המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
האמנה להסדרת שידורי הטלוויזיה בלווין בעולם הערבי
29/5/2008

 

עיון באמנה להסדרת שידורי הטלוויזיה בלווין בעולם הערבי

 

ב-12 בפברואר 2008 חתמו כל שרי ההסברה של מדינות הליגה הערבית על "אמנת העקרונות להסדרת השידור והקליטה בלווין באזור הערבי", למעט קטר ולבנון. מצרים וסעודיה היו הכוח המניע מאחורי גיבוש האמנה והביאו לכינוס שרי ההסברה הערביים כדי לאשרה, במטרה להגביל את שידורי ערוצי הטלוויזיה בלוויין שעוררו את זעמם של משטריהן לאחרונה. מאידך, קטר ולבנון התנגדו לאמנה מתוך כוונה להגן על החופש התקשורתי שבו הן גאות, ובמיוחד קטר, על שידוריה של  רשת "אל-ג'זירה".

האמנה עוררה ביקורת רבה בחוגי התקשורת בעולם הערבי שטענו כי היא מגבילה את חופש הביטוי ומגדילה את מעורבותם של המשטרים הערביים בתקשורת. סעיפי האמנה העיקריים השנויים במחלוקת קובעים כי על ערוצי הטלוויזיה בלוויין להגן על האינטרסים הלאומיים, לשמור על סולידאריות בין-ערבית, לשמור על ערכי האסלאם ולהימנע מפגיעה במנהיגי מדינות ערב, כאשר העונש המוטל על הערוצים החורגים מכללים אלה הוא שלילת רישיונם. נסקור להלן את עיקרי האמנה ונביא חלקים מהתגובות לאמנה כפי שבאו לידי ביטוי בעיתונות הערבית:

 

סעיפי האמנה השנויים במחלוקת

כמה סעיפים באמנת שרי ההסברה הערביים עוררו ביקורת בעולם הערבי. האמנה מחייבת את גופי השידור הלווייני "לא להשפיע לרעה על שלום הציבור, האחדות הלאומית והסדר הציבורי..."; "לכבד את עקרון הריבונות הלאומית של כל מדינה על אדמתה, ולאפשר לכל מדינה החברה בליגה הערבית את הזכות לחוקק חוקים [וליזום] הצעות חוק מפורטות יותר [בעניינים הכלולים באמנה] כראות עיניה..."; "להקדיש מקום לשפה הערבית שאינו פחות מ-20% מכלל לוח השידורים של הערוץ, או של קבוצת ערוצים השייכים לאותו גוף..."; "להימנע משידורי הסתה לאלימות וטרור על כל צורותיה, תוך הבחנה בינם לבין הזכות להתנגדות לכיבוש..."; "לשמור על הערכים הדתיים ועל ערכי המוסר של החברה הערבית ולהגן על תשתיתה המשפחתית ולכידותה החברתית, וכן להימנע מקריאות לקנאות עדתית ודתיות; להימנע מכל שידור הפוגע במהות האלוהית, בדתות המונותיאיסטיות, בנביאים, באסכולות הדתיות ובמנהיגי הדת של כל עדה ועדה; להימנע משידור ומהפקה של חומר הכולל מראות או ראיונות מפורשים של פריקת עול ושל מין; להימנע משידור חומרים המעודדים עישון ושתיית משקאות אלכוהוליים...;" "לשמור על הזהות הערבית מפני השפעותיה השליליות של הגלובליזציה, תוך שמירה על מאפייניה הייחודיים של החברה הערבית..."; "להימנע משידור כל דבר הסותר או מסכן את מגמות הסולידאריות הבין-ערבית או את חיזוק קשרי שיתוף הפעולה והאינטגרציה בין מדינות ערב..."; "לא להשמיץ את מנהיגי [המדינות והעמים] או את מנהיגיהם הלאומיים והדתיים; להדגיש את היכולות והכישרונות הערביים, ובמיוחד את אלה הזוכים להכרה או הערכה עולמית..."; האמנה מתירה למדינות החתומות לשלול או להשעות את רישיונם של גופי השידור בלוויין המפרים התחייבויות אלה, או את החוקים המדינתיים שהתקבלו ברוח האמנה.[1]

 

מצרים וסעודיה – הכוח המניע

הכוח המניע מאחורי גיבוש אמנת שרי ההסברה וכינוסם בקהיר היו מצרים וסעודיה. בעיתונות המצרית נפוצו הערכות כי במצרים ובסעודיה שותפים למגמה לצמצם את התכניות הפוליטיות ואת תכניות האירוח היומיות, לאחר שאלו עוררו את זעמם של המשטרים במדינות אלה בתקופה האחרונה, ובמיוחד הערוץ הקטרי "אל-ג'זירה".[2]

