כללי

 

סוריה: מעשי טבח, עינויים והפרת זכויות אדם

 

לאחרונה נרשמו בסוריה מקרים קשים של הפרת זכויות אדם: טבח נגד אסירים בכלא צידנאיא ונגד אזרחים כורדים שחגגו בעיר קמישלי את ערב חד הנורוז (ראש השנה  הכורדי). כמו כן, מתפרסמים באתרי אופוזיציה סוריים מעת לעת דיווחים אודות העינויים המתבצעים בבתי הכלא במדינה. דו"ח זה סוקר מבחר תגובות שהופיעו באתרי אופוזיציה סוריים בעקבות שני מעשי הטבח הנזכרים לעיל, וכן מאמרים ואיורים בנושא העינויים בבתי הכלא הסוריים.

 

הטבח בכלא צידנאיא

ב-5 ביולי 2008 החלו להתפרסם באתרי אופוזיציה וזכויות אדם סוריים ידיעות שהגיעו מאסירים בתוך כלא צידנאיא השוכן במחוז ריף דמשק, על מהומות שפרצו בכלא. על פי הדיווחים, במהלך המהומות הרגו כוחות הביטחון הסוריים לפחות 25 אסירים.[1] לאחר יומיים של שתיקה מצד השלטונות, פרסמה סוכנות הידיעות הסורית הרשמית, "סאנא", ידיעה המאשרת כי "אסירים שנשפטו על פשעי קיצוניות וטרור" הפרו את הסדר בכלא צידנאיא, וכי כוחות הביטחון הסוריים פעלו כדי להשיב את הסדר על כנו ונקטו בהליכים משפטיים נגד מפריו.[2] עם זאת, עד לרגע זה לא הודו השלטונות הסוריים בכך שהיו הרוגים כלשהם במהומות בכלא צידנאיא, וטרם אפשרו למשפחות האסירים לפגוש את קרוביהן בכלא או לדעת מה עלה בגורלם.  

 

"הצהרת דמשק": "המשטר אחראי לטרגדיה בצידנאיא"

באתר "הצהרת דמשק" (http://annidaa.org/), ארגון גג של כוחות אופוזיציה סוריים, פורסם ב-12 ביולי 2008 מאמר מערכת שהאשים את המשטר הסורי באחריות לטבח ומתח ביקורת על שתיקתה של הקהילייה הבינ"ל: "חלף שבוע מאז אירועי כלא צידנאיא, וטרם התגלו כל הפרטים לגבי הטבח שהתרחש שם. המשטר ומנגנוני הביטחון שלו הם האחראים לטרגדיה ולתוצאותיה, בשל השימוש שעשו בכוח מופרז ובנשק חי.

 

אפילו בהנחה שיש בקרב האסירים מי שנושא באופן אישי באחריות המשפטית למעשה אלימות כזה או אחר  – וזוהי אפשרות בלתי סבירה –  עצם חוקיות כליאתם מוטלת בספק מיסודה... היות שהם נעצרו ללא הליכים משפטיים, אלא על פי נוהלי מצב החירום. בנוסף לכך, מקצתם הועמדו למשפט מול בית דין לשעת חירום המפר עקרונות משפטיים שלא ניתן להגן על קיומו. יתר על כן, [האסירים] חשופים בכלאם ליחס ולתנאים בלתי אנושיים, כאשר [הדוגמא] האחרונה הייתה האיסור על משפחותיהם לבקרם...

