המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
דיפלומט פלסטיני על רווחי ישראל מהמלחמה בעיראק
29/4/2003

 

דיפלומט בשגרירות הפלסטינית במרוקו משוחח על המלחמה בעיראק, על הציונות ועל ישראל באתר אינטרנט אסלאמי  

 

אתר האינטרנט האסלאמי "אסלאם און ליין" שאחד המפקחים הבולטים על פרסומיו הוא השיח' הנודע ד"ר יוסף אל-קרצ'אוי, אירח ב-26.4.2003 את ואצף מנצור, דיפלומט בשגרירות הפלסטינית במרוקו, לשיחה עם גולשי האתר בנושא "רווחי ישראל מכיבוש עיראק".[1] בדבריו ייחס מנצור לישראל אחריות לשוד המוזיאונים והבנקים בעיראק, קרא לג'יהאד מעשי נגד הכובשים בעיראק, בפלסטין ואף במרוקו, שלל את הלגיטימיות של ישראל והציונות והשווה בין הנשיא בוש לבין היטלר ועריצים אחרים. להלן חלקים משיחתו של הדיפלומט עם גולשי האתר:

 

שאלה: "מהו הרווח של ישראל מן המלחמות שניהלה נגד הערבים שהאחרונה שבהן [המלחמה נגד] עיראק?"

 

ואצף מנצור: "כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה שבה ניצחו בעלות הברית הוחל ביישום הצהרת בלפור בדבר הקמת מולדת לאומית ליהודים בפלסטין. כתוצאה ממלחמת העולם השניה הוקמה מדינת ישראל. כתוצאה מן התוקפנות המשולשת [של בריטניה, צרפת וישראל] כלפי מצרים בשנת 1956 הותר לישראל לעבור במפרץ עקבה. כתוצאה ממלחמת 1967 גדל שטחה של הישות הציונית פי שלושה בשל כיבוש אדמות סוריות ומצריות בנוסף למה שנותר מפלסטין בגדה המערבית וברצועת עזה.

 

מתברר, אם כן, כי ישראל היא המרוויחה הגדולה ביותר והיחידה מכל המלחמות שהתרחשו במזרח התיכון. לא יתכן כי המלחמה של האמריקנים ובעלי בריתם הבריטים נגד עיראק תחרוג ממתכונתן של המלחמות הקודמות, דהיינו ישראל תפיק תועלת רבה ממלחמה זו.

 

התועלת הראשונה היא ניפוץ הכוח הצבאי הגדול שהיה לעיראק ואשר היווה סכנה לישות הישראלית. שנית, בשל הכוח האמריקני ישראל תהנה מיחסים נורמליים עם סביבתה בתחומים שונים וכך לא תזדקק לכוחה הצבאי כדי ליישם את מטרתה ההיסטורית להקים את מדינת ישראל מהפרת ועד הנילוס. היא תפיק תועלת גם מכך שיופיעו באזור מדינות אתניות ועדתיות, שכן נראה כי אחת המטרות הראשונות של האמריקנים היא לפורר את האזור ולהקים מדינות זעירות וכך תהפוך ישראל להיות מדינה עדתית אחת מתוך מספר רב של מדינות עדתיות באזור והיא לא תהיה [עוד] ישות יוצאת דופן.

 

לכך יש להוסיף רווחים כלכליים שהחלו לפני המלחמה, כשהממשל האמריקני העניק לישראל תשעה מיליארד דולר כסיוע וערבויות וכן רווחים שתשיג ישראל מחלקה בחוזים לבניה מחדש של עיראק ומן הנפט שתקבל במחירים מוזלים. יש לציין גם את מה שישראל כבר עשתה באמצעות סוכנים ששלחה מיד עם כניסת הכוחות האמריקנים לבגדאד והם שדדו את המוזיאונים, את הבנקים למידע ואת הבנקים הפיננסיים. מתברר, איפוא, שישראל תפיק תועלת כלכלית גדולה [מהמלחמה בעיראק] וזאת מבלי לשכוח את אפשרות הפעלתו מחדש של צינור הנפט מכרכוכ לנמל חיפה אשר נותק לאחר מלחמת 1948..."

 

בהמשך הפורום הביע אחד הגולשים באתר תקווה כי "אללה ימהר לשחרר את שלושת הארצות הכבושות – עיראק פלסטין ומרוקו" [הכוונה לשלוש ערים בצפון אפריקה הנתונות לשלטון ספרדי – סבטה, מלילה וטנג'ה].

 

ואצף מנצור: "אין ספק כי זו משאלה של כל האנשים ההגונים והמאמינים באומתנו, אך שחרור זה אפשרי רק במעשים... עלינו להיענות להוראות שליח אללה לפיהן כאשר נכבשות אדמות של האסלאם ונבצר מאנשיהן לבלום את התוקפים, הג'יהאד הופך להיות מצוות חובה אישית (פרץ' עין) על כל מוסלמי ומוסלמית. התפילה לבדה לא יכולה לשחרר את האדמות הגזולות הללו..."