סעודיה, למשל, הפסיקה את שידוריה של תכנית בשידור ישיר בערוץ "אל-אח'באריה אל-סעודיה" בטענה כי תכנית זו יוצרת בלבול.[3] ואילו במצרים, נמצאים מספר ערוצי לוויין בסכנת סגירה בחודשים האחרונים: שידורי ערוץ "אל-חיאת אל-מצריה", שאמורים היו להיפתח באופן ניסיוני ב-18 בינואר, בוטלו; משרד ההסברה המצרי אסר גם את שידורה של התכנית היומית "סאעה בסאעה" בערוץ

"אל-סאעה" שאמור היה להיפתח בראשית פברואר;[4] ערוץ "אל-פג'ר" נסגר בראשית ינואר 2008; ערוץ "אל-חכמה" נסגר בראשית פברואר למשך עשרים יום; ב-19 בפברואר נסגר ערוץ "אל-ברכה" העוסק בכלכלה אסלאמית בשל אי קבלת היתר ביטחוני לפעול; מנגנוני הביטחון המצריים לא אפשרו גם לערוץ הלוויין הדתי החדש "טיבה" לשדר; בערוץ "אל-נאס" המצרי החליטו להפיק מספר תכניות חברתיות מחשש שהערוץ ייסגר בעקבות אמנת שרי ההסברה.[5]

 

שר ההסברה המצרי: ניאבק בערוצים המסיתים לאלימות

שר ההסברה המצרי, אנס אל-פקי, שעמד בראש כינוס שרי ההסברה בקהיר, לא הסתיר את עמדתה של מצרים כי ישנם ערוצי לוויין החוצים כמה קווים אדומים. בראיון לערוץ  "אל-ערביה", הבהיר אל-פקי כי האמנה נועדה להסדיר את שידורי הלוויין ולא להגבילם. עם זאת, לדבריו, מי שצופה כיום בערוצים אלה מגלה כי ישנה תכנית להרוס את הערכים הערביים. "תכנית ההרס באה מאלו המפיצים בורות, עצות הפוגעות בנשים ופתוות של אנשים שאינם מוכשרים לכך," אמר אל-פקי.[6]

 

בנאומו בפתיחת כינוס שרי ההסברה אמר אל-פקי: "...אחריותנו איננה רק ליידע את החברה מה קורה בעולמנו, אלא גם להגן עליה מפני השפעות זרות העלולות [לפגוע] בה. אין מדובר עוד רק ברצון לחדש, לפתח או לשפר את התוכן התקשורתי, אלא מדובר ברמה של מאבק חריף נגד קריאות הבורות והריאקציה, נגד הרעיונות המיושנים, נגד החריגה מהמנהגים והמסורות, נגד ההתעמרות ברצון העמים והממשלות, וכיוצא באלה פעולות שליליות שמהן אנו סובלים בעולם ערוצי הלוויין כיום. אנו נדרשים לעמוד איתן מול התמורות המסוכנות החלות בתקשורת הלוויינית הערבית..."[7]

 

מזכ"ל איחוד העיתונאים הערביים תוקף את האמנה

העיתונאי המצרי ומזכ"ל איחוד העיתונאים הערביים, צלאח אל-דין חאפט', מתח ביקורת על החלטת שרי ההסברה הערביים לאשר את האמנה. במאמר ביומון הקטרי "אל-וטן" כתב חאפט': "מה שמייחד את עשר השנים האחרונות, שנים של מהפכת מידע, טכנולוגיה וחופש תקשורתי בעולם, הוא הופעתן של עיתונות חדשה ותקשורת פתוחה, מרביתה עיתונים וערוצי לוויין פרטיים שהגביהו את תקרת החירות, פתחו סוגיות שהיו אסורות [לדיון קודם לכן], עוררו דיונים בנושאים שהיו קדושים וחצו גבולות שאסור היה לחצות קודם לכן. זהו הדבר העיקרי שהדאיג את הממשלות הערביות שמיהרו [להשתלט] על הכאוס העיתונאי והתקשורתי הזה ולהשיב את האחיזה הממשלתית שמא האנדרלמוסיה תתרחב לדבר מסוכן עוד יותר, בראייתן...

