המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סוריה מתנערת מן ההבטחה לכונן יחסים דיפלומטיים עם לבנון
6/8/2008

 

סוריה מתנערת מן ההבטחה לכונן יחסים דיפלומטיים עם לבנון

 

ב-12 ביולי 2008, ערב פתיחת "ועידת מדינות הים התיכון" בפריז, התכנסה בארמון האליזה פסגה מרובעת בהשתתפות נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, נשיא לבנון, מישל סולימאן ואמיר קטר, שיח' חמד בן ח'ליפה אל ת'אני. במסיבת עיתונאים שהתקיימה לאחריה הכריז סרקוזי – במה שהגדיר כ"אירוע היסטורי" – על רצונו של נשיא סוריה לכונן יחסים דיפלומטיים עם לבנון. בסיקורי העיתונות של האירוע נרמז מפי מקורות צרפתיים ממשלתיים, כי הזמנת אסד התאפשרה רק על יסוד הסכמתו להקים שגרירות בלבנון.  

 

ואולם, הנשיא הסורי ומקורביו מיהרו להבהיר כי לא חל כל שינוי במדיניותה הקודמת של סוריה כלפי לבנון. הם הסבירו כי סוריה אמנם "אינה מתנגדת" לחילופי שגרירים, אך ההחלטה בעניין צריכה להתקבל רק ע"י ממשלת לבנון ללא התערבות גורמים זרים.[1] בנוסף, הבהירו אסד ושריו כי ההליך צפוי להתעכב עד לאחר שייפתרו סדרות של קשיים הנוגעים ללבנון עצמה וכאלה הנוגעים ליחסים הקיימים בין סוריה ללבנון. הנשיא הלבנוני, מצדו, הפתיע ואמר שכלל אין צורך בנורמליזציה עם סוריה, שכן היחסים עמה "טבעיים".

 

מגמה זו של עיכוב וערעור באה לידי ביטוי גם במאמרים שפורסמו בעיתונות הסורית והלבנונית. מאמר מערכת ביומון הסורי הממסדי, "תשרין", הגדיר את סוריה ולבנון כ"מדינות תאומות" שלא ניתן לנתק את הקשר ביניהן. בעלי טור סוריים טענו כי לבנון וסוריה כלל לא מעוניינות בהקמת שגרירויות, וכי הכרזת סרקוזי בוימה עבור דעת הקהל הצרפתית. עורך יומון סורי אף הזהיר כי התעקשותם של גורמים בלבנון על כינון יחסים של שוויון עם סוריה תגרום לביטול כל הזכויות הכלכליות מהן נהנתה לבנון בעבר. מנגד, יומונים לבנוניים פרו-סוריים הדגישו כי שגרירות סורית בלבנון לא תהיה מה ש"כוחות ה-14 במרץ" מקווים לו, אלא להיפך, היא רק תחזק את התפקיד שממלאת סוריה בלבנון ותאציל עליו לגיטימציה בינ"ל. בעל טור ביומון "אל-מסתקבל", המזוהה עם "כוחות ה-14 במרץ", טען במאמרו כי מהלכיה של סוריה נועדו להפוך את הדרישות לריבונות ולחירות בלבנון לנחלת העבר, והמליץ לאזרחי לבנון להתרגל מחדש לאדונות הסורית במדינה. 

 

להלן תרגום עיקרי ההתבטאויות והמאמרים בנושא:

 

סרקוזי: "בשאר אל-אסד מעוניין לפתוח נציגות דיפלומטית בלבנון"

במסיבת עיתונאים שנערכה בארמון האליזה, לאחר פסגה מרובעת צרפתית-סורית-לבנונית-קטרית, יצא סרקוזי בהכרזה הבאה: "ראשית, ברצוני לומר כי מבחינת צרפת מהווה רצונו של הנשיא בשאר אל-אסד לפתוח נציגות דיפלומטית, לצד נציגות דיפלומטית של לבנון בסוריה, התקדמות היסטורית. אולי זה נראה לכם מוזר שאני הוא שמכריז על כך, אך הנשיא בשאר אל-אסד ואנוכי סיכמנו שכך יוצג הדבר. זהו אירוע היסטורי, שכן הוא מעולם לא התרחש לפני כן. באופן טבעי, ישנן סוגיות משפטיות שיש ליישב בצד הסורי, מה שמסביר את העיכוב ביישום. זו כמובן צריכה להיות השאיפה של החברה הלבנונית בכללותה, והנשיא סולימאן יסביר את הדברים טוב יותר ממני... הכרזה זו והרצון [של בשאר אל-אסד] הם היסטוריים ומהווים חדשות טובות עבור כולם. יש רבים בצרפת שאוהבים את לבנון ויש להם עניין בכל מה שמתרחש שם."[2] 