 

ראשית, יש לגנות את הימנעות השלטון מגילוי מספר הקורבנות ושמותיהם ואת האיפול הכולל שהוא הטיל על הפרשה, מה שיוצר בלבול, דאגה ואנדרלמוסיה. שנית, אין מנוס מחקירה עצמאית והוגנת לגבי הטבח... אנו קוראים לעולם לתמוך בנו בנושא זכויות האדם, שהרי זוהי זכותנו הלגיטימית."[3]

 

בעל טור: השלטון פועל באכזריות

במאמר שפורסם באתר האופוזיציה הסורי, "אח'באר אל-שרק", כתב בעל הטור הכורדי-סורי המתגורר בשבדיה, עבד אל-באסט צידא, כי אירועי כלא צידנאיא ממחישים את המצב בסוריה בכללותו: "ההבדל בין הפשע שהתרחש בכלא צידנאיא לבין יתר הפשעים המתבצעים בבתי הכלא הרבים, הגלויים והחשאיים, אשר הוקמו ע"י חבורת האנשים השולטת בסוריה... הוא ש[מכלא צידנאיא] הגיעו הידיעות על הפשע לתקשורת לאחר שהסוהרים איבדו שליטה על [הכלא] ולא יכלו לסתום את הפיות בכוח, כפי שנהגו לעשות תמיד. כתוצאה מכך, הם נאלצו לבקש סיוע [של כוחות נוספים] מחוץ לכלא, מה שהביא לנפילת עשרות קורבנות, הרוגים ופצועים...

 

המתרחש היום בכלא צידנאיא הוא מיקרוקוסמוס של מה שקורה בזירה הפנים סורית בכללותה: שלטון חמוש בנשק מכף רגל ועד ראש, המחזיק בכסף ובתקשורת, עומד מול קורבנות שאין בכוחם אלא להתעקש [להגן] על הכבוד ועל השאיפה לעתיד טוב יותר. זהו שלטון הנוקט [באמצעים של] הרעבה, מפקיע חירות, הורג ומאיים לבצע פשעים נוספים...

 

השלטון רושש את האנשים עד לשד עצמותיהם וכפה עליהם מחירים יקרים עד תיעוב, כדי שכולם יהיו עסוקים בחיפוש תמידי אחר פרנסה בכבוד, מה שמאפשר לאנשי [השלטון] להדק את אחיזתם במדינה ובחברה הסורית ולאטום פתחי סכנה אפשריים העלולים לשים קץ לשררתו ולרודנותו."[4]

 

הטבח בקמישלי

ב-20 במרץ 2008 פתחו כוחות הביטחון הסוריים בירי על אזרחים כורדים שחגגו את ערב חג הנורוז (ראש השנה הכורדי) בעיר קמישלי. כתוצאה מן הירי נהרגו שלושה צעירים כורדים ונפצעו חמישה נוספים. עדי ראייה מסרו גרסאות סותרות לגבי נסיבות הירי: היו שדיווחו כי החוגגים נורו ללא כל סיבה, ואילו אחרים טענו כי הירי נפתח לאחר שהחוגגים שרפו צמיגים וזרקו אבנים על כוחות הביטחון. בעקבות האירוע, הכריזו כמה ארגונים כורדיים בסוריה על אבל והודיעו על ביטול חגיגות הנורוז.[5]   

 

בעוד שהעיתונות הסורית התעלמה באופן מוחלט מהרג שלושת האזרחים הכורדים בקמישלי, עוררו האירועים תגובות נזעמות בקרב גורמים כורדיים בסוריה ומחוצה לה. נשיא חבל כורדיסטן בעיראק, מסעוד בארזאני, גינה בחריפות את "הירי בזמן חגיגות [הנורוז] על חפים מפשע, שכל פשעם היה הבעת שמחה לרגל השנה הכורדית החדשה", וקרא לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד, "להתערב למניעת הישנות פשעים אלה, לערוך חקירה שתגלה את זהות הפושעים ולמצות עמם את הדין."[6]

 

בתגובה לדברי בארזאני, אמר בשאר אל-אסד בראיון ליומון הקטרי, "אל-וטן", כי "על [בארזאני] להתעסק [בענייניה של] עיראק ולא של סוריה", וכי "אין זיקה בין [ברזאני] לבין אף אזרח סורי". הנשיא הסורי הוסיף כי "[המשטר הסורי] נושא באחריות כלפי האזרחים הסורים, והוא יודע כיצד לנהל חקירות וכיצד להגן עליהם."[7]