 

אחיזתן של ממשלות ערב בערוצי הלוויין כיום ובעתיד- התרופפה, והן אינן מסוגלות עוד לשלוט בהם או להשפיע עליהם באופן ישיר כבעבר. זה מה שקרה גם עם העיתונות הפרטית שהתפשטה במהירות רבה בשנים האחרונות [על חשבון] העיתונים הרשמיים או הלאומיים, משום שיחד עם ערוצי הלוויין הם הגישו לקורא ולצופה שירות תקשורתי שלא ניתן למצוא בעיתונות ובטלוויזיה הרשמית...

 

כך התמלאה הזירה העיתונאית התקשורתית בדגמים חדשים ונועזים ששברו את האיסורים. חלקם היו ענייניים וביקשו לענות לצרכיהם של הקורא והצופה, וחלקם האחר חרג וביקש להתסיס ולהתפשט עד כדי הפצת שקרים, אחיזת עיניים והפקרות וכן הסתה לשנאת האחר ולקיצוניות דתית מתועבת...

 

[ממשלותינו] ניצלו חלק מהחריגות וההשמצות שהופיעו על דפי חלק מהעיתונים או על גבי מסכי ערוצי הלוויין כדי לערער כל מה שקיים ולהשיב את אחיזת הברזל שלהן במה שנראה בעיניהן ככאוס עיתונאי ותקשורתי. זאת תוך שהן משתמשות לעיתים בחוקים קיצוניים ובעונשים קשים, ולעיתים באמנות אתיקה ואמנות להסדרה ולהגבלה [של פרסומים תקשורתיים]. כאן בדיוק ניצבת האמנה החדשה שפרסמו שרי ההסברה הערביים בשבוע שעבר... מי שהצליח לחמוק מהחוקים, נרדף על ידי המסמכים והאמנות. היכן מפלטם של העיתונאים ואנשי התקשורת כאשר הים מולם והממשלות התועות מאחוריהם ומעליהם?

 

אני מביע את חששותי ואת הרהוריי [כשבזכרוני] ניסיונות קודמים וסוערים [וקובץ] של חוקים נגד חופש העיתונות והתקשורת, עונשים שמגיעים עד כדי מאסר בעבירות של פרסום והבעת דעה, רדיפות שבחלק ממדינות ערב מגיעות עד כדי מעצרים, העלמת אנשים והתנקשות, וכן הפרות של חופש הדעה והביטוי, היוצרות למדינות ערב כולן את הרקורד הגרוע ביותר מבחינה בינ"ל, למרבה הצער..."[8]

 

לעומת זאת, יו"ר איגוד העיתונאים המצרי, מכרם מחמד אחמד, צידד בעמדתה הרשמית של מצרים ודחה את הביקורת הרבה שהוטחה כנגד האמנה. במאמרו בשבועון המצרי הממסדי "אל-מצור", כתב אחמד: "אכן מצרים מילאה תפקיד פעיל בפרסום האמנה להסדרת השידורים בלוויין, אך מניעה העיקרי לא היה כפיית הגבלות על חופש הביטוי שיכבלו את השידור בלוויין על מנת להגן על משטרה הפוליטי מפני ביקורת, כפי שיש הטוענים. מניעה היחיד הוא הגנה על החברה הערבית, על ערכיה ואמות המוסר שלה מפני סכנת השידור הלווייני, אם זה יותיר תוהו ובוהו ללא כללים שיגנו על החברה, ובפרט על בני הנוער, מפני שידור תמונות עירום ופריצות. [המדובר ב]תכניות המסיתות למלחמת אחים, מקדמות בברכה קריאות לאלימות וטרור או חודרות לפרטיותם של אנשים וסודותיהם, פוגעות במסרים [הדתיים] ובמנהיגי החברה או חותרות למחות את הזהות הערבית באמצעות השפעותיה השליליות של הגלובליזציה..."[9]

 

קטר ולבנון – המתנגדות היחידות לאמנה

לבנון וקטר, הגאות בעיתונות חופשית, היו המדינות היחידות שלא חתמו על אמנת שרי ההסברה. שר ההסברה הלבנוני הסביר כי "רצונם של הלבנונים הוא קודם כל לשמור על כך שלבנון תישאר מדינה של רבגוניות, חירות ודמוקרטיה, מדינה ערבית בראש ובראשונה, [אך] עצמאית וחופשית."[10]

 

בכינוס התייעצות שערכה המועצה הלאומית לתקשורת בלבנון יחד עם נציגי כלי תקשורת לבנוניים וערביים לדיון באמנת שרי ההסברה הערביים, הוחלט למנות את אחד מחברי המועצה לערוך מחקר הבודק את מידת ההתאמה בין אמנת שרי ההסברה לבין החוק הלבנוני, ולהכניס את הערותיה של לבנון לאמנה כך שזו תאומץ בהמשך על ידי גופי התקשורת הלבנוניים או הערביים הפועלים בשטח לבנון. כן הוחלט לשלוח מזכר לפסגה הערבית שנערכה בדמשק בסוף מרץ 2008 ולהביע בו את התנגדותה של לבנון לאמנה.[11]

