המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעקבות התהדיאה: הקצנה בפת"ח; קריאות להסלמה בגדמ"ע
7/8/2008


בעקבות התהדיאה – קריאות להסלים את ההתנגדות בגדמ"ע; הקצנה בעמדות הפת"ח

 

הקדמה

ב-19 ביוני נכנס לתוקף הסכם התהדיאה בין ישראל לבין הפלסטינים. הוסכם להפסיק את הפעילות הצבאית של ישראל בעזה ואת הירי מעזה לעבר יישובים ישראליים למשך ששה חודשים תוך הבנה שבהמשך תחול הרגיעה גם בגדמ"ע. עוד הוסכם לפתוח את המעברים בהדרגה. אשר למעבר רפיח סוכם כי הרש"פ, חמאס ונציגים אירופאים ידונו בסידורים לפתיחת מעבר רפיח.[1]

 

קדם להסכם מו"מ עקיף וממושך שבמהלכו חזרו בהם שני הצדדים מכמה דרישות שהעלו תחילה. תנועת החמאס ויתרה על התנאי שהתהדיאה תכלול גם את הגדמ"ע, ולא התקבלה דרישתה לפתוח את מעבר רפיח לאלתר. ישראל לא העמידה את הפסקת ההברחות כתנאי להסכם התהדיאה כפי שדרשה בתחילה, ואין בהסכם  סעיף היוצר קשר בין ההסכם לסוגית שחרור גלעד שליט.

 

תנועת החמאס היתה מעוניינת מאוד להשיג תהדיאה, בעיקר מתוך החשש שהמשך הסגר על עזה עלול להחלישה מול הציבור הפלסטיני עד כדי סכנה של התפרצות וייתכן שהיא חששה מהתנקשות בבכיריה. עם זאת, מציגה החמאס את התהדיאה ככניעה ישראלית ומונה שורה של הישגים, בראשם הסרת המצור על עזה והכרה ישראלית, לכאורה, בחמאס.

 

התהדיאה זכתה להסכמתם של כל הפלגים הפלסטיניים, אף שחלקם הסתייגו מן ההסכם. למרות זאת, חלקם הפרו את ההסכם וירו לעבר ישראל באמתלה שישראל הפרה את התהדיאה בפעילותה הצבאית בגדמ"ע. החמאס הגיבה במסר כפול: מצד אחד מגלים דובריה הבנה לירי הטילים וטוענים כי לא יפעלו בכוח כדי ליישם את התהדיאה; מצד שני טוענים אנשי החמאס כי התגובה צריכה להיות מתואמת בין כל הפלגים ויש לעצור את משגרי הטילים. ואכן, אנשי החמאס עצרו כמה פעילים מגדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של הפת"ח, שירו או התכוונו לירות טילים לעבר ישראל. בתגובה להפרת התהדיאה סוגרת ישראל את המעברים ופותחת אותם לסירוגין. החמאס מצידה הגיבה על סגירת המעברים בהודעה על השעיית המו"מ על עסקת שליט.

 

התהדיאה הובילה להסלמת היחסים בין החמאס לבין הרש"פ כפי שבאה לידי ביטוי בהתנגשויות המזוינות בין הצדדים בעזה ובגדה המערבית. הרש"פ והפת"ח מתחו ביקורת על ההסכם והאשימו את החמאס כי היא מכרה את האינטרסים הפלסטיניים, ובפרט את הגדמ"ע תמורת הצלת בכיריה מהתנקשות, וקבלת דלק ומזון. כמו כן, הן טענו נגד החמאס שהיא חזרה בה מעמדותיה ושהיא מבצעת כיום מדיניות שהרש"פ ביצעה בעבר וספגה קיתונות של ביקורת מצד החמאס.

 

הסכם התהדיאה רעוע. הוא אינו מתבצע במלואו וכל צד מנסה להפעיל מנופי לחץ על הצד האחר. אנשי החמאס, הרואים בהסכם ניצחון, קוראים להסלמת המאבק בגדמ"ע ומקצינים את עמדותיהם כלפי הרש"פ והפת"ח. הם מזדהים בפומבי עם פיגועים שבוצעו בעת האחרונה בגדמ"ע ובירושלים, ולעתים נוטלים אחריות על חלקם, כדי להתמודד עם ההאשמה כי הם הפקירו את הגדמ"ע ונטשו את דרך ההתנגדות. בעת האחרונה אף איימו באמצעות הזרוע הצבאית של החמאס, גדודי עז אל-דין אל-קסאם, לחטוף חיילים ישראליים.  

 

גם בכירים בפת"ח הקצינו את עמדותיהם, כדי להוכיח שהם לאומיים יותר מן החמאס ויתכן שהם חשים כי אם ישראל הגיעה להסכם עם החמאס, גם הם רשאים לנסות להגיע להישגים באמצעות השימוש בכוח. בנוסף לביקורת שמתחו אנשי הפת"ח על החמאס ועל הסכם התהדיאה, הם הבהירו כי לא נטשו את ההתנגדות החמושה, שלחו ברכות לסמיר אל-קונטאר והיללו את דלאל אל-מוע'רבי שהובילה את הפיגוע בכביש החוף בשנת 1978. ביטוי נוסף להקצנה - גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של הפת"ח, הפרו את התהדיאה באמצעות ירי טילים לעבר ישראל.

