המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
השיח' אל-קרצ'אוי בדרשת יום ו': ויתרנו על חיפה ויפו
16/6/2003

 

השיח' אל-קרצ'אוי בדרשת יום שישי: ויתרנו על חיפה ויפו 

 

להלן קטעים מדרשת יום שישי (13.6.2003) שנשא השיח' הפופולרי יוסף אל-קרצ'אוי, המזוהה עם האחים המוסלמים במסגד בדוחה בירת קטר, וששודרה בשידור בטלוויזיה הקטרית. זוהי דרשתו הראשונה של השיח' אל-קרצ'אוי מזה שלושה חודשים, לאחר שהחלים מניתוח:

 

ארה"ב מתנהגת כאל על פני האדמה

 "...בשלושת החודשים האחרונים התרחשו כמה אירועים שמהם ניתן ללמוד ולהפיק לקחים...

 

הלקח הראשון [הנובע] מאירועים אלה הוא כי הכוח הוא השולט בעולם: לא כוח החוק, אלא חוק הכוח. החזק הוא זה הכופה את עצמו, מכתיב את רצונו ודורש מכולם להקשיב ולציית. זהו הלקח הראשון. אמריקה גמרה אומר לפלוש לעיראק ולכובשה יחד עם בעלות בריתה, [למרות] שכל העולם התנגד לה. אפילו בליבן של אמריקה ובאירופה נערכו הפגנות [בהן השתתפו] מיליוני אנשים שאמרו 'לא' למלחמה נגד עיראק. אולם, אמריקה אטמה את אוזניה, התעקשה על עמדתה, פלשה לעיראק, כבשה אותה [ומבחינתה], יכול כל אדם לדפוק את ראשו בקיר אם הוא רוצה...

 

אמריקה מתנהגת כמו אל על פני האדמה. לא דורשים ממנה דין וחשבון , אולם, היא דורשת דין וחשבון מאחרים. איש אינו יכול לתבוע ממנה דין וחשבון...

 

אמריקה רצתה להיכנס לעיראק מסיבות משל עצמה ולא כדי לפרק נשק להשמדה המונית, או כדי להציל את העם העיראקי מידיו של סדאם. הם [האמריקאים] הודיעו שהם ייכנסו לעיראק גם אם סדאם ייצא ממנה. ארה"ב יצאה [למלחמה] משום שרצתה להרוס את הכוח הצבאי של עיראק כדי לפנות את הדרך לישראל, לנשק ולארסנל שלה וכדי שלא יישאר אף אחד באזור שיהיה לו את הנשק הזה מלבד ישראל...

 

על מנהיגי ערב העושקים ללמוד את הלקח של סדאם

הלקח השני הוא כי לכל עושק יש סוף. סדאם חוסיין ומשטרו היו אחד מהעושקים העריצים על פני האדמה [בכלל] ובאדמתנו הערבית והמוסלמית [בפרט]. אין בכך ספק. השבח לאל שלא אמרתי עליו מעולם מילה של שבח – לא לפני המלחמה, לא אחריה ואפילו לא מזמן – משום שאני נגד כל משטר עושק ומדכא ונגד כל דיקטטור עריץ. [הדיקטטורים] הם שהורגים את העם. העושק והעריצות הם שסללו את הדרך לכניסתם של הבריטים ושל האמריקאים לאזור, הם אלה אשר גרמו למלחמה בכווית ולמלחמה הקודמת בעיראק...

 

אולי העושקים והעריצים אשר מפיצים שחיתות על פני האדמה, עושקים את עמיהם, משפילים את האנשים, פוגעים בכבוד ובזכויות ודורכים על צווארי העמים ברגליהם – אולי הם יפיקו את הלקח מכל זה ויבינו שגורלם [יהיה] כגורלו של אותו עריץ ועושק. הלוואי והעריצים והעושקים השולטים בארצות הערביות והאסלאמיות שלנו יקחו בחשבון את מה שקרה לסדאם חסיין ו[יבינו] שהם הבאים בתור...

