המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
לקט התבטאויות פלסטיניות בנושא הסכסוך
9/4/2000


לקט התבטאויות פלסטיניות בנושא הסכסוך

 

התבטאויות של אישים ברש"פ:

בכנס של ארגון ה'שביבה' של הפת"ח באזור רמאללה ואל-בירה אמר יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת: "השנה היא שנת הקמת מדינתנו העצמאית... העם הפלסטיני ניצב בפני מערכה קשה.. והדבר מחייב הכנה  - חיזוק שורותינו... וביטחון בעצמנו, בעמנו ובהשגת מטרתנו... המערכה נמשכת בדרכים רבות ושונות, אולם המטרה היא אחת - שילדה או ילד שלנו יניפו את הדגל הפלסטיני מעל החומות, המסגדים והכנסיות של ירושלים... העם הפלסטיני מוכן להתחיל אינתיפאדה שוב מן ההתחלה".[1]

 

מזכיר תנועת הפת"ח בשכם, אמין מקבול, אמר בכנס ועידת ה'שביבה' של הפת"ח בשכם, בהשתתפות ערפאת: "עמנו, אשר נלחם עשרות שנים והגיש [כקורבן] אלפי שהידים, עדיין מוכן לקרב ולג'יהאד עד הקמת המדינה ובירתה ירושלים. עם זה אומר לעולם ולישראל, שהוא מוכן מחר, בעת ההכרזה על פריסת הריבונות [הפלסטינית]... לעקור את ההתנחלות משורשיה, והוא מוכן לקרב, כשם שהוא מוכן לשלום".[2]

 

בראיון בטלוויזיה הקטרית, "אל-ג'זירה", הזהיר יועצו של ערפאת, האני אל-חסן, מפני מערכה צבאית פלסטינית נגד ישראל, ואמר כי הפלסטינים מתכוננים למערכה זו: "יש לנו כעת 43,000 רובים, ואם ישראל תמשיך להתעלם מזכויותינו, נדע מה לעשות. אמרתי לצוותים [הצבאיים] שלנו, שהם צריכים להיות מוכנים ולעמוד על המשמר, משום שתהליך השלום מת".[3]

 

מזכיר הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, הזהיר מפני אינתיפאדה מזוינת אם ישראל תמשיך להתכחש לזכויות העם הפלסטיני: "אם הצד הישראלי ימשיך במדיניותו והפלסטינים ירגישו כי הימורם על הפתרון המדיני הפסיד, לא תהיה אינתיפאדה של אבנים בלבד, אלא [הפלסטינים] יחשבו לפנות לפתרונות אפשריים אחרים כולל פניה לאינתיפאדה מזוינת."[4]

 

יו"ר ההכוונה הלאומית ברשות הפלסטינית, מאזן עז אל-דין, התייחס להכרזתו החוזרת ונשנית של ערפאת, כי "האופציות העומדות בפני העם הפלסטיני יישארו פתוחות כדי להגשים את חלומו ועקרונותיו בדבר שלום האמיצים". לדבריו, "…אם תחפוץ הרשות בכך, תיווכח ישראל כולה לדעת, כי ארבעה מיליון פלסטינים על אדמת המולדת, ביניהם המנהיגים ההיסטוריים של המאבק המזוין, כוחות הביטחון הכללי והמשטרה, המאומנים באימונים מיוחדים, ו[גם] 'הגנרלים של האבנים' [כלומר, פעילי האינתיפאדה], אשר הסבו לכוחות הכיבוש אבדות כבדות והם בעלי ניסיון רב במאבק, ימשיכו להוות את הנפץ, אשר יפוצץ את הר חומר הנפץ".[5] 

 

