המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
לבנון: המשך הפעילות נגד ישראל לאחר נסיגתה
3/4/2000


                   לבנון: המשך הפעילות המזוינת נגד ישראל בעקבות נסיגת צה"ל

נסיגת ישראל מדרום לבנון עשויה לחולל שינויים הן בתוך ארגון החזבאללה עצמו, הן במאזן הכוחות העדתי בלבנון והן באופיו של המאבק הסורי נגד ישראל מכאן ולהבא.

 

מזה שנים שימשה נוכחות ישראל בדרום לבנון כהצדקה להיותו של החזבאללה הארגון החמוש היחיד בלבנון, בהיותו הגורם הנלחם להסגתה של ישראל מדרום לבנון. עם נסיגת ישראל יחדל גם הקונצנזוס הפנימי בלבנון לגבי מעמד חזבאללה.[1] השינויים, שינבעו מן המצב החדש,  יהיו משמעותיים ועמוקים יותר, אם הנסיגה תהיה בהסכם, אך הם עשויים להתרחש, גם אם הנסיגה תהיה חד-צדדית בלא הסכם.

 

א. ארגון החזבאללה

השאלה, אם חזבאללה ימשיך להילחם בישראל, גם אחרי שזו תיסוג מלבנון, עדיין פתוחה. מנהיגי החזבאללה מכריזים, כי יחסו של הארגון לישראל הוא אידיאולוגי ועקרוני, ולכן אינו תלוי בנסיבות פוליטיות משתנות, כמו הנסיגה הישראלית מדרום לבנון. לפיכך, קבע מזכ"ל חזבאללה, השיח' חסן נצראללה, כי "גם אם ייחתם [הסכם], אנו נמשיך לראות [בישראל]  ישות בלתי לגיטימית  ובלתי חוקית, הכובשת וגוזלת את האדמות הפלסטיניות".[2] "חזבאללה לא ישכח לעולם, שישראל היא אויב, שפלסטין שייכת לכל בני אומתה, ושירושלים צריכה לחזור מידי ישראל, שהינה ישות גוזלת, סרטנית, בלתי חוקית ובלתי לגיטימית, שצריכה להיעלם. אלו הן אמונות מוחלטות בקֶרֶב חזבאללה".[3]

 

בראיון לעיתון הגרמני, 'שפיגל', הוסיף השיח' נצראללה: "הבה נצא מתוך הנחה, שהגהנום יקפא, וישראל תעשה את מה שלא ניתן להעלות על הדעת, כלומר תיסוג מדרום לבנון ומרמת הגולן הסורית. האם אתה מאמין, שאז ישררו פיוס ושלום בין יהודים לערבים? לא יהיו פיוס ושלום כל עוד פלסטין כבושה בידי האויב הציוני... לא יהיה שלום עם ישות, שמביאה יהודים מכל העולם לפלסטין וגוזלת מהפלסטינים את אדמתם ואת מולדתם. פלסטין שייכת לפלסטינים, לא ליהודים. רק הנשק שלנו ו[החללים] הקדושים שלנו יביאו שלום לאזור...".[4] בהזדמנות אחרת אמר השיח' נצראללה, כי "הפתרון הצודק והכולל לבעיה הפלסטינית הוא שפלסטין כולה, מהים עד לנהר, תחזור לבעליה האמיתיים -- העם הפלסטיני, ושהפולשים הציונים יחזרו למקום ממנו באו. זהו הפתרון הצודק והכולל, וכל דבר אחר אינו פתרון, גם אם העולם כולו יאמר שזהו פתרון צודק".[5]

 

אלא שעמדתו הקיצונית של השיח' נצראללה אינה מקובלת, ככל הנראה, על הכל בהנהגת חזבאללה. ראש המועצה האסלאמית השיעית העליונה בלבנון ומראשי החזבאללה, השיח' מחמד מהדי שמס אל-דין, אמר ש"לאחר הנסיגה, יהפוך חזבאללה למפלגה פוליטית אזרחית בדומה לקבוצות האחרות". השיח' שמס אל-דין הכריז, אמנם, שישראל איננה לגיטימית, ושיש לגייס את האומה הערבית למאבק בנורמליזציה, אבל הוא הוסיף, ש"הלגיטימיות של הנשק של חזבאללה נובעת מהלגיטימיות של המאבק הלבנוני ולא משום דבר אחר".[6]

