בעל טור באיחוד האמירויות: יש להטיל ספק בתביעת החמאס על פלסטין
לדברי אל-צואפי, יש להקיש מדבריו של אבו מרזוק על שלושת האיים כי קיים ספק גם לגבי תביעת החמאס על אדמת פלסטין. עוד טען כי הצהרותיו של אבו מרזוק מלמדות על כך שסדר היום של איראן והחמאס הוא פוליטי ולא דתי.
להלן תרגום קטעים מהמאמר:
החמאס מוכר את האדמות הערביות עבור בצע כסף
... מוסא אבו מרזוק, סגן ראש הלשכה המדינית של תנועת החמאס ... הביע פליאה על תאריך היעד שקבעה מדינת איחוד האמירויות להחזיר [לריבונותה] את שלושת האיים הנמצאים תחת כיבוש [איראני]: טנב אל-כוברא, טנב אל-צוע'רא ואבו מוסא. [הצהרה זו] מעלה ספקות לגבי מהות הדרישות של תנועת [החמאס] להחזיר את האדמות הכבושות של פלסטין. בנוסף לכך, יתכן והצהרות אלה הן הוכחה נחרצת לכך שנאמנותן של התנועות והקבוצות הדתיות ל[גורם] חיצוני גדולה יותר מנאמנותן למולדתן.
דברי בכיר החמאס אינם דברים של מה בכך, כיוון שמה שעולה על הדעת בעת קריאת הצהרותיו הוא שקבוצות אלה מוכנות למכור את האדמה תמורת תמיכתה הכספית של איראן ומוכנות לוותר על אדמותיהן למען האינטרסים שלה [של איראן]...
בהצהרה יש שני עניינים: הראשון - אבו מרזוק ניסה להתעלם מתמיכתן של מדינות ערב, ולא רק של איחוד האמירויות, בעניין הפלסטיני. [אבו מרזוק] לא שיבח אותן על כך, אלא את איראן. השני - אנחנו, באיחוד האמירויות, יודעים שלחמאס יש אינטרסים [משותפים] עם איראן, הבאים לידי ביטוי בתמיכה כספית [של איראן בחמאס], [ולכן] טבעי [שהחמאס] ינקוט בעמדה מעין זו [לגבי הריבונות על האיים]. אולם מה שגורם לנו לחוש צער הוא שבכיר ערבי, הסבור שהוא מבין את מרירות הכיבוש לאשורה ומתנגד לו, מנחית בכנס ערבי ועולמי מהלומה כשהוא חושב שישנו כיבוש רע [הישראלי של פלסטין], שחובה להתנגד לו, וכיבוש טוב [האיראני, של שלושת האיים].
החמאס ודומיו נאמנים לאיראן יותר מאשר לעניין הערבי
קשה מאוד לאדם לקבל עמדות לאומיות של קבוצות אלה [חמאס ואחרות], המגינות על המדיניות האיראנית, במיוחד כשהדבר פוגע במדינות שלהן ובקשריהן עם איחוד האמירויות ועם מדינות ערב [אחרות], שהרי אין הבדל בין כיבוש איראני לכיבוש ישראלי. [שניהם] מחזיקים באדמות ערביות כבושות ... אבו מרזוק מציג עצמו כמתנגד למדינה הכובשת את אדמתו ומבקש את זכותו, בה בעת שהוא מסרב [להכיר] באותה זכות של מדינה אחרת ורואה בדרישתה [לזכות זו] דבר מעורר פליאה.
איראן וחמאס - ישויות פוליטיות המנצלות את הדת
קושי זה מתגמד מול כל הערכה עניינית של מי שעוקב אחר התנהגותן ועמדותיהן של הקבוצות הדתיות כלפי מולדתן וארצותיהן. אלה הם הקלפים האסטרטגיים שאיראן משחקת בהם ומשתמשת בהם נגד האינטרסים של המדינות, גם אם ישנם הבדלים עדתיים [ביניהן]: כלומר, חמאס היא סונית ואילו איראן היא מדינה שיעית. אין צורך בפקחות [יתרה כדי להבין] שאיראן וקבוצות אלה הן קודם כל קבוצות פוליטיות ורק אחר כך הן דתיות, והדת אינה אלא אמצעי בידיהן להשגת מטרותיהן [הפוליטיות].
... עמדתו של אבו מרזוק עוזרת לחלק מהאנשים - שאינם רוצים להבין את מהות המאבק של התנועות הדתיות במדינות ערב ומהות תפקידן החברתי - לגלות ולהבין מה מסתתר מאחורי השקפות רבות [שלהן]...
תמימות הדעים עם איראן נגד כל האינטרסים הערביים והמדיניות הערבית אינה נחלתו של החמאס בלבד. אנו חשים בתמימות דעים דומה גם בין איראן לבין שאר הקבוצות הדתיות במדינות ערב... זהו לעג לצדק ומפלאי הזמן שקבוצות, [הטוענות שהן] מתנגדות לאימפריאליזם, עומדות לצד מדינה שהשתלטה על אדמות השייכות לאחרים, ובה בעת הן דורשות ממי שהצדק עמו [כלומר, מאיחוד האמירויות] שלא לדרוש את אדמותיו [שלושת האיים] כאשר הוא פונה [לאום] ...