חבר הועדה המרכזית של הפת"ח, צח'ר חבש, התראיין ליומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" לרגל יום השנה השלושים וחמישה לייסוד הפת"ח, ואמר: "... אין לחשוב, שהמאבק המזוין כבר הסתיים. אדרבה, עלינו לעורר את כוחותינו העצמיים כדי להגן על עצמנו וכדי להשלים את משימתנו הלאומית. לפיכך, פת"ח עדיין רואה במאבק המזוין אסטרטגיה, אך בשלב כלשהו ניתן להשתמש בטקטיקה אחרת... כל זמן שהאידיאולוגיה הציונית, אשר הולידה את ישראל, תמשיך לשרור בחברה היהודית - הסכסוך לא יסתיים".[6]

 

חבר הועדה המרכזית של הפת"ח וחבר המועצה המחוקקת, עבאס זכי, התראיין לשבועון "אל-ביאדר אל-סיאסי" בנושא הקשרים הסוריים-פלסטיניים. הוא אמר: "אנו בפלסטין סבורים, כי האדמה הסורית והלבנונית היא אדמה ערבית, ששחרורה הוא חובה לאומית... עמנו והנהגתו מתבוננים בחוסר סבלנות בשחיקתם של עקרונות [המדיניות] הישראלית בדרום לבנון ובגולן, ואנו מתכוננים להשגת אותם ההישגים עצמם - בין אם ב[דרכי] שלום ובין אם [בדרכי] עימות, ואינני צריך להזכיר את היכולת של עמנו בתמיכתם של אנשי הכבוד הערבים - להכניע את ישראל ולהציב אותה בפני מבוי סתום חדש בפלסטין בדומה למבוי הסתום הלבנוני...

 

לא מתקבל על הדעת, שנסכים לפיוס היסטורי ללא זכות השיבה לעמנו וללא הגדרה עצמית, ללא הקמת מדינה וללא ריבונות. אם לא [נשיג זאת], יש לנו אופציה [אחרת] מוכנה. אנו בעמדה חזקה, … שהרי אנו בתוך הבית, והנוכחות [שלנו] בו תתחזק ותתבלט בעת עימות... הפעם אי אפשר יהיה בלי אבדות עצומות בשורות הצד השני. די בחמשת אלפים רובים לאומיים פלסטיניים, שמעשיהם יהיו [שקולים] לחמש חטיבות צבאיות...

 

אל למישהו לצפות, שההנהגה הפלסטינית תחתום על פיוס היסטורי ועל סיום סכסוך מר וארוך תוך דילוג על מי שחיו מרירות [זו]... מחוץ למולדתם פלסטין... גורל תהליך השלום מותנה בגורל הפליטים: לא יהיו ביטחון, שלום ויציבות קבועים ללא זכות השיבה והפיצוי לפליטים".[7]

 

ד"ר אסעד עבד אל-רחמן, האחראי על תיק הפליטים ברשות הפלסטינית, הזהיר את ישראל, כי הלוחמים הפלסטינים בלבנון ישתמשו בנשקם כדי להגן על מחנות הפליטים, אם יותקפו על ידי כוחות ישראליים: "אנו צופים, כי ישראל תגביר את תוקפנותה כלפי מחנות הפלסטינים בלבנון, לאחר שתיסוג מדרום לבנון, ולכן... אם נותקף, נגיב על התקפות אלו". לדברי עבד אל-רחמן, "הלוחמים הפלסטינים הנמצאים במחנות הפליטים מוכנים היטב להגן על עצמם, במיוחד משום שהנשק הפלסטיני בלבנון נשאר [בידיהם] בהתאם להסכם קהיר, המחייב את הוצאת הנשק הכבד [בלבד]".[8]

 