 

בכיר נוסף בארגון, השיח' נעים קאסם, הכריז כי  "הנסיגה הישראלית, אם היא תתרחש, תיחשב בעינינו לניצחון מלא וחסר תקדים בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי. הדבר יספק אותנו ויגרום לנו לאופטימיות בשלב הבא. אנו איננו מחרחרי מלחמה אלא אנשי שלום [החותרים ל]מימוש של הזכות...".[7]

 

גם עבדאללה קוציר, חבר סיעת חזבאללה בפרלמנט הלבנוני, הביע עמדה דומה: " חזבאללה יכול לחיות עם מציאות חדשה שתכָּפֶה על ידי ההסדר, ובמסגרתה הפעילות הצבאית והביטחונית לא תתאפשר בזמן הנוכחי. אלא שלדעת חזבאללה, הג'יהאד והמאבק למען סוגיית פלסטין אינם מצטמצמים לצד הביטחוני והצבאי בלבד, ויש לפעול בכל המישורים ובכל צורות הג'יהאד האחרות כדי להותיר את הגחלת של הג'יהאד הזה במוחות, בלבבות ובמצפון של האומה. ניתן להשתמש באמצעים הסברתיים ותרבותיים ובשיטות תעמולה כדי להשאיר את נושא ירושלים ופלסטין במצפון של האומה ולהמתין עד שביום מן הימים תיקָרה ההזדמנות, התנאים ישתנו, ונחזור להילחם באויב בפלסטין, ונגרש אותו מירושלים".[8]

 

ב. השינויים במערך העדתי בלבנון:

כל עוד נמשכת הנוכחות הישראלית בדרום לבנון, שומרים ראשי העדות על הקונצנזוס, לפיו פעילותו החמושה של החזבאללה היא לגיטימית. אולם חזבאללה נתפס כאיום על העדות האחרות בלבנון, ובעיקר על הנוצרים. הפטריארך המרוני, רולאן אבו ג'ודה, קָבל על כך, שבשעה שהכוחות הנוצריים פורקו מנשקם ומנהיגם, סמיר ג'עג'ע, הושם בכלא, הותרה התעצמות החזבאללה. אבו ג'ודה ציין גם, כי רבים מאנשי צד"ל הם שיעים, ברמזו לאפשרות המאיימת על הנוצרים, ששני הכוחות החזקים והמנוסים ביותר בלבנון -- צד"ל וחזבאללה -- יחברו זה לזה לאחר נסיגת ישראל ויקימו כוח שיעי צבאי, שיסכן את מעמד הנוצרים בלבנון, המתערער ממילא על רקע תופעת הגירת הנוצרים לחו"ל.[9]

 

גם המנהיגים הלבנונים המבטאים את העמדה הסורית הצהירו, שלאחר נסיגת ישראל חזבאללה אינו צריך להישאר במתכונת של ארגון צבאי. בפגישה עם נשיא צרפת, ז'אק שיראק, התחייבנשיא לבנון, אמיל לחוד, לפרק את חזבאללה מנשקו במקרה של הסכם, אך ציין, כי "יהיה קשה לעשות זאת, אם ישראל תיסוג באופן חד צדדי".[10]

 

הארגון השיעי, "אמל", המתחרה עם החזבאללה על תמיכת הרחוב השיעי, הביע גם הוא התנגדות להמשך הפעילות הצבאית של יריבו לאחר נסיגת ישראל. מנהיג "אמל" ויו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, אמר: "לאחר ההסדר, החזבאללה יפנה לפעילות פוליטית וחברתית. זה טיבן של מפלגות פוליטיות, אך ללא נשק".[11]

 