 

בשאר אל-אסד: הסכם דוחא איננו בסיס לכינון שגרירויות

לאחר הכרזתו "ההיסטורית" של סרקוזי, אישר בשאר אל-אסד שסוריה "לא תתנגד" לפתיחת נציגויות דיפלומטיות, כל זאת בתנאי שלבנון תרצה בכך, אך ניסה להצדיק אי-קיומה של שגרירות בטענה שהדבר אינו מעיד בהכרח על אי-הכרה סורית בלבנון, ולראייה, לסוריה אין שגרירויות ב-131 מדינות שבהן היא, כמובן, מכירה: "מבחינה עקרונית, אין לנו בעיה עם פתיחה של שגרירויות בסוריה ובלבנון. כמובן שיש כאלה המפרשים אי-פתיחת שגרירויות כאי-הכרה. לסוריה יש בעולם כ-50 שגרירויות בלבד. האם פירוש הדבר שאיננו מכירים ב-131 מדינות? דיבורים אלה אינם הגיוניים. ואולם, אם לבנון מעוניינת בפתיחת שגרירות, הרי שלסוריה אין כל התנגדות לכך."

 

בניגוד לסרקוזי שהציג את נכונותו של אסד לחילופי שגרירים עם לבנון כתקדים "היסטורי", הבהיר הנשיא הסורי כי אין בכך כל חידוש: "הדגשתי דברים אלה [בעבר] כמה פעמים, [בין השאר] בראיונות שקיימתי לאחרונה עם העיתונות והתקשורת הצרפתית."[3] כמו כן, הוסיף אסד כי כינון היחסים הדיפלומטיים עם לבנון צפוי להתעכב מטעמים בירוקראטיים: "היום דיברנו על כך, ואמרנו כי יש הליכים משפטיים אותם צריכים, כמובן, ליזום הנשיא, מישל סולימאן, וממשלת לבנון, אשר טרם החלנו במגעים עמה. אנו נגדיר מה הם ההליכים הדרושים לשם כך."

 

אסד הבהיר כי "הסכם דוחא" איננו בסיס מספיק לכינון שגרירויות, וכי בטרם פתיחת שגרירויות חייבים להסתיים השלבים הבאים: 1. גיבוש חוק בחירות חדש בלבנון. 2. קיום בחירות בלבנון (מאי 2009). 3. דיאלוג לאומי לבנוני לגבי עתיד לבנון וגיבוש הסכמה (שתהיה מקובלת על סוריה): "מה שסוכם ב'הסכם דוחא', בחסות קטר והאמיר היה הישג גדול, אך לא מספק. יש להעניק לו תמיכה נוספת. נבחר נשיא, הוקמה ממשלה ועתה נותרו [הסוגיות של] חוק הבחירות, הבחירות ובהמשך הדיאלוג הלאומי בין הלבנונים, על מנת שנהיה בטוחים שההיסטוריה הלבנונית שידעה עימותים רבים לא תחזור על עצמה בעתיד... 'הסכם דוחא' הציב את לבנון על המסלול הנכון והעביר את לבנון מסף מלחמת אזרחים לתקופה בה יכולים הלבנונים לנהל דיאלוג מדיני אלה עם אלה לגבי עתידה של ארצם. רק להם יש זכות לקבוע מה יהיה העתיד הזה... תפקידנו לתמוך בלבנון בתקופה הזו, הן בעתיד הקרוב, מהיום ועד לבחירות [במאי 2009] והן בעתיד הבינוני והרחוק, מייד לאחר הבחירות."[4] 

 

למחרת מסיבת העיתונאים, ב-13 ביולי 2008, נפגש הנשיא אסד עם עמיתו הלבנוני, ודווח כי "השניים הסכימו כי כל הנושאים הנוגעים לשתי המדינות הם נושא דו-צדדי [בלעדי]", וכי "כל מה שקשור [לנושאים אלה] מהווה החלטה סורית-לבנונית [בלעדית]".[5]

 