לראשונה מאז הקמת הרשות הפלסטינית ביקר בסוף מרץ שר פלסטיני, שר הדואר והתקשורת, עמאד אל-פאלוג'י, במחנות הפליטים בלבנון. בעת ביקורו במחנה עין אל-חלוה, אמר אל-פאלוג'י: "אם ישראל לא תכיר בזכויות [הפלסטינים] ולא תשיב אותן לבעליהן, מוכנים צעירי פלסטין והסטודנטים באוניברסיטת ביר-זית לשוב לאינתיפאדה של האבנים... [זאת] על מנת שישראל תדע היטב, כי ביטחונה ויציבותה [נתונים] בידי העם הפלסטיני בלבד, וכי שום כוח לא יכול להעניק לישראל את ביטחונה, לפני שיוענקו הזכויות לעם הפלסטיני. […] ביטחון המזרח התיכון כולו מתרכז בזכות הפלסטינית. [כל עוד לא תיפתר הבעיה הפלסטינית], לא תוכל ישראל לחיות בביטחון ובשלווה [ולו] יום אחד, אפילו תחתום הסכמים עם כל מדינות העולם..."

 

בנוסף לביקורו במחנה נפגש אל-פאלוג'י עם המנהיג הרוחני של חזבאללה, השיח' מחמד חסין פצ'לאללה, ושיבח אותו על הישגי המאבק הלבנוני: "מה שקורה בדרום לבנון הוא מקור גאווה לכל ערבי. המאבק בדרום לבנון הראה את דמות החייל הישראלי המובס: כאשר החייל הישראלי נתקל ברובה האסלאמי ובמאבק האמיתי, הם שוברים את תעמולתו, והוא פחדן מכדי להתמודד עמם".[9]

 

גילוי דעת, שהתפרסם ב 23-2-2000-, בחתימתם של עשרות אנשי רוח ופוליטיקאים פלסטינים ממחנה הסירוב בגדה המערבית, בעזה ובפזורה הפלסטינית, כגון: ג'ורג' חבש, חידר עבד אל-שאפי, בסאם אל-שכעה ורבים מחברי המועצה המחוקקת ומנהיגי המפלגות והתנועות הלאומיות הפלסטיניות, תובע מן הרשות הלאומית הפלסטינית "לסגת באופן מעשי מן המשא ומתן". גילוי הדעת משבח את תמיכתו של העם הלבנוני במאבק בדרום ומדגיש, כי "הדרך לפלסטין ולשחרור דרום לבנון והגולן היא דרכו של חזבאללה... דרך המאבק... דרך השבת היחסים עם הכובש למסלולם הטבעי".[10]

 

 איומים בדבר ביצוע חד צדדי של ההסכמים:

יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד קריע, 'אבו עלאא', הזהיר את ישראל, כי הפלסטינים יבצעו באופן חד צדדי את ההסכמים שנחתמו, אם יימשך הכישלון הנוכחי במשא ומתן. לדברי 'אבו עלאא', "אם ישראל לא תבצע את הסכמי שלב המעבר, אנו ניישם אותם חד צדדית כדי להפוך את אזור B [הנתון לשליטה אזרחית פלסטינית] לאזור A [הנתון גם לשליטה ביטחונית פלסטינית]. כמו כן, נציב כוחות פלסטינים לאורך אזור A". הוא הוסיף, כי הרשות הפלסטינית תורה לפלסטינים לבנות בתים באזור C, הכפוף לשליטה ישראלית מלאה.[11]

 

קריע הטיל על ישראל את האחריות המלאה לתוצאות ביצועו של מהלך חד צדדי שכזה: "אם יהיו בעיות, ישראל תהיה אחראית לכך, משום שהיא סירבה ליישם את ההסכמים שנחתמו. איננו יכולים לחכות ליישום ההסכמים, עד אשר יתחשק לשליטים בישראל לבצעם. אנו טוענים, שההסכמים האלו חייבים להתבצע... איננו רוצים הסכמים חדשים".[12] 

 

אבו עלאא' הסביר, כי הצהרותיו בדבר פיזור כוחות משטרה פלסטינים באזור B "עולות בקנה אחד עם תוכן הסכם המעבר, הקובע בסעיף משנה 8 של סעיף 13, כי פריסה מחדש נוספת מאזור   C  והעברת סמכויות ביטחון הפנים למשטרה הפלסטינית באזורי B ו C יתבצעו בשלושה שלבים. כל שלב יתבצע לאחר שישה חודשים, והם יושלמו תוך שמונה עשר חודשים...". הוא הוסיף, כי "סעיף זה היה צריך להתבצע כבר מזמן, והרשות הלאומית הפלסטינית לא יכולה לחכות עד אין קץ".[13]