ג. פעילות מזוינת נגד ישראל לאחר הנסיגה החד צדדית

מהתבטאויותיהם של בכירים סורים ולבנונים עולה, כי סוריה אינה מתכוונת לשמוט מידה את האפשרות להמשיך להשתמש בלבנון כזירה להפעלת לחץ אלים על ישראל לנסיגה מן הגולן. נסיגה ישראלית מאזור הביטחון בדרום לבנון תשלול מהחזבאללה את הלגיטימיות, במישור הבינלאומי,  להמשך המאבק ב"כיבוש הישראלי". לפיכך, משעה שהחלה סוריה להתייחס ברצינות לכוונות הנסיגה של ישראל עד יולי 2000, בהסכם או בלעדיו, היא החלה לנקוט צעדי תגובה שונים:

 

 תחילה הפנתה איומים גלויים, שהדבר יכול להביא להתפרצות אלימה, העלולה אף להידרדר לכדי מלחמה. שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, הכריז, כי על ישראל להיות מודאגת מתוצאותיה של נסיגה חד-צדדית מדר"ל, ש"תוביל את הישראלים להתאבדות".[12]  נשיא לבנון, אמיל לחוד, אמר לעיתונאי, פטריק סיל, המקורב לאסד, כי "נסיגה ישראלית חד-צדדית …תוביל למלחמה נוספת".[13]

 

שנית, סוריה מקפידה להגדיר את נסיגת ישראל במונח "פריסה מחדש", שאינה בהתאם להחלטת מועבי"ט 425, כדי להדגיש, שהנסיגה איננה מצדיקה את הפסקת פעילות החזבאללה.[14] יתרה מזו, גורמים בחזבאללה תובעים, כי נסיגת ישראל תכלול שבעה כפרים שיעים, הנמצאים בצד הישראלי של הגבול  הבינלאומי ושהיו חלק מישראל משנת 1948, בהתאם לחלוקת הגבולות הבינלאומיים משנת 1923.[15]

 

יתרה מכך, מקורות דיפלומטיים סורים ולבנונים הוסיפו בעניין זה, כי "נסיגה [ישראלית] חד-צדדית ללא הסכם עם דמשק תהווה תוכנית למלחמה באזור... חזבאללה ימשיך בפעולותיו... תוך הכרזה על כך, שהוא מבקש לשחרר את שבעת הכפרים הלבנונים".

 

שלישית, סוריה משקיעה את מרב מאמציה בהכנת אלטרנטיבה פלסטינית לחזבאללה, כדי שתמשיך את המאבק המזוין בישראל. זאת בהנחה, כי פעילות פלסטינית אלימה, שתבוא בשם בעיית הפליטים הפלסטינים, אשר לא תיפתר ע"י הנסיגה הישראלית, תזכה ללגיטימציה בינלאומית לאחר נסיגת ישראל. בשאר אל-אסד, בנו של נשיא סוריה, אמר לפטריק סיל: "אם הישראלים ייסוגו מלבנון בלי להסכים על שלום צודק וכולל, הפלסטינים יילחמו".[16] נשיא לבנון, אמיל לחוד, אמר בעניין זה: "איך [אנו] יכולים להגן על הגבולות, כאשר במחנות הפלסטינים מצויים עשרות אלפי פליטים חמושים, הדורשים את זכות השיבה ואינם מקבלים על כך תשובה? לבנון אינה יכולה להגן על גבול ישראל באופן יומיומי".[17]

 

ההצהרות לוו גם בצעדים מדיניים מעשיים: לאחרונה החלו בכירים סוריים בפגישות אותן הם מביאים לידיעת התקשורת - עם מנהיגיהן הבולטים של חזית הסירוב הפלסטינית: החל באיש אש"ף, פארוק קדומי[18], דרך מזכ"ל 'החזית העממית לשחרור פלסטין', ג'ורג' חבש[19],  וכלה בהנהגת ה'חמאס', ובראשה ח'אלד משעל.[20] המשטר הסורי אף אִפשר ל'חמאס' להרחיב את משרדיה במחנה הפליטים ירמוכ שבדמשק, צעד שפורש על ידי מקורבו של אל-שרע, העיתונאי אבראהים חמידי, כמסר לארה"ב ולישראל, שישנן "אלטרנטיבות" לתהליך השלום.[21]