 

גולש שהזדהה כתלמיד ביקש להצביע על "המטרה הבסיסית של היהודים להשתלט על מי המפרץ בין שני הנהרות... נהר הנילוס והפרת" והוסיף: "דעו כי חמדנותם תוביל בסופו של דבר לניסיון להיכנס למכה ולמדינה..."

 

ואצף מנצור: "בקרב הוגי הדעות הציונים יש האומרים כי מדינת ישראל חייבת לקום בין נהר הנילוס לנהר הפרת, משום שלטענתם יהודים גרו או שלטו באדמה זו במשך תקופה כלשהי ולכן זו הארץ המובטחת. חלק מן הפוליטיקאים הישראלים אימצו גישה זו באופן פומבי או בצורה המשתמעת [מדבריהם] ואין ספק שבאיזה שהוא זמן הם ינסו להגשים זאת.

 

ואולם טענה זו [בדבר שליטת היהודים בארץ המובטחת] - מופרכת מיסודה, שכן מדינת היהודים שלטה רק בחלק הפנימי של אדמת פלסטין במשך 73 שנה בלבד... לא ניתן להסתמך על תקופה של 73 שנה בלבד שבה שלטו היהודים על חלק מפלסטין כסיבה להקמת מדינת ישראל בפלסטין שבה שלטו הערבים 1400 שנה... ונקודה נוספת: הישראלים רואים בעובדה שהדת היהודית היתה קיימת בפלסטין צידוק לשיבת היהודים אליה, אך האם העובדה שנצרת ובית לחם הן ערש הדת הנוצרית נותנת תירוץ לכל הנוצרים בעולם לשוב לפלסטין? בדומה לכך, מכה ומדינה הן ערש דת האסלאם, אך האם יש בכך צידוק לכל המוסלמים בעולם לבוא לחיות בחבל ארץ זה?"

 

בתשובה לשאלה של גולש באתר לגבי ההבדל בין ציונות ליהדות הסביר ואצף מנצור: "היהדות היא דת מונותיאיסטית כמו האסלאם. אללה גילה את חוקיה למשה בסיני והיא הגיעה למלוא [התפתחותה] באמצעות דוד, שלמה ונביאים רבים אחרים. כמוסלמים אמונתנו שלמה רק על ידי אמונה באללה, במלאכיו, בספריו ובשליחיו.

 

אשר לציונות הרי היא תנועה קולוניאליסטית גזענית של התפשטות שהומצאה על ידי גדולי הקולוניאליזם העולמי אשר גייסו את היהודים לשם יצירתה. אנו יודעים כי הראשון שקרא להקמת מדינה יהודית בפלסטין היה האימפרטור הצרפתי נפוליאון בשנת 1797 כאשר ביקש מן היהודים לממן את התקפתו נגד מצרים והמזרח הערבי והוא בתמורה יקים להם מדינה בפלסטין.[2]

 

המאמץ הממשי האמיתי לייסוד התנועה הציונית ולהקמת מדינה ליהודים בפלסטין החל בשנת 1840 כאשר שליט מצרים, מחמד עלי, התקדם לעבר איסטנבול. באותה תקופה המדינות הקולוניאליסטיות כינו את האמפריה העת'מאנית 'האיש החולה [של הבוספורוס]' וציפו למותו על מנת לרשת אותו. מדינות אלה עמדו לצד האימפריה העת'מאנית, הכו את מחמד עלי ואילצו אותו לשוב למצרים כדי שלא תקום מדינה אסלאמית חזקה שתעמוד בפני שאיפותיהם. מאז היתה בריטניה, מנהיגת הקולוניאליזם העולמי, ערה לסכנת איחוד מדינות ערב והיא השתדלה למנוע זאת.

 

הדעה כי היהודים הם שייסדו את התנועה הציונית לא הוכחה מבחינה מדעית. מי שבודק בארכיונים של בריטניה, צרפת וגרמניה, מגלה תוכניות להשתלט על האזור והוראות ברורות להקים תנועה יהודית שתפקידה למנוע את איחוד האזור. בועידת קמפבל-בנרמן[3] שנערכה בשנת 1907 נפגשה בבריטניה קבוצה גדולה של מומחים שונים בנושאי המדינות הקולוניאליסטיות כדי לדון בעתיד הציויליזציה העולמית ובשאלה מהי הציויליזציה שתירש את מקום הציויליזציה המערבית. כל באי הועידה הסכימו כי הסכנה תבוא מהעמים השוכנים לאורך החופים הדרומיים והמזרחיים של הים התיכון, משום שהם בעלי דת אחת, שפה אחת, מיקום אסטרטגי, שטח רחב, צפיפות אוכלוסין, אוצרות טבע וזכות בכורה בציויליזציה.