 

התבטאויות בחמאס וב'חזית העממית לשחרור פלסטין':

דובר תנועת החמאס בעזה, ד"ר עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, התראיין לירחון החמאס, "פלסטין אל-מסלמה", ואמר: "חמאס היא תנועת מאבק אסלאמית, היודעת היטב, כי מי שנאבק צפוי [לספוג] אבדות. הרגלנו את הפלג הצבאי לשנות תמיד את שיטות פעולתו, והדבר עוזר להתגבר על המכשולים. המאבק יישאר האסטרטגיה הקבועה [של חמאס]...

 

התוקפנות הציונית נגד העם הפלסטיני עדיין נמשכת. האם העם הפלסטיני נדרש שלא להגן על עצמו?... המאבק הוא התשובה לתוקפנות, ואין לו קשר להתפתחויות הפוליטיות. לא מעניין אותנו, אם יהיו כישלונות או הצלחות פוליטיות, במיוחד משום שאנו מתארים לעצמנו, כי [גם] השגת מרב ההישגים על ידי הרשות הפלסטינית לא תהיה מקובלת על התנועה האסלאמית ועל העם הפלסטיני, שכן המקסימום הוא הקמת מדינה פלסטינית בגדה ובעזה על חשבון שאר פלסטין, ולכך מתנגדים הציבור הפלסטיני, הערבי והאסלאמי, התומכים [כולם] בתנועה האסלאמית.

 

אנו בטוחים בניצחון המאבק. ההיסטוריה אומרת זאת, הדת מבשרת זאת, והאמת עמנו. במאבקנו האסלאמי אנו מבקשים את [חיי] העולם הבא, [בעוד] אויבנו מבקש את [חיי] העולם הזה... כאשר נשוב אל האמונה ואל הדת, אני בטוח שננצח...

 

אני סבור, כי תהליך ההסדר הנוכחי יכשיר בסופו של דבר את האווירה באזור למלחמה חדשה. לעתים הנושא ונותן הפלסטיני מטמין ראשו בחול ואינו מתבונן בהתנגדות החריפה [הקיימת] ברחוב הפלסטיני, הערבי והאסלאמי לוויתורים שלו, שהחלו באוסלו. העמים הערביים והמוסלמים לא יקבלו מציאות זו ולא יסכימו [לקבל דבר] זולת פלסטין ושחרור האדמה האסלאמית... על הצד הציוני להבין, שאם הוא לא ייתן לעם הפלסטיני את מלוא זכויותיו, פירוש הדבר, שהצד הציוני מכין את האזור למלחמה חדשה...

 

אסור לוותר על [אף] שעל מפלסטין. איננו טוענים בחמאס, שאנו מסוגלים לשחרר את פלסטין, אולם [אף על פי] שבשעה זו איננו מסוגלים לשחרר את המולדת - לא עולה על הדעת... שהעם צריך לוותר על ארצו ומולדתו...".[14]

 

התנגדות לרעיון המאבק הביע בשבועון החמאס, "אל-רסאלה", השר לעניינים פרלמנטריים ברש"פ,  נביל עמרו, שהסביר, כי "המאבק הנוכחי אינו קלף רווחי כלל, משום שפעולות רבות בוצעו על ידי גורם אחד [בעם הפלסטיני] ולא על ידי מאמץ קיבוצי של העם הפלסטיני [כולו], והתגובות על פעולות אלה הזיקו יותר מן ההישגים להם ציפו מהן." לדברי עמרו, "אש"ף נכנס לתהליך השלום [בעקבות] האחים הערבים כדי להשיג את הזכויות ולהשיב את הזהות הלאומית לעמנו, וזה היה פרי המאבק שהוביל אש"ף [בזמנו]... הדרך הרווחת אצל כל [העמים בעולם] היא מאבק ואחר כך הסדר".[15]