שר ההסברה הסורי: גישתנו כלפי לבנון לא השתנתה

בראיון טלוויזיוני שהעניק לערוץ "דובאי" ב-15 ביולי 2008, הכחיש אסד כי קבלת הפנים החמה לה זכה בצרפת נבעה משינוי שחל במדיניות הסורית: "הדבר היחיד שלא השתנה הוא המדיניות הסורית... [לעומת זאת], הקשר האירופאי-אמריקאי הוא הדבר העיקרי שהשתנה. בכירים אירופאים רבים החלו לפני כשנה לגבש חזון [שונה משל ארה"ב]. שמענו אותם בפגישות פרטיות מדברים על אי-אמון בחזון של הממשל [האמריקאי] הנוכחי, אשר העמיד את האירופאים במצב קשה והזיק לאינטרסים המערביים במזה"ת ובאזורים אחרים בעולם... [מדינות] המערב ניסו להפגין אחדות לגבי הסוגיות השונות, אך [באמת] לא כך הם פני הדברים... לנו זה היה ברור, ונשיא צרפת בא והכריז על כך."

 

בתשובה לשאלה על המחיר ששילמה סוריה עבור קבלת הפנים בצרפת, אמר הנשיא הסורי: "לא שילמנו מחיר על דבר. עמדותינו נותרו כפי שהיו. הסברתי לנשיא סרקוזי וליתר הבכירים עמם נפגשתי בעבר כי איני אדם הנושא פרסים בכיסי על מנת שיעניקו לו תמורה עליהם... תמיד הסברנו להם שאין לנו מתנות בכיסינו. יש לנו זכויות, והזכויות הללו אינן שייכות לי, אלא לסוריה. הן לא שייכות לנשיא ולא לאף בכיר [אחר], ולכן איננו יכולים להעניק [לגורמים כלשהם] את הזכויות הללו, כך שיוכלו [אח"כ] לטעון כי וויתרנו... יש מציאות מסוימת, ומי שרוצה למלא תפקיד באזור צריך לשאת ולתת עם מדינות מסוימות, ובכללן עם סוריה."[6]

 

שר ההסברה הסורי, מוחסן בלאל, הדגיש אף הוא בראיון לערוץ הלוויין הסורי כי "הגישה של סוריה כלפי לבנון לא השתנתה למרות מה שקרה", והגדיר את לבנון כ-"אחות, השכנה, היציבה והמאוחדת, המונהגת על ידי ממשלת אחדות לאומית" ואת יחסיה עם סוריה כ-"מיוחדים בכל המישורים."[7]

 

מישל סולימאן: "אין צורך בנורמליזציה עם סוריה"

בשיחה עם עיתונאים בפריז הביע נשיא לבנון, מישל סולימאן, התנגדות לנרמול היחסים עם סוריה, והצהיר כי נפתח דף "ישן-חדש" ביחסי המדינות. מצד אחד, טען סולימאן כי "לבנון עומדת בתוקף על [כינון] יחסים דיפלומטיים בין לבנון לסוריה", אך באותה נשימה הבהיר כי "אין מדובר בנורמליזציה של היחסים, שכן היחסים עם [סוריה] טבעיים ולא [מצריכים] נורמליזציה." בתשובה לשאלה האם ניתן לומר כי נפתח דף חדש ביחסי סוריה-לבנון, השיב סולימאן כי "זהו דף ישן-חדש, ואני מרוצה מאוד מהיחסים שיהיו בינינו לבין סוריה."[8]

 

במסיבת העיתונאים המרובעת בארמון האליזה התייחס גם סולימאן לקשיים הבירוקראטיים שעתידים לעכב כינון יחסים דיפלומטיים עם סוריה: "יהיה תיאום בין סוריה ללבנון על מנת לנקוט בהליכים המשפטיים והמנהלתיים הדרושים כדי שההסכם [על כינון יחסים דיפלומטיים] ייכנס לתוקף בהקדם האפשרי."[9]

 

בפגישה עם "הוועדה המשפטית הסורית-פלסטינית לזכות השיבה", ב-26 ביולי 2008, הביע סולימאן התנגדות להתערבות חיצונית ביחסי לבנון וסוריה, כשקבע שכל הסוגיות הנוגעות ליחסי המדינות "צריכות להיפתר בבירות או בסוריה, ולא על שולחנו של אף [גורם] אחר." הוא טען כי סוריה ולבנון קשורות "בכל דבר": "[יש] לנו אויב משותף, [קשרים] משפחתיים משותפים, רעיונות משותפים, אינטרסים משותפים וים משותף... וביכולתנו להשיג רבות באמצעות חיבה ושיתוף פעולה." הוא גם הרבה להדגיש את הגורמים "הרוחניים, המוסריים, המשפחתיים", בנוסף ל"קשרי המסורת, הדת והתרבות", המחברים בין שתי המדינות.[10] 