 

להלן תרגום קטעים מתוך מאמרים בנושא התהדיאה שרובם התפרסמו בעיתונות הפלסטינית ובאתר המזוהה עם החמאס:          

 

הצגת התהדיאה כניצחון של החמאס

מחמוד אל-זהאר, בכיר בחמאס ששימש שר החוץ בממשלתה, הצהיר: "הסכם התהדיאה הוא ניצחון לעם הפלסטיני. ישראל קיבלה אותו לאחר שנוכחה לדעת ששום פעולה צבאית בעזה לא תהיה לטובתה."[2]

 

ההישג הראשון - הכרה ישראלית בחמאס

סגן ראש הלשכה המדינית של החמאס, מוסא אבו מרזוק, אמר כי "הסכם התהדיאה השיג לראשונה הכרה ישראלית אמיתית וממשית בלגיטימיות של חמאס. הם [הישראלים] הצד שחתר לתהדיאה ואנו הסכמנו על תהדיאה הדדית."[3]

 

מתאם התקשורת של צוות קשרי החוץ של סיעת החמאס, רמצ'אן שאבט, כתב באתר המזוהה עם החמאס www.palestine-info.info: "לראשונה נכנע הרודן לרצונו של עם שהתקומם נגדו וסירב להסכים למצור, לקיפוח ולדיכוי. ברכה לעם ולממשלה הלגיטימית בעזה שהביאו את האויב הזה למצב שבו הוא מתחנן ומבקש מכם שקט, לאחר שבעבר התרברב וכינה את ההתנגדות המכובדת שלכם 'טרור' [ולאחר שאמר כי] לא יכיר ב'טרור ובטרוריסטים' וכל זאת כתוצאה מכושר עמידתכם."[4]

 

כותב אחר באותו אתר, בדר אל-דין מדוח', טען: "החלה הספירה לאחור לגבי קיומו של האויב והחלה [הצבת] המלכודת למפעל הציוני, משום שבפעם השנייה בתולדותיו מסכים האויב בפומבי לתהדיאה עם כוחות ההתנגדות המתעקשים לשמור על יעדם האסטרטגי - מחיקת הישות [הישראלית] מן היקום... המשמעות של הכרזה על תהדיאה היא הכרה בחמאס מצד כל הגורמים כצד עיקרי בתהליך מדיני והכרה בכך שכל הסכם או מו"מ בסוגיה הפלסטינית יחייב את הסכמת החמאס".[5]

 

הישג שני -  שבירת המצור

דובר החמאס, אסמאעיל רצ'ואן, אמר כי ההישג העיקרי הוא שבירת המצור שגרם עוול לבני העם [הפלסטיני]. [6]  עזת אל-רשק, חבר הלשכה המדינית של החמאס, אמר כי התהדיאה היא "הפוגה שאנו מעניקים לעם שלנו כדי לשאוף אוויר."[7]

 

הישג שלישי – מתן מנוחה ללוחמים

כותב נוסף באתר המזוהה עם החמאס, אבראהים אל-שהיד, טען: "ביקשנו להפסיק את התוקפנות נגד עמנו לפרק זמן מסוים, במהלכו ינוחו הפלגים של ההתנגדות, [תהא זו] תקופת הכנה והתארגנות. לא ביקשנו יותר. מכך. מטרתנו היא מנוחת הלוחם כהכנה לסיבוב הבא.[8] בהפוגה הזאת רצינו לאפשר לציבור ולמג'אהדון לנוח חצי שנה כדי להתכונן כראוי ולהביא על היהודים מיתה חטופה בסיבוב הבא. נמשיך להתחמש, להתאמן ולהתעצם."[9] 

 

הישג רביעי – הוכחת כוחה של ההתנגדות

עיתונאי בביטאון החמאס "אל-רסאלה", כארם אל-ע'ראבלי, כתב: "חמאס הצליחה במקום שבו אחרים נכשלו – להוכיח ולכפות את הסיסמה המפורסמת האומרת כי 'מה שנלקח בכוח יוחזר רק בכוח'. זהו הישג אסטרטגי שבאמצעותו הצליחה החמאס לשלב בין הנשק לבין הפוליטיקה בו זמנית.[10]  ברוח דומה כתב באתר המזוהה עם החמאס, אחמד אל-חילה: "התהדיאה שידרה מסר חשוב שעיקרו – אם יש התנגדות חמושה וכושר לסבול כאב בשילוב עם חזון ברור – אפשר להשיג ניצחון והתקדמות בעימות עם הכיבוש לצורך השבת הזכויות... הכיבוש מכיר את הכוח בלבד ואינו מכבד חלשים וזה דבר טבעי לגבי מי שבנה את אושיות מדינתו ותהילתו על בסיס אידיאולוגיה של כוח. אלמלא נחל הכיבוש כישלון חרוץ בהתמודדות מול טילי ההתנגדות שכונו חסרי תועלת, הוא לא היה נאלץ לחתום על הסכם התהדיאה עם [אנשי] ההתנגדות." [11] 

 

כותב נוסף באתר המזוהה עם החמאס, בשאר סעיד, טען: "האויב הסכים לקבל את התהדיאה לאחר שנכשלה מטרתו להכניע את עזה ואת ממשלת החמאס, הן באמצעים צבאיים והן באמצעות מצור חונק."[12] כותב אחר באתר, מחמד שוראב, הודה כי אמנם ירי הטילים לא הניב לחמאס תוצאות מוצלחות כמו אלה שהניבו פיגועי ההתאבדות אך עם זאת, ישראל לא ניצחה משום שלא עלה בידה להפסיק את שיגור הטילים. "כוח ההרתעה שממנו נהנה צבאה נשחק ונגרם לו נזק רב במערכה הזאת... ההתנגדות זכתה במערכה אך שילמה מחיר כבד בנפש וברכוש."[13]

