשות הפלסטינית ועל הפסקת שפיכות הדמים הפנים-פלסטינית.

[3] אל-גומהוריה (מצרים), 27.11.2008

[4] אל-אהראם (מצרים), 30.11.2008

[5] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.12.2008

[6] אל-גומהוריה (מצרים), 3.12.2008

[8] אל-אהראם (מצרים), 3.12.2008

[9] אל-אהראם (מצרים), 30.11.2008

[10]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 4.12.2008

[11]  אל-ת'ורה (סוריה), 27.11.2008

[12]  אל-אהראם (מצרים), 29.11.2008

[13] אל-גומהוריה (מצרים), 28.11.2008

[14] אל-גומהוריה (מצרים), 29.11.2008

[15] רוז אל-יוסף (מצרים), 30.11.2008

[16] אל-אח'באר (לבנון), 2.12.2008

[17]  אל-ת'ורה (סוריה), 1.12.2008

[18]  אל-וטן (סוריה), 22.12.2008

[20]  פארס (איראן), 30.11.2008, 9.12.2008, כיהאן, ג'ומהורי-י אסלאמי (איראן), 27.11.2008; אירנא (איראן), 26.11.2008

[21]  ראו דח ממרי (באנגלית): אל אהראם: לא לדיאלוג עם איראן

[22]  אל-אהראם (מצרים), 10.12.2008

[23]   אל-ג'רידה (כווית), 11.12.2008

[24]  אל-מצרי אל-יום, 15.12.08

[25]  אל-ערב (קטר), 12.12.08

[26]  אל-מצריון (מצרים), 11.12.2008

[27]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 16.12.08

[28]  אל-יום אל-סאבע (מצרים), 20.12.2008

[29]  אל-אהראם (מצרים), 16.12.2008

[30]  אל-גומהוריה (מצרים), 16.12.2008