     

בעל טור כורדי: מתנקשים בחירויותנו

במאמר שפורסם באתר הכורדי www.welate-me.com, האשים סרדאר בדרח'אן, בעל טור כורדי החי בסוריה, גורמים רמי דרג באחריות לירי: "האם יש מדינה על פני האדמה [פרט לסוריה] היורה אש חיה על אזרחיה ביום חגם?! האם יש מדינה [נוספת] הרוחשת טינה כה עמוקה לאזרחים שאינם מעוניינים אלא בצדק, בשוויון ובהפסקת מדיניות האפליה הגזענית נגדם?! האם יש [עוד] מדינה בתקופתנו המקלה בערכם ובדמם של אזרחיה באופן כה שפל ומזלזל?! כיצד נטבחים בני האדם בפראות שכזו מבלי שמבצעי הפשעים המבישים הללו נגד האנושות עומדים לחקירה משפטית או פלילית כלשהי?! באיזו זכות מובלים לגיליוטינה כורדים שכל שהם ביקשו היה שיתייחסו אליהם קודם כל כאל בני אדם ואחר כך כאל אזרחים?! מה עוד רוצה השלטון מאתנו?! אנו נמצאים על אדמה השייכת לסבינו מזה אלפי שנים, ואילו אתם אינכם מכירים בקיומנו ובזכותנו לחיות...

 

האם שכחתם שלא ניתן להסתיר את האמת לנצח? אנו נישאר על אדמתנו ולא נעזוב אותה, חרף המדיניות העושקת, המלקות וההרג מצדכם. נמשיך לחיות עליה רעבים ויחפים, נאכל את עשביה, נחסה בצל אבניה ועציה ולא נסתלק!... האם אתם מעוניינים שעמנו יוותר על זהותו הכורדית?! האם אתם מעוניינים שהוא יכרע ברך?! אתם טועים טעות חמורה... המדיניות והתכניות שלכם לא יוכלו לפגוע בכבוד העצמי ובגאווה בהם התאפיין עמנו מאז ומעולם. אנו סמוכים ובטוחים שעוד יבוא יום בו תעמדו למשפט – חיים או מתים – על הפשעים שעוללתם לעמנו.

 

אנו סבורים כי אותם קליעים רוויי שנאה נורו מלוע רוביהם של אותם אנשי [ביטחון] בפקודה של גורמים אחראיים רמי דרג, ואנו דורשים בכל תוקף לחשוף אותם ולהעמידם למשפט צדק. [קליעים אלה] שמו להם למטרה להתנקש בחירות שאינה קיימת בארץ ולקבור אותה בטרם לידתה. [הם] שמו להם למטרה להטיל דופי ברצונם של בניה של סוריה, השואפים לבצע שינוי דמוקרטי בלתי אלים והדרגתי, ולפגוע בהתקרבות ההדדית בין כל הקבוצות הלאומיות, האתניות והעדתיות [בסוריה] ובפעילותן המשותפת, מתוך רצון להתמיד בעושק של הכלל ולהמשיך בגזל משמני הארץ ופרנסתו של העם."[8]

 

תושב קמישלי: "לכבות את אש הקנאות הלאומנית"

במאמר שפורסם באתר www.alarabiya.net, קרא חואס מחמוד, בעל טור כורדי המתגורר בקמישלי, לכבות את אש הקנאות הלאומנית בסוריה לפני שזו תשרוף את כולם: "אנו שואלים במרירות: כיצד ניתן לחזק את האחדות הלאומית בסוריה? כיצד ניתן לבנות את המולדת הסורית? האם באמצעות דיכוי, בתי כלא, ירי ללא אבחנה, רצח הזהות הלאומית והרג חפים מפשע בלתי חמושים? האם באמצעות התרת שחיתות, שוחד, הריסת תשתיות, דיכוי חירויות וסתימת פיות? או שמא באמצעות דיאלוג, דמוקרטיה, בחירות, השתתפות ציבורית, חופש ביטוי, חוק מפלגות מודרני, בנייה ופיתוח?...