 

הישג חמישי – הפרדה בין סוגיית שליט לתהדיאה

מאג'ד אל-זבדה כתב באתר המזוהה עם החמאס: "התהדיאה ההדדית, שאושרה ע"י פלגי ההתנגדות הפלסטינית והאויב הציוני, באה לאחר שמנהל המו"מ הציוני כשל בניסיונותיו ליצור זיקה בין סוגיית התהדיאה לבין סוגית החייל השבוי גלעד שליט וזה ניצחון חדש להתנגדות הפלסטינית - לעמוד על עמדותיה חרף הסבל מן המצור הנוקשה ברצועת עזה וחרף הצורך הדחוף שלה בתהדיאה ".[14] 

 

הישג שישי – אי התחייבות לחדול מהברחות הנשק לעזה

ראש "ממשלת" החמאס, אסמאעיל הנייה טען: "אמרו שחמאס צריכה להפסיק את מה שהם מכנים הברחות בים וביבשה... לא נענינו לדרישות הללו משום שהן גורמות עוול וחורגות מגבולות היכולת שלנו. כמו כן, הן חורגות מיכולתה של ממשלה זו [לכן] בנושא זה לא נתחייב".[15]  דובר ממשלת החמאס לשעבר, טאהר אל-נונו, הצהיר כי "הסכם התהדיאה אינו כולל שום סעיף העוסק בהפסקת ההברחות וזאת בהסכמת ישראל, משום שממשלת החמאס הבהירה כי אין לה קשר לנושא ההברחות."[16]

 

הישג שביעי – חמאס רשמה הישגים מול ישראל בניגוד לרש"פ

סגן ראש הלשכה המדינית של החמאס, מוסא אבו מרזוק, אמר כי התהדיאה הסבה לרש"פ מבוכה רבה: "החמאס הצליחה להפסיק את התוקפנות בעזה ואילו הרש"פ בגדמ"ע לא הצליחה להשיג מאומה, הן בהיבט הביטחוני והן בהיבט המדיני. המעצרים נמשכים, החיסולים אינם נפסקים ואפילו מחסום אחד לא הוסר. הרש"פ לא הצליחה לעצור את ההתקפות נגד העם הפלסטיני ונכשלה בהגנה עליו למרות קשריה הרצופים עם האויב והמו"מ שלא נפסק". [17]

 

מאג'ד אל-זבדה כתב באתר המזוהה עם החמאס: "התמדת ההתנגדות הפלסטינית בעמדותיה ואי כניעתה לתנאי הציונים מעלה את זכר הויתורים שעשה מנהל המו"מ הפלסטיני, שהיה הצד החלש בכל ההסכמים שנחתמו עם האויב הציוני. ברור לכל שאותם ויתורים לא היו נעשים אילו היה בנמצא מנהל מו"מ המתמיד בעמדותיו ודבק בזכויות עמו הרחק מאינטרסים אישיים ומפלגתיים צרים".[18]

 

קריאה להסלמת ההתנגדות בגדמ"ע

התהדיאה בעזה מהווה גורם ממריץ לפלסטינים להסלים את פעילות הטרור בגדמ"ע משני טעמים: האחד – התחושה שרק שימוש בכוח יוביל את ישראל לויתורים והשני – איתות כי החמאס לא נטשה את האלימות וכי לא הקריבה את הגדמ"ע לטובת עזה. דובר החמאס, סאמי אבו זוהרי, אמר: "תפקיד [אנשי] ההתנגדות בגדמ"ע הוא להיאבק". הוא קרא למנגנוני הביטחון "לאפשר לאנשי ההתנגדות למלא את תפקידם בהגנה על עמנו מול ההתקפות הישראליות".[19]

 

שר לשעבר בממשלתו של סלאם פיאצ', ד"ר אבראהים אבראש, כתב: "אם הפסקת ההתנגדות בעזה מוצדקת, היות שאין בה התנחלויות וכוחות ישראליים, הרי שבגדמ"ע המצב שונה. אין מצור, אלא כיבוש, התנחלויות מתמשכות...

 

האם מותר להפסיק את ההתנגדות בגדמ"ע בשעה שהיא נתונה תחת כיבוש מוחלט?... לו חמאס הייתה רצינית בדרכה כתנועת ההתנגדות, היא הייתה צריכה להפסיק את ירי הטילים מרצועת עזה תיכף לאחר ששרון הוציא את הצבא והמתנחלים מרצועת עזה, והייתה מעבירה את זירת הקרב לגדמ"ע שהיא ראויה יותר למעשי התנגדות וג'יהאד."[20]

 

הקריאה להסלים את ההתנגדות בגדמ"ע באה לביטוי גם באופנים אחרים, כמו למשל, קבלת האחריות על הפיגוע נגד המתיישבים היהודים סמוך לנווה צוף ע"י גדודי עז אל-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס "לא נעמוד בשילוב ידיים... גיבורי הגדמ"ע ואביריה יהיו כעצם בגרונו של הכיבוש."[21]  כך גם בדברי השבח באתר המזוהה עם החמאס לחוסאם דויאת, נהג הטרקטור שביצע את פיגוע הדריסה בירושלים: "היהודים צריכים אלפי חוסאם."[22] . ביטוי נוסף לקריאה להסלמה בגדמ"ע ניתן לראות בגילוי דעת שפרסמו גדודי חללי אל-אקצא ב-10 ביולי, שבו קראו להגיב על פגיעה בעצי זית מצד המתנחלים במטעני נפץ "משום שזו השפה היחידה שהם מבינים".[23]