 

לא עזרו לסדאם הנשק שלו, צבאו, מפלגתו, הארמונות שבנה מכספי העם העיראקי, ומקומות המסתור שלו - כל אלה לא עזרו לו ואיש לא בכה עליו... כאשר העושק הולך איש לא בוכה עליו, לא יושבי המרומים ולא יושבי האדמה. אדרבא, הם נפרדים ממנו בקללות; הלשונות אשר החרישו ולא יכלו לדבר בתקופתם של העריצים יכולות כעת לדבר ולקלל את העושקים...

 

אין הבדל בין בוש להולאגו, מנהיג המונגולים

הלקח השלישי הוא כי כיבוש הוא כיבוש, ופלישה היא פלישה... זו אינה הפעם הראשונה שבגדאד נכבשת... העיר הזו נפלה בידי המונגולים. הולאגו נכנס לבגדאד וחייליו היכו את האנשים בחרב. הדם זרם ברחובות, בבתים ומעל הגגות. אפילו במרזבים זרמו נהרות של דם... ונהר החידקל האדים מדם. במלחמה זו נהרגו שני מליון אנשים ויש אומרים מליון וחצי ולכל הפחות מליון... אחר כך הגיעו [הפולשים] לספריות. [בגדאד] היתה בירת הידע, ההשכלה והתרבות... הספרים האלה הושלכו לנהר החידקל עד שהנהר הפך לשחור מהדיו של הספרים. היו ימים שהוא הפך לאדום מהדם והיו ימים שהוא הפך לשחור מהדיו...

 

זה גם היה גורלה של בגדאד במאה ה-21; אפשרו לבוזזים לבזוז את המוזיאונים, הספריות והאוניברסיטאות של בגדאד. הראו לנו כמה מאותם אנשים בעודם בוזזים אבל לא הראו לנו את מי שפתח את הדלתות הנעולות. את זה הם לא צילמו. זוהי ביזה מאורגנת שמאחוריה עומדות כנופיות בינלאומיות. למרבה הצער, לא ראינו שהאו"ם פועל, רוגז וסוער כפי שפעל  כאשר [שלטון] הטאליבאן הרס את הפסלים של בודהה... זה מה שעשתה ארה"ב, המדינה של המאה ה-21, הקוטב היחיד בעולם. מה ההבדל בין הולאגו הישן להולאגו החדש? מה ההבדל בין בוש לבין מלך המונגולים?...

 

אין להגזים בנקמה בחברי מפלגת הבעת'

הלקח הרביעי הוא שאני ממליץ לעם העיראקי על כל עדותיו והקבוצות האתניות והדתיות שבו – ערבים, כורדים, תורקמנים, אשורים ו[מוצאים] אתניים אחרים, מוסלמים ונוצרים סונים ושיעים – כולם צריכים לעמוד בשורה אחת. האסונות מאחדים את הנפגעים. באסון כזה אין טעם שמישהו יאמר 'אני סוני' או 'אני שיעי' , 'אני ערבי' או 'אני כורדי' או 'אני תורקמני'. לכולם יש אינטרס משותף, יריב אחד ומערכה אחת. עליהם לשכוח את המריבות השוליות ולא לשמוע ל[אלה] המטיפים למלחמת אחים. [עליהם] לעמוד יחדיו ולא להגזים בנקמה בחברי [מפלגת] הבעת'. אלפים רבים הצטרפו למפלגת הבעת' מבלי שהאמינו בה. מפלגה זו שלטה במשך שלושים וחמש שנה ואנשים היו חייבים להסתדר. רבים מהם התנהגו כאילו הם חברים במפלגת הבעת' אולם, בלבם קיללו אותה. אין מנוס מלהתחשב בכך ולהימנע מלהתנקם בכל מי שנחשב מבחינה פורמלית [לחבר] בעת'. חברי הבעת' האמיתיים אינם מונים יותר מכמה אלפים ואילו העם העיראקי  אינו בעת'יסט; הוא היה מדוכא תחת אחיזתו של השלטון העריץ שסתם את הפיות...

