המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חוקר פלסטיני מפריך מיתוסים אנטי יהודיים
14/1/2003

 

חוקר פלסטיני מפריך מיתוסים אנטי יהודיים

(14.1.2003)

 

בראיון שערך היומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט" עם החוקר הפלסטיני צקר אבו פח'ר, הועלו לדיון מספר מיתוסים בנוגע ליהודים ולישראל שהופרכו על ידי החוקר, אשר מתח ביקורת גם על העדר מחקר מדעי אמיתי בקרב הערבים. להלן עיקרי הראיון:

 

שאלה: "לפי דעתך יש [אצלנו] מספר רב של דעות מוטעות המונעות מאתנו להבין את ישראל, כמו, למשל, 'הפרוטוקולים של זקני ציון', [סיפור] המצה [הטבולה] בדם והתפיסה בדבר היותם של היהודים שונים מאחרים. האם יש דעות מוטעות רבות נוספות?"

אבו פח'ר: "מרבית ההיסטוריונים, במיוחד הערבים בעלי הגישה הפאן ערבית, נסמכו בהבנתם את ההיסטוריה המודרנית של האזור על מה שמכונה 'דו"ח קמפבל-בנרמן' הנושא את שמו של שר החוץ  הבריטי בשנת 1907 [!]. על פי סיפור זה, כינס האיש מספר רב של יועצים ומומחים ואת שר המושבות לועידה שבמהלכה החליטו כי כדי למנוע את ההתעוררות הערבית המתגברת הם חייבים להפריד את החלק האסיאתי של האזור הערבי מהחלק האפריקאי (כלומר פלסטין) ולזרוע ישות זרה באזור (כלומר היהודים). הדבר תורגם אחר כך [למעשים] באמצעות מדיניות בריטית מוגדרת נגד האימפריה העות'מאנית והגיע לשיאו ב[הסכם] סייקס פיקו ובהצהרת בלפור...

 

ואולם כאשר הוקם 'מרכז המחקרים הפלסטיני' בראשות אניס צאיע', שאחת ממטרותיו למן ההתחלה היתה לאסוף את כל המסמכים הנוגעים לפלסטין, הלך צאיע' לאנגליה וחיפש במוזיאון הבריטי, בארכיון הלאומי, באוניברסיטת קמברידג' ובמסמכים הנוגעים להנרי קמפבל-בנרמן הנמצאים באחת הספריות, ולא מצא שום זכר לדו"ח זה. הוא בדק את עיתון הטיימס בשנים 1908-1906 ולא מצא ולו ידיעה קטנה על ועידה זו. מה פירוש הדבר מבחינת ההגיון המדעי? אין ספק כי הועידה לא התקיימה.

 

בהמשך נודע לנו כי הסיפור הומצא באופן הבא: עיתונאי פלסטיני בשם אנטואן סלים כנעאן, טס לאנגליה ולצדו ישב אדם הודי שנותר עלום שם... ההודי סיפר לכנעאן כי הערבים יוכו מכה ניצחת, משום שנערכה ועידה בראשות קמפבל-בנרמן ובמהלכה הוחלטו הדברים שהוזכרו לעיל. הסיפור אינו מסתיים כאן; כנעאן פרסם את הידיעה, ערך מסיבת עיתונאים בדמשק שבה הפיץ את ידיעותיו בנוגע לועידה והכל החלו להעביר ביניהם את הסיפור והוא פשט מבלי שאיש חשב לבדוק את אמיתותו. לאמיתו של דבר, היהודים התנחלו בפלסטין, אך הדבר לא קרה בהסתמך על הועידה המפוברקת שאנו טוענים לשווא כי התרחשה. הסיפור מצביע על חולשתה של השיטה המדעית, שבה אנו מבקשים להבין את ההיסטוריה שלנו. ניתן להתייחס לרבים מן הסיפורים על ישראל והיהודים [הנפוצים אצל הערבים] בהתאם לדוגמא זו."

 

שאלה: "האם יש דוגמאות נוספות?"