 

הם החליטו לפעול למניעת איחוד האזור, למצות עד תום את אוצרותיו ולגרום לו להתעסק בעצמו ובמי שסביבו, דבר שיקרה רק אם יוקם גוף זר במרכזו שיהיה אויב לאזור וידיד למערב. תכונות אלו מתאימות ליהודים לכן [הוחלט על הקמת] מדינת ישראל באזור...

 

מה שקורה כעת בארה"ב הוא בדיוק מה שקרה בועידת קמפבל-בנרמן, דהיינו הציונות הנוצרית היא המגינה על ישראל."[4]

  

בתשובה לשאלה האם התועלת מהמלחמה בעיראק היא של ישראל בלבד או גם של ארה"ב ענה ואצף מנצור: "התועלת של ישראל וארה"ב היא אחת בתקופת הנשיא בוש הבן ועוזריו השמרנים החדשים כדוגמת [שר ההגנה] רמספלד, [סגן הנשיא] דיק צ'יני ו[סגן שר ההגנה] ולפוביץ, הרואים בישראל את הציר של המדיניות האמריקנית במזרח התיכון וסבורים כי הגנה עליה היא הגנה על האינטרסים האמריקנים.

 

בתשובה לשאלה האם, בהסתמך על הניסיון ממלחמת המפרץ הקודמת וועידות מדריד ואוסלו שבאו בעקבותיה, הוא מצפה לאותו תרחיש לאחר הכאת עיראק, ענה ואצף מנצור:

 

"לא בדיוק. מה שקרה במלחמת המפרץ הקודמת לא הגיע [אפילו] לחלק קטן ממה שקרה במלחמה האחרונה. כמו כן, הממשל האמריקני הנוכחי הוא הממשל הציוני היהיר ביותר ששלט בארה"ב מאז הקמתה. ממשל זה יפעל לביצוע תוכניותיו בכוח ולא יזדקק [למסווה של] דברי חלקלקות או לפעילות פוליטית. לפיכך אנו אומרים כי מה שאנו עתידים להתמודד עמו לאחר המלחמה האחרונה יהיה קשה יותר ממה שהתמודדנו עמו לאחר המלחמה הקודמת...

 

למרות זאת אינני פסימי, שהרי מי שקורא את ההיסטוריה יודע כי היו רודנים ששלטו בעולם כמו אלכסנדר מוקדון, [השליט המונגולי הידוע באכזריותו] הולאגו והיטלר, אך כולם נפלו והובסו משום שהעולם לא יכול לחיות עם מנהיג אחד ששולט בשרירותיות בגורלו. אנו יודעים, איפוא, כי בוש אינו חזק יותר מהיטלר בתקופתו או מהולאגו בתקופתו וגורלו לא יהיה שונה מגורל העריצים שקדמו לו."


[2]  טענה זו נשמעת לא פעם בקרב משכילים ערבים. ואולם החוקר צקר אבו פח'ר ביטל את הטענה במאמר שכתב ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" (15.12.2002). לדבריו, "חלק מן ההיסטוריונים שלנו רואים בנפוליאון את הראשון שקרא להקים מדינה ליהודים, למרות שאין יסוד לדברים. ידוע... כי נפוליאון היה עוין ליהודים וכי במהלך שלטונו הוא קיבל מספר החלטות נגדם. [מקור הסיפור על תמיכתו בהקמת מדינה יהודית בפלסטין] הוא בידיעה שהופצה בתורכיה שבה נאמר כי נפולאון קרא ליהודי צרפת ואל-שאם [סוריה הגדולה] לסייע לו לכבוש את פלסטין ולהציל את ירושלים מידי המוסלמים, אך הכותבים העבירו את הידיעה כאילו מדובר בקריאה לייסוד מדינה יהודית וכאילו נפוליאון היה תומך של התנועה הציונית מלכתחילה." ראה:

http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=1577

[3]  הועידה מיוחסת להנרי קמפבל-בנרמן, ראש ממשלת בריטניה בשנים 1905-1908.

[4] במאמרו ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" (15.12.2002) הפריך החוקר צקר אבו פח'ר גם סיפור זה. הוא הסביר כי כשהוקם 'מרכז המחקרים הפלסטיני' בראשות אניס צאיע', אחת ממטרותיו היתה לאסוף את כל המסמכים הנוגעים לפלסטין. צאיע' הלך לאנגליה וחיפש במוזיאון הבריטי, בארכיון הלאומי, באוניברסיטת קמברידג' ובמסמכים הנוגעים להנרי קמפבל-בנרמן, ולא מצא שום זכר לועידה. הוא בדק את עיתון הטיימס בשנים 1908-1906 ולא מצא ולו ידיעה קטנה על ועידה זו. מכאן מסיק אבו פח'ר כי מבחינת ההגיון המדעי, אין ספק כי הועידה לא התקיימה.