 

קטר התנגדה גם כן לאמנת שרי ההסברה, ככל הנראה מתוך כוונה להגן על ערוץ "אל-ג'זירה" שבבעלותה. שר ההסברה הקטרי לא נכח בכינוס, אך נציג קטר בליגה הערבית שהשתתף בכינוס מטעם קטר, הביע את הסתייגותה מן האמנה: "קטר אינה מעוניינת לאמץ עתה אמנה זו, שכן היא עדיין בודקת את תוכנה ובוחנת האם היא עולה בקנה אחד עם חוקיה של קטר." השר הקטרי ביקש להבהיר כי התנגדות ארצו לאמנה איננה ממניעים פוליטיים.[12]

 

בעל טור קטרי: מטרת האמנה להעניש את "אל-ג'זירה"

בעיתונות הקטרית ניכרה התנגדות נחרצת לסעיפי האמנה. בעל הטור ביומון הקטרי

"אל-ראיה", אבראהים בח'ית, כתב: "קטר - חלוצת החירות התקשורתית העולה אף על מדינות המערב מבחינת הישגיה הכמותיים והאיכותיים – פעלה כראוי [כאשר דחתה את האמנה]. תחת חסותה והגנתה הפך ערוץ "אל-ג'זירה" ל[מפעל] מפואר שאמנה מרופטת זו לעולם לא תקבור אותו. אדרבא, הוא יקבל תמיכה רבה יותר מכל בעלי העטים החופשיים שהחלטות מסיתות מוכנות מראש כגון אלה של האמנה,לעולם לא יכבלו אותם.

 

אני קורא לכל שוחרי החירות להקים חזית תמיכה רחבה בתקשורת הקטרית על מנת להיאבק במזימות כגון אלה... אני קורא למנהיגי המדינה להפוך אותה למרחב פתוח לכל הערוצים וכלי התקשורת שיימלטו מהרודנות של אלה שיישמו את האמנה הממולכדת. אני קורא לכל אדם חופשי לתמוך בהחלטה הקטרית ולהגביר את תמיכתו בה בכל האמצעים..."[13]

במאמר נוסף פרי עטו, כתב בח'ית: "מדוע מיהרו כל שרי ההסברה הערביים, למעט קטר ולבנון, להסכים כמעט פה אחד על אמנה המצרה את גבולות החירות הצרים ממילא באמצעות חוקים הסותרים את החירויות? מדוע הם מסתתרים מאחורי הסמלים הדתיים והלאומיים כדי לבסס את שלטון היחיד ולהקיף את פעולותיו ואת טעויותיו בגדר של חוקים ואמנות?... קטר פעלה כראוי כאשר קלטה בתבונה את הפח שנטמן לתקשורת ולאנשיה, לאחר שהתקשורת שלנו שברה את כל הדברים שהם בבחינת טאבו והפכה נאמנה לעולם החדש החופשי ללא כל פחד..."[14]

 

בעל הטור אחמד ד'יבאן כתב גם הוא ב"אל-ראיה" בגנות אמנת שרי ההסברה: "מטרתה של אמנת שרי ההסברה הערביים באופן עקרוני היא להעניש ערוצי לוויין, ובעיקר ערוץ 'אל-ג'זירה', המעוררים את זעמן של הממשלות, ולנסות לשלוט בקצב שלהם כמו בתקשורת הרשמית... לא נסכים לפגיעה אישית במנהיגים ובבכירים, ואף לא באנשים רגילים, אולם הבעיה היא שניתן לפרש את האיסורים שמטילים הערבים לפי הנסיבות, וכך יכולות הממשלות לראות בכל ביקורת על מדיניותן פגיעה במנהיגים. כמו כן, יש מקום רחב לפרשנות של המונחים 'טרור' והסתה לאלימות ולשנאה,  במיוחד כאשר סוגיות הטרור והשנאה קיבלו ממדים אזורים ובינ"ל, שהמדיניות האמריקאית ממלאת בהם תפקיד בסיסי ומנצלת אותם פוליטית..."[15]

 