אבו פח'ר: "תמיד מזכירים שכאשר נפוליאון בא לפלסטין הוא קרא להקמת מדינה יהודית. חלק מן ההיסטוריונים שלנו רואים בנפוליאון את הראשון שקרא להקים מדינה ליהודים, למרות שאין יסוד לדברים וידוע, לפי כל המורשת של נפוליאון, כי האיש היה עוין ליהודים וכי במהלך שלטונו הוא קיבל מספר החלטות לרעתם. כל [הסיפור] הוא שהופצה בתורכיה ידיעה שבה נאמר כי נפולאון קרא ליהודי צרפת ואל-שאם [סוריה הגדולה] לסייע לו לכבוש את פלסטין ולהציל את ירושלים מידי המוסלמים, אך הכותבים העבירו את הידיעה כאילו מדובר בקריאה לייסוד מדינה יהודית וכאילו נפוליאון היה תומך של התנועה הציונית מלכתחילה."

 

שאלה: "כלומר דבקות [בגרסאות] שבעל פה היא שמפילה אותנו בפח הפצת הסיפורים הללו?"

אבו פח'ר: "נכון, הקונספציה של חקירה מדעית עדיין חלשה בקרב הערבים. שיטת הטלת הספק [במידע]... הקוראת לחיפוש מתמיד אחר האמת - אינה קיימת אצל הערבים. ישנם ניסיונות חדשים רציניים לתקן את הנרטיבים ההיסטוריים אך למרבה הצער אנו עדיין לועסים חלק מהדעות המוטעות ומהאגדות בנוגע להיסטוריה שלנו ובנוגע ליריבנו, ובמיוחד בנוגע למדינה היהודית..."

 

שאלה: "בין הסיפורים המופצים בנוגע ליהודים מדובר על מה שמכונה 'מצת ציון' או עירוב דם בדברי מאפה."

אבו פח'ר: "יש מספר ספרים בנוגע [לרצח הפולחני] המיוחס ליהודים, כולל ספר של [שר ההגנה הסורי] מצטפא טלאס[1], של מחבר ממשפחת נצראללה וכמדוני [גם ספר של] מחבר ממשפחת אל-כילאני..."

 

שאלה: "כיצד יתכן שהתפרסמה כמות כזאת של ספרים להוכחת סיפורים בדויים?"

אבו פח'ר: "בנוסף לספרים מכינים במצרים סרט... בהסתמך על סיפור הדם [למטרות פולחן]. מדוע? פשוט מאוד, משום שההיגיון המדעי, כפי שכבר אמרתי, אינו עובד אצלנו. אנו פועלים על פי שיטת  'ההסתמכות על...' מספיק שמתפרסם ספר וכבר אחרים מסתמכים עליו ולא עושים דבר מעבר לכך ובאופן זה הרעיון נפוץ. האשמת השימוש בדם [לצורכי פולחן] בדויה. אני אומר זאת לא מתוך הגנה על היהודים אלא כהגנה על האמת, כדי שנבין את יריבנו הישראלי כפי שהוא ולא כפי שאנו מדמיינים אותו לעצמנו. זהו חלק מן המאבק. לא נוכל לנצח את הישראלים באמצעות דעות קדומות.

 

האגדה מספרת כי היהודי זקוק לדם נוצרי או [לא יהודי] אחר כדי להשתמש בו להכנת מצות הפסח. אך האמת היא שהדם נחשב בתורה ובתלמוד לדבר טמא וכי אסור לערבב במצת הפסח דבר, אפילו לא חמץ... פרשת דמשק משנת 1840 נטעה את הסיפור בקרבנו, כאשר היהודים הואשמו ברצח נזיר פרנציסקני  כדי להכין את מצות הפסח. אולם בחקירות נרחבות מאוד שבהן השתתפו האימפריה העות'מאנית והמעצמות... הוכח כי הסיפור אינו נכון. התברר כי הפשע הוא פוליטי שהרי כידוע היהודים קבלו הגנה מאנגליה ואילו הפרנציסקנים מצרפת... הנזיר נרצח מסיבות פוליטיות ולא פולחניות."

 

שאלה: "הערבים מואשמים כיום שהם האחרונים [שנותרו] הטוענים כי 'הפרוטוקולים של זקני ציון' נכונים, בשעה שכל העולם זנח אותם והכיר בכך שהם מזויפים. האם יש ספרים רציניים בערבית הבוחנים את אמיתותם או שקריותם של הפרוטוקולים?"

