המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
יומון סורי: סרקוזי, כמו פוטין, איננו נכנע לתכתיבי ארה"ב
16/7/2008

 

יומון סורי: סרקוזי, כמו פוטין, איננו נכנע לתכתיבים האמריקאים

 

הזמנת אסד לועידת האיחוד למען הים התיכון עוררה ביקורת בתקשורת הערבית. בעלי טורים טענו כי ההזמנה באה למרות שלא חל שום שינוי במדיניות הסורית ולפיכך היא תגרום להקשחת מדיניותה. מאמר ביומון הסורי, "אל-וטן" אף אישר את הטענה לפיה סוריה לא שינתה את עמדותיה וטען כי סרקוזי הבין כי התקרבות לסוריה ואי כניעה למדיניות האמריקאית היא אינטרס צרפתי.

 

יומון לבנוני: מדובר בפתיחות מופרזת כלפי סוריה

עלי חמאדה, בעל טור ביומון הלבנוני "אל-נהאר", המזוהה עם כוחות ה-14 במרץ, ביקר את החלטתו של סרקוזי להזמין את אסד לצרפת בטענה כי הזמנה זו מעבירה מסר שלילי למתינות הערבית ומתגמלת התנהגות שלילית. 

 

חמאדה כותב: "אין זה נכון שההזמנה הרשמית של הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, על ידי נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, להשתתף בחגה הלאומי של צרפת ב-14 ביולי הקרוב [יום ההשתלטות על הבסטיליה], מבטא מעבר של המשטר הסורי מהתקופה בה הוא התערב בענייניה של לבנון באמצעים פוליטיים וביטחוניים, [באמצעות] דם וטרור אל תקופה [אחרת], שהחלה עם ההקלה [הסורית] על ההגעה להסכם דוחה ועל בחירת מישל סולימאן לנשיא... המשטר הסורי נשאר כפי שהוא. כל השמועות על מפנה [הן] השערות מוטעות הקיימות בדיפלומטיה המערבית בכלל ובזו האירופאית בפרט. הדבר המסוכן בדיפלומטיה המוטעית הזו היא כי הנוהגים בה יתעוררו במהרה לגלות את העובדות החדשות השוררות על אדמת המזרח הערבי.

 

הסרת המצור הצרפתי מעל המשטר הסורי באה בד בבד עם ההצלחה החלקית של ההפיכה [שביצעה] 'מפלגת שלטון חכם ההלכה' [הכוונה לחזבאללה] בלבנון, כאשר כבשה בפועל את הבירה בירות ואיימה על שאר האזורים. המציאות החדשה בשטח מראה כי מפלגה זו, המייצגת את הזרוע הצבאית-ביטחונית של התכנית האיראנית באזור, היא האמצעי להפוך את ההתנגשות עם ישראל ל[התנגשות] בזירה הפנים לבנונית במטרה לפרוש את השליטה המלאה [של חזבאללה] על לבנון... המשמעות הבינלאומית של שליטת הזרוע האיראנית על המדינה בשלמותה, היא הענקת לגיטימציה לנותן החסות האזורי [קרי איראן] להגיע לחופי המזרח התיכון ולהשתקע בעומק המזרח הערבי, כלומר, בלבנון, וזאת במרחק של 300 ק"מ מאירופה, דבר המציב ערים הנמצאות במרחק קטן מהמזרח התיכון, דוגמת אתונה ורומא, בטווח [הטילים] האיראנים מסוג 'שיהאב 4'...

 

אנו אומרים היום שוב, כי ההפרזה בפתיחות [מצד צרפת] כלפי הנשיא בשאר אל-אסד שתפגע בלבנון, ומשא ומתן מעורפל עם הישראלים, יובילו את [סרקוזי] לאותה מסקנה אליה הגיע קודמו, ז'ק שיראק...