 

אחמד אל-חילה כתב באתר המזוהה עם החמאס: "היות שהניסיונות להגיע להסדר פוליטי נכשלו -  מדוע לא ננצל את העובדה שאין תהדיאה בגדמ"ע ונתמקד בהפעלת ההתנגדות בגדמ"ע כדי לעצור את סרטן ההתנחלויות ואת הפקעת האדמות שם."[24] 

 

כך גם טען כותב אחר באותו אתר, רשיד ת'אבת: "הנאמנים והנכבדים [אנשי ההתנגדות] יכולים להפוך את הסעיף הבעייתי היחיד בעסקה [של התהדיאה] – אי הכללת הגדמ"ע בהסכם – לקלף של כוח אם ירכזו מאמציהם להבערת ההתנגדות שם או שיצאו משם נגד כל יעד [אפשרי] בתוך הישות [הכוונה לישראל]."[25]

 

דבקות בחמאס לשמור על התהדיאה

אף שבתחילה הגיבה החמאס להפרת התהדיאה בהססנות מסוימת, הביעו דוברי התנועה דבקות בהסכם ונחישות לכבדו.

 

מחמוד אל-זהאר הצהיר כי "החמאס והג'יהאד האסלאמי הסכימו שכל אדם שיפר את ההסכם, אפילו אם הוא מן החמאס או מן הג'יהאד האסלאמי, ייעצר ונשקו יילקח ממנו, משום שזוהי אינה התנגדות אלא חבלה בהתנגדות."[26] ואכן ב-10 ביולי עצרו מנגנוני הביטחון של החמאס שלושה פעילים של גדודי חללי אל-אקצא ששיגרו טילים לעבר ישראל.[27] 

 

דובר תנועת החמאס, פוזי ברהום, אמר: "אנו בחמאס מבהירים כי אנו מחויבים לתהדיאה ונפעל עם כל הפלגים הפלסטיניים להצלחתה ולהמשכיותה... ברור שהכיבוש הציוני הוא שהתגרה ברגשות של הציבור הפלסטיני ושל פלגי ההתנגדות כאשר ביצע את הפשע המתועב בשכם, שם הוצאו להורג בדם קר שניים מבני עמנו לאחר המצור עליהם."[28]

 

בכיר בחמאס, ח'ליל אל-חיה, אמר כי "חמאס לא תסכים ליישם את התהדיאה בעזה בכוח הנשק, גם אם היא תופר ע"י פלגי ההתנגדות. חמאס לא תהיה השוטר שיבטיח את גבולות הכיבוש."[29] עם זאת, האשים אלחיה את הג'יהאד האסלאמי כי נחפז להגיב על ההתקפה הישראלית בשכם: "אם נחוץ להגיב יש לעשות זאת בגדמ"ע ולא בעזה". הוא גילה כי החמאס ופלגי ההתנגדות הסכימו להתייעץ לפני כל תגובה העלולה לסכן את התהדיאה. הג'יהאד מצידו דחה את ההאשמה.[30]

 

אנשי החמאס מתחו ביקורת על "גדודי חללי אל-אקצא" בטענה שבאמצעות שיגור טילים הם מנסים לטרפד את התהדיאה. כותב באתר המזוהה עם החמאס, אחמד אל-פלו, טען: "ירי הטילים בעיתוי הזה הוא טקטיקה של הפת"ח, שמטרתה להביך את תנועת החמאס המכבדת את הסכם התהדיאה שעליו חתמה מתוך אחריות עליונה. [הפרת התהדיאה נעשית ע"י פת"ח כדי] שהזירה הפוליטית הפלסטינית תיראה הפוכה ומטעה וחמאס תיראה כמי שהיא נגד ההתנגדות כביכול, ואילו שרידי הכנופיות של דחלאן, אנשי אוסלו הבורחים מן המערכה וסוכני המוסד, יצטיירו כאנשי התנגדות פטריוטים."[31]

 

אמירה עבד אל-עזיז כתבה באתר המזוהה עם החמאס: "היכן היו הטילים של גדודי אל-אקצא שהיו רדומים במשך התקופות הקשות שעברו על הפלסטינים בעזה. מה גרם להם להיות דוממים כאשר עזה בערה, ומה עורר אותם כעת לאחר שנחתם הסכם התהדיאה? האם הטילים וההתנגדות החמושה חדלו להיות חסרי תועלת? או שאנשיהם היו בתרדמה עמוקה כשהם מתעוררים ממנה רק כאשר טילי ההתנגדות וטילי הקסאם נחים... אולי הגיעו מרמאללה הנחיות בדבר הצורך להתנגד לתהדיאה ולהכשילה לאחר ההצלחה שרשמה חמאס כאשר כפתה על האויב להסכים לתנאיה."[32]

 

בנמקם את ירי הטילים טענו "פלוגות אל-קדס", הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, כי "פעולת ג'יהאד זו היא היא תגובה טבעית לפשע ההתנקשות בחיי מפקד פלוגות אל-קדס בג'נין, טארק אבו ע'אלי, ואיש ההתנגדות, איאד ח'נפר.. אם יימשכו החיסולים של אנשי "פלוגות אל-קדס", יגיבו הפלוגות באופן מרתיע ויהפכו את שדרות ואשקלון לערי רפאים."[33]  דובר הג'יהאד האסלאמי, דאוד שהאב, אמר כי משמעות ירי הטילים איננה ביטוי להתנערות מן התהדיאה. [34]