 

אם בני הדעת בסוריה... מעוניינים במדינה יציבה, עליהם לכבות את אש הקנאות הלאומנית לפני שתשרוף את כולם. ביטול האחר הוא התאבדות של האני הלאומי, והדוגמאות לכך הן רבות, החל מקוסובו, עבור בעיראק, כלה בסודאן וכן הלאה...

 

ההתרברבות [של השלטון] ביציבות [הפוליטית בסוריה] כבר לא מתקבלת על הדעת. לאלה הטוענים כי סוריה נהנית מיציבות, אני אומר: יציבותה של סוריה לא תושג באמצעות ירי על בני העם הסורי. אתם, הקנאים הלאומנים, שוגים בדמיונות אם אתם מאמינים שביכולתכם לכבות את להבת הנורוז השוכנת בלבבותיהם ובראשיהם של הכורדים."[9]

 

העינויים בבתי הכלא

מעת לעת מתפרסמים באתרי אופוזיציה וזכויות אדם סוריים ידיעות ומאמרים העוסקים בעינויים הנהוגים בבתי הכלא בסוריה. "הארגון הלאומי לזכויות אדם בסוריה" פרסם ביולי 2007 דו"ח על המצב בבתי הכלא בסוריה, לפיו נעשה בהם שימוש במגוון שיטות עינויים, גופניות ונפשיות, בפרט בתקופת החקירה הראשונית של העצור, ביניהן: כיסא עינויים, עינוי באמצעות מים ומכות חשמל, כוויות סיגריות, הצלפות בעזרת כבלי מתכת בחלקי גוף שונים, גלגל עינויים, חבטות, בעיטות, סטירות, מלקות על כפות הרגליים, השפלות, גידופים, כבילת הידיים באזיקים וקשירת והעיניים.[10]

 

אסיר פוליטי לשעבר מספר על העינויים שחווה

במאמר שפורסם באתר האופוזיציה הסורי www.syriahr.com, סיפר פעיל זכויות האדם הסורי, ג'ורג' סלים, על העינויים שחווה בכלא הסורי: "אני תוהה אם כותלי צינוק מס' 13 באגף 235 – המוכר בתור 'אגף פלסטין', שנודע [לשמצה] בזכות העינויים והיחס הגרוע [כלפי האסירים] – עדיין נוצרים את צעקותיי ואנחותיי. ביליתי ביניהם 120 ימים בדיוק, והייתי חשוף לעינויים ברבריים מדי יום עד כי ייחלתי למות אלף פעמים בכל יום. [רק] אז נודע לי שהמוות הוא רחום.

 

אני מתנצל בפני הקוראים על שהתחלתי לדון במה שקרה לי, בעצמי ובהתנסות שלי, אך לפחות אתן מעט ביטוי למה שעל לבי, בתקווה שיתגלו לקוראי המאמר פשעיו של המודיעין הסורי נגד האנושות...

 

ידוע בעולם כי ממשלות מקבלות מסים מהעם כדי לבנות בתי ספר, לסלול כבישים, לשפר את רמת החיים של האזרחים, לפתוח בתי חולים ובתי הבראה ולקדם תכניות פיתוח. ואולם, המשטר הסורי פועל באופן הפוך מכל המשטרים. כספי הציבור והמיסים נכנסים לתקציב של המודיעין, לשם פתיחת אגפי ביטחון חדשים ובתי מעצר נוספים ועל מנת לפתח שיטות עינויים חדשות, למלא את הצינוקים ואת בתי המעצר באזרחים ולהשפילם...

 

ללא שמץ של בושה, מורה הקצין [בבתי הכלא] לאנשיו לענות את העצור ומפקח על כך בעצמו. מרבית האנשים הללו הפכו סדיסטים והם נהנים לענות את העצורים. הם התמכרו לכך והדבר הפך ל'מנת המזון' היומית שלהם.

