המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת במצרים: ריבוי המזימות מתיש את השכל הערבי
1/4/2000


ביקורת במצרים: ריבוי המזימות מתיש את השכל הערבי

 

במאמר בשבועון "אל-אהראם אל-ערבי" (18.12.1999) מסביר ראש מכון המחקרים של מוסד אל-אהראם, ד"ר עבד אל-מונעם סעיד, מדוע יש לדחות את דרך המחשבה הנפוצה בחוגים פוליטיים ערביים, אשר רואה בכל אירוע "מזימה" מדינית חשאית שנרקמה על ידי בעלי אינטרסים כלשהם:

 

"מאז התרסקות טיסה 990 שלEgypt Air  בדרכה מניו-יורק לקהיר התפרסמו [במצרים] תיאוריות מזימתיות רבות, שרובן הטילו את האשמה על ארה"ב ישראל...

 

ציפינו, שבסוף המאה העשרים, ייפתח השכל הערבי דיו כדי לצאת מדרך המחשבה המזימתית כהסבר לכל דבר. [אמנם, גם] אלה שדוחים את דרך המחשבה המזימתית אינם מוציאים לחלוטין מכלל אפשרות ש'מזימה' כלשהי תתרחש. שכן, קשירת קשר סודי למטרות מדיניות היא אפשרית ביחסים בינלאומיים. אבל אין משמעות הדבר, שכל אירוע היסטורי הוא מזימה או שכל ההיסטוריה היא 'מזימה' אחת גדולה...

 

כך, למשל, הסכם סייקס-פיקו הוא, אכן, מזימה, שכן הוא נכרת בחשאי בין בריטניה לצרפת, תוך הפרת ההבטחות שנתנו לערבים, שבתמורה להם יצאו ל'מרד הערבי הגדול' נגד התורכים. גם התוקפנות המשולשת על מצרים בשנת 1956 על ידי צרפת, אנגליה וישראל הייתה מזימה.

 

לעומת זאת, מלחמות 1948 ו1967- לא היו מזימות...כולנו יודעים, שמשמעות סגירת מיצרי טיראן [על ידי מצרים במאי 1967] הייתה - מלחמה. ההנהגה המצרית ידעה זאת. לכן גם התריע עבד אל-נאצר בפני המפקדה הצבאית המצרית בעניין זה.

 

יש לצמצם את השימוש במונח מזימה, כדי שלא לגרום לבלבול, כפי שקורה בשיח הפוליטי הערבי. מלחמת המפרץ לא הייתה 'מזימה'. ההחלטות הבינלאומיות והאזוריות נתקבלו על יסוד הצורך בשחרור כווית. משך שבעה חדשים תמימים התחננו מדינות ערב בפני עיראק כי תיסוג, ומדינות המערב איימו עליה והזהירוה. לאחר כישלון כל המאמצים באה המלחמה. איפה כאן ה'מזימה'?

 

ריבוי המזימות מתיש את השכל הערבי ומונע ממנו מלראות את האמת ולחקור אותה ברצינות. כך אירע עם טיסה 990 של Egypt Air: כל התיאוריות המזימתיות בדבר פיצוץ המטוס על ידי טילים, פצצות או מטענים מגנטיים אינן תופסות…

 

הבעיה החמורה ביותר בדרך המחשבה המזימתית היא בכך שהיא מרחיקה אותנו לא רק מן האמת, אלא גם מהתמודדות עם פגמינו ובעיותינו... זאת, משום שדרך מחשבה זו תולה כל בעיה נתונה בגורמים חיצוניים, ולכן איננה [מובילה] להתוויית מדיניות מושכלת להתמודדות עם הבעיה, כפי שאדם המדבר על שדים ורוחות, אינו יכול לעשות דבר בעניינם. לכן, כל מי שמאמץ תפיסה מזימתית הופך לחסר אונים באופן המוביל לכניעה או להתאבדות. דרך המחשבה המזימתית נעה, אפוא, בין הכניעה לבין ההתאבדות, בין חוסר האונים והפאסיביות לבין ההזנחה והכישלון." 

 

ביומון האופוזיציה, "אל-ופד", מותח בעל הטור חסן חאפט' ביקורת קשה על כך שישראל מואשמת בכל מחדליהם של הערבים:

 

"עלינו להתעלות בכתיבתנו... ולא לתלות את כל בעיותינו בישראל. אני מתפלא על הגישה, המתעקשת לייחס כל פגם בחברה [הערבית] לישראל. זהו הגיון של חלשים, אשר מוצאים וו לתלות עליו את טעויותיהם כדי להתחמק מהתמודדות אמיתית עם המציאות.

 

מטוס בואינג של חברה מצרית נפל בנובמבר שעבר [ובעלי תיאוריות הקונספירציה אומרים ש] מדובר בפעולה של ה"מוסד" הישראלי. אירועי אל-כשח [תקיפת קופטים בדרום מצרים]  והאסונות והמחדלים מחייבים חקירה [אך הם] שוב ממהרים, כולם כאחד, להפנות את האשמה ל"מוסד" הישראלי.

 

ואחר כך, קורה דבר מוזר עוד יותר: כאשר עולה מחיר מיכל גז בשווקים ומגיע לחמש עשרה לירות מצריות - מפרסם אחד העיתונים באותיות גדולות כי הסיבה לכך הנה יצוא הגז לישראל!... אנו מטילים את האחריות על השיווק הקלוקל או את עליית המחירים על ישראל, דבר שהוא בלתי הגיוני ובלתי מתקבל על הדעת... אני לא מוציא מכלל אפשרות [שעוד] יאמרו שגם בעיות הביטוח הסוציאלי במצרים נגרמות על ידי "המוסד" הישראלי...

 

הו, אלה הנתקפים בעוויתות כאשר הם מדברים על ישראל. לאט לכם! הבה ונעשה תחילה חשבון נפש עם עצמנו. עלינו לתפוס בצווארונו של האחראי האמיתי במקום לנהוג כמוגי לב ולתלות את כל בעיותינו בישראל... [גישה זו] גורמת גיחוך כלפינו בעולם ומעצימה את מדינת ישראל הקטנה! עלינו להיות כנים עם עצמנו תחילה, בטרם נפנה אשמה לעבר זולתנו! בהפניית אשמה אל זולתנו יש חוסר אמת, לעג לשכל הישר וזלזול בעם הזה …"[1]

 

 

 



[1] אל-ופד (מצרים), 26.2.2000.

תגיות