 

נפילת בגדאד – בשל חילוניותו של הבעת'

כאשר נכנסו האמריקאים ברחו גיסותיה של מפלגת הבעת'. למרבה הצער, לא היה מי שיעמוד איתן מול התקדמותו [של האויב] משום שזו מפלגה חילונית שאינה מבוססת על השרשת האמונה בלבבות והביטחון בנפשות ועל האמונה בכוח של אללה, בגורל הגזור ובעולם הבא.  הם לא החזיקו מעמד והופתענו לראות שהם התמוטטו בין לילה. היכן מאות האלפים? היכן משמר הרפובליקה? היכן פידאי סדאם? היכן לוחמי המפלגה? כל אלה התאדו...

 

אסור לרש"פ להילחם בחמאס ובג'יהאד

הלקח החמישי, אחי, ממה שהתרחש בחודשים שעברו הוא הלקח של ההתנגדות האסלאמית בארץ הנביאים... זהו לקח האינתיפאדה. זהו הלקח של אלה שמכרו את נפשם לאללה...

 

האינתיפאדה מבטאת עם תקיף וגאה, עם גיבור, עם שאינו מוטרד מהמוות. עם שרוצה להיות חופשי. [רוצה לחיות] בכבוד או למות כשהיד. לא ייתכן שעם זה ימות למרות ניסיונותיה של מדינת הישות הציונית ושל בעלת בריתה האסטרטגית, ארה"ב. ככל שהן תנסינה להרוג את האינתיפאדה ולרסק את ההתנגדות, הן לעולם לא תצלחנה.

 

ראינו בימים האחרונים פסגות שהתכנסו בשרם אל-שיח' ובעקבה. פסגות אלה נראו כחגיגה לכבוד בוש, הנשיא המנצח אשר הערבים נדרשו לחלוק לו כבוד משום שהוא ניצח עם ערבי ועליהם להכתירו למלך העולם.  היבט אחר של הפסגות היה לתת אישור לשלב חדש במהלכו רוצות אמריקה וישראל שהעם הפלסטיני ילחם בינו לבין עצמו. זה מה ששואפים אליו האמריקאים והישראלים. מפת הדרכים פותחת את הדלת הזו. ודורשת להשתיק את האינתיפאדה, לסתום את הפיות, להיאבק בהתנגדות ולא להשאיר נשק [בידיו] של איש כדי שלא יהיה כוח מלבד כוחה של ישראל...

 

אני מבקש מהאחים הפלסטינים, הן מהרש"פ והן מהעם הן מהמשלה והן מהאופוזיציה, לדחות את המזימה הזו ושלא יהרג פלסטיני בידי פלסטיני; על היד הפלסטינית להישלח רק אל הישראלי. כולם מבינים זאת. אסור שדם פלסטיני יישפך מיד פלסטינית, אלא מיד ישראלית... אני אומר למחמוד עבאס, למחמד דחלאן ולשרים התומכים בהם כי ביום שחמאס הג'יהאד [האסלאמי] ,גדודי אל-אקצא והמוג'האדין יחדלו מלהתקיים לא יישאר לכם דבר לנהל עליו משא ומתן או לדבוק בו. אתם תעמדו במערומיכם. אף אחד לא יתמוך בכם. מה שדחף את הציונים והאמריקאים להציג את מפת הדרכים הוא [התבוסה] שהם נחלו כתוצאה מפעולות מסירות הנפש אשר מזעזעות את יסודותיהם, מערערות את קיומם וזורעות פחד בליבותיהם. הם אינם חשים בביטחון, וביציבות ואינם חושבים [על דבר] מלבד על בריחה...