 

שה"ח הסורי: "איני יודע עם לבנון מעוניינת בפתיחת שגרירויות"

בשיחה עם היומון "אל-ספיר", העלה שה"ח הסורי, וליד אל-מועלם, סדרה נוספת של קשיים המעכבים כינון שגרירות בלבנון: "יש לבחון [תחילה] את גורל 'המועצה הסורית-לבנונית העליונה', את 'הסכם האחווה ושיתוף הפעולה' ואת החוזים המשותפים,[11]  ו[רק] אז יינקט הליך הייצוג הדיפלומטי בהסכמה בין שתי הממשלות."[12]

 

במסיבת עיתונאים שקיים בבירות ב-21 ביולי, לאחר פגישתו עם נשיא לבנון (במהלכה מסר לו הזמנה לבקר בדמשק), התייחס אל-מועלם לסוגיות רבות הנוגעות לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, והדגיש כי אין מקום להתערבות זרה בהם [כגון של צרפת]: "היחסים בין לבנון לסוריה הם נושא בילטראלי בין שתי מדינות אחיות, ואיננו מסכימים שיתערב בהם צד שלישי". עוד אמר אל-מועלם: "איני יודע אם אתם מעוניינים לפתוח שגרירות או לא... אנחנו נחושים לפתוח [שגרירות], יחד עם חילופים דיפלומטיים, אך רצון זה חייב להיות משותף לשני הצדדים." 

 

אשר לסוגיית התוויית הגבולות, אמר אל-מועלם: "שום דבר לא מונע את התוויית הגבולות, אך עלינו לקחת בחשבון את האינטראקציה בין התושבים [הלבנונים והסורים] בכפרי הגבול. האם תועיל [התוויית גבול] לתושבים אלה או לא? ידוע לי כי רבים מבני הכפרים הלבנוניים לומדים, מעבדים אדמות ועובדים בסוריה. יחד עם זאת, אם אין מנוס מהתוויית הגבולות, הרי שאנחנו מוכנים לכך."

 

אל-מועלם טען כי "חוות שבעא הן לבנוניות" וכי "טעות [לחשוב] כי יש בעיה בין סוריה ללבנון לגביהן. הבעיה היא בכיבוש הישראלי של האדמה הלבנונית בחוות שבעא, ע'ג'ר וגבעות כפר שובא. יש כיבוש ישראלי שחייב להסתיים, בדומה לכיבוש הישראלי בגולן. תפיסת [חוות שבעא] ע"י כוחות האו"ם לא תסיים את הכיבוש, אלא... תחליף אותו ב[כיבוש של] כוחות האו"ם.[13]

 

בתשובה לשאלה האם יורגש שינוי בגבול לבנון, השיב אל-מועלם כי "שום דבר לא ישתנה". כאשר נשאל אם יהיה צורך בדרכונים, הוא השיב: "לא, המצב יישאר כמות שהוא, ואם העניינים יתקדמו היטב, אף יהיו הקלות גדולות יותר."

 

אשר לגורל "המועצה הסורית-לבנונית העליונה" לאחר חילופי השגרירים בין המדינות, אמר אל-מועלם כי "יש סטאטוס משפטי קיים בין שתי המדינות ויש לדון בו כדי להתאימו לנסיבות המתחדשות", בהצביעו על הדגם של "מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ".[14]

 

אזהרה ללבנון מפני פתיחת הסכמי השת"פ עם סוריה

מזכ"ל "המועצה הסורית-לבנונית העליונה", נצרי ח'ורי, הסביר בראיון מלשכתו השוכנת בדמשק, כי גורל המועצה יובא להכרעתה של ממשלת לבנון: "יש בלבנון קולות הדורשים לבטל את החוזים [בין סוריה ללבנון] ואת המועצה העליונה, [עמדה] שפירושה חזרה לנקודת האפס. האם בכך מעוניינת ממשלת לבנון באופן רשמי? האם ישרת הדבר את היחסים הבילטראליים בין המדינות?... על [הלבנונים] להגיע להחלטה מאוחדת. אין ספק שיש צורך בעמדה ברורה ורשמית מצד לבנון [בעניין זה]."