אבו פח'ר: "המחקרים מעטים מאוד, משום שיש מעט סופרים המבינים את ההיסטוריה היהודית ומשום שההתעניינות הערבית בנושא חדשה... בתקופה האחרונה יש סופרים ערבים שמתחו ביקורת על 'הפרוטוקולים' כמו ד"ר אניס צאיע'... וכמו ד"ר עבד אל-והאב אל-מסירי, שפרסם את האנציקלופדיה "היהודים, היהדות והציונות"... ישנם מספר מחקרי ביקורת אולם בהשוואה לכמות הגדולה של האגדות [ביחס ל'פרוטוקולים'] אני חש שאנו עדיין בתחילת [הדרך].

 

הפרוטוקולים הם ספר נדוש וכיום ברור כי נכתבו בידי המודיעין הרוסי... אם במקרה מתגשם מה שמופיע ב'פרוטוקולים' אין בכך כדי להופכם לאמינים ואין פירושו שהיהודים עצמם חיברו אותם. הפצת השמועות אינה נחלת הערבים בלבד. כמה רפי שכל יהודים מפיצים כי הרצל אמר בשנת 1894: 'נקים מדינה ישראלית תוך חמישים שנה'. האמירה התפשטה והתגשמה, אך רק במקרה. יש שמועות רבות אחרות שלא התגשמו למשל האמירה כי היהודים יהיו למעלה מעשרים וחמישה מליון והם יתנחלו בישראל מיד עם הקמתה. למעשה מספר היהודים אינו מגיע לשלושה עשר מליון ורק מיעוט מהם חי בפלסטין. העיסוק בבלבולים בלתי מדעיים מעין אלה אינו מביא תועלת. לדעתי רוב מי שמפיץ את 'הפרוטוקולים של זקני ציון' הם זרמים דתיים המפשטים את העניינים ללא רצון לחקור. הם מעדיפים לקחת ספר המגנה את היהודים, מחשיד אותם וגורם לאנשים לפחד מפניהם - ומפיצים אותו.

 

למעשה התוצאות [של הפצת 'הפרוטוקולים'] שליליות מאוד, משום שאיננו יכולים להשתמש בספר לתעמולה נגד היהודים, שכן הוא אינו מקובל בעיני אחרים ובאירופה הוא נחשב לנדוש מאוד וחסר כל ערך. [לעומת זאת] במאבקנו עם היהודים יש לנו אלפי דוגמאות אמיתיות ומציאותיות שבהן אנו יכולים להשתמש נגדם, כולל מעשי טבח, גירוש, רצח והתנקשויות [שהיהודים ביצעו]. ההיסטוריה המודרנית שלנו מלאה באלפי עדויות [נגד ישראל] ואיננו צריכים להשתמש בספר של מעשיות. אנו חוקרים וחושבים בהגיון [אשר מניח את קיומם של] מזימות ודברים נסתרים ומעורפלים, משום שמתיחת ביקורת על מסמכים היא דבר מעייף שאינו אפשרי עבור רבים..."

 

שאלה: "ידוע כי התלמוד כולל רעיונות יותר רעים ומסוכנים ממה שניתן למצוא ב'פרוטוקולים'. מדוע, לדוגמא, הערבים לא התענינו בו?"

אבו פח'ר: "הדבר קשור לחולשת מחשבתנו. האידיאולוגיה הציונית מבוססת במידה מסוימת על מחשבה דתית, ובדרך כלל אנו אומרים שאנו מעונינים לחשוף אותה. למרות זאת לא תרגמנו עד עתה את התלמוד לערבית. הדבר מעיד על מידת ההתנוונות המדעית של הערבים. מזה מאה ועשרים שנה אנו במאבק עם הציונות ועדיין לא תרגמנו את התלמוד, שקיים בכל השפות ואינו ספר סודי. אין חוקר ערבי לעניינים ישראליים שקרא את התלמוד; מעטים אולי עיינו בו. כל מה שיודעים הערבים על התלמוד הוא פרורים שרובם עולים בקנה אחד עם המגמות הרווחות. לו היינו תרבות חיה, היו מתרגמים לערבית ספר זה הקובע מה צריך היהודי לעשות מהרגע שהוא פותח את עיניו בבוקר ועד שהוא הולך לישון, בנוסף לפרקים המסבירים איך עליו להתנהג עם זרים."

 

 



[1] על ספרו של שר ההגנה הסורי על עלילת הדם של דמשק ראה דו"ח ממר"י: http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?language=Hebrew&enttype=4&entid=702