 

איננו מבקשים את חיפה, יפו ועכו

אני ממליץ לאחיי בפלסטין לנהל דיאלוג בינם לבין עצמם ולא להילחם זה בזה. אני ממליץ לאחינו בחמאס שלא יפסיקו את הדיאלוג [עם הרשות] וכי ה[אופציה] של הדיאלוג תישאר פתוחה לכולם. אפילו אם חלקנו על דעתם עלינו לשבת עימם, לשוחח עימם ולהחליף [דעות]... [עם זאת] דגל הג'יהאד צריך להיות מורם. מדוע נדרשו הפלסטינים  לשבת בחיבוק ידיים ולא דורשים זאת משרון וממי שתומך בו? הדבר פשוט וקל מאוד. ישנה בעיה ויש לה פתרון. הבעיה היא הכיבוש, כיבוש אדמת פלסטין בידי היהודים, [פלסטין] בה הכיר כל העולם. איננו מבקשים את אדמת פלסטין ההיסטורית איננו מבקשים את חיפה, יפו, עכו, לוד, רמלה, הגליל וכו'. שתקנו על כך. קיבלנו את העושק אך העושק לא קיבל אותנו. למרות זאת, הם כבשו את החלק שנותר מפלסטין. אם אתם רוצים פתרון [לבעיה] צאו מהשטח שכבשתם. זהו הגיון פשוט ביותר.

 

הוי הכובשים אשר מתלוננים על ההתנגדות, אנחנו מתנגדים לכם משום שכבשתם את אדמתנו, שפכתם את דמנו, שרפתם את שדותינו, הרסתם את בתינו והחרבתם את בתי הספר שלנו, את מסגדינו וכו'. מדוע שלא תניחו לכך ואנו נניח לכם?

 

גינוי לטרור המרחש בארצות האסלאמיות

הלקח השישי [הוא] מהפיצוצים שאירעו בריאד ובקזבלנקה... אני מגנה את הפיצוצים ואת הפעולות האלימות המתרחשות בארצות האסלאמיות. פעולות כאלה בוצעו בארצות רבות ולא הביאו לדבר. אלה אשר ביצעו את [הפעולות האלה] חזרו בהם והיכו על חטא. [ארגון] 'אל-גמאעה אל-אסלאמיה' במצרים שמנהיגה הרוחני הוא שיח' עמר עבד אל-רחמן [הכלוא] כיום באמריקה – מי יתן ואללה ישחרר אותו – ביצע פעולות אלימות במצרים וניסה להתנקש וכו'. אולם, הוא הגיע למסקנה שפעולות אלה לא מביאות לו שום תועלת ושכל מה שהם עשו הסתיים בכך שאלפים מהם נכנסו לבתי הכלא... פעולות אלה אינן מחליפות משטרים ולא מפילות ממשלות. גם אם נהרג שליט, כפי שקרה בחלק מהמקרים, בא שליט אחר שהיה אולי גרוע מקודמו...

 

לכן, אני אומר כי אין תועלת בפעולות מסוג זה משום שהן הורגות אנשים שוחרי שלום וחפים מפשע. לא כל מי שנהרג בריאד הוא אמריקאי ולא כל מי שנהרג בקזבלנקה הוא אמריקאי או זר. לא לכל זר מגיע שתהרוג אותו. להרג יש תנאים ספציפיים. ישנם אנשים אותם אנו מכנים 'מבקשי הגנה' שנכנסו לאדמתנו. אסור לפגוע בהם ולשפוך את דמם. האחים פגעו, בין היתר, במועדון בלגי למרות שעמדתה של בלגיה היתה טובה – היא התנגדה למלחמה בעיראק ורצתה להעמיד את שרון לדין וכן כמה קצינים אמריקאים..."[1]



[1] הטלוויזיה הקטרית , 13.6.2003 וכן, www.qaradawi.net