 

בתשובה לשאלה על פרק הזמן שיעבור עד לכינון יחסים דיפלומטיים, השיב ח'ורי: "על הצדדים לקבוע עמדה רשמית בכל הנוגע  למצב הנוכחי ולהסכים על המכניזם [הדרוש]  כדי לאשר פתיחת שגרירויות. יש נוהגים מקובלים לחתימת מזכר הבנות משותף על כינון יחסים דיפלומטיים. לכל מדינה יש את המכניזם לפיו היא מאשרת את המזכר, כאשר בסוריה יש צורך בצו [נשיאותי] ואילו בלבנון יש צורך בהחלטת ממשלה. המכניזמים ייקבעו בהסכמה בין הצדדים, אך הנושא ייקח זמן מה."[15]

 

בראיון נוסף, הדגיש ח'ורי כי יש לשמור על הישגי "המועצה העליונה הסורית-לבנונית", והזהיר את לבנון מפני "איבוד הזכויות שהשיגה, אם ינוסחו מחדש [הסכמי] שיתוף הפעולה [עם סוריה]".[16]

 

יובהר כי ח'ורי עמד על כך שההחלטה וה"מכניזמים" לכינון שגרירויות בלבנון יהיו שונים מאלה שבסוריה. כלומר – בעוד שבסוריה ההחלטה נתונה בידי הנשיא – בלבנון היא חייבת להיות בידי הממשלה, והחלטתה של זו בעניין היחסים עם סוריה חייבת להיות "מאוחדת". בדרך זו מובטחת האפשרות לסכל את פתיחת השגרירויות ע"י כך שחלק מן הלבנונים יתנגד, והחלטת הממשלה לא תהיה "מאוחדת". כזכור, בממשלת לבנון שלאחר "הסכם דוחא" יש לאגף הפרו-סורי אפשרות למנוע כל החלטה שאינה מקובלת עליו.

 

יש לציין בהקשר זה כי מקורות סוריים רשמיים שנשאלו לגבי לוח הזמנים לכינון יחסים דיפלומטיים, השיבו כי "לא יהיה עיכוב" בפתיחת השגרירויות, "הגם שקשה לחזות מתי הדבר יקרה."[17] 

 

תשרין: "אף אחד לא יוכל לנתק בין סוריה ללבנון"

במאמר מערכת ביומון הסורי הממסדי "תשרין", הגדיר עורך היומון,  עצאם דארי, את סוריה ולבנון כ"מדינות תאומות" והדגיש כי אף גורם לא יוכל לנתק ביניהן: "כאשר נשיא לבנון יגיע לדמשק, ייפתח דף חדש [ביחסי סוריה-לבנון] הבנוי על אמון, דיאלוג ואחווה, אשר מרכיביו שאובים מן היחסים ההיסטוריים, הנמשכים לאור רצונם של העמים בשני הצדדים. אל לנו לשכוח כי יש מאות משפחות הנמצאות מזה עשרות שנים בשתי המדינות התאומות, וכי הקשר בין שני העמים לא נותק ואף אחד לא יוכל לנתקו, יהיו כלי ההרס והתחבולה שברשותו אשר יהיו.

 

בין אחים, אין נושא שאי-אפשר לדון בו ואי-אפשר לפתור אותו. כל זאת הרחק מהתערבויות חיצוניות, אשר הביאו לנו רק צרות, אסונות וחורבן. בעלי הבית הם היודעים מה האינטרסים והרצונות שלהם, ורק הם יקבעו את ההווה והעתיד שלהם ויגנו על ההיסטוריה שלהם."[18]

 

בעל טור סורי: "הכרזת סרקוזי בוימה עבור דעת הקהל בצרפת"  

בעל הטור, וסים אל-אחמר, כתב ביומון הסורי, "אל-וטן": "סרקוזי סבור שהשיג 'ניצחון גדול' בסוגיה הלבנונית, באמצעות מפגש הפסגה שארגן בין שני הנשיאים, אסד ומישל סולימאן... אשר במהלכו הכריז על כוונתן של בירות ודמשק לכונן יחסים דיפלומטיים. כותרות מהדורות החדשות הציגו לעיתים את ההכרזה באופן מוגזם, עד כדי כך שנטען כי סוריה הכירה בפעם הראשונה בעצמאות לבנון בחסותה של צרפת. לאמיתו של דבר, אין חדש בהכרזה על הכוונה לקיים חילופים דיפלומטיים בין סוריה ללבנון, מלבד [העובדה] שהיא התקיימה במסגרת פומבית מול מצלמות התקשורת העולמית, באופן מבוים שכוון ביסודו של דבר לדעת הקהל הצרפתית, אשר התנגדה בחלקה לקבלת הפנים לנשיא אסד. ואולם, מבחינת התוכן, דמשק הכריזה לפני הפסגה פעמים רבות כי בכוונתה לדון בחילופים הדיפלומטיים עם ממשלת האחדות הלבנונית."[19]

