המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור פלסטיני: שעת כושר לליברליזם הערבי
15/6/2003

 

בעל טור פלסטיני: שעת כושר של הליברליזם הערבי

 

תחת הכותרת "הזרם הליברלי הערבי ושעת הכושר" כתב תופיק אבו בכר בעל טור ביומון הרשות הפלסטינית "אל-איאם" מאמר בזכות ההתערבות האמריקנית בעיראק ובפרט בזכות התערבות זרה בכלל במדינות בהן שולטים משטרי עריצות ואין אפשרות לחולל שינוי מבפנים[1]. אבו בכר קורא לניצול שעת הכושר לאחר המלחמה בעיראק בכדי לחולל מהפך ליברלי בארצות ערב. להלן עיקרי המאמר:

 

"אני עדיין סבור שכיום קיימות הזדמנויות דינמיות רבות המסוגלות לדחוף קדימה את רעיונות הליברליזם בארצנו, לאחר התמוטטותם המדהימה של הזרמים המדיניים האחרים, כגון הלאומיות, הסוציאליזם והאסלאם. אין ספק, כי זרמים אלה ייאחזו בכל קנה רצוץ קודם שייגרפו בידי הזרם המנוגד להם, הוא זרם ההתחדשות, הריאליזם והאמונה בידע, ברציו ובשיקול דעת מאוזן. 

 

משום כך, נכנסים הזרמים המדיניים [הקודמים] לסוף דרכם [תוך גילויי] ברוטליות בלתי רגילה. הם מאשימים... את כל מי שמתנגד לעמדתם בבגידה [ומתארים אותו] כסוכן של האימפריאליזם, ככופר או סוטה [מן הדת], על פי המילון הפונדמנטליסטי המוסלמי. מי שקורא את עיתוניהם, [מי שמאזין] לאמצעי התקשורת שלהם ומי שצופה ומאזין לנעימת קולם בערוצי הלווין [הערביים] - מבחין בהתמוטטות העצבים המדהימה שלהם לאחר קריסתו המוחלטת של מבנה העל האידיאולוגי שלהם.

 

לאורך עשורים רבים לא עלה בידי זרמים אלה להגשים אף לא אחד מרעיונותיהם, כגון האחדות, הדמוקרטיה, החירות והצדק החברתי. יתירה מזאת, הם הוכיחו כי בהיותם בשלטון הם הופכים לשכבת נהנתנים, בעלי זכויות יתר המדכאים את האנשים בצורה העולה על כל דמיון. מי היה מאמין לסיפורים על מה שהתחולל בעיראק במהלך עשורים, על קברי ההמונים, על שחיטה בדם קר של כל מי שנפשו השיאה אותו למתוח ביקורת על המשטר או שאיחר [להפגין] תמיכה נלהבת בכל צעד מצעדיו.

 

כאשר באו הלאומנים [הערבים] על גבי שרשראות הטנקים, בשנות החמישים של המאה ה-20, דיברה הודעת [הרדיו] הראשונה [מטעמם] על שחרור פלסטין. בעשורים של שלטונם אבדו חלקי פלסטין שנותרו [בריבונות ערבית בין 1948-1967] ואבדו אדמות ערביות ששטחן הכולל הוא פי שלושה משטחה של פלסטין.

 

בניסיונם [של לאומנים אלה] לדלג על [ההתפתחות] ההדרגתית הם בלמו את ההתפתחות הטבעית של החברות הערביות שלהם. [כיום] הציבור מבכה את בתי הנבחרים ואת המפלגות שהיוו התחלה צנועה של תנועת הליברליזם שנקברה בעודה בעריסתה לטובתם של רעיונות מהפכניים שלא מצאו שום דרך להגיע לידי התגשמות. למעלה ממחצית המאה הם גערו בעמיהם באמצעות הסיסמה הידועה "אסור שקול אחר [כלשהו] יתנשא מעל לקולה של המערכה" המתנהלת נגד ישראל ונגד האימפריאליזם, כאילו ניתן להכריע מערכה באמצעות חבילת חומר נפץ, מבלי [לקיים] דמוקרטיה שתביא לשחרור היכולות הטמונות בכוחות האנושיים הכמוסים [בעם].

 

כאשר התמוטטו מדינות הגוש הסוציאליסטי, ואנו אמרנו כי למפלגות השמאל בארצותינו כי אין ברירה אלא להפיק לקחים, אמר לי ההוגה המצרי הנודע הד"ר פואד זכריה...: "אל תהיה אופטימי. בארצנו, אף אחד אינו לומד  מרעהו. הם לעולם לא יפיקו שום לקחים...". ואכן, זה מה שקרה.

 

נוכחותם האינטנסיבית של כוחות פונדמנטליסטים בארצותינו אינה נובעת מהישגים כלשהם של כוחות אלה, שכן הם אינם מוכשרים לכך. מקורה [של נוכחות זו] הוא במציאותו של חלל פוליטי ענק שהם החלו למלאו. זאת מכיוון שהזרמים הפוליטיים האחרים אינם פעילים עוד וחדלו מלחדש את מצעיהם ואת הנהגותיהם והם ניזונים [מגדולת] "העבר". יש בקרבנו מפלגות שלעולם לא ישתנו. כאשר מזכיר מפלגה בן תשעים עודנו עומד בראשה אומרים לך, תוך הקלת ראש בכל היגיון שהוא, כי כוחו עדיין במותניו. כאשר החלו הועידות הלאומיות והאסלאמיות ראינו את אותם הפנים ללא שינוי כלשהו ושמענו את אותם הנאומים, וביתר תוקף, כנגד השינוי. [אולם] אנו זקוקים לתחייתו של זרם חדש של ליברליזם, שמנהיגיו לא יחששו מפני האשמות כגון אלה שהם קרובים מדי לניסיון [הליברלי] המערבי ואשר לא יזדעזעו מצווחותיהם של "הצעקנים" המכורים לשנאה כלפי האחר.