 

דוברי הרש"פ מותחים ביקורת על הסכם התהדיאה

אף שהרש"פ הביעה תמיכה בתהדיאה, תקפו אנשיה את ההסכם ומתחו ביקורת חריפה על החמאס. שגריר פלסטין במצרים, נביל עמר, אמר בריאיון לעיתונות כי "בהסכם התהדיאה הקריבה חמאס את הגדמ"ע בטענה שהתהדיאה תוחל בהדרגה. מה תגיד החמאס אם ישראל תחדור לשכם? היא תגנה כפי שנהגנו אנחנו, אך לא תעשה דבר משום שהיא התחייבה לקבל את הרעיון שהתהדיאה רלוונטית לעזה בלבד".[35]   

 

בכיר במשרד ההסברה הפלסטיני ובעל טור ביומון הרש"פ, האני אל-מצרי, טען כי "בהסכם התהדיאה אין הסרה כוללת של המצור, אלא הסרה הדרגתית, וביתר פירוט, הוא אינו כולל את פתיחת מעבר רפיח - נושא שיהיה נתון למו"מ... הסכם התהדיאה אינו כולל את עסקת האסירים וזה חיסרון גדול אחר, משום שממשלת ישראל נתונה בלחץ כבד מצד דעת הקהל ומשפחת גלעד שליט. היא תמהר להשלים את העסקה או שתפעל למוטט את התהדיאה. הסכם התהדיאה אינו כולל מנגנון פיקוח יעיל של צד שלישי... הליקוי החמור ביותר הוא שההסכם אינו מלווה בהליך מדיני ולא צפוי שיהיה מלווה במו"מ רציני שיכול להוביל לסיום הכיבוש. דבר זה הופך את התהדיאה, אם היא תתממש ותימשך, לסוג של דו-קיום עם הכיבוש שעה שמה שדרוש הוא סיומו של הכיבוש ולא דו קיום עימו".[36] 

 

בעל טור ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", יוסף מחמד, כתב: "חמאס מכרה את האינטרסים של העם הפלסטיני תמורת הגנה על ראשי התנועה ותמורת מעט סוגי דלק ומוצרי מזון הנמכרים בשוק השחור לשם אינטרסים אישיים."[37]  יועצו של ראש הממשלה הפלסטיני ובעל טור ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", עומר חלמי אל-ע'ול, כתב: "הנהגת החמאס גילתה נכונות למלא את תפקיד השוטר המגן על גבולות מדינת הכיבוש ועל התוקפנות הישראלית ואכן היא רדפה קבוצות של ההתנגדות ולכדה חלק מהם גם אם לא הודיעה על כך... [כתוצאה מהתהדיאה] עזה והגורמים הפוליטיים שבה נתונים לפיקוח ואם כוח התנגדות מסוים יפתח נשק ויבצע פעילות התנגדות, זכותה של ישראל לראות את התהדיאה מבוטלת." [38]

 

סגן השר לעניינים אזרחיים לשעבר, ד"ר סופיאן אבו זאידה, סבור כי "כיום חמאס מנסה למלא את התפקיד שמילאה הרש"פ בעבר, כאשר ניסתה לשמר את התהדיאה. מה ההבדל בין לוחם של עז אל-דין אל-קסאם המופקד על שמירת התהדיאה ומונע מאנשי ההתנגדות לבצע פעילות, לבין איש הביטחון הלאומי שפעל כך בעבר."[39]   עבדאללה עואד, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם" כתב: "כאשר אבו מאזן דגל בתהדיאה היא נחשבה כבגידה, כפירה ושיתוף פעולה, אך כאשר חמאס דוגלת בתהדיאה היא הופכת להיות מאבק, התנגדות, ניצחון ואינטרס עליון לעם הפלסטיני?... האם שכחתם שהסיסמה הגדולה הייתה התנגדות עד לשחרור הגדמ"ע."[40]

 

הקצנה בעמדות של בכירים בתנועת הפת"ח

אחת מתוצאות התהדיאה היא ההקצנה בהתבטאויותיהם של בכירים בתנועת הפת"ח הן כלפי החמאס והן כלפי ישראל.

 

ניכר כי הבכירים ברש"פ מאוכזבים מהיעדר הישגים מדיניים במסגרת המו"מ עם ישראל. על פי דיווח ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", בוחנת הרשות שלוש אופציות לגבי המשך המגעים עם לישראל. האופציה הראשונה היא הפסקת המגעים עם ישראל והכרזה על הפסקת התהליך המדיני. האופציה השניה היא הכרזה חד צדדית על מדינה פלסטינית ואילו האופציה השלישית היא הסגת כל הכוחות הפלסטינים ליריחו והשארת הערים הפלסטיניות לשליטת הצבא הישראלי.[41]

 

חיזוק לשינוי הטון אצל בכירי הפת"ח ניתן לראות גם בקריאתו של חבר המשלחת הפלסטינית למו"מ עם ישראל, יאסר עבד רבה, להכריז על קיצו של התהליך המדיני. לדבריו, "עם הממשלה הישראלית הזאת ובשנה הזאת לא יהיה הסכם שלום, משום שישראל סוגרת את הדרך לגמרי בפני כל הסכם"[42]

 

בכירי הרש"פ אף הקצינו לאחרונה את התבטאויותיהם גם ביחס לעימות עם ישראל. אלה חלקו שבחים למבצע הפיגוע בנהריה, סמיר אל-קונטאר ולדלאל אל-מוע'רבי, מובילת הפיגוע בכביש החוף. נוסף לכך, מבהירים הבכירים כי פת"ח לא תוותר על ההתנגדות החמושה. בד בבד, גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של הפת"ח, הפרו את התהדיאה כאשר ירו טילים לעבר ישראל.