 

בעל טור אחר ביומון הסורי "אל-וטן", עיסא אל-איובי, כתב: "חלק מן הערבים סברו כי פריצת הדרך האמיתית [שהתרחשה בפריז] היא ההכרזה על חילופים דיפלומטיים קרובים בין סוריה לבנון, כאילו זו הדרישה הדחופה ביותר של העם הלבנוני והעם הסורי, תוך שהם מתחזים לשוכחים כי דרישה זו אינה מטרידה את הלבנונים או את הסורים. יתר על כן, [הקמת] שגרירויות בשתי המדינות הללו עלולה להפוך לבעיה עבור הלבנונים, הסורים והערבים בכללותם."[20]

 

עורך יומון סורי: "יחסים עם לבנון - לא ע"ח האינטרס הסורי"

עורך "אל-וטן" עצמו, וצ'אח עבד רבה, הזהיר את הלבנונים כי התעקשותם על כינון יחסים של שוויון עם סוריה תגרום לביטול כל הזכויות מהן נהנתה לבנון עד כה: "באמתלה של 'נרמול' היחסים,  מעוניינים כמה מהלבנונים לנצל את סוריה, אך הדבר לא יקרה, ולא משנה כמה הם יפגינו, יגדפו... יאיימו ויפרסמו [נגדה]. האין הם מבקשים יחסים של שוויון? אם כך, יהיו אלה יחסים של שוויון במלוא מובן המילה – יחסים המבוססים על אינטרסים משותפים ולא [כאלה הבאים] על חשבון האינטרס הסורי. די במה שסוריה שילמה בדמה, בכלכלתה ובמדיניות החוץ שלה. הגיעה העת לשוויון אמיתי, אשר יחל בראש ובראשונה בשגרירויות ובייצוג דיפלומטי, וימשיך לאחר מכן בשוויון ביחסים הכלכליים."

 

עבד רבה הבהיר את כוונותיו: "פירוש הדבר הוא שעל לבנון יהיה להתחיל לנקוט בצעדים הנוגעים למאבק בהברחות בגבולות במקום לעודד אותן. לאחר מכן, תטיל סוריה מכסים על סחורות לא לבנוניות הנכנסות לשוק הסורי דרך גבול [לבנון], תשים קץ להברחות המתמשכות בין שתי המדינות ותתחייב ליישום עקרונות השוק הערבי המשותף, במקום את עקרונות המבריחים, נהגי המוניות וגיבורי המקח והממכר בלבנון. זאת במטרה להגיע לשוויון ביתר התחומים, כהכנה לביטול כל הזכויות מהם נהנתה לבנון בעבר."[21]

 

יומונים לבנוניים פרו-סוריים: "סוריה שבה ללבנון דרך הדלת הקדמית"

בעל הטור, ע'אסב אל-מוח'תאר, טען במאמר ביומון הלבנוני הפרו-סורי, "אל-ספיר", כי הקמת שגרירות סורית בבירות רק תחזק את התפקיד הסורי בלבנון: "אם יתבצעו חילופים דיפלומטיים בין לבנון לסוריה, פירוש הדבר יהיה כי השגרירות הסורית בבירות תהפוך למקור סמכות – וייתכן אף אחד החזקים ביותר – עבור כמה מהכוחות הפוליטיים הלבנוניים המוצהרים והנחבאים. זאת בדומה לשגרירויות של סעודיה, מצרים וקטר, כמו גם, כמובן, אלו של צרפת, ובמיוחד של ארה"ב, אשר אין דבר ששגריריה אינם מתערבים בו בתוקף 'ייפוי הכוח שניתן להם לשמור על ריבונותה, חירותה ועצמאותה של לבנון'.