 

סתירות ויריקות בפנים, גידופים, חבטות בראש, אגרופים בפנים, מלקות, סד לכבילת הרגליים, גלגל עינויים, מכות חשמל באזורי גוף רגישים, תלייה על התקרה, אונס... הרעבה והטלת שתן מצד המענים – אלו הן רק חלק מהשיטות הנהוגות באופן קבוע, יומיומי ומתואם בבתי המעצר ובבתי הכלא של המודיעין הסורי...

 

מעולם לא הייתי אויב פוליטי של המשטר הסורי, לא נמניתי על מפלגה פוליטית ואפילו לא ביצעתי פעילות עוינת כנגד [המשטר]. בסה"כ התעניינתי קצת בשיפור זכויות האדם בסוריה, כשרות וולונטרי למשטר ותו לא. למרות זאת, הפכתי בעיניו לבוגד, ונחשפתי למעצר, עינויים, רדיפה, מעקב ומצור מכל הכיוונים.

 

מה היה קורה לו הייתי אופוזיציונר פוליטי אמיתי? מה היה עונשי אז? הרי המשטר הזה אינו מבין דבר פרט ל[שפה של] מעצרים, עינויים, הפחדה, ביזוי והשפלת האזרח, כדי להגן על עצמו מפני קריסה. אני סבור שימיו הם ספורים."[11]

 

אופוזיציונר סורי: "העינויים – חלק מהמציאות הסורית"

במאמר שפורסם באתר האופוזיציה הסורי, "אח'באר אל-שרק", כתב פעיל זכויות האדם הסורי, מוחמד עלי עבדאללה, כי לאזרחי סוריה אין ברירה אלא להיכנע למציאות של עינויים: "למרות שהחוקה הסורית (סעיף משנה מס'  3 בסעיף 28) וחוק העונשין אוסרים עינויים, ולמרות שסוריה אישרה בשנת 2004 את אמנת האו"ם נגד עינויים, סוריה ידועה כאחת המדינות בהן מתבצעים עינויים באופן מאורגן במרכזי המעצר והכליאה. זאת בנוסף לכך שהעינויים מוגדרים כחלק מצעדי העונשין [המקובלים].

 

אין טעם לדבר על העינויים, מבלי להתייחס לבתי הכלא ולמרכזי המעצר בסוריה. לשלטונות הסוריים יש מוניטין ידוע לשמצה בתחום הפרת זכויות האדם באופן כללי, ומעל ראשם מרחפים סימני שאלה רבים סביב ביצוע עינויים באופן ספציפי. השלטונות בסוריה נושאים לבדם באחריות לקשירת שמם לעינויים ולהפרת זכויות האדם, וזאת משתי סיבות עיקריות: האחת, הם אינם מאפשרים להעמיד לדין את המענים ומעגנים את הגנתם בקביעות משפטיות...; השנייה, השלטונות מסרבים לאפשר למשקיפים עצמאיים להיכנס לבתי הכלא ולמרכזי החקירה...

 

השלטונות בסוריה ממשיכים להטיל איפול על נושא העינויים, מסרבים לשאת ולתת עם ארגוני זכויות האדם הנוגעים בדבר, מסרבים לשאת באחריות לחקור את המקרים שנחשפים וממשיכים ליישם את החוקים המגנים על אנשי המודיעין מתביעה משפטית. [עובדות אלו] מבטיחות כי שמה של סוריה יופיע ברשימת המדינות בהן מתבצעים עינויים, וכי יישללו זכויותיהם של אזרחים שירצו לתבוע את מעניהם, מה שלא מותיר ל[אזרחים אלה ברירה]... אלא להיכנע למציאות ולשתוק."[12] 

 

איורים: העינויים בבתי הכלא בסוריה

באתר "הועדה הסורית לזכויות האדם" (www.shrc.org) פורסמה סדרה של איורים המתארים את העינויים בבתי הכלא בסוריה:

                                                                 

   

 

     

 

 "לא לעינויים"