 

נציג הפת"ח בקהיר, ד"ר ברכאת אל-פרא, אמר כי "איש אינו יכול לומר שפת"ח ויתרה על ההתנגדות, משום שהיא שהתחילה בה לפני כארבעה וחצי עשורים, הובילה את העם הפלסטיני כולו לאורך ההיסטוריה שלו והשתתפה באינתיפאדה הראשונה והשנייה. אנשי הפת"ח היו הדלק של האינתיפאדות. פת"ח לא תוותר על ההתנגדות בכל צורותיה כולל ההתנגדות החמושה עד שהכיבוש יסתלק, והיא תשתמש בה בעת הצורך וברגע שהאינטרס של העם הפלסטיני יחייב זאת.

 

האסטרטגיה של תנועת הפת"ח ברורה לכל, אימצנו אופציה מדינית ונמשיך בה. אם היא תיכשל לא נשליך את הרובה, וכפי שאמר הנשיא המנוח אבו עמאר, בנאומו המפורסם באו"ם בשנת 1974, וחזר על הדברים הנשיא, אבו מאזן, בנאומו המפורסם באו"ם אשתקד: 'אנו נושאים עלה של זית [ביד אחת] ואילו ביד השנייה אנו אוחזים ברובה. פת"ח תאחז ביד האחת עלה של זית - סמל השלום, וברובה - סמל המאבק. זו האסטרטגיה שלנו כעת ולא נוותר על המאבק החמוש כל עוד נמשך הכיבוש בגדמ"ע ובעזה. אכן אנו נותנים הזדמנות לשלום, אך אין בכך כניעה מצידנו. תנועת הפת"ח לא תיכנע ולא תוותר על הרובה ועל מאבקה באויב הישראלי העושק."[43]

 

יו"ר הרש"פ עצמו, מחמוד עבאס, המשמש - כמו ערפאת בשעתו – גם כיו"ר תנועת הפת"ח, בירך את משפחתו של סמיר אל-קונטאר ומשפחות שאר המשוחררים. דובר הפת"ח, אחמד עבד אל-רחמן, בירך את חזבאללה ואת כל כוחות ההתנגדות לרגל "הניצחון" על ישראל ועל שובם של "גיבורי החירות האסירים והשהידים ובראשם הלוחם הגדול סמיר אל-קונטאר והלוחמת השהידה, דלאל אל-מוע'ראבי, שהובילה את פעולת ההקרבה הנפלאה ביותר בתולדות הסכסוך הפלסטיני הישראלי. תנועת הפת"ח המקבלת את פני השהידים של החירות והעצמאות מבטיחה לציבור הפלסטיני להמשיך במאבק בדרכם של השהידים הטהורים עד שתשוחרר המולדת ותוקם מדינה פלסטינית ובירתה ירושלים."[44] בגילוי דעת לעיתונות שפרסם מתאם הפעילות העממית בתנועת הפת"ח, אכרם אל-עאידי, נאמר: "לשהידה דלאל אל-מוע'רבי יש ערך עליון של מאבק וערך סמלי מיוחד בתולדות המהפכה הפלסטינית."[45]  

 

בהזמנה שפרסמה תנועת הפת"ח לעצרת לכבודה של דלאל אל-מוע'רבי ברמאללה ב-16 ביולי 2008, צוטטו דבריה של דלאל: "פת"ח לימדה אותי את משמעות המאבק, אהבת המולדת והשהאדה."[46] יו"ר לשכת הנשיאות, רפיק אל-חוסייני אמר בעצרת: "לא נשכח את מעשה הגבורה שלך."[47]  בתהלוכה שארגנה הפת"ח ברפיח לכבוד דלאל אל-מוע'רבי אמר ח'אלד מוסא בשם הפת"ח: "דלאל הייתה ועודנה חלוצת המאבק המזוין."[48]  

 

עדלי צאדק, בכיר במשרד החוץ הפלסטיני ובעל טור ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", כתב לאחר העסקה בין ישראל לבין החזבאללה: "אנו רואים בהצלחה הזאת הוכחה למיומנותם של אנשי ההתנגדות הערביים ואנו מסוגלים לחזור עליה בכמה צורות."[49]

 

כמו כן ניכרת גם הקצנה בעמדת הרש"פ והפת"ח גם כלפי תנועת החמאס למרות הכרזתו של מחמוד עבאס על פתיחת דיאלוג לאומי בין כל הפלגים בחסות מצרית.[50] ניכר כי ישנה פסימיות לגבי תוצאותיו של דיאלוג כזה. מחמוד אבו אל-היג'אא, בעל הטור היומון "אל-חיאת אל-ג'דידה", כתב: "אינני חושב שיש מי שעדיין חושב או מקווה שניתן להגיע להסדר באמצעות דיאלוג בנוגע להפיכה בעזה... תנועת החמאס נחושה להיבדל ולהמשיך בתוכניתה להקמת אמירות... מה צריך לעשות? אין מנוס מצעד דרמטי שאינני יודע כיצד הוא צריך להיות ומה הוא בדיוק. זהו עניינה של ההנהגה וזהו תפקידה. אנו סומכים עליה שתנקוט בצעד זה.[51]