 

סיכום:

נסיגה ישראלית חד-צדדית מדרום לבנון לא תשים קץ לפעילות האלימה נגדה. סוריה תמשיך לעודד פעילות זו כלחץ על ישראל לנסיגתה מהגולן. מכיוון שהחזבאללה לא ייהנה עוד מלגיטימיות בינלאומית לפעילות זו אחרי נסיגת ישראל, מתכננת סוריה לחדש את הפעילות הפלסטינית נגד ישראל, בתקווה שמאבקם של הפליטים הפלסטינים יזכה ללגיטימיות בינלאומית.

 

עם זאת, כדי להימנע מתגובה ישראלית חריפה ומהסלמה כוללת יתכן שסוריה לא תיתן יד חופשית לפעילות זו. המאבק המזוין נגד ישראל משטח לבנון ינוהל ע"פ האינטרסים הסורים במו"מ עם ישראל וביחסים הבילטרליים עם ארה"ב.



[1]  המיליציות החמושות של העדות השונות, שהתקיימו בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון, פורקו מנשקן בעקבות הסכם טאיף (1989). אלא שסוריה, שפיקחה על מימושו של ההסכם,  הִתירה לעדה השיעית לשמור על נשקה, ואף אפשרה לחזבאללה להתעצם מבחינה צבאית בתור מוביל המאבק בכיבוש הישראלי.

[2] אל-חיאת (לונדון-בירות), 21.2.2000.

[3] אל-אסתקלאל (רש"פ), 3.2.2000.

[4] הארץ (ישראל), 29.10.1997.

[5] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.7.1999.

[6] אל-אהראם (מצרים), 15.2.2000.

[7] אל-משאהד אל-סיאסי (לונדון), 25.4.1998.

[8] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 28.12.1999.

[9] דבריו של אבו ג'ודה אינם מופרכים, ככל הנראה, לאור הכרזתו של מנהיג צד"ל, אנטואן לחד, כי במקרה של נסיגה חד-צדדית ישראלית, "צפויים התמוטטות בשורות צד"ל וגל של עריקות לשורות החזבאללה". אל-קדס (רש"פ), 27.11.1999.

[10] אל-חיאת (לונדון-בירות), 6.9.1999. ראוי לציין, כי ממשלת לבנון, ולחוד בראשה, תמשיך לפעול לפי ההנחיות הסוריות.

[11] אל-אהראם (מצרים), 14.2.2000.

[12] אל-חיאת (לונדון-בירות,2.3.2000.

[13]  אל-חיאת (לונדון-בירות), 11.3.2000                

[14] מקורות לבנונים מסרו, כי אם תמומש תכנית צה"ל לנסיגה, הם יראו בה פריסה מחדש ולא נסיגה, ולכן רואה עצמה לבנון "כמי שיש לה זכות להמשיך בהתנגדות [המזוינת]". אל-חיאת (לונדון-ביירות), 18.3.2000.

Middle East Insight (US), 2.2.2000.[15] החזבאללה אינו מכיר בקו הגבול הבינלאומי, שהכלילם בשטח הבריטי שהפך מאוחר יותר לארץ ישראל, אך ממשלת לבנון כבר מסרה בעבר כי היא מוותרת על תביעה זו. שמות הכפרים: אבל אל-קמח, תרביח'א, צלחה, קדס, אל-מאלכיה, אל-נבי יושע והונין.

[16]  אל-חיאת (לונדון-בירות), 11.3.2000.

[17] אל-קדס (רש"פ), 9.3.2000.

[18] שנפגש עם שה"ח הסורי, אל-שרע. אל-ספיר (לבנון), 22.2.2000.

[19] שנפגש עם שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס. אל-ספיר (לבנון), 28.2.2000.

[20] שנפגש עם שה"ח, אל-שרע. אל-חיאת (לונדון-בירות), 16.2.2000.

[21] אל-חיאת .(לונדון-ביירות), 20.2.2000.