 

משמעותה של שגרירות סורית בבירות תהיה – בניגוד למה שסבורים רבים ב'כוחות ה-14 במרץ' ובציבור שלהם – חיזוק התפקיד שממלאת סוריה בלבנון. בראש ובראשונה, התפקיד הפוליטי, אשר יזכה ללגיטימציה ויהיה מוגן על ידי החוק הבינ"ל, כמו גם יתר התפקידים בהתאם למצב שישרור בלבנון בשנת 2009, לאחר הסתלקות הממשל האמריקאי הנוכחי ולאחר הבחירות לפרלמנט [הלבנוני]."[22]

 

מאמר ברוח דומה פרסם בעל הטור, ע'סאן סעוד, ביומון הלבנוני המקורב לחזבאללה, "אל-אח'באר": "תוך שלוש שנים הצליחו הסורים לארגן מחדש את ביתם הפנימי בלבנון... היום הם מכתירים [בהצלחה] מאמץ מתיש של שלוש שנים, ונכנסים [ללבנון] – באמצעות השפעה ולא באמצעות אנשים – דרך הדלת הקדמית, לאחר שיצאו [מלבנון בשנת 2005] דרך הדלת האחורית."[23]

 

בעל טור נוסף ב"אל-אח'באר", ניקולא נאציף, טען במאמרו כי לבנון תידרש לעשות ויתורים לסוריה במסגרת בנייתם המחודשת של היחסים בין המדינות: "דמיוני לחשוב שסוריה תהא מוכנה לתת ללבנון בבת אחת – כאשר תקבל את פניו של סולימאן – את כל מה ש[לבנון] מבקשת, כדי לנרמל את היחסים בין שתי המדינות. הנשיא [סולימאן] הקדים להעניק בפריז [לסוריה] שטר בעל ערך כשאמר שהיחסים הסורים-לבנוניים טבעיים ואינם מצריכים נורמליזציה, ברומזו כי בשלב הבא יהיה צורך ברה-אורגניזציה בלבד. 

 

דמיוני גם לחשוב שרק לבנון תדרוש מסוריה את מה שהיא רוצה להשיג, ותתכחש למה [שסוריה] עשויה לדרוש ממנה בכל הנוגע לרה-אורגניזציה ביחסי שתי המדינות. על כן, כל ניסיון לבנות מחדש את היחסים הבילטראליים יהיה אך ורק תוצאה של פשרה, במסגרתה כל אחת מהמדינות [תצטרך] לתת לזולתה, כמו גם לוותר על דרישותיה, מידה כנגד מידה... סוריה גם היא מעוניינת לקבל מלבנון ערבויות וביטחונות מהימנים הנוגעים לגורל הנשק של חזבאללה ולמקומה של לבנון בסכסוך האזורי ובסכסוך הפנים [לבנוני]."[24]

 

בעל טור ב"אל-מסתקבל": "דמשק עדיין חולמת לשוב לבירות"

במאמר ביומון הלבנוני "אל-מסתקבל", שבבעלות סעד אל-חרירי, ממנהיגי "כוחות ה-14 במרץ", כתב בעל הטור, אסעד חידר, כי מהלכי סוריה נועדו להפוך את הדרישות לריבונות ולחירות בלבנון לנחלת העבר: "בכל הנוגע לצורה, חל שינוי ביחסים הלבנוניים-סוריים... [אך]  בכל הנוגע לתוכן, לא השתנה דבר. דמשק עדיין חולמת לחזור לבירות, וכעת היא  בטוחה שנסללה עבורה הדרך אליה...

 

ההכרה הסורית בלבנון כמדינה עצמאית, ולא כישות זמנית, הייתה 'הפרס הגדול' שנתן נשיא סוריה לעמיתו הצרפתי. אסד הבטיח וקיים, היות שרצה לשקם את מעמדו ולהגן על משטרו מחקירה ובידוד. הוא הצליח בכך, שכן נשיא צרפת מיהר לנרמל [את היחסים עם סוריה], בשאיפה לזכות במעמד במזה"ת... השאלה הגדולה היא מתי תתבצע ותושלם ההכרה הזו, באמצעות סגירת כל הסוגיות התלויות ועומדות [בין סוריה ללבנון], אשר רבות מהן הרעילו ומרעילות את הקשרים בין 'בני העם האחד', עד כדי כך שהן הפכו אותו ל'שני עמים'.

 

דמשק יכולה כעת לקחת את הזמן עד שתתחיל בביצוע, אך סיום [הביצוע] יישאר תלוי ועומד עד עולם... מסקנה זו אינה נובעת מפסימיות או מתחושת חוסר אונים. זהו מסלול בו החלה דמשק לצעוד לפני שלוש שנים, ובו היא ממשיכה [להתקדם] בדקדקנות ובמיומנות בכל החזיתות...