 

עזאם אל-אחמד, יו"ר תנועת הפת"ח בפרלמנט, אף אמר ליומון "אל-שרק אל-אוסט", כי נוכח סירובה של החמא"ס לכל ניסיונות התיווך, שוקלת הרש"פ,  מזה כמה שבועות, הצעה להכריז על רצועת עזה כעל אזור מרד הנתון לשליטתה של כנופיה צבאית שביצעה מרד מזוין. אל-אחמד הדגיש כי  זכותן של ממשלות לגיטימיות - כאשר מתחולל מרד מזוין באחד מאזוריהן - להשתמש בכוח מזוין כדי לשים קץ למרד, ולבקש סיוע ממי שהן רוצות.[52]

 

חמאס האשימה את הפת"ח באחריות לפיצוץ בעזה ב-25 ביולי 2008, שבו נהרגו חמישה פעילי חמאס. בתגובה עצרה החמאס אנשי פת"ח וסגרה מוסדות בעזה. מנגד, עצרה הפת"ח פעילי חמאס בגדמ"ע.[53]     

 

נספחים

 

א. הסכם התהדיאה:

1 – הפסקה הדדית של הפעילות הצבאית החל מ-19 ביוני 2008

2 – משך התהדיאה – ששה חודשים עפ"י ההסכמה הלאומית הפלסטינית

3 – יישום התהדיאה – בהסכמה עם מצרים ובחסותה

4 – פתיחת המעברים באופן חלקי כמה שעות לאחר כניסת התהדיאה לתוקפה

5 – מצרים תפעל בהמשך ליישם את התהדיאה גם בגדמ"ע

6 – בשבוע השני שלאחר התהדיאה – פגישה בין נציגי הרש"פ, חמאס ונציגים אירופיים לדון במכניזם לפתיחת מעבר רפיח[54]

 

ב.  פרק מתוך תקנון היסוד של תנועת הפת"ח:

"פרק ראשון: עקרונות, מטרות ושיטות –

 

עקרונות היסוד של התנועה

סעיף 1 - פלסטין היא חלק מן המולדת הערבית, והעם הפלסטיני הוא חלק מן האומה הערבית. מאבקו הוא חלק ממאבקה.

סעיף 2 – העם הפלסטיני הוא בעל הזכות הטבעית והלגיטימית על פלסטין ובעל זהות עצמית. לו הזכות הבלעדית להגדרה עצמית ולו הזכות להוביל את הסוגיה הפלסטינית ללא אפוטרופסות, בלא להיות כפוף למישהו או לקבל הנחיות. לעם הפלסטיני הריבונות המלאה על כל אדמותיו.

סעיף 3 – המהפכה הפלסטינית היא חלוצת האומה הערבית במערכה על שחרור פלסטין.    

סעיף 4 – מאבקו של העם הפלסטיני הוא חלק מן המאבק המשותף של עמי העולם נגד הציונות, ונגד הקולוניאליזם והאימפריאליזם בעולם.

סעיף 5 -  המערכה על שחרור פלסטין היא חובה לאומית פאן-ערבית. האומה הערבית תשתתף בחובה זו באמצעות כל יכולותיה ומשאביה החומריים והמוראליים.

סעיף 6 –  אנו מתנגדים לתוכניות, להסכמים ולהחלטות של האו"ם או של קבוצת מדינות או של מדינה אחת בנוגע לסוגיה הפלסטינית, אם הם מקפחים את זכותו של העם הפלסטיני על מולדתו. כל אלה בטלים.

סעיף 7 – הציונות היא תנועה גזענית, אימפריאליסטית ותוקפנית ברעיונותיה, ביעדיה, בארגונה ובדרכי הפעולה שלה.

סעיף 8 – הקיום הישראלי בפלסטין הוא [בעצם] פלישה ציונית תוקפנית והוא בסיס אימפריאליסטי להתפשטות ובעל ברית טבעי של הקולוניאליזם והאימפריאליזם בעולם.

סעיף 9 – שחרור המקומות הקדושים וההגנה על קדושתם הם חובה ערבית אסלאמית ואנושית.

סעיף 10 – תנועת הפת"ח היא תנועה לאומית, מהפכנית ועצמאית. היא חלוצת המהפכה של העם הפלסטיני.

סעיף 11 – הציבור המוביל את המהפכה ואשר יבצע את השחרור הוא בעל האדמה ולו הבעלות על פלסטין.

 

המטרות

סעיף 12 – שחרור מלא של פלסטין וחיסול מדינת הכיבוש הציוני כלכלית, מדינית, צבאית ותרבותית.

סעיף 13 – הקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית ועצמאית בעלת ריבונות על כל האדמה הפלסטינית,

 שתשמור על הזכויות הלגיטימיות של תושביה על בסיס צדק ושוויון וללא אפליה של גזע, דת או אמונה. ירושלים תהיה בירתה.

סעיף 14 – בניית חברה מתקדמת, שתבטיח זכויות אדם ותבטיח חירויות כלליות לכל התושבים

סעיף 15 – השתתפות פעילה בהגשמת מטרות האומה הערבית בשחרור הארץ ובנית חברה ערבית מתקדמת ומאוחדת.

 

סעיף 16 – תמיכה בעמים המדוכאים במאבקם להגדרה עצמית ולשחרור מולדתם כדי להקים מעוז של שלום עולמי על בסיס צודק.