 

כל הסימנים מצביעים על כך שאסד קונה זמן בציפייה לסיום כהונתו של הנשיא האמריקאי, ג'ורג'  בוש ותו לא. ומכאן, שהזמנתו של אסד לחגה הלאומי של צרפת הינה צעד שלילי מאוד, המעביר מסר שלילי לשוחרי החירות בסוריה, ללוחמי העצמאות בלבנון ולמתינות הערבית, מסר שלפיו המערב  וצרפת של סרקוזי במיוחד, מעדיפים לתגמל [באופן חיובי]  על התנהגות שלילית."[1]            

 

מנכ"ל ערוץ אל-ערביה: הזמנת אסד לצרפת מקשיחה את עמדת סוריה

מנכ"ל ערוץ אל-ערביה והעורך לשעבר של היומון הסעודי "אל-שרק אל-אוסט", עבד אל-רחמן אל-ראשד, ביקר אף הוא את מדיניותו החדשה של סרקוזי. במאמר ביומון הלונדוני, אל-שרק אל-אוסט, כתב אל-ראשד: "...אני סבור כי הנשיא הצרפתי דחף את האזור ממצב של קיפאון למצב של התנגשות, ועודד את דמשק להקשות עורף בסוגיות המרכזיות ולא, כפי שנראה, לתהדיאה עם ישראל. [ירי] הטילים של חמאס יחזור בעוד זמן מה בהינתן האות מדמשק, המו"מ [בתיווכה] של תורכיה אינו רציני, וזאת גם לפי דבריהם של הישראלים, ומצבה של לבנון החמיר וההתנגשות [בתוכה] הפכה מסוכנת יותר. מכאן, שסרקוזי חיזק מחנה אחד על חשבון השני ויצר מצב מסוכן יותר...

 

אולי סרקוזי חושב שהוא מסוגל לשנות את עמדותיה של סוריה, בהסתמך על הצעדים החיוביים בהם נקטה דמשק, אולם, כל מה ש עשה זה לגמול לדמשק ולהקל על הלחץ, אשר מטרתו היא שינוי [אמיתי] של דרכיה."[2]  

 

במאמר אחר כתב אל-ראשד, כי מדיניותה הגאונית של סוריה היא שגרמה לעולם לחשוב שסוריה שינתה פניה. אל-ראשד כותב: "...פרישת השטיח האדום לכבוד המנהיג הסורי לא נעשתה באקראי, אלא היא תוצאה של שרשרת יוזמות מצידו [של אסד] בחודשיים האחרונים, דבר אשר הצדיק בעיני המארח הצרפתי את הזמנתו ופתח בפני אסד את שערי  [ארמון] האליזה...

 

למען האמת, ניתן להבחין בגאוניות סורית שאין לזלזל בה. דמשק יצרה משברים ו[לאחר מכן] הציעה פתרונות. ניתן למצוא את טביעות אצבעותיה בבירות, בדוחה ובעזה: שותפהּ של סוריה, חזבאללה, כבש את בירות המערבית על מנת שדמשק תתערב ותעצור אותו; חבריה של סוריה מהאופוזיציה הלבנונית סירבו לבחור במישל סולימאן למרות שהיה מועמד מוסכם לנשיאות, על מנת שדמשק תתערב [ואז] יוסכם כי [סולימאן ייבחר לנשיא] בטקס [החתימה על הסכם] דוחה... ובעזה – חברתה של סוריה, חמאס, העלתה את רמת האלימות נגד ישראל על מנת ש[דמשק תתערב] ותורה לה להפסיק. [דמשק] קינחה בכך שציוותה בפעם השנייה על חבריה באופוזיציה הלבנונית לשים קץ להכשלת ההרכבה של ממשלת לבנון יומיים בלבד לפני הנסיעה לפריס... סוריה החדירה לתודעה כי היא השתנתה, אולם היא לא שינתה דבר. היא יוצרת משבר ואחר כך פותרת אותו."[3]

    

יומון סורי: צרפת יודעת היכן טמונים האינטרסים שלה    

עיסא אל-איובי, בעל טור ביומון הסורי "אל-וטן" , צידד במגמת שיפור היחסים בין סוריה לבין צרפת. לדבריו, בעוד שז'ק שיראק ניתק את היחסים עם סוריה ביוני 2004 בעקבות שיחה שערך עם נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, הרי שסרקוזי, ארבע שנים לאחר מכן,  נהג בצורה הפוכה, ולאחר שיחה עם נשיא ארה"ב שלח לסוריה שניים מאנשיו הבכירים.