בראיון, שהעניק לעיתון המצרי "אל-אסבוע", התייחס סגן יו"ר 'החזית העממית לשחרור פלסטין', חבר המועצה הלאומית הפלסטינית ונציג 'החזית העממית' בועד הפועל של אש"ף, אבו עלי מצטפא, לישראל במונחים אנטישמיים. לדבריו, "הלאווים של ברק ידועים, ושיטת הרמייה של ישראל נועדה למצוא עובדות חדשות בשטח ולהישען עליהן בשרטוט זהותה האסטרטגית לא רק מול הפלסטינים אלא מול האזור כולו... לפיכך, אנו מזהירים מתעלוליה, שהרי היא תמיד שיילוק, המבקש ליטרת בשר".

 

אבו עלי מצטפא הטיל ספק ביכולתם של ישראל והפלסטינים להגיע להסכם מסגרת, אם הפלסטינים לא ייכנעו ל'לאווים' של ברק, והביע את עמדתו, כי "זכותו של העם הפלסטיני להמשיך במאבק, משום שהוא עדיין תחת כיבוש, ומשום שהמשא ומתן ומה שמכונה 'שלום' לא יעניקו [לנו] את זכויותינו. צריך להיאבק בכיבוש בכל הדרכים, כולל מאבק מזוין".[16]

 

התבטאויות מדיניות:

נשיא אוניברסיטת ביר זית, חנא נאצר, הסביר לסוכנות הידיעות הצרפתית, מה, לפי דעתו, יקרה בפסגה [בקמפ דוד]: "אני סבור שערפאת לא יסכים לשום הסדר אלא ידבק בהחלטות הבינלאומיות וישתמש בהן כבסיס לשיחות. אם [הפסגה] הזאת לא תצליח, כפי שיקרה קרוב לודאי, אני סבור שהמצב מבשר פיצוץ [קרוב]... לערפאת יהיה קשה מאד לעשות ויתורים ולהשיג פחות ממה שהשיגה מצרים. האנשים לא יסכימו לכך ואני סבור שהם לא רואים סיבה להסכים לכך, [ערפאת] יעדיף לחזור מן הפסגה מבלי להגיע להסכם וישראל תצטרך להחליט אם היא חפצה באינתיפאדה חדשה או לא. ערפאת הוא איש קשוח, והוא יעדיף שההיסטוריה תזכור אותו כמי שלא נכנע ללחצים."[17]



[1] אל-איאם, 1.4.2000.

[2] אל-חיאת אל-ג'דידה, 7.4.2000.

[3]   Middle East Newsline, March 16, 2000

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה, 11.4.2000.

[5] אל-חיאת אל-ג'דידה,16.1.2000.

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה, 1-1-2000.

[7] אל-ביאדר אל-סיאסי, 1.4.2000.

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה, 9.4.2000.

[9] אל-ספיר, 29.3.2000. יצוין, כי בסוף מרץ ביקר גם שר הבריאות הפלסטיני, ריאצ' אל-זענון, במחנות הפליטים של הפלסטינים בדרום לבנון, וחזר והדגיש את "הזכות הלגיטימית של הפליטים לשוב לארצם". אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ) 1.4.2000 

[10] אל-רסאלה, 24.2.2000. אל-חיאת (לונדון), 24.2.2000.

[11] אל-קדס, 3.3.2000.

[12] אל-איאם, 3.3.2000.

[13] אל-חיאת אל-ג'דידה, 7.3.2000.

[14] פלסטין אל-מסלמה, אפריל 2000.

[15] אל-רסאלה, 30.3.2000.

[16] אל-אסבוע, 24.3.2000.

[17] אל-חיאת אל-ג'דידה, 9.7.2000.

תגיות