 

השיטה

סעיף 17המהפיכה העממית המזוינת היא הדרך ההכרחית והיחידה לשחרור פלסטין

סעיף 18 – הסתמכות על העם הפלסטיני כחלוץ ובסיס של האומה הערבית השותפה במערכה. הגשמת לכידות בין האומה הערבית לבין העם הערבי הפלסטיני בשיתוף ההמונים במדינות ערב במערכה באמצעות חזית ערבית מאוחדת.

סעיף 19 – המאבק המזוין הוא אסטרטגיה ולא טקטיקה. המהפכה המזוינת של העם הערבי הפלסטיני היא גורם מכריע במערכה [למען] השחרור. המאבק לא ייפסק עד שיחוסל הקיום הציוני ועד שפלסטין תשוחרר.

סעיף 20 – חתירה למפגש כל הכוחות הלאומיים הפועלים בשדה המערכה באמצעות פעילות מזוינת להגשמת האחדות הלאומית.

סעיף 21 – הבלטת הזהות הפלסטינית - במובנה הלוחמני מהפכני - בזירה הבין-לאומית ואין זה סותר את הקשר הגורלי בין האומה הערבית לבין העם הפלסטיני.

סעיף  22 – התנגדות לכל הפתרונות המדיניים המוצעים כחלופה לחיסול הישות הציונית הכובשת בפלסטין ולכל התוכניות שמטרתן לחסל את הסוגיה הפלסטינית, או לבנאם אותה, או לקבוע אפוטרופסות על העם הפלסטיני.

סעיף 23 – כינון יחסים עם מדינות ערב כדי לטפח את הצדדים החיוביים בעמדותיהן בתנאי שהדבר לא ישפיע על המשך המאבק המזוין ועל הסלמתו.

סעיף 24 – כינון קשרים אמיצים ביותר עם תנועות שחרור בעולם התומכות במאבק המזוין והצודק שלנו, כדי להתנגד לציונות ולאימפריאליזם.

סעיף 25 – שכנוע המדינות הקשורות להגירת היהודים לפלסטין להפסיקה כתרומה לפתרון הבעיה.

סעיף 26 – אי עירוב הסוגיה הפלסטינית בסכסוכים ערביים ובין-לאומיים ולהתייחס אליה כאל עניין העומד מעל כל מחלוקת.

סעיף 27 – תנועת הפת"ח לא תתערב בעניינים פנימיים של מדינות ערב ולא תאפשר לאיש להתערב בענייניה ולהכשיל את מאבקו של העם הפלסטיני לשחרור מולדתו."[55]



[1] נוסח ההסכם – ראה נספח

[2]  אל-איאם (רש"פ), 22.6.2008

[3] אל-חיאת (לונדון), 24.6.2008

[4] www.palestine-info.info , 22.6.2008

[5]www.palestine-info.info  25.6.2008

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 20.6.2008

[7] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 22.6.2008

[8] את המונח "מנוחת הלוחם" בהקשר התהדיאה טבע ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל. 

[9] www.palestine-info.info  23.6.2008

[10]www.palestine-info.info  26.6.2008

[11] www.palestine-info.info  24.6.2008

[12] www.palestine-info.info 3.7.2008

[13] www.palestine-info.info  28.6.2008

[14] www.palestine-info.info, 21.6.2008

[15] אל-קדס (ירושלים), 21.6.2008

[16] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 22.6.2008

[17] אל-חיאת (לונדון), 24.6.2008

[18] www.palestine-info.info, 21.6.2008

[19] www.palestine-info.info 24.6.2008

[20] אל-איאם (רש"פ), 2.7.2008

[21] www.palestine-info.info  24.6.2008

[22]www.palestine-info.info  7.7.2008

Kataibaqssa.com/newarab/news [23] 10.7.2008

[24] www.palestine-info.info  24.6.2008

[25] www.palestine-info.info  27.6.2008

[26] אל-קדס (ירושלים), 28.6.2008

[27] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 11.7.2008

[28] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 25.6.2008

[29]www.palestine-info.info   24.6.2008

[30] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 26.6.2008

[31] www.palestine-info.info 1.7.2008

[32] www.palestine-info.info 5.7.2008

[33] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 25.6.2008

[34] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 26.6.2008

[35] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 25.6.2008

[36] אל-איאם (רש"פ), 28.6.2008

[37] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 28.6.2008

[38] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 23.6.2008

[39] אל-קדס (ירושלים), 28.6.2008

[40] אל-איאם (רש"פ), 29.6.2008

[41] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.7.2008.

[42]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 16.7.2008

[43] אל-ראיה (קטר), 13.7.08 יצוין כי תנועת הפת"ח לא ביטלה ולא שינתה את תקנון היסוד שלה לאחר הסכם אוסלו (ואף לא נדרשה לעשות זאת עפ"י ההסכם). ראה עיקרי התקנון בנספח ב להלן.

[44] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.7.2008

[45]   www.sabanews.net   13.7.2008

[46] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.7.2008

[47] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.7.2008

[48]  אל-איאם (רש"פ), 18.7.2008

[49] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.7.2008

[50]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 28.7.2008

[51] אל-חיאת אל-ג'ידידה (רש"פ), 28.7.2008.

[52] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 28.7.2008

[53]  Islamonline.net  www.  26.7.2008

[54] www.arabs48.com  18.6.2008

[55]   Fatehforums.com   11.5.2004

 

תגיות