 

לדברי אל-איובי, עמדותיה של סוריה לא השתנו בתקופת הנתק בין שתי המדינות: תוכנית ההתנגדות נשארה בעינה וכך גם הבריתות האסטרטגיות שלה, תמיכתה ב"כוחות השחרור וההתנגדות" בלבנון ובפלסטין וכן בחירתה האסטרטגית בשלום. גם עמדותיה של צרפת, לפי אל-איובי, לא השתנו וכן מעמדו של "הלובי הציוני"  שם נותר על כנו.

 

אולם, לטענת אל-איובי, חלו שני שינויים אשר גרמו לנשיא צרפת להזמין את נשיא סוריה לצרפת: השינוי הראשון, לדבריו, הוא "שצרפת ידעה מבעוד מועד היכן טמונים האינטרסים האמיתיים שלה... היה לה את האומץ להודות בהם ולבטא אותם. זו אחת מהתכונות המיוחדות הבסיסיות של הנשיא סרקוזי, אשר עשויות להפוך אותו למנהיג מיוחד במינו עבור ארצו אם ימשיך ללכת בדרך זו של ביקורת עצמית מתמדת ואומץ להודות [בשגיאות]."

 

השינוי השני הוא "התמוטטות התוכנית של השמרנים החדשים בארה"ב - התמוטטות אשר היה מי שחזה זאת, היות והבין כי אין עתיד לאימפריה ולדרך של מלחמות תמידיות. זאת בשעה שאחרים - שסברו כי נכנסנו לעידן האמריקאי - נכנעו ל[מצב זה], הלכו אחריו באופן עיוור ושכחו שמי שנכנע להווה מאבד את זכותו בעתיד. זו היא דרכה של ההיסטוריה: את העתיד יוצר רק מי שמתנגד בהווה... סרקוזי יודע, כמו שפוטין ידע לפניו, שמנהיגים גדולים לא רק מנהלים משברים, אלא גם מסתכלים לטווח רחוק.

 

מצבה של צרפת [כיום] אינו גרוע יותר ממה שהיה מצבה של רוסיה כאשר פוטין קיבל את השלטון מידי כנופיות ומאפיות [וקיבל לידיו] מוסדות הרוסים, נטל כלכלי וחברתי, מאבקים אידיאולוגים ופשע אשר פעפע לכל שכבות החברה. פוטין שרד ולא נכנע לתכתיבים האמריקאיים באותה שעה ומול עמידתו האיתנה ברחו מנהיגי המאפיה והתחבאו בישראל, ניו-יורק ולונדון..."[4]

 

תמונה של לחיצת היד בין אסד לבין סרקוזי כפי שפורסמה

בשער היומון הסורי, אל-וטן,  ב-13 ביולי, 2008

 

האופוזיציה הסורית לסרקוזי: דרוש מאסד לשחרר את האסירים הפוליטיים

ועדות "הצהרת דמשק" בצפון אמריקה ובאירופה מסרו ללשכתו של נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, איגרת בה  הביעו תדהמה ודאגה מהזמנתו של נשיא סוריה לפריז. האיגרת קראה לסרקוזי לדרוש מאסד לשחרר את כל האסירים הפוליטיים, להפסיק  את מעצר אנשי האופוזיציה, לכבד את האמנות הבינ"ל של זכויות האדם, להפסיק את העינויים בבתי הכלא בסוריה, לכבד את עצמאותה של מערכת המשפט ולבטל את חוק החירום בסוריה.[5]

 

המפקח הכללי של האחים המוסלמים בסוריה, עו"ד עלי צאדר אל-דין אל-ביאנוני, הביע צער על קבלת הפנים המפוארת לה זכה בצרפת נשיא סוריה, בשאר אל-אסד. לדבריו, "כל היפתחות בינ"ל כלפי המשטר הסורי מהווה פגיעה קשה בעם הסורי, ואנו רושמים לפנינו את התעלמותה של צרפת מהאינטרסים של העם הסורי." אל-ביאנוני האשים את צרפת בהעדפת האינטרסים המיידיים שלה על האינטרס האסטרטגי, והוסיף כי עמדתה לא תסייע לפתיחות הפנימית בתוך סוריה או ליציבות באזור.[6]

 

 


[1]  אל-נהאר (לבנון), 17.6.2008

[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.6.2008

[3] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.7.08

[4] אל-וטן (סוריה), 19.6.08

[5] ,www.thisissyria.net   10.7.2008  

[6] ,www.qudspress.com   14.7.2008