 

אל-מועלם הפך כל בעיה שהציג בסיום ביקורו בארמון בעבדא לשורה של בעיות, שעל מנת לפתור אותן יהיה צורך בדיונים אין-סופיים... דמשק פועלת על מנת 'לקנות זמן', כפי שעשתה בעבר... תוצאות הבחירות לפרלמנט הלבנוני בשנת 2009 יכריעו את המצב, במידה שהאופוזיציה בהנהגת חזבאללה תצליח לכפות את עמדותיה, לא כל שכן אם היא תהפוך לרוב שולט בלי שלאופוזיציה [העתידית] תהיה זכות וטו. באופן זה, מקווה דמשק – והיא יכולה לעשות זאת – לשנות את כל המשוואות ולהפוך את מרבית הדרישות הנוכחיות לגבי הריבונות והחירות לנחלת העבר...

 

מה באשר ללבנון וללבנונים? ללבנונים נותר החופש לחילוקי דעות ולשחיטה הדדית. בנוסף לכך, הם נושאים באחריות למה שיקרה, שכן תודות לחזרתה לחיק הלגיטימציה הבינ"ל, הפכה דמשק ל'חפה מפשע'. אשר ללבנון, היא תישאר 'הפרס הגדול' בו חפצה דמשק, תהיה המתכונת שתיקבע עבורה אשר תהיה. ללבנונים לא נותר אלא להתרגל מחדש לומר – בוקר טוב, דמשק!"[25]  

 



[1]  כזכור, בממשלת לבנון החדשה יש עתה לאופוזיציה הפרו-סורית רוב מונע להחלטה כזו, הרוב של שליש+1 אותו דרשו משך שנתיים וקיבלו ב"הסכם דוחה".

[2]  www.diplomatie.gouv.fr, 12.7.2008.

[3]  דוגמא לדברים דומים שאמר נשיא סוריה לגבי חילופי שגרירים עם לבנון ניתן למצוא בראיון שהעניק לעיתון הודי ב-12 ביוני 2008, כמובא בדו"ח ממרי מה-19 ביוני 2008: http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives...

[4]  אל-ת'ורה (סוריה), 13.7.2008.

[5]  אל-ת'ורה (סוריה), 14.7.2008.

[6]  אל-בעת' (סוריה), 16.7.2008.

[7]  אל-ת'ורה (סוריה), 16.7.2008.

[8]  אל-מסתקבל (לבנון), 13.7.2008.

[9]  אל-ת'ורה (סוריה), 13.7.2008.

[10]  אל-וטן (סוריה), 27.7.2008.

[11]  ב-22 במאי 1991 נחתם "הסכם האחווה ושיתוף הפעולה" שהפך את לבנון באופן מעשי למדינת חסות סורית. במסגרת הסכם זה הוקמה "המועצה הסורית-הלבנונית העליונה", אשר תפקידה לקבוע את מדיניות התיאום ושיתוף הפעולה בין שתי המדינות בכל התחומים ולפקח על ביצועה. http://www.syrleb.org/about_ar.asp  

[12]  אל-ספיר (לבנון), 14.7.2008.

[13]  סמיר ג'עג'ע ,ממנהיגי "כוחות ה-14 במרץ", הגיב לדבריו של אל-מועלם, באומרו כי הם "מנוגדים להיגיון", שכן מה שמונע את העברת חוות שבעא לריבונות לבנונית הוא סירובה של סוריה להתוויית הגבולות בין לבנון לסוריה. אל-נהאר (לבנון), 23.7.2008.

[14]  אל-מסתקבל (לבנון), 22.7.2008.

[15]  אל-וטן (סוריה), 24.7.2008.

[16]  אל-ת'ורה (סוריה), 29.7.2008.

[17]  אל-וטן (סוריה), 21.7.2008.

[18]  תשרין (סוריה), 23.7.2008.

[19]  אל-וטן (סוריה), 16.7.2008.

[20]  אל-וטן (סוריה), 15.7.2008.

[21]  אל-וטן (סוריה), 22.7.2008.

[22]  אל-ספיר (לבנון), 23.7.2008.

[23]  אל-אח'באר (לבנון), 23.7.2008.

[24]  אל-אח'באר (לבנון), 22.7.2008.

[25]  אל-מסתקבל (לבנון), 24.7.2008.

תגיות