"אל-ג'זירה": האמנה – מתקפה כוללת על חופש הביטוי

ביקורת רבה נמתחה על אמנת שרי ההסברה מצד בכירים במוסדות התקשורת בעולם הערבי. מנכ"ל רשת "אל-ג'זירה", וצ'אח ח'נפר, אמר כי האמנה מעוררת דאגה: "אמנות של אתיקה עיתונאית צריכות לבוא מהמקצוע עצמו. [מי שצריך לגבש אותן] הם עיתונאים ומוסדות תקשורת... פוליטיקאים וממשלות אינם יכולים לקבוע את הקריטריונים המקצועיים של העיתונות. מה שקרה [אמנת שרי ההסברה] מהווה התערבות בחופש הביטוי." ח'נפר הוסיף: "אם ישנה התקפה על אחד המנהיגים הלאומיים או מנהיגי הדת בצורת השמצה, החוקים הם [שצריכים] להכריע ולא הפוליטיקאים או הממשלות. אם מישהו מבין המנהיגים הללו סבור שהתקשורת תקפה אותו, יש לנו מערכת משפט שיכולה להתמודד עם הבעיה."[16]

 

מנהל לשכת "אל-ג'זירה" בקהיר, חוסיין עבד אל-ע'ני, כתב ביומון המצרי האופוזיציוני "אל-מצרי

אל-יום": "האמנה להסדרת השידור והקליטה בלוויין באזור הערבי, שאושרה על ידי שרי ההסברה הערביים ב-12 בפברואר [2008], מהווה מתקפה ערבית קולקטיבית חמורה ביותר כנגד חופש התקשורת וחופש הביטוי בכלל. אמנה זו היא ההוכחה החשובה ביותר למגמה הכללית של המשטרים הערביים שכוונתה לחסל בזה אחר זה את מרחבי החירות, לאחר מעין אביב של פראג קצר שנראה בעולם הערבי בשנים 2004-2005..."

 

בתגובה לסעיף החמישי באמנה המחייב את ערוצי הלוויין לכבד את הריבונות הלאומית של כל מדינה, כתב עבד אל-ע'ני: "[סעיף זה] הוא בבחינת אור ירוק ומעין שיק פתוח להמציא את החוקים הגסים ביותר והמגבילים ביותר את חופש העיתונות, במיוחד לאור העובדה שהאמנה אינה מתנה את ההגבלות הללו בכך שלא יסתרו את אמנות זכויות האדם הבינ"ל, האמנות הבינ"ל של חופש העיתונות והביטוי ואמות המידה הבינ"ל המוסכמות של חופש העיתונות..."

 

ביחס לסעיף האמנה האוסר הסתה לאלימות וטרור, כתב עבד אל-ע'ני: "מי [יכול] לאמוד זאת? במיוחד לאור העובדה שאין הגדרה בינ"ל ברורה ומוסכמת למונח טרור. יש החושבים, למשל, כי ההתנגדות לכיבוש, כמו [זו של] חזבאללה וחמאס, היא טרור..."

 

ביחס לסעיף האמנה האוסר שידורים הסותרים את מגמות הסולידאריות הבין-ערבית, העיר עבד

אל-ע'ני: "מהן מגמות הסולידאריות הבין-ערבית? האם יש בכלל סולידאריות בין-ערבית? האם דיון בסכסוכים בין מרוקו לאלג'יריה, למשל, סותר את מגמות הסולידאריות הבין-ערבית? [ומה באשר] לסכסוכים בין סוריה ללבנון, בין סוריה לסעודיה, בין סעודיה לקטר וכו'?..."[17]

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.2.2008

[2] למשל, עורך היומון המצרי הממסדי "אל-גומהוריה" וחבר הפרלמנט, מחמד עלי אבראהים, טען לאחרונה בטורו היומי כי ערוץ "אל-ג'זירה" שידר סרטים ישנים על מהומות הלחם במצרים כדי להסית את העם המצרי להיענות לקריאת חלק מגופי האופוזיציה במצרים לשביתה כללית ב-6 באפריל 2008 במחאה על מצוקת הלחם הפוקדת את מצרים בימים אלה. אל-גומהוריה (מצרים), 7.4.2008

[3] רוז אל-יוסף (מצרים), 16.2.2008

[4] אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 16.2.2008

[5] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.3.2008

[7] אוקטובר (מצרים), 17.2.2008

[8] אל-וטן (קטר), 20.2.2008

[9] אל-מצור (מצרים), 29.2.2008

[10] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 25.2.2008

[11] אל-מוסתקבל (לבנון), 5.3.2008

[12] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 25.2.2008

[13] אל-ראיה (קטר), 16.2.2008

[14] אל-ראיה (קטר), 17.2.2008

[15] אל-ראיה (קטר), 1.2.2008

[16] אל-ראיה (קטר), 14.2.2008

[17] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 6.3.2008