 

[לאחרונה] עורר את תשומת לבי סקר שערך פיצל אל-קאסם בתוכניתו בערוץ אל-ג'זירה... כאשר אמר, כי כ-80% [מהנשאלים] מעדיפים את האימפריאליזם על פני המשטרים הערביים הלאומיים. זהו מסר לצעקנים [האומר] שהציבור לא יופחד עוד באמצעות סיסמאות עוינות כלפי האחר וסיסמאות אחרות שאבד עליהן הכלח. אני קורא לאנשים אלה לצאת לעריה של עיראק ולשוחח עם האנשים שלא לעיני המצלמות. הם יאמרו להם כי ההיפטרות ממשטר שהרס את הארץ, [דרס] את תושביה והשמיד את החי והצומח, היא הישג עצום, שהגשמתו היתה אפשרית רק בדרך שנעשתה. גם אם אף אחד אינו אוהב לראות בארצו חיילים זרים יש הבדל בין מה שהוא רע לבין מה שהוא גרוע יותר. אלמלא אירע מה שאירע היו בניהם של עדיי או קוסיי שליטיה של עיראק בסוף המאה הזו ובראשית המאה הבאה.

 

הכרח לפתח את הרעיון של "התערבות הומניטרית בינלאומית", לאחר לימוד מעמיק של [רעיון זה] ותוך שילוב מנגנוני בקרה קפדניים, במטרה להציל מציפורניהם של שליטים פראיים עמים שאינם יכולים להיחלץ מאחיזתם בכוחות עצמם. ומכיוון ששליטים אלה מדכאים כל קול של אופוזיציה  בצורה שקשה לתאר העליתי הצעה זו במסגרת התנועה העולמית לזכויות אדם...

 

בעבר שמעתי מנהיגי משטרים ערביים עריצים [בכינוסי] הוועידה העולמית לזכויות אדם בוינה. כולם דיברו על ריבונות לאומית ועל סירוב לקבל התערבות במצעה הלאומי של מדינה, במטרה להישאר שליטיהם הבלעדיים של עמיהם, וללא פיקוח עולמי [כלשהו]. וזה אכן מה שקרה.

 

לו היית שרוי באי שבו פרא אדם ברברי היה משתלט עליך, ואנשים היו נחלצים להצלתך, האם לא היית מברך על כך? אם היתה ארצות הברית פועלת לאכוף על ישראל נסיגה מן השטחים הפלסטינים, כפי שעשתה בסיני בשנת 1956, האם לא היית מקבל זאת בברכה? מי אמר לכם כי פשעיו של משטרו של סדאם הם חמורים פחות מן המעשים המבוצעים על ידי הכיבוש? אני חייתי תחת [שלטון] הכיבוש של 1967 וחייתי גם תחת [שלטון] הכיבוש בכווית בשנת 1991. [בכל] כתיבתי נמנעתי מהשוואה בין שני משטרי הכיבוש מכיוון שהתוצאות היו מבזות ומביישות [את הערבים].

 

אנו [הערבים]  זקוקים לתחייה של נאורות, הרחק מן המהפכנות... שעמינו שילמו בעבורה מחיר גבוה. עמים רבים, שרק לפני כמה עשורים השתווינו אליהם ברמת הצמיחה האנושית, בהישגי הרווחה והצדק החברתי, חלפו על פנינו. אנו מצויים בתחתית הסולם [העולמי] ביכולתנו להגיש סיוע לבני עמינו ובראש הסולם [העולמי] בהפרת זכויות האדם, ובכל התחומים, כפי שמצביעים על כך דו"חות האו"ם ודו"ח   UNDP לגבי הצמיחה האנושית [בארצות] ערב שאני מייחל לכך שהוא יגיע לידיעת כלל האנשים על מנת שנדע מה עוללו לעמינו המהפכנים האלה...

 

אנו עדיין רחוקים ממהפכת הידע ורק הזרם הליברלי מסוגל לחולל מהפכה כזו. מפלגות העבר חוששות מן הידע מכיוון שהן סוחרות בסיסמאות כלליות ודנות בבעיות תיאורטיות צרופות. הן אינן מאמינות בידע, במספרים ובסטטיסטיקות... הן עוינות את מהפכת הידע, את הטכנולוגיה ואת התקשורת עם האחר... הן עוינות הפריה תרבותית הדדית ומסרבות להפיק תועלת מהקידמה הטכנולוגית העצומה. הן מסרבות להטמיע את הלקחים מההתפתחויות המהממות בעולמנו...

 

רק הזרם הליברלי מוכשר להילחם ברעיון [כי לגורם כלשהו יש] מונופול על האמת, לערוך רביזיה של רעיונות העבר ולהתקדם בבטחה, שלב אחר שלב וללא דילוגים, שאת מחירם בני האדם משלמים בברבריות ובפראיות... אנו לא ניכנס לשלב של "תחייה ונאורות" כל עוד איננו מזעזעים את המוסכמות וכל עוד איננו חוקרים את האקסיומות שלנו בעוצמה. זו היתה הדרך לרנסאנס באירופה ואין בפנינו בלתה".

 



[1] תופיק אבו בכר, "שעת הכושר של הזרם הליברלי הערבי", אל-איאם (רש"פ) 28.5.2003.